החיים של רבקה (שם בדוי) נעצרים בין דיון לדיון. "אני לא ישנה, מאז הדיון האחרון משהו לא טוב קורה לי", היא משתפת בשיחה עם מגזין N12. "אני קופצת מהשינה, בתוך המיטה, אני רועדת, אני צועקת, אני בוכה, יש לי קפיצות בגוף כל הזמן. אלה דברים שלא היו, החמרה שאני לא יודעת איך היא הגיעה. הגוף שלי בסטרס, הגוף שלי לא נח. אני קופצת מתוך שינה ובת הזוג שלי צריכה להחזיק אותי, להרגיע לי את הגוף". בכל פעם היא מגיעה לבית המשפט, בכל פעם מתבשרת על דחייה נוספת - והסיוט חוזר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
את סיפורה הקשה של רבקה, כיום בת 36, אנחנו מלווים כבר תקופה ארוכה. לפני כשבע שנים היא הגישה תלונה נגד אביה ואימה בגין אונס במשפחה, שהתרחש במשך שנים. רבקה ילדה תינוקת כתוצאה מהאונס והופקה דגימת DNA. הבדיקה שבוצעה בתינוקת אישרה שהיא אכן נולדה כתוצאה מגילוי עריות - ולמרות זאת האב לא נחקר במשטרה במשך יותר משנתיים. התינוקת נפטרה מסיבוכים רפואיים, בגיל 9 חודשים בלבד. אף שהיו ראיות פורנזיות ברורות נגד האב, כתב האישום הוגש רק כעבור כשש שנים וחצי.
במשך תקופה ארוכה התיק המשיך להתעכב במשטרה ובפרקליטות, שם מתחו ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה בפרשה: "החקירה המשטרתית בתיק הייתה בסיסית וחסרה, ובטרם הגעת התיק לפרקליטות (לאחר כשנתיים וחצי - י"א) אפילו לא נגבתה הודעה מהחשוד. לאחר עיון ראשוני בתיק, היה ברור כי מדובר בתלונה על מעשים חמורים ביותר שבוצעו בנפגעת העבירה ושהכרחי לבצע בתיק השלמות חקירה רבות ויסודיות".
אך לא רק במשטרה התמהמהו: תלונה לנציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות העלתה כי במשך כשלוש שנים וחצי לאחר שהתיק התקבל בפרקליטות המחוז - עדיין לא הוגש כתב אישום בפרשה. מ"מ הנציב ציינה כי "מדובר בזמנים ארוכים ביותר שבהם התיק שהה בהשלמות חקירה או בבחינת פרקליטות המחוז, כאשר במשך חודשים לא מבוטלים דומה כי לא נעשה די לקידום הטיפול בתיק".
המעשים החמורים שנחשפו - והדחיות החוזרות
כתב האישום תיאר את מסכת הזוועות: החל משנת 2002, אז בתם חגגה את יום הולדתה ה-17, ועד שנת 2016, האב אנס את הבת וביצע בה מעשי סדום ומעשים מגונים בהזדמנויות רבות – שלא בהסכמתה החופשית. בחלק מהמקרים, שהתרחשו בעת שהמתלוננת הייתה כבר בגירה, גם אימה ביצעה בה אונס ומעשי סדום – יחד עם האב.
לזוג ההורים, בשנות ה-60 לחייהם, יש חמישה ילדים: מהחקירה עולה כי האב השליט בביתו אווירת טרור מתמשכת ונהג באלימות פיזית ומילולית בבני המשפחה, וההורים אף נהגו להשתמש בסמים מסוכנים בביתם. על פי כתב האישום, ההורים המשיכו לבצע בבתם עבירות מין גם כאשר היא טיפלה בתינוקת החולה שהייתה מאושפזת בבית החולים, וגם בזמן שהייתה מצויה במשבר נפשי עמוק עקב פטירתה של התינוקת.
גם כעת, לאחר שכתב האישום הוגש, הדיונים בבית המשפט לא מתקדמים. מאז הגשת כתב האישום חלפו כתשעה חודשים. מועד הדיון של הקראת כתב האישום, שבו למעשה המשפט נפתח, נדחה שוב שוב. "כתב האישום הוגש ולא עשו עם זה כלום, אפילו לא הקריאו את כתב האישום", מלינה רבקה. "תשעה חודשים לסחוב, זה מתסכל. אני חסרת אונים".
"קובעים דיון, אני כל החודש בלחץ מתי יגיע היום של הדיון, רק שיגיע היום של הדיון", היא משתפת. "אני מגיעה ליום של הדיון - אני מגיעה בחוסר ידיעה, חסרת אונים, מתוסכלת, שאני לא יודעת מה יהיה". אחרי הציפייה של רבקה, מגיעה בכל פעם אכזבה חדשה. פעם אחת זו בקשה של הפרקליטות, פעם אחרת ההגנה מבקשת לדחות את המועד - והקראת כתב האישום רק נדחית ונדחית.
מעבר לתסכול שהסחבת יוצרת, יש לכך גם השלכות על מצבה הנפשי של רבקה. "להגיע לבית המשפט ולראות את אלה שפגעו בך ואנסו אותך - מול העיניים כל דיון - זה לא פשוט, זה קשה", היא מציינת. "אני חיה את האונס הזה כל יום מדיון לדיון. הלוואי והיו יודעים מה נפגעות האונס עוברות כשהן מגיעות לבית המשפט ורואות את האנס שלהן. כמה זה קשה, כמה זה מלחיץ, כמה זה מתסכל, ואני שואלת - איפה טיפה אמפתיה? איפה לבוא לקראתי? אחרי שש וחצי שנים עד שהוגש כתב האישום, התיק הזה אמור להיות מתוקתק תיק-תק ואמור להיות בעדיפות ראשונה של הדיונים והכול. אני מרגישה שמושכים את החבל".
"אני מגיעה לדיונים. הם מגיעים מכוסים כי הם חוששים שתהיה תקשורת, ואם אין תקשורת אז הם מורידים את הכיסוי מהראש ומהפנים", היא מתארת. "הם מנסים פחות להסתכל במבטים, אבל אחיות שלי יותר מסתכלות עליי מאשר ההורים. מדי פעם יש מפגש ביני לבינם, וזה לא פשוט. הוא מסתכל עליי ואני משתתקת. אני מגיעה למצב שהגוף שלי הופך להיות קפוא".
דחיית הדיון של הקראת כתב האישום מעכבת גם את עדותה של רבקה בבית המשפט, עדות שאליה היא נערכת נפשית כבר זמן רב. "בגלל שדחו את הקראת כתב האישום, בוטלו גם הימים של העדויות", היא אומרת באכזבה. "היה אמור להיות השבוע ובשבוע הבא. זה לא יהיה כל עוד לא קראו את כתב האישום. בהתחלה הייתי ממש בלחץ ומתח - מתי אני עולה כבר להעיד. אני אמורה ללכת לפרקליטה, היא אמורה להכין אותי. זה מפחיד, אני ביקשתי אישור שהפרקליטות תנסה לבקש שאני אעיד במעגל סגור או שהם יהיו מאחורי טלוויזיה, באיזה חדר מאחורי טלוויזיה ואני אעיד. אני לא מעידה לידם, אני מפחדת".
"אני אחיה כשהוא ייכנס לכלא"
המשפחה של רבקה בחרה צד, העדיפה לתמוך בפוגעים ולא ברבקה - והיא נותרה לבדה. אחיותיה מלוות את ההורים הנאשמים לכל דיון בבית המשפט. "אני די בטוחה שהם נמצאים לצידו מהפחד", היא מעריכה. "אין דבר כזה שהם לא מפחדים מאבא שלי. חארטה. אחותי אומרת שהיא הולכת עם אימא שלי כדי שאימא שלי לא תגיע לבד, אבל שהיא לוקחת שום צד. זה קצת קשה לקבל את זה שהיא לא לוקחת שום צד כשהיא מגיעה איתה לכל הדיונים. אחותי שאיתו (האחות השנייה), גרה איתו ובאה לכל הדיונים, כנראה מפחדת".
"זה ממש עצוב, זה ממש מתסכל כל הדבר הזה", היא מוסיפה בצער. "כאילו, נכון, כמה אתה יכול להשפיע על כל המשפחה. אני יודעת, כשהוא ייכנס לבית סוהר, המשפחה שלי תחיה. אני אחיה. אני אומרת לך, אני מסתובבת בעיר, אני מפחדת לפגוש אותו".
בשל נתק מהמשפחה, לרבקה לא נותרו הרבה קרובים שמלווים אותה בתהליך ותומכים בה. בעזרת בת זוגה, היא פתחה מיזם מימון המונים כדי לממן את הטיפולים שהיא עוברת כדי להתמודד עם החוויות הקשות שעברה. אף שהמיזם נפתח לפני חודשים רבים, הן טרם הגיעו ליעד המיוחל.
בשבוע הבא אמור להתקיים דיון הקראת כתב האישום, לאחר הדחיות הרבות. רבקה מקווה שהפעם הדיון יתקיים סוף כל סוף, והיא תוכל להעיד בסוף החודש. אז היא תספר על אירועי הזוועה שעברה במקום שהיה אמור להיות המוגן ביותר עבורה, בתקווה שמי שפגעו בה ישלמו מחיר.
"הוא ניסה להתנצל", היא נזכרת. "כשהייתי בקשר עם אחותי שגרה איתו, כל פעם היא אמרה לי 'בואי דברי עם אבא, הוא רוצה להתנצל, הוא אומר שהוא מצטער על מה שקרה'. עכשיו, אני לא יודעת כמה זה אמיתי. אני חושבת שהוא הביא את המקום הזה שהוא רוצה להתנצל מהחשיבה של 'טוב, אני אתנצל אז היא תבטל את התלונה'. זה הראש שלו".
לתמיכה במימון הטיפול הפסיכולוגי של רבקה לחצו כאן.
תגובת הפרקליטות:
"מאז הוגש כתב האישום באוגוסט האחרון, התיק מתנהל כסדרו בביהמ"ש, נקבעו מועדים לשמיעת הוכחות, והתקיימו דיונים מקדמיים. גם כעת, אנו נוקטים בפעולות הנדרשות על מנת להגיע לחקר האמת ועומדים בקשר רציף עם נפגעת העבירה ועורכת דינה, שמעודכנות על ההליכים בתיק. מאחר שהתיק מתנהל בדלתיים סגורות, לא נוכל להרחיב מעבר לכך".