"חשת דקירה – בטוח סוממת": השמועה החדשה סביב סם האונס במועדונים

בשנים האחרונות התופעה של החדרת סם אונס למשקה ללא ידיעת הקורבן ותקיפתה הפכה מוכרת, ועל רקע הרשעות של אנסים שהשתמשו בשיטה הזאת, נשים שמבלות במועדונים ובברים נעשו מודעות לכך שעליהן להיות ערניות ולשים עין על כוסות המשקה שלהן. אלא שכעת שמועה על תופעה חדשה בישראל מעוררת סערה בקרב בלייניות בארץ.

פוסט שפרסמה בחורה ישראלית לפני שבועיים בפייסבוק הצליח לעורר בהלה גדולה ברשת החברתית. "אזהרה חמורה!" היא פתחה, "הזהירו את בנותיכן, את בניכן וכמובן את עצמכן. בזמן שאנחנו מודעות לשמירה על המשקאות, החלאות עברו לדקירה ישירה בישבן. אני עוד לא יודעת על היקף התופעה, אבל שמעתי השבוע על שני מקרים במועדון של צעירים... אין לי מספיק פרטים, אני רק רוצה שתדענה שזה קיים".

"אם את במועדון וחשת דקירה, אל תניחי שזה במקרה... מיד עזבי אותו עם חברה ומצאי מקום בטוח. סוממת", נכתב בפוסט, שזכה לאין-ספור תגובות ושיתופים של אנשים מזועזעים שחששו ממה שנכתב, אף שלמעשה הכותבת לא תיארה משהו מניסיונה, אלא לדבריה שמעה על מקרים כאלה.

"וואו איזה עולם מופרע ורע, תודה רבה על האזהרה", "אמא'לה, זה ממש מפחיד" ו"אין סוף לרוע הזכרי הזה" – אלה הן רק חלק מהתגובות שנכתבו על הפוסט. אור, צעירה שנתקלה בפוסט בפייסבוק והגיבה עליו, אמרה למגזין N12: "אני אישית לא יוצאת למסיבות, אבל ברור שזה מדאיג". רותם, בת 28 מהרצליה, אמרה לנו: "הפוסט ממש הפחיד אותי".

פנינו לכותבת הפוסט, אך היא סירבה להגיב לטענות. למי שהגיב על הפוסט היא ענתה ואף הוסיפה פרטים: "ככה הנוער אומר, נערה אחת (לא שלי) כבר הגיעה למיון, עוד אחת מכירה מישהי אחרת. הלוואי שזה לא נכון, ואני ממש מקווה שיגידו לי שאני טועה", "גם אני מנסה למצוא עוד אישור, אישוש, עדיין מתפללת שזה אירועים בודדים. במיון באיכילוב אמורים לדעת".

בדקנו עם בית החולים איכילוב את הטענה שהגיעו למרכז הרפואי נערות ובגופן סימני דקירה ממחטים לאחר בילוי, ונמסר לנו כי שם "לא מכירים את התופעה".

אחת המגיבות כתבה שראתה ברשתות פוסטים של בנות שכתבו שזה קרה להן, אך כשפנינו אליה אמרה ש"הן לא ישראליות. ראית פרסומים באינסטגרם על זה לאורך השנים האחרונות. כאלה מארצות הברית וכאלה מאירופה".

 לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ואכן, דיווחים על החדרת סם אונס בזריקה לא חדשים. בשנתיים האחרונות דווח בכלי תקשורת זרים במדינות רבות על מה שכבר זכה להגדרה "תופעה". מדובר בנשים, לרוב צעירות, שהתלוננו כי נדקרו ממחטים במסיבות מבלי ששמו לב לכך באותו הרגע. התרחיש ברוב הסיפורים דומה: הנפגעים בילו לכאורה בהופעות, במסיבות ואפילו במצעד הגאווה, והתעוררו למוחרת בבוקר בלי לזכור מה אירע בלילה – ובגופן סימני דקירה.

עוד על סם האונס ב-N12:

• "כל הגוף נשמט": עדויות קשות מנפגעות סם אונס
• תחקיר: הזינוק בשימוש בסמי אונס בישראל – והנפגעות מדברות
• הצילה צעירה שסוממה בתל אביב: "זה יכול להיגמר כל כך רע"
• אנונימית על פרשת אלון קסטיאל: "משהו רע קרה לי באותו לילה"

"גיליתי שנדקרתי במהלך בילוי"

הדיווחים הראשונים על התופעה הופיעו ב-2021 בבריטניה, לטענת הנשים, לאחר בילוי הן מצאו בגופן סימני דקירה והיו להן תסמינים היו אופייניים לסמי אונס. אלא שלמרות עוד ועוד דיווחים שהצטברו בבריטניה על הדקירות, לא היו בדיקות טוקסיקולוגיות מאומתות שמוכיחות את הטענה, ולא ברור אם מדובר בהיסטריה – אולי אגדה אורבנית, שהולכת ומתפשטת ברחבי העולם – או בתופעה של ממש.

דוח רשמי בריטי מהשנים 2021–2022 טען כי מ-692 תלונות מתועדות של עבירה של דקירת מחט בנסיבות כאלה, היה רק מקרה אחד שבו דווח שנעשו גם עבירות מין או שוד. למרות ההאשמות, לא הייתה ולו תביעה אחת בגין עבירה של סימום בדקירת מחט בבריטניה, ומומחים מהקהילה המדעית והאקדמית טענו שמבחינה מדעית התופעה אינה סבירה במיוחד.

למרות זאת, דיווחים על סימום באמצעות דקירה במחט המשיכו להתפשט ברחבי העולם, וסיפורים כאלה הופיעו גם בצרפת, באירלנד, בבלגיה (שם דיווחו על התופעה אוהדי כדורגל דווקא), בגרמניה, בספרד, בשווייץ ובאוסטרליה.

@laylajanebartlett When you never @Ellis-May Xx @Ellie think it would happen to you but it does Please please look after your friends and be extra extra careful. This can happen to anyone and anywhere #foryou #foryoupage #fyp #spikingawareness #needlespiking #spiking #spike #chelmsford #essex #awareness ♬ I Try to Love – Eye G

אפשרי להזריק סם אונס בלי שנרגיש?

האירועים בחו"ל, שדווח עליהם, בין היתר, גם בכלי התקשורת בארץ, העלו שאלות רבות על אמיתות הדיווחים. אבל שאלה עיקרית אחת לא זכתה למענה: האם בכלל אפשרי שסם אונס יוזרק לאדם מבלי שירגיש בכך?

"תחושה של דקירה או זריקה שהנפגעות לא הרגישו בה כלל היא בלתי סבירה", אומרת ד"ר מיכל מימון, מומחית ברפואת ילדים וסגנית המנהלת הרפואית של מחוז הדרום במכבי שירותי בריאות. ד"ר מימון מעלה סימני שאלה סביב אמיתות האירועים והתלונות שדיווחו עליהם כלי התקשורת. "ראשית, כדי שההזרקה תהיה בלתי מורגשת, המחט שדרכה מוזרק החומר צריכה להיות דקה מאוד. אבל ככל שהמחט דקה יותר, כך הזמן הנדרש להזריק את התרופה רב יותר. כמו כן, החומר צריך להיות בריכוז מאוד מאוד גבוה, שכיום למיטב ידיעתנו לא אפשרי. לכן לא ייתכן שנפגעות לא הרגישו שנדקרו".

"תחושה של דקירה או זריקה שהנפגעות לא הרגישו בה כלל היא בלתי סבירה. החומר צריך להיות בריכוז מאוד מאוד גבוה, שכיום למיטב ידיעתנו לא אפשרי"

ד"ר מיכל מימון

גורם בכיר במשטרה מסר ל-N12 כי "לא מוכרת במשטרת ישראל תופעה כזאת. אם מישהו נפגע ממקרה כזה או שיש חשד למקרה כזה, עליו לדווח על כך במשטרה". גם במשרד הבריאות לא מכירים את התופעה ומסרו בתגובה לפניית N12: "משרד הבריאות לא קיבל דיווחים על ניסיון החדרת סם אונס באמצעות דקירת מחט. לכשיתקבלו, הם ייבדקו ויטופלו כנדרש".

בדקנו גם בקבוצות הפייסבוק השונות ושאלנו נשים שחברות בקבוצות אם הן מכירות נפגעות מהזרקת סם או שהן בעצמן נפגעו – ועד כה לא קיבלנו דיווחים על אנשים שזה קרה להם. הרבה מהנשים שהגיבו על הפניות שלנו כתבו שהן זוכרות את המקרים שקרו לכאורה בחו"ל, אך לא נתקלו במקרים כאלו בארץ. "לדעתי זו אותה אגדה אורבנית שהסתובבה גם לפני 20 שנה, אז הפיקציה הייתה שמדביקים אנשים באיידס", שיתפה אחת המגיבות. "זו סתם עוד אגדה אורבנית שרצה כבר 30 שנה בערך", הוסיפה אחרת, "נשמע לי כמו הפחדה חסרת בסיס, יהיה לי עצוב לשמוע אחרת".

איך פוסט כזה מצליח להפחיד?

אז איך בכל זאת פוסט שחסרים בו פרטים, ממקור שמצהיר כי חסר לו מידע, הצליח להפחיד כל כך הרבה אנשים? "סיפור הדקירות במועדונים בגלגולו הנוכחי מסתובב באינטרנט לפחות שנה, אך קיימות גרסאות קודמות רבות של המיתוס הזה", מציין ד"ר שחר רובינזון, אחראי בריאות הנפש במחוז הדרום במכבי שירותי בריאות, ומצביע על סיפורים דומים שרווחו במאה הקודמת. "בשנות ה-80 היו גרסאות דומות – למשל דקירות במחט נגועה בנגיף ה-HIV – ועוד קודם לכן היו בניו אורלינס סיפורים על דקירת נשים וחטיפתן בידי יהודים או סוחרי עבדים. התיעוד המוקדם ביותר של סיפורים דומים הוא מהמאה ה-19".

"חזרה כזו של רכיב סיפורי בגרסאות שונות היא דוגמה לנרטיב בתרבות, מיתוס שמסוגל לעבור מוטציות, להתפשט, להגיב ללחצים סביבתיים ובקיצור להיות 'ויראלי'", אומר ד"ר רובינזון. "מחקר על הפצת אגדות אורבניות הראה שהסבירות שסיפור יועבר הלאה הייתה גבוהה יותר ככל שהספור היה מגעיל יותר".

לדברי הדוקטור, גועל הוא רק דוגמה אחת לרגש. "הסיכוי שסיפור יועבר הלאה קשורה ליכולתו לעורר רגשות, כי בני אדם נמשכים לריגושים. אומנם סיפור על דקירה בידי אלמוני במועדון הוא לכאורה ריגוש שלילי, אבל אנשים נמשכים אליו מאותה סיבה שהם עומדים בתור לסרט אימה", הוא אומר ומוסיף שסיבה נוספת למשיכה היא שסיפורים כאלה גורמים לנו להרגיש חלק מקבוצה שבה הכול "מגובשים סביב אותו רגש".

"הדקירות הן מיתוס שנצטרך להתרגל להמשיך לפגוש אחת לכמה שנים, כדאי להתכונן לכך שבפעמים הבאות הוא עשוי ללבוש צורה מפחידה יותר ומכעיסה יותר – וללמוד לזהות את מאפייניו כדי שלא נהפוך לחלק משרשרת ההדבקה", הוא מוסיף.

"סיפור הדקירות במועדונים בגלגולו הנוכחי מסתובב באינטרנט לפחות שנה, וקיימות גרסאות קודמות רבות שלו. התיעוד המוקדם ביותר של סיפור דומה הוא מהמאה ה-19"

ד"ר שחר רובינזון, מכבי שירותי בריאות

אלפי שיתופים לפוסט

"הפוסט המקורי שותף יותר מ-2,000 פעמים, זה היקף מאוד גדול", מציין עידן רינג, סמנכ"ל החברה והקהילה באיגוד האינטרנט הישראלי. "מעניין מאוד לשים לב איך דברים משתכפלים", הוא מוסיף ומדגיש: "הפוסט הופץ הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, כי סביר להניח שגם צילום מסך של הפוסט הופץ, ומאחר שזו תמונה, אין לנו אפשרות למצוא את הטקסט ולדעת לאן התגלגל".

"היא לא מציינת בפוסט שום פרט מזהה: איפה זה קרה? מה בדיוק קרה? מי אמר לה על זה? אין פרט עובדתי אחד בפוסט – ובכל זאת אנשים מפיצים את זה בטירוף"

עידן רינג, איגוד האינטרנט הישראלי

רינג מספר שהוא מצא את הפוסט מופיע כצילום בשישה פוסטים אחרים, "וגם יש גם קבוצות סגורות, וזה בטח הופץ גם שם. העבירו אותו גם באפליקציית וואטסאפ, בקבוצות – לכן זה שוכפל והגיע רחוק מאוד".

"מה שאנחנו רואים פה זו מישהי לא מוכרת, גם אם ממש נחפש לא מבינים מי היא – היא לא עיתונאית, לא חוקרת, לא אשת אכיפה – והיא לא מציינת בפוסט שום פרט מזהה: איפה זה קרה? מה בדיוק קרה? מי אמר לה על זה? באיזה מועדון זה קרה? אין פרט עובדתי אחד בפוסט, ובכל זאת אנשים מפיצים אותו בטירוף".

גם רינג אומר שהנרטיב של דקירות במועדונים הופיע כבר בעבר בהקשר של מחטים נגועות ב-HIV. "זה נוגע לאנשים באיזושהי חרדה מסוימת", הוא מסביר. "הגל הזה חוזר לחרדה הזו מפני דקירה והוא הגיע גם לאנגליה ולצרפת. זה התחבר לתופעה של סם האונס – אך זו תופעה אמיתית וידוע שיש נפגעות אמיתיות. תמיד יש גרם של אמת בתוך השמועות שרצות".

"בשנה שעברה היה גל גדול של תלונות בחו"ל והמשטרה התחילה לחקור, גם שם לא ברור לגמרי שזה אכן באמת קרה, ועכשיו זה נדד לפה", מוסיף רינג. "בתקופת הקורונה הדבר הזה עלה מדרגה: ברשתות צצו הרבה קונספירציות. הרשתות החברתיות וּואטסאפ מאפשרות הפצה ויראלית ומהירה, ובישראל רמת השימוש בקבוצות וואטסאפ ובפייסבוק גבוהה. ישראל היא משלוש המדינות שבהן רמת השימוש בשני השירותים האלה היא הגדולה בעולם. הישראלים אוהבים את ההפצה המהירה.

"יש משהו נקרא 'הטיית האישוש' – אם אנחנו רואים מידע שמאשר משהו שחששנו ממנו גם ככה, שמפחיד אותנו, כמו דעות קדומות שלנו, אנחנו נוטים להאמין לו ולהפיץ אותו הרבה יותר מהר: אני לא שואל שאלות כי זה מחזק אצלי תחושה מוקדמת ש'ידעתי שזה נכון"".

"מי שמפיץ פייק ניוז מרגיש לכאורה שהוא עושה שירות לציבור, גם בלי להיות מודע עד הסוף להליך ההפחדה שבזה, וזה מתפשט כמו אש בשדה קוצים"

ד"ר אייל כהן, פסיכולוג קליני, המכללה האקדמית תל־אביב–יפו

"האלגוריתם של הרשתות החברתיות בנוי ככה שמידע והתוכן שמעוררים אצלנו רגש ופחד או כעס או התרגשות או שנאה, מופצים הרבה יותר ומביאים למעורבות", מוסיף רינג. "הרשתות מעודדות קונפליקט וחרדות, כי הן רוצות שהרבה אנשים יפיצו ויישארו לגלוש כמה שיתר זמן, ובזמן הזה יוכלו למכור לנו פרסומות". 

"המשתפים רואים מידע שמבהיל אותם ומאשש את החשש שלהם שמועדוני לילה הם מסוכנים, ושצריך להגן על הבנות שלנו. אז הם אומרים לעצמם: 'לא יזיק אם אני אשתף – אנשים ייזהרו'. אבל זה עלול לחולל חרדה ובהלה. הפצה של מידע שגוי היא מגפה בפני עצמה ועלולה לעשות נזק".

"בניגוד לכל מיני מגפות אחרות, פה לאזרחים יש יכולת להתמודד", חותם רינג במסר חשוב: "הגולשים חייבים להפעיל שיקול דעת ולצרוך מידע מבוסס באתרי חדשות, לפני שמשתפים פוסט כזה".

"כל הנושא של פייק ניוז הוא מרתק, בשל חוויית השליטה שבהצפתו. מי שמפיץ פייק ניוז מרגיש לכאורה שהוא עושה שירות לציבור, גם בלי להיות מודע עד הסוף להליך ההפחדה שבזה, וזה מתפשט כמו אש בשדה קוצים", מציין ד"ר אייל כהן, פסיכולוג קליני ומרצה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית תל־אביב–יפו. "מבחינה הישרדותית-אבולוציונית אנחנו מתוכנתים לתפוס טוב יותר מסרים שליליים ומפחידים, כי הם יכולים להגן עלינו. לכן פייק ניוז שלילי מתפרסם מהר מאוד. המיתוס גם משחק על נקודה רגישה תרבותית – המין הנשי נמצא בקבוצת סיכון לפגיעות מיניות, וזה מעורר עוד יותר את תמרורי האזהרה סביב המקרה, ויכול לעודד הפצה של סיפורים כאלה".

ככל שידוע לכם על מקרה שארע כפי שמתואר בכתבה, ניתן ליצור קשר עם הכתבת במייל: Avivitm@ch2news.tv

באם נפגעתם/ן תוכלו לדווח על כך למשרד הבריאות בטלפון: *5400 וגם להגיש תלונה מקוונת באתר משטרת ישראל (להגשת תלונה לחצו כאן)

• מועדונים
• סם אונס