האות לכך שמשהו לא טוב קורה היה סרטון אחד באינסטגרם. מריה פומרנץ חייכה בו בפה ללא שיניים, האף שלה היה שבור והיא נראתה מבולבלת, אובדת עצות. חודש לאחר מותה תספר לנו איילת, חברה טובה שלה, שמדובר היה ככל הנראה בקריאה לעזרה, בניסיון נוסף להילחם בהתמכרות שדרדרה אותה מהפסגה שאליה הגיעה, לתהום שממנה כבר לא יכלה להיחלץ.
באפריל האחרון הסתיימו חייה באופן טראגי: מריה פומרנץ, מי שנחשבה לאגדת הפיטנס ופיתוח הגוף לנשים, זו שטיפחה דור של מתאמנות תחרותיות והייתה להן להשראה, נמצאה מתה בדירת המחסה שבה חיה בבדידות בחודשים האחרונים של חייה. למרות שטעמה מן הזוהר, היא מתה כמעט באלמוניות ובמסכנות, שלא העידו על הקריירה עטורת הפרסים שהותירה מאחוריה.
על השיחה האחרונה שלה עם מריה, זמן קצר לפני מותה, מספרת איילת בקול שבור: "שוחחתי איתה בטלפון ביום ההולדת שלה, במרץ. אפשר היה להבין מהדיבור שלה שהחרדות גומרות אותה, שהיא פוחדת על עצמה, על החיים שלה. פחדתי שמישהו מחזיק בה, שמכריח אותה לעשות דברים שהיא לא רוצה, אבל היה קשה להגיע אליה. יכול להיות שפספסנו, שיכולנו להציל את המצב".
"היא הייתה הבטחה גדולה, מישהי שבנתה לעצמה קריירה מרשימה, יוצאת דופן ובפרק זמן קצר במיוחד. בימים הטובים שלה היא סחפה אחריה אין-ספור בנות, ואפילו פתחה סטודיו בעצמה"
עמרי אזולאי, מנטור לאורח חיים בריא
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"כולם רצו להיות כמוה"
ילדותה של מריה פומרנץ לא מעידה על ההישגים שאליהם הגיעה. למעשה, כמאמר הקלישאה – היא הצליחה להעפיל לפסגה נגד כל הסיכויים. היא נולדה ברוסיה בבית אלים במיוחד שבו ספגה מכות והשפלות עד שבגיל 13, אחרי שני ניסיונות התאבדות ומוות קליני, החליטה לברוח ממנו ולחיות בגפה. לחבריה היא סיפרה שחיה ברחובות עד גיל 17, הייתה מכורה לסמים ולאלכוהול עד שהחליטה לעלות לבדה לארץ.
"כשהגעתי אליה היא הייתה בשיא שלה. הכרתי אותה כבר מהרשתות, שם היא סיפרה באופן יומיומי על התהליך שלה, על מה שהיא אוכלת, על האימונים. התמונות שלה היו מדהימות"
איילת דוידוב סהר, מאמנת כושר
קשיי הקליטה כאן כנערה בודדה לא פסחו עליה, ובשנים הראשונות כאן בארץ חיה מן היד לפה ותחת השפעה של סמים ואלכוהול. המוצא שלה הגיע כשנרשמה ללימודי ספורט בווינגייט בסיוע של עמותה שלקחה אותה כפרויקט, ושם היא כבר דהרה להצלחה. "החלפת התמכרות בהתמכרות", היו אומרים לה, והיא הייתה מחייכת בסיפוק.
עם השנים היא התקדמה בתחום פיתוח הגוף והפיטנס, השילה אחוזי שומן, בנתה מסת שריר והגיעה להישגים מעוררי השראה בתחום. שבע פעמים זכתה בתואר "מיס ביקיני" (תחרות פיתוח גוף נשי), וב-2016, שנת השיא שלה, גרפה גם את התואר "אלופת האלופות" בתחום פיתוח הגוף בישראל.
"הכרתי אותה ב-2016, בתקופה שבה ירדתי במשקל אבל רציתי יותר, רציתי להיראות כמו מריה בחיטוב", מספרת איילת דוידוב סהר, בעצמה מאמנת כושר כיום ומתחרה בפיתוח גוף. "התחלתי ללמוד כושר ותזונה ואחד המרצים הפנה אותי אליה, שתאמן אותי בבית הספר למקצועות הספורט ברחוב הארבעה בתל אביב, שם היא עבדה. כשהגעתי אליה היא הייתה בשיא שלה. הכרתי אותה כבר מהרשתות, שם היא סיפרה באופן יומיומי על התהליך שלה, על מה שהיא אוכלת, על האימונים. התמונות שלה היו מדהימות וכולן רצו להיראות כמוה".
גם עמרי אזולאי, מנטור לאורח חיים בריא מאופקים, יודע לספר על השנים שבהן מריה הייתה בפסגה בתחום. "היא הייתה הבטחה גדולה, מישהי שבנתה לעצמה קריירה מרשימה, יוצאת דופן ובפרק זמן קצר במיוחד. בימים הטובים שלה היא סחפה אחריה אין-ספור בנות, ואפילו פתחה סטודיו בעצמה. היא בנתה את השם שלה והכול הלך חלק לכאורה, בלי מכשולים".
ואז הגיע המשבר הגדול
אבל אז, ב-2020 הגיעה מגפת הקורונה וכפתה על המדינה לסגור את כל חדרי הכושר למשך זמן ממושך. "זה היה משבר גדול עבורה", מספר אזולאי. "העסק שלה נסגר, הלקוחות החלו לנטוש. היה קשה מאוד לשחזר דבר כזה אחר כך. ההוצאות הכלכליות שלה האמירו ונהיו כבדות מאוד והיא לא הייתה אחת שיש לה גב כלכלי שיסייע לה בזמן שהיא לא עובדת. משבר גרר משבר, וכאן החל להתגלגל כדור שלג שכנראה לא היה ניתן לעצור".
"זה כנראה היה הזמן שהיא פנתה לרחוב, לסמים, שוב", מוסיפה איילת. "הקורונה הכריעה אותה, והחרדות שלה דירדרו אותה לשם". לדבריה, היא הייתה פעילה ברשתות החברתיות באופן עקבי ויום יומי, עד שיום אחד היא נעלמה. תחילה אף אחד לא הבין מה איתה ומה היא עושה בזמן הקורונה, אבל רבים העריכו שהיא מתאמנת עבור תחרות כלשהי ולכן צמצמה את הפעילות השוטפת שלה ברשתות.
"בקורונה העסק שלה נסגר, ההוצאות הכלכליות שלה האמירו והיא לא הייתה אחת שיש לה גב כלכלי שיסייע לה. משבר גרר משבר, וכאן החל להתגלגל כדור שלג שכנראה לא היה ניתן לעצור"
עמרי אזולאי
בסוף אוקטובר 2020 כתבה פומרנץ בעמוד האינסטגרם שלה הודעה עבור "כל מי שמחפש אותי", וציינה שהיא בקרוב "חוזרת מחופשה". כמה ימים לאחר מכן פרסמה את הפוסט האחרון שלה בעמוד שלו כמעט 20 אלף עוקבים: "היי חברים! אני יוצאת מרשתות חברתיות עד 1.1.21 עקב פרויקט ענק שאני עובדת עליו עכשיו. מאחלת לכם חיים משוגעים". מאז כבר לא שיתפה דבר בעמוד הזה.
"שאלנו נרקומנים איפה היא"
לימור שיפר זיידנר, שנעשתה חברה של מריה אחרי שהתאמנה אצלה תקופה קצרה הבינה שמשהו לא בסדר. "שמתי לב שב-2020 חלה הידרדרות כלשהי. הייתי איתה בקשר כמעט יום יומי ויום אחד היא פשוט נעלמה. כתבה הודעה באינסטגרם שהיא יוצאת לחופשה אבל היא לא חזרה ממנה. פניתי למישל טרוני שהכיר אותה אבל גם הוא לא ידע מה קרה. במשך שנתיים לא הצלחתי להשיג אותה, עד יולי 2022. מישהי שהתחרתה איתה פנתה אליי והראתה לי סרטון באינסטגרם, בפרופיל אחר, שבו היא נראתה בלי שיניים, עם אף שבור ומדברת שטויות".
"במשך שנתיים לא הצלחתי להשיג אותה, עד שמישהי שהתחרתה איתה פנתה אליי והראתה לי סרטון באינסטגרם, בפרופיל אחר, שבו היא נראתה בלי שיניים, עם אף שבור ומדברת שטויות"
לימור שיפר זאג'דנר, חברה של מריה
"בשלב הזה ביקשתי עזרה בחיפושים אחריה", ממשיכה לימור. "פתחתי קבוצה ואפשר לומר שהתמסרו אליה הרבה אנשים. בכל פעם מישהו אחר נתן פיסת מידע אחריה. אומנם הבנו שהיא בדרום תל אביב, אבל לא ידענו איפה היא חיה ואיך. ההבנה הייתה שהיא הגיעה למצב כלכלי קשה בתקופת הקורונה. היא ניסתה לעשות אימונים אישיים ללא הצלחה, עד שבעל הדירה שלה גירש אותה לרחוב ושם החלה ההידרדרות הקשה".
איילת מוסיפה: "הגענו בעצמנו במהלך החיפושים אחריה לדרום תל אביב, כי הערכנו שהיא שם ברחוב, או בדירת מחסה של חסרות בית. אני זוכרת שיצאנו קבוצה שארגנה אותה לימור ושפחדתי להגיע לשם, לפגוש סוחרי סמים. שאלנו נרקומנים והגענו דרכם לאנשים מסוימים שעזרו לה. היא הייתה ללא טלפון, כנראה החליפו לה אותו וגם ההגעה לתל אביב העלתה חרס", היא אומרת, שכן הם לא הצליחו להציל אותה.
"עם הזמן הבנו שהיא אשפזה את עצמה באברבאנל", מספרת איילת. "בדיעבד הבנו שהיא הייתה חולה. היא כנראה סבלה ממאניה-דפרסיה והחרדות בתקופה הקשה הובילו אותה להידרדרות הקשה. הבנו שהיא מטפלת בעצמה וקיווינו שהמצב ישתפר. רק במרץ, ביום ההולדת שלה היא דיברה איתנו קצת בטלפון. היינו בטוחות שהיא על סמים, אבל בדיעבד, אחרי מותה הבנו שמחלת הנפש היא זו שהכריעה אותה. גם המוות שלה היה ככל הנראה בגלל תנגודת של כדורים פסיכוטיים ולא ממנת יתר של סמים".
לימור מספרת שאחרי האשפוז שכפתה על עצמה היא הייתה יציבה. "הייתי איתה בקשר לסירוגין וביקשתי ממנה להגיע למכון גמילה כדי שיהיה לה גם איפה להיות. הסכמתי לשלם עבורה 500 שקל כפיקדון וכל מה שהיא הייתה צריכה זה לקבל מכתב שחרור מפסיכיאטר ולהיקלט שם. אבל היא סירבה, היא אמרה שהיא התחילה לעבוד בניקיון ושהיא מסתדרת. זמן קצר לאחר מכן שמענו בתדהמה על מותה".
"רק במרץ, ביום ההולדת שלה היא דיברה איתנו קצת בטלפון. היינו בטוחות שהיא על סמים, אבל בדיעבד, אחרי מותה הבנו שמחלת הנפש היא זו שהכריעה אותה"
איילת דוידוב סהר
"היא נכנסה לכולנו ללב"
למרות שמתה כשהייתה בודדה ובשפל של חייה, להלוויה של מריה הגיעו עשרות אנשים שהוקירו אותה וזכרו את ימי השיא שלה שבהם לא רק עבדה על פיתוח הקריירה שלה עצמה, אלא חלקה עם הבנות שאותן אימנה את "הסודות" של התחום.
"ביקשנו מכל מי שמכיר אותה להגיע", מספרת איילת. "הגיעו לא מעט, בערך 30 איש, אחרי שנים של היעלמות. לכל אחד היה סיפור, לכל מי שהגיע היא נכנסה ללב".
"באותו היום נזכרתי בתקופה שבה היא אימנה אותי. זה היה ביום האהבה, והיא הייתה בודדה, אבל אפילו אז היא אמרה לי, 'אני אוהבת את עצמי, אני אביא לעצמי פרחים'. הגעתי אז מאשקלון לאימון בתל אביב והבאתי לה פרח ואני זוכרת את ההתרגשות שלה כשהיא ראתה את זה. היא רק רצתה שיחבקו אותה, שיאהבו אותה. הייתה לה שליחות בעולם, והשליחות הזו הסתיימה בטרגדיה".