בשנת 1961, והוא אז בן 12, עלה ע' לישראל יחד עם משפחתו מאיראן. עד היום, כ-30 שנה לאחר פרישתו מהיחידה, שמו של ע' מוכר ברחבי 8200 ומוזכר במספר רב של מסמכי מורשת כאחד ממקימי התחום האיראני ביחידה. אביו היה איש עשיר באיראן, אך הוא נקלע לסכסוך עסקי שהוביל לאיום ממשי על חיי משפחתו – מה שאילץ אותם להשאיר את רכושם מאחור ולברוח לארץ, המקום היחיד שהיה ליהודים לברוח אליו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"התחלתי ללמוד בפנימיות רחוק מהבית, וכשהייתי בכיתה י"ב הפנימייה שלמדתי בה התפרקה כמה חודשים לפני סיום שנת הלימודים והמבחנים. ראיתי שאני הולך לסיים בלי לעבור את מבחני הבגרות ולא הצלחתי להשתלב בשום מערכת חינוך אחרת ולסיים כראוי את לימודיי. חזרתי לבית הוריי והמתנתי לגיוסי לצה"ל. באותם הימים המצב הכלכלי של משפחתי, שהשאירה מאחור את כל רכושה, לא היה טוב, בלשון המעטה. חששתי מאוד מהמצב שבו מהר מאוד ניתן היה להתחבר לנוער בסיכון והמשכתי לחפש מסגרת שאצליח לסיים בה כראוי את לימודיי הבסיסיים לקראת גיוסי לצה"ל".
בשנת 1965, בשעה שעשה את דרכו לתחנת האוטובוס בחיפה כדי לשוב לביתו בעכו לאחר בילוי בעיר עם חבריו, ראה ע' תור ארוך של בחורים צעירים מול בית המלח בחיפה. מתוך סקרנות החליט להצטרף אל העומדים בתור: "עמדתי וחיכיתי והבנתי שמדובר בקורס מסוים לפני הגיוס שאפשר להשלים בו את המבחנים לבגרות. לאחר המתנה ממושכת נכנסתי לחדר ופגשתי קצין וחיילת צעירה. הקצין ביקש ממני את הזימון שלי. לא היה לי מושג במה מדובר אבל שיקרתי ואמרתי ששכחתי אותו בבית".
"שניהם הסתכלו עליי פעורי פה"
וכך המשיך הסיפור להתגלגל: "החיילת הסתכלה על הקצין, הוא משך בכתפיו ושאל אותי מאיזו מדינה עליתי, אמרתי להם שמאיראן ושאני יודע לקרוא ולכתוב את השפה הפרסית. החיילת הגישה לי עיתון בערבית ושאלה אותי אם אני יכול לקרוא אותו. לא הבנתי במה מדובר, אבל קראתי אותו בלי בעיה בערבית ושניהם הסתכלו עליי פעורי פה. לאחר כמה שאלות הם הבינו שלמדתי בבית ספר אליאנס בטהראן ושאני מבין גם קצת צרפתית. בו במקום הודיעו השניים לי שהתקבלתי לקורס טרום-צבאי מסווג, שבו אלמד שידורי מורס ותקשורת".
לקראת סוף שנת 1965 התחיל ע' את הקורס – 14 חודשים, יותר מ-50 חניכים. את הקד"ץ סיימו רק שבעה חניכים, ע' זכה לתואר מצטיין הקורס. הוא מספר כי לאורך הקורס נאמר לחיילים שהם מיועדים להתגייס לחיל הקשר, אך לקראת סיום הקורס – בשנת 1967, רגע לפני תהליך החיול – הסבירו לחניכים שלא מדובר בחיל הקשר אלא ביחידה מסווגת באגף המודיעין. שם היחידה היה 848 – לימים יחידה 8200.
ע' התגייס בשנת 1967 לצבא ולאחר הטירונות הוצב ביחידה 8200 במדור אלחוט, שכונה "סיירת 8200". הוא שובץ שם בשל הדרישה לאוריינות גבוהה בשפה הערבית על כל ניביה, למיומנות לקלוט שידורי מורס מהירים ולהשתתף במבצעים רבים ומסווגים באוויר, בים וביבשה – אבל משהו היה חסר לו. "באותם השנים היה לי געגוע גדול לאיראן ולמשפחה הקרובה, שנשארה מאחור. התכתבתי עם בני הדודים שלי וכך שמרתי ושיפרתי את השפה הפרסית הן בכתיבה והן בקריאה, בעזרת הספרים שקיבלתי מהם. דבר זה נטע בי מוטיבציה לחפש גם שידורים מאיראן ונהניתי להאזין ולנסות להבין ולאפיין את הכוחות".
"כך, כעיסוק צדדי, הכנתי קלסר ובו ריכזתי את כל מה שהצלחתי לאפיין מבחינת כוחות הצבא, חיל הים, חיל האוויר ואף המודיעין האיראני". במשך 15 שנה ליקט ע' ושמר מידע על איראן. המדינה, שבאותה תקופה לא הייתה אויבת ישראל, עניינה וסקרנה את ע' – והקלסרים והמחברות החלו להיערם על שולחנו.
"ידעתי שאני לא הולך לחזור לפה בקרוב"
בשנת 1979, ערב המהפכה באיראן, נסע ע' לביקור מולדת לאחר ביטול אזרחותו – מחשש שינסו לגייסו לצבא איראן. "מיד לאחר הנחיתה בטהראן חשתי עוינות מסוימת", נזכר ע'. "היה משהו באוויר, מין מתח שאני לא יודע להסביר, תחושה מבשרת שחורות. ידעתי שאני לא הולך לחזור לפה בקרוב. אחרי שלושה שבועות עם המשפחה בטהראן הגיעה העת לשוב לישראל. בדרכי לטיסה חזרה ארצה, בנמל התעופה, ראיתי דוכן מפות לתיירים, עמדתי והסתכלתי על אחת המפות של איראן ואמרתי לעצמי, 'אתה עוד תצטרך את המפה הזו'". אותה מפה שירתה במשך שנים רבות את יחידה 8200 ואת אגף המודיעין והייתה נדבך מרכזי בעבודה של מדורי המחקר שעסקו באיראן.
באותן שנים התוצרים שנקלטו היו חומרי גלם והיה צורך לעבד אותם ולתרגם אותם לעברית. היה מילון עברי–פרסי, אך הוא לא כלל מונחי צבא. ע' מסביר: "התחלנו ללקט מילים ומשפטים מהמקורות שנקלטו ולכתוב מילון שייתן מענה הולם למונחי צבא ותקשורת. נעזרתי באנשי תרגום מהיחידה ובאלחוטנים הראשונים שגויסו כדי להכניס את המילים והמשפטים שנאספו לקובץ משותף. התחלנו לתרגם מילון למונחי צבא מערבית לפרסית ולהניח את היסודות למילון הפרסי הדיגיטלי הרחב שקיים היום ב-8200. הכול החל מפנקס ובו רשימת מילים לא מוכרות. הוא תפח והפך למחברת, ובהמשך לקובץ במחשב ולמילון דיגיטלי נרחב".
בשנת 1979 קיבלה היחידה בקשה מיוחדת והיא שינתה את פני האירועים: "בעקבות ההסלמה אז באיראן פנו ליחידה בבקשה לדעת מי מבכירי איראן עתיד לעזוב את המדינה, כדי שישראל תדע אם זו השעה להוציא את אנשי משרד החוץ מהמדינה. באותה תקופה היו כמה מדורים שעסקו בעיראק וכעיסוק צדדי גם באיראן, אבל הם לא ידעו לענות על השאלה. חבר שלי מאחד המדורים סיפר לי במקרה על המשימה המורכבת שקיבלו, וישר ידעתי לענות על השאלה – מטוסו הפרטי של השאה עתיד לעזוב את איראן".
"כמענה על בקשה המיוחדת איתרתי את המטוס בהמראתו והודעתי שהשאה עומד לעזוב את המדינה. במהירות פרסמתי את הידיעה והעליתי אותה ללשכת מפקד היחידה. יום לאחר מכן נקראתי ללשכתו, והוא אמר לי שהחל מאותו רגע אני עוסק גם באיראן, נוסף על תפקידי כאלחוטן בכיר במדור המיוחד".
"הודיעו לי – מעכשיו תתעסק רק באיראן"
לאחר המהפכה נעשה שינוי בתפיסה של 8200 בעולמות המחקר האיראני. מדורים שהתעסקו באיראן כעיסוק צדדי החלו להקצות יותר משאבים למחקר שלה והיא נתפסה כאיום עולה משמעותי. בשנת 1979 התקבלה הנחיה לטפל באופן רשמי בחומרי אלחוט של איראן, שהופקו בידי מספר מצומצם של אלחוטנים פרסים. אך באותה תקופה עדיין היה ע' מוקד הידע המרכזי.
ב-1983 התרחש אסון צור השני, שבו מכונית תופת התפוצצה ליד שער כניסה למפקדה צבאית בצור שבלבנון וגרמה למותם של 59 אנשים. האסון טלטל את מדינת ישראל והביא לשינוי ארגוני שנמשך ביחידה עד היום. "אחרי האסון הצלחתי להסב את תשומת ליבם של המפקדים שמנעו ממני להתעסק בנושא איראן כעבודה העיקרית, שעליי לעשות זאת בזמן מלא ולנסות לכסות עד כמה שרק אפשר את התשדורות האיראניות. ייתכן שהיה אפשר להבין ולמנוע את האסון מהחומרים שאספתי. מיד לאחר האירוע הודיעו לי שמעתה אני מתעסק רק באיראן".
במשך כמה חודשים, במקביל לתפקידו החדש בניתוח החומר האיראני, חיפש ע' יחידי סגולה שעלו מאיראן והכירו את השפה והתרבות האיראניות לעומקן. הוא אסף כמה חיילים וחיילות מתפקידים שונים ביחידה, גייס מלש"בים ואף פתח את הקורס הראשון ללימודי פרסית ב-8200, הניתן עד היום במערך ההדרכה של אגף המודיעין. עם אנשים אחדים שהצליח לגייס פתח ע' את מחלקת כוכב – כשמה כן היא, מחלקה של "כוכבים", אלחוטנים ברמה הכי הכי גבוהה, שיסייעו לו לחקור את האיום האיראני הקורם עור וגידים לנגד עיני המודיעין הישראלי.
"נתנו לי יד חופשית"
במשך שנים שימש ע' מפקד מחלקת כוכב, ועד סיום תפקידו בשנת 1991 פיקד מקצועית כרנ"ג על יותר מ-150 אלחוטנים. "המפקדים נתנו לי יד חופשית בכל מה שקשור לגיוס ולהכשרה של אנשים. בתקופתי תוגבר כיסוי התחום האיראני, והקמנו צוותי אלחוטנים שמיועדים לחלוטין לחומר איראני – שינוי רציני מהתפיסה של איראן כ'עיסוק צדדי'".
במהלך כהונתו כמפקד "מחלקת כוכב" זכו כמה מחיילי 8200 העוסקים בתרגום בפרס ביטחון ישראל מידי נשיא המדינה. בשל טעות אנוש לא נכלל ע' בקבלת הפרס ביחד עם אנשי התרגום – אך לאחר חודשים ספורים נשלח כחייל מצטיין לפגישה עם ראש הממשלה אז, יצחק רבין ז"ל, וסיפר לו את סיפורו האישי כעולה מאיראן ועל העשייה המשמעותית של המחלקה. "הגעתי ללשכת ראש הממשלה, וישבו שם הרמטכ"ל ושר הביטחון ועוד בכירים בחדר. קיבלתי עשר דקות להציג את עצמי ואת העשייה שלי".
"התחלתי לדבר על עשיית המודיעין ועל בניית כוח האדם להתמודד עם האיום החדש, וזמני תם. לאחר שהתכוננתי לצאת ביקש ממני ראש הממשלה לחכות ואמר למזכירו לפנות את הלו"זים הבאים כדי שיוכל להמשיך לשמוע את הסיפור שלי ועל העשייה של המחלקה. בסיום העניק לי שי צנוע, את העט שהשתמש בו, בצירוף הקדשה שאותה אני שומר עד היום". ע' קיבל תעודת הוקרה גם מהרמטכ"ל דן שומרון על העשייה בנושא איראן.
לאחר פרישתו של ע' בשנת 1994 הוקמה הזירה האיראנית ב-8200. כיום היא מורכבת ממאות חיילים וחיילות – אלחוטנים, אנשי סייבר (סב"ר), קב"רים (קציני בינה רשתית) ומב"רים (מַשקי בינה רשתית), שמתעסקים בנושאים הרגישים ביותר ב-8200. ראש הזירה האיראנית ביחידה כיום מספר: "הזירה עברה שינויים עצומים בשנים האחרונות. מאז הסכם הגרעין פחתה החשיבות של הזירה האיראנית והמיקוד עבר לעיסוק באיראן בזירות יעד. אך בשנתיים האחרונות עברנו מעיסוק צירי באיראן – שמסתכל עליה כמחוללת בזירות אחרות, בפרט לבנון וסוריה – למוכנות למערכה כוללת עם איראן".
לדבריו, "יחד עם השינוי הזה, נתקלנו באתגרים חדשים – המערכה מול איראן, שלא בדומה למערכות הקודמות שישראל השתתפה בהם, היא מערכה ללא גבול. זה אומר שבמערכה עם איראן המודיעין המדויק הוא הבסיס לקיום המערכה – אי אפשר לבצע תקיפה של חיל האוויר או פעולת סייבר בלי דיוק על היעד".
יחד עם האתגרים החדשים והשינוי במשימה, סא"ל ע' מספר כי גם המבנה של הזירה ותהליכי הפקת המודיעין בה השתנו רבות: "הכניסה לעידן היצף המידע והצורך שלנו במידע מגוון שמתמקד באיראן הרפובליקה ולא בהשפעה הצירית שלה, הובילו להקמת תקנים לתפקידנִים חדשים בזירה, שמאפשרים לנו להפיק מודיעין בצורה שמעולם לא היינו חושבים עליה. הזירה כיום מורכבת לא רק מאלחוטנים ומקב"רים – אלא גם מאנליסטים ותפקידנים שמטרתם לחקור את הדאטה מזוויות חדשות ולהגיע לידי תוצאות פורצות דרך".
"נוסף עליהם עד היום משרתים בזירה אנשים כמו רנ"ג (במיל') ע' – מומחי שפה מהמעלה הראשונה, ולהם חשיבות אדירה בדרך שבה אנחנו מייצרים את המודיעין. מוקדי הידע הללו, שרובם החלו את דרכם כאלחוטנים לאחר שעלו ממדינות ערב, הם נדבך מרכזי ביכולת שלנו להבין את הסוגיות האיראניות לעומק ומספקים זווית ייחודית של מי שגדל על ברכי התרבות האיראנית ומכיר אותה היטב".
הפרטים המפורסמים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.