כרמל הס (25), טייסת מסחרית ומדריכת טיסה, הייתה לקראת נחיתה בוושינגטון יחד עם חניך במטוס הקטן שלה, כשלפתע המטוס התחיל להתנהג מוזר והמנוע נכבה בבת אחת. טבעי להריץ בראש תרחישי אימה במצב מפחיד שכזה, אבל הס סירבה להיבהל: "לקחתי את השליטה במטוס מהחניך ונחתנו", היא מספרת בריאיון למגזין N12. "למזלנו היינו מספיק קרובים כדי להביא את המטוס לנחיתה בטוחה".
"שנינו בעיקר היינו בשוק. אבל בתור מדריכה אני מרגישה שהשוק נפל עליי אחרי הטיסה, כי באותו הרגע רק חשבתי על החניך ועל איך מצילים את המצב. פתאום אתה מבין שיכול היה לקרות משהו לא נעים ושאנחנו צריכים להעריך את הסכנה שבמקצוע".
הס, מדריכת טיסה במכללה הבין-לאומית לטיס בוושינגטון, עשתה דרך ארוכה עד לשם: היא גדלה במושב בני ציון שבשרון ולאחר שנה במכינה קדם-צבאית התגייסה לקורס טיס. כעבור כמה חודשים עברה לשרת בתפקיד נחשק אחר בחיל האוויר, אך לא שכחה את חלום הטיס שמלווה אותה מילדות.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אני זוכרת שהייתי בכיתה ב', וכמו ששואלים ילדים מה תרצו לעשות שתהיו גדולים, אני רשמתי את זה על דף. מצאתי את הדף הזה לפני שנתיים, כשהשתחררתי", היא משתפת. "עשיתי סדר בבית, עברתי לתל אביב כמו כולם והייתי אמורה בכלל להתחיל ללמוד מדעי המחשב. נרשמתי ללימודים, נכנסתי לדירה ומצאתי את הפתק הזה של כרמל הקטנה שרשמה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה. במקום הראשון היה כתוב להיות נגנית סקסופון, שאת זה עשיתי בתיכון, ובמקום השני להיות טייסת. אז אמרתי – טוב, אני צריכה להקשיב לכרמל הקטנה. אולי היא יודעת משהו שאני לא יודעת ואולי אני קצת הולכת עם הזרם".
רשימת החלומות הקצרה של הס גרמה לה לבצע בלימת חירום ולחשב מסלול מחדש. "החלטתי לעשות את השינוי הזה ולרדוף אחרי החלום שכנראה היה רדום בי. כילדה אני זוכרת את עצמי מאוד מרוכזת בשמיים ובחלל, ומאוד מרגישה רוגע כשאני באוויר. אני חושבת שכשראיתי את הפתק הזה הוא עורר בי משהו".
"החלום הזה תמיד היה שם וניסיתי להכחיש אותו, אולי כי חשבתי שאני לא מכירה מישהו שעשה את זה, שהחליט לעזוב וללכת אחרי החלום הספציפי הזה - לא היו לי דוגמאות או מישהו שיכולתי להיעזר בו, וזה לא שיש לי במשפחה טייסים. להיפך, הם הכי אנשי קרקע ומים. אז נעזרתי בכרמל הצעירה שהייתה בעלת חלומות וזה עורר בי את מה שאני מרגישה שמתאים לי ונכון לי".
ללמוד טיס בארה"ב
היא עזבה את תל אביב, המריאה לארה"ב – והוציאה רישיון טיס פרטי ומסחרי, ובהמשך גם רישיון הדרכה. "החלטתי לעבור לארה"ב כי התעופה כאן מאוד מפותחת", היא מסבירה. "יש פה המון שדות שקיימים בכל מקום וקל להגיע. זה כמו תחבורה, כמו רכב, יש כאן תרבות תעופתית. הגעתי לבית הספר כחניכה ועכשיו אני כבר מדריכה".
"אני זוכרת שהייתי בכיתה ב', וכמו ששואלים ילדים מה תרצו לעשות שתהיו גדולים, אני רשמתי את זה על דף. מצאתי את הדף הזה לפני שנתיים, כשהשתחררתי. הבנתי שאני צריכה להקשיב לכרמל הקטנה"
כרמל הס
לצידה של הס יושבת ניר לוי (23) ממושב פארן שבערבה. את רישיון הטיסה שלה הוציאה כבר בגיל 17 בארה"ב ושנה לאחר מכן התגייסה לקורס טיס. כעבור שמונה חודשים בקורס המשיכה לשירות קבע בטייסת 115 בחיל האוויר, ולאחר השחרור שבה לארה"ב והוציאה רישיון טיס מסחרי ורישיון הדרכה.
"בגיל 15 טסתי עם אבא שלי בערבה", היא מספרת. "הוא טס במטוס קל מסוג אולטרה לייט. פתאום הוא שאל אותי 'מה תעשי עכשיו אם אני מקבל התקף לב?', הוא ניסה להסביר לי שלב אחר שלב מה לעשות, וכשראיתי שאני לא מצליחה בכלל לבצע את מה שהוא אומר אז פתאום התעורר אצלי צמא לידע. פשוט היה נראה שהוא עושה את זה בכזאת קלות ואני לא הצלחתי. ברגע שהתחלתי ללמוד הצמא לידע הזה התחלף בתשוקה לתעופה ומאז אני טסה".
תחרות טיסה בין-לאומית לנשים
בעוד חמישה ימים יעשו הס ולוי היסטוריה כשיהיו הטייסות הראשונות שמייצגות את ישראל ב-Air Race Classic – תחרות הטיסה הבין-לאומית לנשים שבה יתחרו יותר ממאה טייסות מכל רחבי העולם. במשך ארבעה ימים הן יחצו את ארה"ב ויטוסו מרחק של כ-2,400 מייל מצפון דקוטה לפלורידה – בערך כמו המרחק בין ישראל לבירת הודו ניו דלהי. ה-ARC, שיתקיים השנה זו הפעם ה-46, נחשב למוקד של מרוצי האוויר לנשים ומהווה מבחן אולטימטיבי במיומנויות טיס ובקבלת החלטות עבור טייסות מכל שכבות הגיל.
"המטרה בתחרות היא לא להיות הצוות הראשון שיחצה את קו הסיום. כל מטוס קיבל מהירות שאותה הוא צריך לעקוף - אז אנחנו בעצם מתחרות נגד עצמנו"
ניר לוי
"בתחרות משתתפים 42 מטוסים ובכל מטוס צוות של שתי טייסות", מספרת לוי. "בגלל שאנחנו טסות בכמה סוגים שונים של מטוסים, אנחנו לא מתחרות על הצוות הראשון שיחצה את קו הסיום. כל מטוס קיבל מהירות שאותה הוא צריך לעקוף, אנחנו בעצם מתחרות נגד עצמנו. נצטרך לקחת בחשבון כל מיני שיקולים של תכנון טיסה ותכנון בטיחותי, ויבחנו אותנו לעומק. יש הרבה נהלים, ממש ספר חוקים גדול".
"אנחנו באות בעיקר ליהנות, ללמוד ולראות את ארה"ב", היא אומרת. "אנחנו מכסות שטח מאוד מכובד, אז זו בעיקר החוויה של המרוץ וכמובן הרצון לקדם נשים בתחום. האם אנחנו חושבות שננצח? אנחנו חושבות שאנחנו צוות חזק. כרמל עשתה איתי את הרישיון הפרטי שלה בזמן שיא. אני לא מכירה מישהו שהוציא רישיון פרטי בזמן כזה קצר. היא עקפה את השיא שלי".
"אנחנו באמת צוות טוב ביחד, אז אנחנו ממש מקוות לנצח למרות שיש גם צוותים עם צוות קרקע ויש גם צוותים עם מטוס אחר שמלווה אותם מקדימה ויש צוותים שעשו את התחרות הזאת כל כך הרבה פעמים והן באות הרבה יותר מוכנות", מודה לוי. "אנחנו באות קצת עוד מבולבלות וצריך לקרוא את כל החוקים לעומק. ובכל זאת, אנחנו חושבות שיש לנו סיכוי כי אנחנו יודעות טוב לעבוד ביחד. אבל גם אם לא ננצח, מספיק שבחורה אחת תראה אותנו ותחליט להיכנס לתחום – זה הניצחון בשבילנו".
רק 5% מכלל הטייסים בעולם - נשים
הס ולוי אומרת שהתחרות היא לא רק אתגר אישי מבחינתן, אלא גם כלי להעלאת המודעות לפערים מרקיעי השחקים שקיימים בין המינים בתחום התעופה. נכון לשנת 2020 לפי ארגון הטייסות הבין-לאומי, רק 5% מכלל הטייסים בעולם הם טייסות ורק 1.42% קברניטות. בישראל, לעומת זאת, הנתון עומד על כ-2% בלבד. יש שיאמרו שהבעיה מתחילה במיעוט הטייסות בחיל האוויר ובאחוז הנמוך של הניגשות לקורסי טיס אזרחיים. אחרים יתלו את הבעיה בדרישות הגבוהות של חברות התעופה, שחלקן דורשות כ-1,000 שעות טיסה ברזומה - מה שאפשר להשיג בעיקר בצה"ל.
"קיבלתי כבר כמה פניות מבנות ברשתות החברתיות וזה מרגש לראות. נשים יכולות להאמין בעצמן יותר רק מלשמוע סיפורים כאלה"
כרמל הס
"אני ממש רואה את זה כמעגל כזה שאין הרבה בנות בתחום, ואז ילדות קטנות שרוצות להיכנס לתחום לא מכירות נשים שעושות את זה אז הן בכלל לא חושבות שהן יכולות, ואז אין מספיק נשים בתחום", אומרת לוי. "אני לא מאמינה שנצליח לשבור לגמרי את המעגל, אבל יכול להיות שזה יקרב אותנו לשם ואני ממש מקווה שנשים יראו את זה, יקבלו השראה ויבינו שאולי גם הן יכולות, שהן לא לבד בזה ושיש נשים בתחום".
לדברי הס, "זה עניין של תרבות שצריכה להשתנות ויותר שיח על הנושא הזה. קיבלתי כבר כמה פניות מבנות ברשתות החברתיות וזה מרגש לראות. עצם העניין של להוות דוגמה ולספר את הסיפור כבר משנה תפיסה ונשים יכולות להאמין בעצמן יותר רק מלשמוע סיפורים כאלה".
"יכול להיות שיעדיפו טייס עם פחות ניסיון"
לא רק ברוחות עזות ובעננים נתקלות הס ולוי, אלא גם בהרמות גבה. "כמדריכה בטייסת מסחרית יצא לי להטיס אנשים זרים שבאים לטיסת חוויה, וחוויתי תגובות לכאן ולכאן", משתפת הס. "הרבה פעמים היו מופתעים שאני הטייסת. יש מופתעים לטובה ומופתעים לרעה, ללא ספק קיבלתי תגובות לא נעימות. הרגשתי שלא מעריכים אותי ולא מאמינים בי. היו גם תגובות הפוכות – שממש התרגשו מזה ותמכו. התגובות הפחות נעימות יכולות להוריד, אבל בגלל שהביטחון שלי די מתגבר מזה שאני רואה שאני מצליחה במקצוע ושאני טובה בו, אז אני רק מנסה לשנות את התפיסה ולהראות להם – אתם טועים".
"קיבלתי גם תהיות כמו 'את הטייסת? לא קיבלנו טייס?'", היא מתארת. "יכול להיות שיעדיפו טייס מסחרי שיש לו הרבה פחות ניסיון ממני ועדיין הם ירגישו יותר בנוח או ביטחון איתו. אני מרגישה גם הרבה פעמים זלזול. אם יוצא לי להיות בפגישה ואנחנו שני טייסים שמדברים עם מישהו, אז הוא יפנה רק לגבר שבסיטואציה. זה עניין של הבעות גוף וזלזול או ציניות".
"אנחנו חושבות שיש לנו סיכוי כי אנחנו עובדות טוב יחד. אבל גם אם לא ננצח, מספיק שבחורה אחת תראה אותנו ותחליט להיכנס לתחום - זה הניצחון בשבילנו"
ניר לוי
לוי מוסיפה: "גם בנות צעירות לא מספיק מכירות בנות שעשו את זה וגם העולם עוד לא לגמרי מספיק מקבל את זה שאנחנו בתחום הזה. לפעמים כשאני אומרת שאני מדריכה טיסה, אז אומרים לי 'אה, מדריכת סימולטור'. אבל אנשים לאט-לאט נפתחים לרעיון שגם אנחנו טייסות. מופתעים קודם כל מזה שבגיל כזה אנחנו טייסות ואחרי זה יש כאלה שמופתעים מזה שאנחנו נשים ואנחנו טייסות. זו הפתעה על הפתעה. לאט-לאט אנחנו לומדות לעכל את זה ולא לקחת ללב דברים כאלה".
איך אתן מגיבות להרמות הגבה?
לוי: "אני מרגישה שהרבה פעמים אנחנו צריכות יותר להוכיח את עצמנו ולמצוא משהו טוב שיש לנו להוסיף לשיחה כדי שיוכלו בכלל להכליל אותנו בשיחה או לפעמים פשוט לעמוד מהצד ולתת לזה להתנהל כי אנשים כאלה לפעמים פשוט לא יסכימו לקבל את זה".
התגובות בארץ שונות מאלה שאתן מקבלות בחו"ל?
הס: "נראה לי שפחות פתוחים לזה בארץ בגלל שתחום התעופה יותר מושתת על חיל האוויר. בארה"ב התעופה האזרחית מאוד משגשגת וממוצע הטייסות יותר גבוה, אז נראה לי שהם קצת יותר מתקדמים. אבל יש תגובת טובות יותר וטובות פחות".
"טסות שמונה שעות ביום, זה סוחט נפשית"
כשהן לא בטיסה, סביר שהס ולוי מתכוננות לאחת כזאת. בין לבין, הן מקפידות לשמור על קשר עם המשפחה והחברים בארץ. "המחיר שאנחנו משלמות הוא בעיקר המרחק מהבית", מודה לוי. "אנחנו עושות עבודה מאוד אינטנסיבית. אין לנו כמעט בכלל זמן לעצמנו וזה גם נורא מלחיץ כי צריך לשלוח חניך לטיסת סולו. יש המון לחץ נלווה בתפקיד הזה".
הס מוסיפה: "אני גם פרצתי דיסק לפני שבועיים וזה בגלל הטיסה, בגלל ישיבה ממושכת ונחיתות או רוחות. אז זה גם המחיר הגופני, גם המחיר הנפשי וגם המרחק מהבית. מותר לנו לטוס עד שמונה שעות ביום והרבה פעמים אנחנו מגיעות לזה. זה תפקיד שהוא מאוד דורש. אני רוצה שהחניך יצליח ופתאום יש לי את כל הלחצים של החניך עצמו, וכשהוא במבחן אני מרגישה שאני במבחן. הגשתי כבר 11 חניכים למבחנים שונים, חלק פרטיים וחלק מסחריים, וזה באמת מאוד סוחט נפשית".
"המחיר שאנחנו משלמות הוא בעיקר המרחק מהבית. אנחנו עושות עבודה מאוד אינטנסיבית. אין לנו כמעט בכלל זמן לעצמנו וזה גם נורא מלחיץ לשלוח חניך לטיסת סולו"
ניר לוי
זה שווה את זה?
הס: "הרווח מנצח את ההפסד. אני טסה מלא שעות ביום ופתאום תופסת את עצמי באוויר ומסתכלת החוצה. אלה הרגעים ביום שאני פתאום קולטת מה אני עושה ושאני מגשימה את החלום. אני מזכירה לעצמי בתוך העבודה האינטנסיבית והיומיומית שאני עושה את מה שאני אוהבת, את מה שאני טובה בו ואת מה שרציתי עבורי. זה מאוד חשוב להזכיר את זה לעצמך בזמן עבודה אינטנסיבית.
לוי: "זה גם נורא מספק לראות בן אדם שלפני יומיים טס לא טוב ולא ידע כלום בתעופה פתאום מנחית מטוס ולדעת שאתה עשית את זה ושאתה הובלת אותו לכך שהוא יידע להנחית מטוס. זה נורא מרגש".
אחרי שהגשמתן את החלום הזה, מה החלום הבא?
הס: "אצלי ברשימה מכיתה ב' זה להיות אסטרונאוטית, מה שלא נראה לי שיקרה אבל אולי. החלום האחרון זה בכלל להציל את העולם מהתחממות גלובלית, אבל הייתי בכיתה ב' אז נראה מה יקרה קדימה".