סקס מוכר – אבל מה קורה כשהשחקן הופך למוצר? 50 גוונים של אפור, משחקי הכס, חינוך מיני ואופוריה הם רק חלק משוברי הקופות שבחרו להציב את המיניות בקדמת המסך. בלי להסתיר ולהצניע – ובטח שלא להתנצל. אותם סרטים וסדרות, שזכו לביקורות מהללות ולשבחים מקיר לקיר, מוכיחים שבעידן הקולנועי של ימינו שני שחקנים מכוסים בשמיכה לא מספיקים לצופה החדש.
אבל האם אותו הצופה חושב לרגע מה קורה בצד השני של המצלמה? על שני השחקנים, לעיתים יותר, שנדרשים להתייצב מול העדשה ועשרות אנשי הצוות בגוף חשוף, ומתבקשים לייצר מגע אינטימי ולזייף תשוקה לאדם זר לחלוטין. אז איפה באמת עובר הגבול בין סצנה אינטימית לסרט כחול, איך מונעים הטרדות בזמן אמת על סט הצילומים – ומדוע תעשיית הבידור הפכה מוקד לפגיעות מיניות בחסות קשרי שתיקה ויחסי כוח.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ערגה יערי, "מתאמת האינטימיות" הראשונה והיחידה המוסמכת כיום בישראל, הפכה את השמירה על גבולות ההסכמה בתעשיית הבידור למשימת חייה. היא נמצאת על עשרות סטים בכל שנה, ומלווה את השחקנים והבמאים והשחקנים המוכרים ביותר – משלב ההכנות ועד ליום הצילומים האחרון. בהפקות שבהן היא נוכחת, היא נמצאת על הסט בכל סצנת עירום, דואגת שהחזון האומנותי של הבמאי יתממש בצורה הטובה ביותר – ובאותה נשימה שהשחקנים יעברו את הסצנות המורכבות בתחושת ביטחון – מקצועית ורגשית.
מה זה "מתאמת אינטימיות"?
"בהגדרה הבסיסית ביותר, מתאמת אינטימיות זו בעלת מקצוע מוסמכת העוסקת בליווי מקצועי של שחקנים בעבודה על סצנות הכוללות ביטויים שונים של אינטימיות", מסבירה יערי. "כל זאת במטרה להטמיע תהליכי עבודה מובנים, לתווך בין הבמאי וההפקה לשחקנים, ולבסס ערוצי תקשורת מינית פתוחה בין כל הגורמים המעורבים כדי לוודא שיש הסכמה, תוך מימוש החזון האומנותי של הבמאי".
"כיוצרת אני יכולה להעיד שלא כל אדם מתאים לעסוק במקצוע הזה, מכיוון שנכנסים לטריטוריה שמשלבת שני נושאים נפיצים: מיניות ויחסי כוח", היא מוסיפה. "זה לא מספיק לדעת איך לצלם סצנת סקס או ליצור חציצה בין השחקנים. צריך לדעת איך מנווטים במצבים רגשיים מורכבים בין גורמים שמתקיימים ביניהם יחסי כוח, איך מלמדים שחקן שמותר לו לשים גבולות ואיך בכלל מזמינים את האדם שמולנו לדבר על הגבולות שלו?"
לאורך שנותיה במקצוע, יערי לקחה חלק בשלל פרויקטים שהופיעו על המסך, בהם – אחת הסדרות המדוברות ביותר בשבועות האחרונים: "קורדרוי" מבית HOT, שיצרה הבמאית העולה הדס בן ארויה, שעוסקת בדייטינג ובמערכות יחסים בעידן ה-MeToo. השחקנית דר זוזובסקי, שמככבת בסדרה בתפקיד "דניאל", סיפרה על הביטחון שקיבלה כשחקנית בזכות יערי, על המתחים שנובעים מתוך היצירה המשותפת ועל חוסר הביטחון שהרגישה בסטים מלאים בגברים, ללא מתאמת אינטימיות שתשגיח.
"מהרגע שקיבלתי את התסריט, ניסיתי להבין איך אפשר להכיל כזה דבר? גם אני כדר וגם אנחנו כמדינת ישראל"
דר זוזובסקי, על "קורדרוי"
"אני חושבת שזה הדבר הכי חשוף שעשיתי עד היום ושנעשה אי-פעם בטלוויזיה הישראלית", מסבירה זוזובסקי. "דיברנו הרבה במהלך העבודה על נושא המיניות. בעצם מהרגע שקיבלתי את התסריט, ניסיתי להבין איך אפשר להכיל כזה דבר? גם אני כדר וגם אנחנו כמדינת ישראל. איך בכלל הולכים לצלם את זה? הרי בתסריט כתוב לך 'שוכבים', ואתה לא יודע יותר מזה. אין פירוט על משך הסצנה, על מה רואים, על איפה נוגעים או על כמה זמן זה לוקח מהסדרה".
"סט צילומים הוא סביבה מורכבת ולא נוחה – ובטח שלא בעירום מלא", מוסיפה יערי. "יש בו אנשים שמסתכלים על כל תנועה שלך (השחקן) מתוקף תפקידם. לפעמים אפילו אי אפשר להדליק מזגן, כי הוא נכנס להקלטה כרעש רקע".
אבל הבמאים לא חוששים מהנוכחות שלך? קצת כמו שוטרת שצריכים לתת לה דין וחשבון?
"אני לא שם רק בשביל השחקנים, אני שם גם בשביל הבמאי וכל צוות ההפקה", היא מחדדת. "זה win-win. ברגע שהשחקן מרגיש מוגן במרחב, הסצנה האינטימית תצא טובה ואמינה יותר. אחרי שהשחקן הסכים להשתתף בסרט באופן כללי, אני עוזרת לו ולבמאי להגיע להסכמות ספציפיות. למשל, אם אני משחקת בסצנה עם אלימות מינית – מה זה אומר? מה בדיוק אני צריכה לעשות? קשה להגיד 'די' כשאת רוכנת על גבר בגיל של אבא שלך".
ובאמת, כבר בפרק הראשון של "קורדרוי" זוזובסקי מוצאת עצמה במרכזה של סצנה נועזת ומורכבת, עם חברתה בסדרה ליאור (ניבר מדר) והחזאי דני רופ (בכבודו ובעצמו). "זה היה מורכב, אבל הדבר שהכי עזר לי הוא שלא הרגשתי לבד. הרגשתי שיש מי ששומר עליי ורוצה אותי. היו מראים לי את המוניטור אם הייתי צריכה להבין איך אני נראית. זה הרגיש שאנחנו יוצרים את זה ביחד".
"לפני שעבדתי איתה (עם יערי), ויצא לעשות סצנות נועזות בחיי, לא תמיד הייתה תחושה נוחה. במיוחד כשרוב הבמאים הם גברים. בדרך כלל זה להתפשט ואז הבמאי אומר: 'יאללה, בואו נעשה את הסצנה'. בלי שום הכוונה או הדרכה. הרגשתי שלא מדברים בכלל על גבולות, ובסוף זה לא פוגע רק בשחקן, אלא גם פוגע ביצירה. כי מה שזה גרם לי כשחקנית להרגיש שבמקום להיות ברגע, אני בתוך הראש שלי. ערגה שחררה לי את המחשבות ואת הצורך להגן על עצמי. כשיש מישהו שמסתכל על המוניטור ודואג ספציפית לך, אתה פנוי לפרוח כשחקן. אתה בא ליהנות.
מהליהוק ועד העריכה: צילום סצנת סקס
שלב 1: פגישות אישיות
"לפני שבכלל מגיעים לסט, אני קוראת את התסריט ומקיימת שיחה עם הבמאי. במהלכה אני מסמנת לי את 'הנקודות הנפיצות' בתחום האינטימי ומבקשת ממנו (הבמאי) לפרט לי את ה'וויז'ן' לפרטי פרטים: מסוג הסימולציה המינית, דרך מידת העירום ואופי הסצנה (למשל רומנטית או אלימה) ועד סוגי המגע והתאורה. כל הדברים האלה יוצרים שפה, שדרכה השחקנים נדרשים לספר סיפור".
"הרבה פעמים שחקן יתקשה לסרב לבמאי כי הוא חושש מההשלכות"
ערגה יערי, מתאמת אינטימיות
"מיד אחרי השיחה עם הבמאי מגיעה השיחה עם השחקנים – לרוב, החולייה הכי פגיעה בשרשרת היררכית", היא אומרת. "כשיש מולי במאי שיכול לפטר אותי, הכול הופך למורכב יותר. הרבה פעמים שחקן יתקשה לסרב לבמאי כי הוא חושש מההשלכות. הוא אומר: 'התעשייה קטנה ואני לא רוצה שייצא לי שם רע'. אותו השחקן יודע כמה הוא נלחם כדי לקבל את התפקיד, ושבחוץ מחכים עשרה שחקנים 'רעבים לתפקיד' שיסכימו לעשות כל דבר שהוא לא יהיה מוכן. קשה לומר 'לא בא לי שיצלמו לי את הישבן' לבמאי חשוב, או מפיק שנמצא מעליי בהיררכיה".
מה בעצם קורה בשיחה עם השחקנים?
"במהלך השיחה אנחנו עוברים יחד על החזון של הבמאי ובודקים את גבולות ההסכמה. מאשרים את מה שמקובל ומנסים למצוא פתרונות למה שלא. חשוב להבין שברוב המקרים התסריט לא מספק לשחקן שום אינדיקציה על התוצר הסופי. יכול להיות, וקורה לפעמים, שהשחקן והבמאי רואים את התסריט בדרך אחרת. נשיקה, למשל, יכולה להיות מגע קל של שפתיים ומצד שני יכולה לזלוג למגע באזורים אינטימיים. כשכתוב: 'שוכבים' השחקנית לא יודעת מה זה אומר. מה סוג העירום? מה בדיוק רואים במצלמה? באיזה תנוחה היא צריכה להיות? יש שמיכה או שאין שמיכה? השחקן רוצה לקבל את התפקיד, אז הוא אומר נראה לי שיהיה בסדר".
דר – איך את חווית את זה כשחקנית?
"בהתחלה ערגה הייתה מעורבת, אבל עדיין מאחורי הקלעים. ישבתי עם מידן הצלם ועם הדס הבמאית ותיאמנו ציפיות בינינו. הם עשו לי ממש מצגת והסבירו לי איזה סוגי עירום יש בסדרה ולאן הם מכוונים. מהרגע שערגה נכנסה לתמונה, הבנתי כמה המקצוע הזה חשוב. דיברנו על הכול ועשינו חזרות. זו הפעם הראשונה שעבדתי עם מישהי כזאת והיא הייתה מקצועית ברמות הגבוהות ביותר".
"יש משהו במקצוע הזה שמייצר תחושה מאוד נוחה, שאתה יכול לדבר על הכול – והכול פתוח", ממשיכה זוזובסקי. "היא ממש דיברה עם כל אחד בנפרד ושאלה: 'איפה אפשר לגעת בך, מה אפשר להראות, מאיזה זוויות נוח לך שיראו?' ברמת הפרטים הדקים ביותר, שאני אפילו לא הייתי חושבת עליהם כשחקנית".
"חשוב להבין שהעבודה היא לא רק עם השחקנים", מדגישה יערי. "בקורדרוי למשל, השפה הצילומית הייתה מורכבת מאוד. היא כללה שוטים ארוכים, בלי קאטים. זה דרש ממני, מהדס הבמאית וממידן הצלם לתכנן את תנועה של המצלמה ואת התנועה של השחקנים, באופן כזה שגם ייראה טבעי וגם ישמור על הגבולות שהגדרנו בתחילת התהליך". עוד מוסיפה: "זה מאתגר, אבל זה גם מה שהפך את תהליך העבודה עם הדס הבמאית, שבעיניי היא יוצרת פורצת דרך, למרתק ופורה כל כך".
שלב 2: חזרה אינטימית
"אחת השאלות הקשות ביותר היא איך עושים חזרה של סצנת סקס", מסבירה יערי. "איך מצד אחד שומרים על השחקנים ומצד שני עוזרים לבמאי להעשיר את השפה המינית בתוך הסצנה האינטימית: גורמים לה לעורר רגש בצופה ולהישאר מדויקת לסיפור. הרבה פעמים, בגלל שהבמאי נבוך, הוא אומר 'פשוט תתנשקו'. זה מביך – וגם הצופה מרגיש את זה. במאים חייבים להבין שדרך בטיחות רגשית אפשר למנוע הטרדה ומצד שני להפשיר קיפאון בסצנה מלאה בתשוקה".
"דרך בטיחות רגשית אפשר למנוע הטרדה ומצד שני להפשיר קיפאון בסצנה מלאה בתשוקה"
ערגה יערי
במהלך החזרה יערי לא פוסחת על אף שאלה ובכך מונעת "הפתעות לא רצויות" במהלך הצילומים: "אני שואלת את הבמאי באיזה תנוחה הייתה רוצה שהם יתנשקו ואיך יעברו בין פוזיציות. בהמשך, אני מדברת עם השחקנים בשפה ניטרלית ומתייחסת לאיברי הגוף שלהם ברמה הטכנית ביותר. ככה אני מורידה את רמת הסטרס ומאפשרת להם ליצור קרבה, בזמן שהם עסוקים בשאלות: איפה אני נוגע והאם הלשון שלי במקום הנכון".
"זה אולי נשמע מוזר, אבל היא ממש עשתה לנו כוריאוגרפיה שלמה", מסברת זוזובסקי בגיחוך. "ישבנו ותכננו ממש הנשיקה מתחילה ואיפה נוגעים אחרי זה. הייתה גם הביאה אביזרים שאפשר להשתמש בהם להפרדה: חוצצים, כדורים וכריות. יותר מזה, היא עבדה איתנו על הקולות שנשמיע והבהירה איפה מותר לגעת ואיפה לא. זה קריטי כי ברגע האמת זה לא נוח להגיד לפרטנר שלך, אל תיגע בי עכשיו".
שלב 3: אקשן!
יערי מסבירה איך מתנהלת סצנת סקס: "לפני שמתחילים מוודאים שהסט סטרילי: שכל המוניטורים המיותרים כבויים, שנוכחים רק בעלי התפקידים הנחוצים והחלוקים והחוצצים מוכנים ל'קאט'. בינתיים אני מזכירה לשחקנים שהם יכולים לעצור בכל רגע שבו הם מרגישים אי נוחות. חשוב גם לשים לב שאין שינויים חריפים בלוחות הזמנים. אני אפילו מקפידה שהסצנה לא תצולם אחרי ארוחה כבדה, כדי שהשחקנים ירגישו טוב בגוף שלהם. בסופו של דבר זה תהליך של הורדת רעשי רקע, הנמכת אנרגיות ויצירת מרחב בטוח. קצת כמו להשכיב לשינה ילד קטן".
איפה את נמצאת במהלך הסצנה?
"על הסט – נותנת לשחקנים תחושה שאני נוכחת, רואה אותם, ודרוכה לכל סימן שלהם או שפת גוף שמעידה על גבול שנחצה או כל צורך אחר. במקביל, אני גם מתבוננת בהם דרך המוניטור ומוודאה שהסצנה אמינה. אם השחקנים קפוצים או נושמים בקלות, אם המצב הרגשי של הדמויות והאקט הפיזי עצמו נראים אוטנטיים".
כל מי שביקר על סט צילומים, יודע שסצנה לא מסתכמת בטייק אחד. ולכן, עם כמות הצילומים, עולה גם הסיכוי לחרוג מגבולות הגזרה שסוכמו בחזרה. "זה רגע חשוב מבחינתי, כי החובה שלי היא להיות ערנית ולשים לב לכל ניואנס", היא מסבירה. "הטרדה מינית או חציית גבולות יכולה לקרות ברגע אחד, גם אם הפרטנר לא התכוון לפגוע בי".
מה זאת אומרת?
"דמיין שחקנית שוכבת בעירום על הפרטנר שלה. הבמאי צועק: 'קאט', נותן הערות – ובזמן הזה הפרטנר ממשיך ללטף אותה. ליטוף חברי, כדי שתרגיש נוח. אבל משהו שם מרגיש לה לא במקום. קשה לומר את זה, נכון? בדיוק בשביל זה אני שם". עוד היא מוסיפה כי הגדת ההתנהלות מראש עוזרת בכל כך הרבה מצבים אפורים כאלה. מתאמת אינטימיות הוא תפקיד של מניעה, לא של תיקון בדיעבד. אני אומנם לא איתם מתחת לסדין, אבל אני יכולה להכין אותם למה שיקרה שם. לזקפה לא רצונית או למצב שבו הלשון תשתרבב לנשיקה, למרות שסוכם שלא. אני יוצרת מראש סיטואציה שבה הגבולות מדוברים".
"אני זוכרת שבאחת הסצנות האחרונות שצילמנו עבדתי עם שחקן חדש, וזו הייתה הפעם הראשונה שהוא שיחק בסצנה כזאת", נזכרת זוזובסקי. "עשינו חזרות עם ערגה וידענו מה אנחנו הולכים לעשות. אחרי ששחררנו את הסט, הבמאית נתנה לי לראות מוניטור ואמרתי לה: 'זה לא טוב, חייבים לצלם את זה שוב עכשיו'".
"לפעמים הבמאי צועק 'קאט', נותן הערות – ובזמן הזה השחקן ממשיך ללטף את הפרטנרית. ליטוף חברי, כדי שתרגיש נוח. אם לא נעים לה, יהיה לה קשה להגיד לו לעצור, נכון? בדיוק בשביל זה אני שם"
ערגה יערי
"אם זה היה בסט של סדרה אחרת, הייתי אומרת יאללה רק להמשיך להתקדם. בטח לא לצלם את זה שוב. שיסדרו את זה בעריכה", היא מוסיפה. "פשוט, בזכות הביטחון שקיבלתי מערגה והדס, היה לי כל כך כיף ליצור והיה לי חשוב להגיע לתוצר סופי מושלם. בהתחלה ערגה ישבה איתי ועם השחקן הנוסף וכיוונה אותנו, אבל בסוף היא אפשרה גם לי לשבת מולו ולהסביר במילים שלי איפה לגעת ומה לעשות. ממש תיאמתי אינטימיות".
סצנה אינטימית או סרט כחול: איפה הגבול?
"בקורדרוי למשל הסקס הוא לא הסיפור, ומי שנתפס בזה מפספס את המהות של הסדרה", מבהירה זוזבסקי. "דניאל שאני מגלמת, פשוט נהנית לשחק באנשים. על הסט אהבנו לקרוא לזה חתול שמשחק בעכבר מת. היא לא בחורה כל כך מינית, היא פשוט רוצה את הסיפור. גם בסצנה עם דני רופ – היא מחפשת ריגוש. היא כבר מחכה להגיע יום אחרי זה למשרד ולספר על זה לבוס שלה".
יערי מוסיפה כי "ברמה הבסיסית ביותר – אם לא מדובר בפורנו, אין שום סיבה לבצע אקטים מיניים אמיתיים על סט צילומים. ברוב המכריע של המקרים אין חיכוך ישיר בין אברי המין – והכול נשאר בגדר סימולציה".
מה עושים כדי שזה יהיה אותנטי?
"המון מניפולציות על הצופה. זוויות מצלמה, חוצצים סמויים ומשחקי תאורה. בעיניי, אם כבר מחליטים להציג סצנת סקס – אין שום סיבה שהיא תהיה פחות אמינה משאר הסצנות. בסופו של יום – הטבע של העבודה הזו הוא לייצר אינטימיות מדומה".
אולי זו הסיבה שבגללה תנועת MeToo זעזעה את תעשיית הבידור?
"אני לא חושבת שזו הסיבה, אבל אני משוכנעת שבלי איש מקצוע – הסיכוי לפגיעה מינית בסצנה אינטימית עולה בעשרות אחוזים", היא מדגישה. "יחסים על סט הצילומים הם לרוב מאוד תוססים – גם בגלל העבודה האינטנסיבית, וגם בגלל מדרגות ההיררכיה הברורות ופערי הכוח האדירים – גם בין הצוות לשחקנים וגם בין השחקנים לבין עצמם. הרבה פעמים שחקן שנפגע מינית, במהלך הסצנה או בין הצילומים, יעדיף לשתוק מאשר לשאת בתוצאות של ההחלטה שלו".
בשוק הקולנוע והטלוויזיה כיום אין שום חובה להעסיק מתאמת אינטימיות. יתרה מכך, הפקות רבות מוסיפות חטא על פשע ומעסיקות "מתאמות אינטימיות" ללא הסמכה מקצועית – לפעמים סטודנטית שצמאה לניסיון ולפעמים מלבישה או מאפרת שממילא מקבלת שכר עבור יום הצילומים. אם את לא מוסמכת כמתאמת אינטימיות, יהיה לך מאוד קשה לעמוד מול במאי ולהגיד 'לא', כי יכולה להיות לכך השפעה תעסוקתית. גם המאפרת, כמו השחקנים, נמצאת בניגוד עניינים ונמצאת במערכת יחסי כוח".
"ב-HBO ובנטפליקס מתאמת אינטימיות זה כבר חלק בלתי נפרד", מדגישה יערי. "לפני שבוע בערך הייתי בכנס בין-לאומי ראשון מסוגו ופגשתי מתאמים ומתאמות מכל רחבי העולם – הולנד, אוסטרליה, בריטניה ואפילו מצרים, שם עדיין מחפשים את הדרך להגדיר הסכמה. כולם צועדים בכיוון הזה, ודווקא אצלנו יש תחושה שנדרשת עוד הרבה הסברה".
"עד שהמקצוע הזה לא יושרש פה חזק בתרבות – יהיה קשה, במיוחד לשחקניות צעירות", מסבירה זוזובסקי מנקודת מבטה כשחקנית. "לא לכולן יש את הביטחון להגיד די – בטח שלא בפני שחקנים אחרים או במאים מוערכים. זה משהו שיש סביבו איזה טאבו כזה. זה בעיניי לא צריך להיות ככה. צריך להנחיל ערכים חדשים במקצוע הזה שנקרא משחק. כי בסוף זו עבודה שבה אתה נותן את הגוף והנשמה שלך לידי הבמאי, ואתה חייב לסמוך עליו ב-100% שישמור עליך".
"עד שהמקצוע הזה לא יושרש פה חזק בתרבות – יהיה קשה, במיוחד לשחקניות צעירות"
דר זוזובסקי
מצד הממשלה בכלל ומשרד התרבות בפרט – אין תמיכה תקציבית. ספק מחוסר הבנת חשיבות המקצוע וספק מבחירה מודעת שלא לעודד תכנים מיניים ועירום על המסך. "במובן מסוים עדיין אין בשלות למקצוע הזה בארץ", יערי אומרת בייאוש קל מהמצב. "הגורמים במשרד התרבות, במועצת הקולנוע ובקרנות צריכים לקחת אחריות ולהכניס תמריצים. למשל, בעולם יש פסטיבלים שבהם אחד התנאים להשתתפות זה מתאמת אינטימיות מוסמכת על הסט. כאן אין תנועה ולכן אי אפשר לייצר תנועה. אין מספיק עבודה בשטח, ולכן אין טעם להציף שוק ללא עבודה".
"כמדינה אנחנו הולכים לכיוון מסוים, שאי אפשר לדעת איך הוא ישפיע על עולם התרבות", היא מוסיפה. "יש היום הרבה כוחות שמתנגדים להתערבות באומנות, ואני מניחה ומקווה שהם לא ייעלמו בקרוב. אסור לפגוע בחופש העיסוק במיניות, כי זה חלק אינטגרלי מהחיים שלנו. אם השיח הזה ייעלם, אנחנו נחזור אחורה. עיסוק במיניות הוא נורמליזציה של הדבר. הוא מאפשר ללמד ולתת ביטחון לצד השני להכיר מהי מיניות מיטיבה. ההפך מפורנו, למשל. יש הרבה דרכים יפות שאפשר ללמוד מהם על יחסים מיטיבים, על תקשורת ועל חמלה בתוך מערכת יחסים".
אבל יש גם חדשות טובות. בחודש מרץ האחרון, הצטרפה יערי באופן רשמי לאק"ט – איגוד עובדות ועובדי הקולנוע והטלוויזיה, שמייצג את כל עובדי הקולנוע והטלווזיה בישראל הפועלים מאחורי הקלעים: צלמים, מאפרות, מלבישות וכדומה.
"אני מאושרת שבאק"ט הבינו את החשיבות הגדולה של התפקיד הזה", מספרת בחיוך. "הם תומכים בפעילות שלי ופועלים לבסס את התפקיד בארץ באופן מקצועי וכחלק אינטגרלי מהפקות ולהכשיר אנשים נוספים, לפי הסטנדרט הבין-לאומי. אני מאמינה שבשנים הקרובות עוד ועוד הפקות יבינו את החשיבות של יצירת סצנות אינטימיות אמינות, תוך גילוי אחריות כלפי השחקניות והשחקנים, העובדות והעובדים".
מה לדעתך הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להפחית את כמות הפגיעות המיניות במקומות העבודה בישראל?
"אנשים חייבים להכיר לפני הכול את המושג: 'בטיחות רגשית'; מושג שלצערי עדיין לא הבינו בארץ כמה הוא חשוב. לא רק מול מצלמה על סט צילומים, אלא בכלל: בזוגיות, בעבודה ובחיי היום יום. אפילו חברת גוגל מצאה במחקר שערכה כי בטיחות רגשית היא אחד הגורמים שבזכותם הופך לצוות עבודה למיטבי".
לצורך זה הקמתי מרכז שנקרא 'המרכז לבטיחות רגשית ביצירה', ואני עושה בימים אלה סדנאות בבתי ספר גבוהים לקולנוע ומשחק, בתיכונים ובחטיבות ביניים – בדגש על מסלולי אומנות במה וקולנוע. מה שקורה זה שבסוף ילדים בני 16 ו-17 עושים סרטים על נושאים נפיצים שמעסיקים אותם, מצלמים את עצמם ואת החברים שלהם לכיתה – ואין להם מספיק כלים ליצור שם את הביטחון הרגשי להם ולאחרים. ביום שזה ישתנה, נדע שאנחנו צועדים בכיוון הנכון".