האלוף האולימפי ארטיום דולגופיאט לא נוהג להכביר במילים, ובטח שלא על חייו האישיים. אבל אם מקלפים מעט מהארשת הצנועה והשקטה, מגלים התמודדויות קשות לא פחות מאימונים לאולימפיאדה. אחת המרכזיות שבהן היא המאבק של דולגופיאט ובת זוגו מבלארוס, מאשה סאקוביץ', להיות מוכרים כזוג, על מנת להשיג לה אזרחות או תושבות קבע כדי שהיא תוכל לחיות לצידו בישראל.
כבר יותר מ-7 שנים שארטיום דולגופיאט נמצא בזוגיות עם סאקוביץ', שאותה הכיר במהלך מחנה אימונים בבלארוס. השניים גרים בישראל ולפני כשנה וחצי הוא אף הציע לה נישואים, מה שבלי כוונה עורר סערה ציבורית קטנה. אימו של ארטיום, אנג'לה בילאן, אמרה בתוכנית הרדיו של בן כספית ואריה אלדד ב-103FM כי המדינה לא נותנת להם להתחתן כאן, בשל העובדה כי בת זוגו לא יהודייה ואף סיפרה שלפי ההלכה ארטיום עצמו לא יהודי בשל העובדה שהיא (אימו) לא יהודייה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מאוחר יותר צייץ יאיר גולן, אז סגן שרת הכלכלה והתעשייה: "ארטיום טוב מספיק כדי להביא לנו מדליית זהב אבל לא מספיק כדי להיות אזרח שווה". אלא שדולגופיאט עצמו לא מתרגש מכל הדברים הללו. "מאשה לא יהודייה ואין לה אזרחות ולכן אנחנו צריכים לעבור תהליך במשרד הפנים שבו אנחנו צריכים להוכיח שאנחנו זוג", אמר. "אני לא סתם רוצה להביא אותה לארץ כדי לגור כאן. אנחנו מוכיחים שהקשר בינינו אמיתי".
איך אתם מוכיחים שאתם באמת זוג?
"מראים התכתבויות בינינו. תמונות. מספרים את סיפור ההיכרות. שואלים שאלות כל אחד בנפרד בחדר אחר".
זה מרגיש קצת חודרני.
"אין מה לעשות. זה התהליך. להחליט אם זה חודרני או לא זו שאלה של איך אתה מקבל את זה. גם אחי הגדול התחתן עם מישהי מאוקראינה ואבא שלי לאחר הגירושים התחתן גם הוא עם מישהי מאוקראינה, ככה שזה משפחתי (צוחק). אבל הנקודה היא שהתהליך כבר מוכר לנו".
איך היא קיבלה את התהליך הזה?
"בהתחלה היה לה קצת קשה, כמובן שלה לא הייתה שפה ושום היכרות מוקדמת עם זה. אבל עכשיו היא כבר לגמרי מבינה הכול ומדברת עברית שוטפת. פתחנו ביחד קליניקה להסרת שיער, ובזה היא עובדת כרגע".
"הפרידה של ההורים היא לא דבר קל עבורי, אבל לא הייתי יכול לעשות כלום כדי למנוע את זה. אני עדיין בקשר עם שניהם"
ספר על ההיכרות עם מאשה.
"היינו שנינו במחנה אימונים בבלארוס בדצמבר 2015, כל אחד עם הנבחרת שלו. באחד הערבים המשלחות יצאו לעיר ושם הכרתי אותה. בהתחלה רק התכתבנו ודיברנו בטלפון במשך בערך כחודש וחצי ואז היא באה בפעם הראשונה לישראל. משם הקשר המשיך ופרח ואחרי כמה שנים היא באה לגור איתי".
היה לך קל לשכנע אותה לבוא לישראל?
"כשהכרנו היא הייתה סטודנטית באוניברסיטה, אז ידענו שזה ממש לא כדאי שהיא תעזוב את הלימודים בשלב הזה. גם אני בכל מקרה נמצא כל הזמן בטיסות ובמחנות אימונים בחו"ל, אז זה לא יהיה משמעותי אם היא תעבור לגור איתי באותו שלב בישראל. חיכינו שהיא תסיים את התואר ב-2018 ואז היא באה לארץ. שרדנו את הקשר הזה בזכות טלפונים והודעות. כבר יותר מ-3 שנים שהיא גרה איתי בישראל והקשר בינינו מצוין".
איך הצעת לה נישואים?
"באוגוסט 2020, במהלך הקורונה, החלטתי לעשות את זה. קניתי טבעת וחיפשתי את ההזדמנות המושלמת לעשות את זה. יצאנו מהסגר הראשון והזמנתי מקום במסעדה יחד עם חבר טוב ובן דוד והודעתי להם שאני הולך להציע. במקרה לגמרי, יום לפני סתם ישבנו בבית והיא שואלת אותי בצחוק 'נו מתי אתה מציע לי?', שאלתי 'מתי את רוצה' והיא ענתה 'מחר' – ויצא בדיוק יום למחרת זה היה היום שבכל מקרה תכננתי להציע. שמתי את הטבעת בתוך עוגה וככה הצעתי".
אתה חושב על העניין הזה שכשיהיו לכם ילדים הם לא יהיו יהודים ויקבלו אותם אחרת בישראל.
"כרגע מה שאני חושב עליו זה שאחרי האולימפיאדה נטוס להתחתן ואז נתחיל לחשוב על ילדים. אני ארצה שנמשיך לגור בישראל וגם מאשה אוהבת את ישראל, אבל אנחנו לוקחים הכול צעד צעד".
היעד הבא - פריז 2024
הייתה לך פציעה בחודש שעבר ונאלצת לפרוש מאחת התחרויות. מה מצבך עכשיו?
"העונה התחילה עם סבב גביע העולם, שכולל 4 תחרויות השנה. התקווה שלי היא להתחרות בשתי תחרויות ובהן לקבוע את הקריטריון האולימפי כדי לא להופיע בכל 4 התחרויות ולמנוע עומס. התחרות הראשונה התחילה מצוין וזכיתי במדליית זהב בתרגיל הקרקע. בתחרות השנייה, בדוחא, סיימתי במקום הראשון במוקדמות בתרגיל הקרקע, אך למחרת בבוקר התאמנתי לקראת הגמר ושם נחתתי לא טוב על הרגל. זה כאב ומיד עשינו MRI שאומנם לא הראה משהו חריג, אבל בהחלטה משותפת עם הצוות המקצועי החלטנו שלא אמשיך לגמר ופרשתי מהתחרות. עכשיו אני עם הפנים לקראת אליפות אירופה. כמובן שהפציעה קצת פגעה בהכנות, בערך 3 שבועות התאמנתי רק על פלג גוף עליון – ואגב רואים את זה ואפילו עליתי מידה בחולצה, אבל אני מקווה לעשות הכי טוב שאפשר באליפות אירופה".
כשאנחנו נמצאים שנה וחצי בלבד לפני אולימפיאדת פריז 2024, שאליה יגיע דולגופיאט כאלוף, המחשבות כבר מכוונות לעבר האירוע הענק. גם הוא שומע את הקולות מסביב שטוענים שכל דבר פחות ממדליית זהב נוספת יהיה "כישלון", אבל הגישה של ארטיום היא אחרת.
"קודם כול אני רוצה להגיע ולעשות את העבודה שלי. ברור שאני חושב על מדליה נוספת, אבל אני יודע שזה לא תמיד תלוי רק בי"
"לא משנה לי כל כך מה אנשים אומרים בהקשר של מדליה, כי בסופו של דבר כל מדליה אולימפית, לא משנה באיזה צבע היא, זה משהו שלא עושים ביום אחד והוא הישג גדול מאוד", הוא אומר. "קודם כול אני רוצה להגיע ולעשות את העבודה שלי. ברור שאני חושב על מדליה נוספת, אבל אני יודע שזה לא תמיד תלוי רק בי. גם אם אני אעשה את ההכי טוב שלי, יכול להיות שיהיו מתחרים אחרים שיעשו יותר טוב ממני. אני רוצה להיות שמח עם מה שאני עושה".
מה ההשפעה של העובדה שעכשיו יש רק 3 שנים בין האולימפיאדות ולא 4.
"החוקה אחרי כל אולימפיאדה משתנה ויש לי תרגיל חדש. אם לפני טוקיו התאמנתי על התרגיל שלי 5 שנים כדי להפוך אותו למושלם, עכשיו יש לי הרבה הרבה פחות זמן. אפילו אחרי כל הזמן שהיה לי להכין את התרגיל לטוקיו אני יכול להגיד שעדיין לא עשיתי אותו באופן מושלם. אבל צריך לזכור שכולם באותו מצב".
נחזור לאמירה שלך 'לא עשיתי את התרגיל הכי טוב' ועדיין זכית בזהב. מיד לאחר הזכייה כולם זוכרים את האמירה של אבא שלך שאמר 'יכולת לעשות יותר טוב'. תסביר את זה. זכית בזהב ועדיין יכולת לעשות יותר טוב?
"מיד אחרי שסיימתי את התרגיל, בזמן אמת, הייתה לי הרגשה שיכול להיות שאני אפילו לא אהיה על הפודיום. אתה נמצא בחוסר ודאות. אני יכול להגיד שאם הייתי מרגיש שעשיתי את התרגיל הכי טוב שלי, הייתי בטוח שאני לפחות על הפודיום והייתי בהרבה פחות לחץ. בקשר למשפט של אבא שלי, אני אסביר. הוא מדבר עברית הרבה פחות טוב ממני אז היה לו קשה לבטא את עצמו. הוא סיפר לי שדיברו איתו מיד אחרי התרגיל שלי, שמו אותו מול המצלמה ושאלו אותו שאלות והוא אמר שזה המשפט שיצא לו 'אתה יכול לעשות יותר טוב'. הוא לא ידע עדיין שזכיתי בזהב וזה המשפט שיצא לו".
יש כבר מחשבות לאחרי פריז, מעבר לחתונה?
"אני באמת לא יודע. מצד אחד אני רוצה להמשיך בהתעמלות, ומצד שני אני צריך לראות איך יהיה הגוף שלי ואיך החוקה תשתנה עוד פעם ואז להחליט מה לעשות. קודם כול נראה מה אני אעשה בפריז ואז נחשוב הלאה. או שאני מכין את עצמי לחיים האזרחיים או שאני אמשיך עד לוס אנג'לס 2028".
אם תפרוש, יש מחשבה מה לעשות?
"הייתי רוצה להיות מאמן, אבל אני לא בטוח עד כמה אפשרי לחיות בישראל רק ממשכורת של מאמן התעמלות. אני מבין שלפעמים צריך לעשות כמה דברים במקביל".
ממתעמל אלמוני למפורסם שכולם מכירים
ובתוך כל זה, כעולה חדש הפכת למישהו שמייצג את ישראל בתחרויות הכי גדולות וזוכה בלא מעט מדליות, כמובן עד לשיא באולימפיאדה. אני בטוח שכעולה חדש זה משהו הרבה יותר משמעותי.
"קודם כול, העובדה שמכירים אותי ומזהים אותי היא מאוד כיפית. לפעמים אנשים באים ומבקשים להצטלם איתי ואחרי זה אומרים לי כזה 'מאיפה אני מכיר אותך? היית בנינג'ה?' אבל כמובן שזה כיף שמזהים וניגשים. הדבר הכי חשוב לי הוא שבזכות ההישגים ילדים יותר מכירים ונחשפים לענף וחושבים להיכנס אליו גם. אני יודע בוודאות שילדים יותר מתעניינים בחוגי ההתעמלות עכשיו. זה מאוד חשוב לי. בארץ הענף הזה לא ממש היה מוכר, ומי שפרץ את הדרך היה אלכס שטילוב. אני ממשיך אותו. אני מקווה שגם לי יהיה יורש מצליח וככה הענף הזה יהפוך לאחד המובילים בארץ".
"הגעתי מאוקראינה ישר לאולם ההתעמלות בתל אביב. שם גם למדתי עברית, מתאמנים אחרים לימדו אותי"
העובדה שמכירים אותך ברחוב שינתה אותך?
"אני חושב שזה משהו שצריך לשאול את מי שפוגש אותי ברחוב, לא אותי. לדעתי נשארתי אותו דבר, רק עם קצת יותר ביטחון עצמי ויותר בטוח בדיבור. קיבלתי שיעור טוב בעברית אחרי האולימפיאדה עם כל הריאיונות שעשיתי. דיברתי בכל מקום ימים שלמים. אבל כמובן שזה משהו שאני רק מאחל שיחזור שוב".
הזכרת את אלכס שטילוב, הוא מינף את ההצלחה בהתעמלות לפרסומות וקמפיינים. זה משהו שאתה חושב עליו?
"נכון להיום לא, אבל זה בהחלט משהו שאני חושב עליו לאחרי הקריירה. כיום אני מתנהל בזכות נותני החסות שלי בנק הפועלים, דנונה פרו, הונדה, פוג'יטסו וקבוצת אזולאי. גם הוועד האולימפי בישראל והיחידה לספורט הישגי, איגוד ההתעמלות, האגודה שלי מכבי תל אביב, המנהלת האישית שלי ורד עצמון וסוכנות הספורט THE TEAM עוזרים לי, ואני חייב להם תודה ענקית. זה מאוד עוזר לי ומוריד לי המון לחץ מהכתפיים. זה טוב שאני לא צריך לחשוב כל יום מאיפה אני אביא את הכסף. הרבה מתעמלים שאני מכיר ויש להם קצת פחות ספונסרים עובדים בנוסף לאימונים גם כמאמנים וזה לא דבר פשוט. זו סיבה נוספת שבגללה חשוב לי לקדם את הענף, כדי להביא יותר תקציבים ויותר חסויות כדי שיהיו ליותר מתעמלים חיים פשוטים".
הדרך של דולגופיאט - והפרידה של ההורים
כשהיה בן 12, עלה דולגופיאט מאוקראינה. הוא הוכיח את עצמו כאחד הכישרונות המבטיחים בענף עוד קודם לכן, כשזכה פעמיים בתואר אלוף אוקראינה בקטגוריות הגיל שלו. מי שחיכה לו בארץ הוא מאמנו, מאז ועד היום, סרגיי וייסבורג, שקיבל את פניו באולם ההתעמלות בהדר יוסף של עמותת מכבי תל אביב. "כבר יום לאחר העלייה הייתי באולם ההתעמלות", מספר דולגופיאט. "שם למדתי עברית ושם אפשר להגיד שבעצם גדלתי. מתאמנים שהיו איתי לימדו אותי עברית. עלינו בחודש יולי 2009 ולכן זה כל מה שעשיתי עד שהגיע הזמן ללכת לבית הספר בספטמבר".
"אני יכול להגיד בוודאות שבכל סיפור העלייה שלי, הלימודים והפרידה של ההורים – מה שהציל אותי זו ההתעמלות"
ספר קצת על ההשתלבות בבית הספר בארץ.
"התחלתי ללמוד בבית ספר שבו השיעורים היו בעברית, אבל רוב התלמידים מדברים רוסית. בגלל שהייתי עולה כל כך חדש, בהתחלה אישרו לי לא ללמוד מקצועות שנחשבים קצת קשים בעברית כמו לשון, ספרות והיסטוריה. התמקדתי במתמטיקה והייתי טוב בזה. תוך כדי הלימודים בבית הספר המשכתי עם ההתעמלות. העובדה שקיבלתי פטור מהמקצועות ה'קשים' עזרה לי מצד אחד להשתלב ולהתמקד בלימודים, אבל מצד שני זה לא סוד שאין לי תעודת בגרות מלאה בדיוק בגלל המקצועות האלה".
"למדתי לבגרות של עולים חדשים בכיתה י"א וי"ב. האבסורד הוא שבכיתה י"א מנהל בית הספר בא אליי ואמר לי 'אצלנו אתה כבר לא נחשב עולה חדש', והייתי צריך לרדת לכיתה ט' כדי ללמוד מחדש את כל המקצועות. בשלב הזה החלטתי עם ההורים שלי והצוות שעדיף לי להתמקד רק באימונים. הבנתי עם עצמי שאני לא אצליח לעשות בגרות רק בעברית. אני יכול לדבר ולקרוא, אבל ללמוד ולעשות מבחנים זה די קשה. גם עכשיו אני לא בטוח שאצליח".
יש לך מחשבה לחזור ללימודים?
"לא קל לי ללמוד בעברית. אפילו עשיתי קורס מאמנים עכשיו בעברית וזה לא היה פשוט. אני בכל מקרה עדיין מתמקד באימונים ולא צריך ללמוד. אחרי ההתעמלות אני אחליט מה אני עושה, אבל יש עוד זמן לזה".
עלית מהעיר דניפרו באוקראינה, שכעת נמצאת תחת מלחמה. אתה יודע מה קורה בעיר עכשיו? יש לך שם משפחה?
"למזלי לי אין כבר משפחה באוקראינה. אבל אני יודע שבעיר עצמה די שקט כרגע. יש מדי פעם אזעקות, אבל הטילים לא ממש נופלים בתוך העיר. לפני מספר שבועות אני יודע שטיל פגע בבית בתוך העיר, כשבבית הזה התגורר מישהו שהמאמן שלי מכיר וכעבור שבועיים פגע טיל נוסף בבית של אח שלו. ככה שיש שם טילים, אבל זה לא שונה מהרבה ערים אחרות באוקראינה".
"אנשים עוצרים אותי ברחוב ושואלים: מאיפה אני מכיר אותך? היית בנינג'ה ישראל?"
וזמן קצר אחרי שעליתם, ההורים שלך נפרדו.
"אולם ההתעמלות הציל אותי. הייתי יוצא ב-7:00 בבוקר לבית הספר וחוזר מהאימונים מאוחר בשעות הערב. הפרידה של ההורים היא לא דבר קל עבורי, אבל לא הייתי יכול לעשות כלום כדי למנוע את זה. אני עדיין בקשר עם שניהם ושניהם גרים בראשון, הם פשוט לא יחד. אני יכול להגיד בוודאות שבכל סיפור העלייה שלי, הלימודים והפרידה של ההורים – מה שהציל אותי זו ההתעמלות".