הישראלים אוהבים לטייל – עם זה אף אחד מאיתנו לא יתווכח, וכשזה בחו"ל - אז בכלל. מי לא חולם על חופשת בטן גב באיזה אי, או טיול עירוני עמוס אטרקציות בעיר בירה אירופאית זוהרת? אבל פעמים רבות, כשאנחנו חוזרים מהטיול, מה שנחקק בזיכרון שלנו זה לא הנוף המשגע שנשקף ממגדל אייפל או מהאקרופוליס, אלא דווקא הפדיחות שעשינו בדרך לשם.
הבדלי מנטליות ותרבות, חוסר היכרות עם הסביבה ובעיות שפה הם חלק בלתי נפרד מטיולים בחו"ל, וכך גם הרגעים שבהם עשינו בושות. אבל יש דבר אחד יותר גרוע מלעשות בושות בחו"ל - לעשות אותן ליד ישראלים אחרים, שעדים להן מבלי ששמנו לב.
ובתוך זה, יסכימו כולם, כי הטעות הנפוצה ביותר של ישראלים בחו"ל היא המחשבה שאנחנו הישראלים היחידים באזור. אנחנו נרכל על המוכרת בעברית, נעביר ביקורת חסרת פרופורציות על הנהג שגבה יותר ממה שצריך או נצחק על הבחור המוזר שיושב לידנו באוטובוס - ובסוף נגלה שהוא יודע עברית. המבוכה מהסיטואציה תלווה אותנו שנים אחר כך, ולמרות שנבטיח לעצמנו שניזהר בפעם הבאה, כולנו יודעים שזה יקרה לנו שוב.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"איזה ילד קרציה אלוהים!"
אתי לאזריאן היא ישראלית שחיה כבר שנים עם משפחתה בארה"ב. למרות זאת עם ילדיה היא מדברת עברית. לפני ארבע שנים היא טסה עם בעלה והילדים לחופשה באיים הקריביים. בזמן שהילדים רחצו בבריכה של המלון, החליטה אתי סוף סוף לנוח. כעברו מספר דקות ילד קטן ששהה עם אימא לו בקרבת הבריכה החל לצרוח ולא הפסיק, בתגובה לצרחות שלו אתי צעקה לבעלה "איזה ילד קרציה אלוהים! מה לכל הרוחות הוא רוצה?" ואז אימא של הילד הסתובבה ואמרה לה בעברית: "מה אמרת לבן שלי?" והסתכלה עליה במבט כועס.
"חשבתי שאני באיים הקריביים, אז אף אחד לא מבין פה עברית. טעיתי", צוחקת אתי, "עד היום אני זוכרת את הפרצוף של האמא ורועדת".
ליאת בן חמו עבדה במכירות בעגלות בקניונים בארצות הברית אחרי הצבא. לא עבודת חלומותיה, אבל הכסף עשה את שלו לאותה התקופה. כחלק מתחושת המרמור מהעבודה ליאת וחברה שלה שעבדה איתה היו נוהגות לרכל על העוברים ושבים בקניון.
"חשבתי שאני באיים הקריביים, אז אף אחד לא מבין פה עברית. טעיתי. עד היום אני זוכרת את הפרצוף של האמא ורועדת"
באחד המקרים, הגיעה אישה לדוכן שבו עבדה ליאת, היא החלה בנאום המכירה המוכר שלה, אך האישה ישר סימנה לשתיהן עם הידיים כי היא לא רוצה לדבר איתן. "קראנו לה ישר 'המחלה'", נזכרת ליאת, "ואמרתי לחברה שלי שנתעלם ממנה, כי היא עוד תהרוס לנו את כל היום".
ליאת נתנה לאישה הצעת מחיר ולא דיברו איתה יותר מזה. "בינתיים העברנו עליה צחוקים בעברית והיא סירבה ללכת. בשלב מסוים אני אומרת לחברה שלי, 'טוב, מה להביא לה שמיכה? כיסא? יאללה שתעוף כבר'".
לאחר מספר דקות האישה הלכה, וכשחזרה החלה להתמקח איתן על המחיר. בשלב מסוים היא בחרה צבע של המוצר שמכרו והגיעה עם חברה שלה לקופה. "אני עומדת מאחורי האישה וממשיכה לצחוק עליה וללכלך ופתאום חברה שלי מסמנת לי עם היד להיות בשקט והיא נהייתה כולה אדומה. אני התעלמתי מהסימנים שלה". כשהלכה האישה ליאת גילתה מחברה שלה שעל כרטיס האשראי של האישה היה שם ישראלי מובהק, "היא בטח הבינה אותנו ולא אמרה בכוונה, שתינו הפכנו לאדומות"
"אני עומדת מאחורי האישה וממשיכה לצחוק עליה וללכלך ופתאום חברה שלי מסמנת לי עם היד להיות בשקט והיא נהייתה כולה אדומה. אני התעלמתי מהסימנים שלה"
"אולי המנותחת הזו יודעת עברית?"
המציאות מוכיחה שגם כשאנחנו בטוחים שלא שומעים אותנו - כנראה שתמיד יהיו ישראלים בסביבה. נופר טיילה בניו יורק והגיעה לסנטרל פארק, רכשה לעצמה קפה קר והמשיכה בטיול. בשלב מסוים היא שומעת שתי ישראליות אומרות בעברית "וואו איך בא לי על מה שהיא שותה", אז נופר הסתובבה אליהן וכיוונה אותן לבית קפה הקרוב ביותר.
בפעם אחרת נופר טיילה עם בעלה ברומא, הם יצאו לטייל בשעות הערב וניסו לחצות כביש ראשי ללא מעבר חצייה. לידם הם ראו עוד זוג שמנסה לחצות את הכביש. נופר הבחינה בהם ואמרה לבעלה, "תן להם לחצות ראשונים, כי אם יבוא רכב הוא ידרוס אותם ולא אותנו". אז הסתובב אליהם הגבר מהזוג השני ואמר להם "וואו למה ככה?", נופר הבינה שהוא ישראלי ואמרה "אופס".
גם סיפורה של אנה ואחותה מתרחש באיטליה. שתי האחיות טיילו בעירה נידחת. להפתעתן לא היו במקום יותר מידי תיירים. הן ישבו בבית קפה ולטשו עיניים בזוג, שבלט על רקע כשל שאר הנוכחים במקום.
זאת הייתה בחורה יפה וצעירה, שניכר עליה ששילמה כסף עבור שיפוץ הגוף שלה, והיא סעדה עם גבר מבוגר ממנה בכמה עשורים. "אמרתי לאחותי, 'תראי את המנותחת הזאת, מנסה לעשות עליו רושם כי יש לו כסף'. ואז המנותחת הסתובבה אלינו ואמרה לנו: 'אולי המנותחת הזו יודעת עברית?' רצינו לקבור את עצמנו".
עצירה קטנה בדרך למלון
עדי וחברתה הטובה טסו פעם ראשונה לאמסטרדם. לקח להן זמן למצוא את המלון שהזמינו, והן הסתובבו עם המזוודות בידיהן. לאחר שעה של חיפושים הן החליטו להיכנס לקופי שופ מקומי, "חשבנו שאחרי ג'וינט אחד יהיה הרבה יותר נחמד להמשיך לחפש את המלון", נזכרת עדי ומספרת על מה שקרה באותו קופי שופ. "במשך שעתיים, כשאנחנו מעושנות לגמרי, אנחנו מדברות בקולי קולות בעברית ומסתלבטות על כל מי שהיה שם", היא נזכרת. אלא שאז קיבל הסיפור תפנית לא צפויה: "אחד הלקוחות, בדרכו החוצה, עובר לידנו ואומר, 'כולנו פה ישראלים. זה היה מביך'. בסוף גם גילינו שהמלון היה ממש מאחורינו".
"במשך שעתיים, כשאנחנו מעושנות לגמרי, אנחנו מדברות בקולי קולות בעברית ומסתלבטות על כל מי שהיה שם"
כך גם קרה לסתיו בחוף בתאילנד. אחרי כמה ימים בחוף רצו סתיו ובני משפחתה לשנות אווירה והחליטו לשכור יאכטה. הם הבינו שכדי להוזיל עלויות כדאי להם לחכות לעוד זוגות שיעלו איתם ליאכטה. לאחר כמה דקות הגיעו זוג מאוסטרליה וזוג מארה"ב - סאלי והומר - שתחילה הם חשבו אותם לאם ובנה.
"התחלנו בשיט ופתאום אנחנו קולטים שהאם והבן מארה"ב מחילים להתנשק כאילו הם בירח דבש", נזכרת סתיו. "היינו בהלם", היא אומרת וצוחקת. "פתאום אני אומרת לבעלי, 'מה הילד החתיך הזה עושה עם סבתא מבוגרת'". מה שקרה אחר כך הותיר את סתיו ומשפחתה פעורי פה. האישה המבוגרת הפסיקה להתנשק, פנתה אליהם ואמרה בעברית: "אתם יכולים לדבר עם תומר, הוא ישראלי".
"התחלנו בשיט ופתאום אני אומרת לבעלי, 'מה הילד החתיך הזה עושה עם סבתא מבוגרת'"
"הראש ג'ירפה תסתיר לי כל הערב?"
רחלי טיילה עם הילד שלה בניו יורק. באחד הערבים הם קנו כרטיסים להצגת בובספוג בברודוויי. נרגשים מההצגה ומהאולם המלא שמקושט בנושא ההצגה, הם התמקמו באחת השורות הקדמיות. בנה של רחלי היה נרגש וחיכה בסבלנות שההצגה תתחיל. אלא שאז הגיע זוג והתיישב בדיוק בשורה לפניהם וחסם את שדה הראייה שלו ושל אימא שלו.
האולם שהתמלא באנשים היה רועש מאוד והילד המאוכזב צעק לאימא בעברית, "יאללה זאת עם הראש ג'ירפה שלה תסתיר לי כל הערב". להפתעתם הסתובב אליו לפתע בן הזוג של הבחורה, וענה לו בחזרה: "הלו ילד תירגע!", כמובן שהם הבינו שמדובר בישראלים.
כשיערה ובן הזוג שלה היו בני 17 הם טסו לטורקיה לטיול לפני הצבא. באחד מן הימים הם החליטו לקחת מונית שירות מקומית לאחד מהיעדים שאליו רצו להגיע. "הזיכרון הכי גדול שלי מהטיול הזה היה הריח הנורא שהיה במונית, החלונות היו סגורים ואנשים ישבו שם אחד על השני וזו הייתה נסיעה של 4 שעות", היא נזכרת. "במהלך הנסיעה אני ובן הזוג שלי דיברנו על הנוסעים, על הריח. ככה נסענו, כשאנחנו צוחקים ויורדים על כולם בעברית".
אלא שאז קיבל הסיפור תפנית מפתיעה: "אחרי שירדנו מהמונית, ניסינו להבין לאן אנחנו אמורים לפנות. בזמן שאנחנו מחפשים, פנתה אלינו אחת הנשים שישבה איתנו בהסעה, בלבוש טורקי מסורתי. בהתחלה חשבנו שהיא תפנה אלינו בטורקית, אבל אז היא דיברה איתנו בעברית רהוטה. הבנו שהיא הבינה כל מה שאמרנו בהסעה", מוסיפה יערה, "17 שנה עברו מאז והפדיחה הזו לא עוזבת אותי".