שעת בוקר מוקדמת, נמל חיפה. היחידה למשימות תת-מימיות של צה"ל (ילת"ם) נערכת למשימות מורכבות מתחת לים. היחידה, שפועלת תחת חיל הים, מיועדת למשימות צלילה מקצועית, חבלה וסילוק פצצות ימיות. לרוב היא פועלת הרחק מעיני המצלמות, וזו הזדמנות נדירה להצטרף לפעילות שלה, בלב הים מול חופי העיר חיפה.
כבר בכניסה לנמל הצבאי של חיפה קשה שלא לספוג מן האווירה. בדרך לכניסה הצנועה של היחידה המיוחדת, חלפנו על פני ספינות וכלים שונים וייחודיים של חיל הים הישראלי. את פנינו קידם מפקד ילת"ם, סא"ל אורון ענבר: התלווינו אליו בין מסדרונות היחידה, המשקיפים אל חוף הים של חיפה, והוא מספר על המשימות המורכבות. "זו יחידה מיוחדת ולאומית בתחומים מסוימים, ואנחנו בעצם ייחודיים בכוחות הביטחון בעולמות האלה".
העיסוק העיקרי של היחידה בתחום החבלה התת-ימית הוא סילוק ונטרול של תחמושות או אמצעי לחימה מסוכנים - בים הפתוח או בכל מקור מים אחר, מבריכות דגים ועד נחלים. "זה בעיקר בתחומי הארץ, ואם יצטרכו אז גם במקומות אחרים, ובתוך זה גם פועלים בעולם המיקוש הימי, כדי לאתר ולסלק ולזהות, כדי לשמור על הריבונות ועל ביטחון המים הריבוניים והכלכליים שלנו", מציין סא"ל ענבר.
במהלך העבודה היום-יומית היחידה נתקלת גם באמצעי לחימה בלתי מזוהים או מאולתרים שמגיעים ממקומות שונים. פעולות רבות של היחידה מתבצעות עם יהלֹ"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות) של חיל ההנדסה או במקביל לה. היחידה מקיימת שיתוף פעולה הדוק עם כל השייטות והיחידות של חיל הים, ובהן גם הקומנדו הימי, הסטי"לים ויחידת הצוללות.
התחום הגדול השני הוא תחום הצלילה המקצועי: "חילוץ והצלה, טיפול במערכות תת-מימיות, אחזקה שלהן, איתור ושליחה של אמצעים בדרך של ניסויים או אמל"ח שאבדו ואיתרנו, איתור של כלי טיס מאוישים או לא מאוישים כדי לשלות אותם, וצילום תת-מימי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מסלול ההכשרה המפרך והמבחנים בלב ים
ילת"ם, שהוקמה ב-1963, היא יחידה קטנה ומשפחתית: סא"ל ענבר מספר כי מדובר על יחידה של כמה עשרות לוחמות ולוחמים לכל היותר, רבים מהם בשירות קבע. הלוחמים מכירים זה את זה היכרות מעמיקה, אווירה השמורה ליחידות המיוחדות של צה"ל. דווקא בתקופה כזו, שבה נושא השירות המשותף עולה לשיח הציבורי, קשה להתעלם מכך שבמסדרונות היחידה, על קו החוף וכמובן בפעילות הימית עצמה - ניתן להבחין בלוחמות ולוחמים הפועלים יחד, זה לצד זה, ללא כל הבדל.
"אנחנו יחידה מעורבת כבר עשרות שנים, קרוב ל-20 שנה הלוחמות הן לוחמות לכל דבר ועניין, משתלבות בכל הפלגות הלוחמות", מספר הקצין ומוסיף: "היחידה מחולקת לשתי פלגות לוחמות, כולם עוברים 50 שבועות הכשרה, הרוב עוברים לצוללים, מבצעים משימות שגרתיות יותר, והם הליבה של היחידה, ויש גם פלגת החבלה".
שוחחתי עם סא"ל ענבר על האווירה המתוחה בחוץ, הקריאה לסרבנות בעקבות החקיקה המשפטית ואיומי לוחמי המילואים - ושאלתי אם הדברים האלו השפיעו על היחידה. "ממש לא", הוא ענה בנחרצות. "זה לא חדר לכאן בשום צורה, והכול מתפקד רגיל. חשוב לשמור את הלוחמים שלי מחוץ לדבר הזה".
כיצד ניתן להתקבל ליחידה? "אנחנו מחפשים אנשים דרך המיון ללוחם ימי, שממיין לכלל כלי השיט, ואחר כך ממיין לילת"ם. היה פעם מיון לסנפיר ולילת"ם ביחד, אבל בגלל שהמשימות שלהם שונות, נפרדנו. מי שעובר את המיון בהצלחה נבחר לילת"ם. מדובר על מיון של יומיים, עושים כמה מבחנים - גם בשטח וגם בכתובים, בוחנים את ההתנהלות במים ואת החוש הטכני. עושים תיאום ציפיות איתם לפני כן, כי השירות מיוחד מאוד, וכדי שמי שיגיע בסוף מאוד ירצה להגיע לילת"ם".
מדובר במסלול אינטנסיבי, של שנה, ובו כמה שלבים: "מכשירים מהקל לכבד ומהמורכב פחות למורכב יותר, ההכשרה המתקדמת מתבססת על ההכשרה הבסיסית - הפעלת אמצעים, פיקוד על כלי שיט, חבלה בסיסית שכולם מקבלים, יבשתית וימית, זה עוזר למיין לפלגות. מי שמתקבל לחבלה עובר הכשרה מתקדמת ביחידת יהל"ם ואז חוזרים ליחידה ומקבלים ומכשירים אותם לחבלה ימית".
"יורדים 40 מטר מהמוקש ומתחילים לסרוק"
הגענו למזח, ושם הלוחמים והלוחמות בהתארגנויות אחרונות לקראת האימון הימי. בשעה הייעודית עברו הלוחמים והלוחמות לשבת במעגל לתדריך סופי של מפקד מגמת החבלה, סרן שחר רובין. "נצא היום עם הדיונון, זה כלי השיט שמאחוריכם. מבחינת הצלילה כולם כשירים, העומק עד 12 מטר, יש לנו ציוד רפואי", הוא מסביר. "נעלה על הסירות ונצא. נוריד אתכם לים לפי התרגול. יש גלים 05 עד 08, זה לא אמור להשפיע עלינו כל כך. אתם יורדים 40 מטר מהמוקש, מתחילים לסרוק ולחפש, ברגע שנמצא את הנקודה נתחיל להתקדם. בערך 40 מטר מהנקודה נכבה את הסונר ובכל שלוש שניות תהיה לנו תנועה. מגיעים למוקש ומטפלים בו".
ניגשתי לרובין כדי לשאול מהו אותו מוקש, ועל איזה תרגיל מדובר. "האימון הוא אימון איתור של מוקש, שזו בעצם המיומנות להפעיל את מכשיר הסונר הוויזואלי ולנווט למוקש. יש תרגול מסודר מה עושים כשמתקרבים למוקש מסוכן. גם זה חלק מהאימון. ובסוף, אחרי שיזהו אותו, יסלקו אותו - וגם זה חלק מהאימון".
יצאנו לים. על כל לוחם יש ציוד צלילה, סכין, מגלול חבל שמאפשר לו להתרחק ממשהו ולחזור אליו בצורה בטוחה, חבל התקשרות לבן הזוג וכמובן ציוד מיוחד שמתווסף לכל צלילה. מעט לפני העלייה לסירה התייחס סא"ל ענבר לאופי הפעילות: "מוקש ימי אמיתי הוא משהו שלא פגשנו בשנים האחרונות".
"לא מחכים למשימות – המשימות מחכות לנו"
סא"ל ענבר מוסיף ושופך אור על הפעילות החשאית: "יש הרבה פעילות מבצעית, גם בעולם החבלה - 'זיכוי' של כלי שיט שמגיע מהגזרה הדרומית, כלי שיט שהיה מבודד או נתפס ואז מפרקים אותו מאמל"ח אלקטרוני שנמצא עליו - בדרך כלל זה גם בשיתוף פעולה עם יהל"ם. בודקים שאין שם מלכודים או דברים מסוכנים, אוספים מכשירי מודיעין, GPS ועוד. יש גם פעולות שבהן מוציאים נפלים או אמל"ח שמוצאים בים, ויש בסוף גם אימונים - צריך להכשיר את החברה למשימות מורכבות יותר שיפגשו אותנו בחירום. אנחנו פוגשים לא מעט אירועים אזרחיים או צבאיים, כמו אמל"ח שנופל מהשמיים ושצריך לאתר אותו ולשלות אותו".
הקצין מספר על שיתוף הפעולה ההדוק עם יחידת הצוללות: "בצוללים יש מענה שוטף לחיל הים, אחזקה מונעת ותיקון תקלות בכלי שיט של הזרוע, התעסקות בימאות מתחת למים, חיפוש והצלה, טיפול במערכות מתחת למים. לשמחתי או לצערי יש לנו הרבה עבודה, אנחנו די צוואר בקבוק, אנחנו לא מחכים למשימות - המשימות מחכות לנו. היחידה לא גדולה ומורכבת מצוות מאוד מקצועי, אנשים 'נולדים' ביחידה ומשרתים בה הרבה שנים, הכוח והידע שנצברים בה קריטיים, אתה תפגוש אירועי בטיחות, והידע שאנחנו פוגשים והניסיון נותנים כלים ומיומנות להתמודד גם עם דברים שמתפרצים".
עולים לסירה, רוח חזקה נושבת והגלים מתנפצים על דופן הכלי. הלוחמים מתיישבים בשקט, הסירה מתחילה לנוע. נעמדתי ליד איתמר, לוחם בפלגת החבלה בילת"ם, והוא מספר: "אנחנו עושים אימון כזה שלוש פעמים בשבוע, כדי להיות מוסמך וכשיר לכל פעילות מבצעית. אנחנו ממשיכים ומתרגלים את זה, הכול כדי לשמור על המבצעיות ושלא נשכח ברגע האמת מה עושים".
הסירה ממשיכה לנוע, הרוח חזקה והים מתעתע. ממש לפני הקפיצה למים הקרים הבחנתי בתמר, רק בת 20, לוחמת ביחידה. "בעיניי זה כבוד לשרת כאן, זה דבר שהוא לא מובן מאליו, למרות שהוא צריך להיות, ואני חושבת שלהיות בת ביחידה, זה מטורף. המסלול הוא שוויוני לחלוטין, שוויוני לגמרי, מקום שמקבל, מקום להיות בו בת לוחמת, אני מרגישה שהכול לגמרי שווה".
איך היה המסלול? "אני חושבת שזה מסלול מאתגר בכל המובנים, חוסן מנטלי, ימים של קור, להיות במים כל היום, טילופים (תרגיל לטבילת הידיים והרגליים במים הלוך וחזור - נ"ש) וריצות, הרבה לימודים וגם האורך, זה מסלול של שנה. זו חוויה, זה חשוב, אני לא פוחדת מהים. אישית לא היה לי ניסיון בצלילה לפני הצבא, זאת הייתה הפעם הראשונה שצללתי, המסלול מכין אותך לכל סיטואציה כדי שלא תפחד מהים, אנחנו צריכים להרגיש בנוח עם המים".
"נדמה לך שאתה יודע מה הולך לקרות"
הלוחמים קפצו לים, ובאמצעות מכשיר הסונר הייחודי, שביכולתו לאתר מוקשים מתחת לים, הם מתחילים בסריקות אחר המוקש. סרן רובין, מפקד מגמת החבלה ביחידה, מסביר איך נראה סדר היום של לוחם ביחידה: "לא כל יום נראה כמו היום שקדם לו, גם בהיבט הבלת"מים וגם בהיבט המשימה. בדרך כלל קמים בבוקר בשעה שמונה, עושים שיחת צוות לפי המטלות שיש, קמים ומתארגנים. כל אימון מתוחקר מהמפקדים בשטח, המון אחזקות שעושים עם הציוד שלנו ומתכוננים לניסויים ולמשימות שבאות עלינו עם השגרה, סדר היום משתנה".
מפקד היחידה מצטרף לשיחה: "נדמה לך שאתה יודע מה הולך לקרות, אבל זה מאוד דינמי ומתפרץ ואתה לא יודע להגיד מה יהיה. אנחנו מגיעים הביתה בסוף היום, מניחים את הראש על הכרית, ואחרי עשר דקות יש לך רטט וזו המציאות". רובין ממשיך לספר על שגרת הלוחם ביחידה: "אנחנו משתדלים שכל צולל יצלול פעמיים או שלוש בשבוע, שהציוד לא יהיה לו זר. לכל לוחם יש ציוד משלו, מכלים, ציוד קומפלט לצלילה. לחבלן יש גם קסדה ואפוד, לכל חבלן יש ציוד משלו. מצופה מלוחם שיתחזק את הציוד שלו".
סא"ל ענבר מוסיף: "מעבר לכלים המקצועיים שרובין תיאר, חלק מההכשרה הוא בעולמות החוסן והכושר, איתנות מנטלית, התמודדות עם אתגרים וסיטואציות קשות, גופות או מראות לא נעימים. עבודה בלילה, אתה ישן חצי שעה כי קרה משהו וחייב לתפקד, שינויים דחופים - נפל בישראל משהו תרתי משמע, וחייב לצאת מהר לפעולה. זה דבר שנותן לך כלים לחיים בחוץ מבחינת התנאים, ולא רק התנאים הפיזיים, יש פה יחידה משפחתית ותומכת. הליבה פה היא אנשי הקבע שצברו הרבה ניסיון, מהסוג שאתה לא יכול לתת ללוחם צעיר עם ניסיון של שנת הכשרה לבצע".
בתום פרק הזמן שהוגדר מראש מסיימים הלוחמים את האימון ומגיחים מהים: לוחם ולוחמת מנטרלים יחד מוקש ימי ומתחילים לשחות ממרחק גדול, בין הגלים והים הקר, לעבר הסירה. אביב, צוללת חבלנית לוחמת בשירות חובה, עולה אל סיפון הסירה. איך זה להיות אישה ביחידה כזאת? שאלתי. "האמת, אני לא חושבת שזה כל כך שונה, כבר מהמסלול יש שוויון, גם בחבלה הצוות מעורב ואני רק שמחה על כל רגע שאני חלק מהיחידה הזאת".
את מרגישה שאת עושה משהו מיוחד?
"כן בטח, למי יוצא לצלול ככה בשירות שלו? חיפשתי להיות לוחמת, רציתי סנפיר, לא שמעתי על ילת"ם. כשגיליתי על היחידה רציתי להתקבל, כשהייתי בשנת שירות הבנתי שהתקבלתי והייתי פשוט מאושרת".
הסירה מתחילה לנוע לכיוון החוף. מפקד היחידה מספר: "אני גדלתי בים, אני חי את הים. יוצאים לים תמיד. כשהים מסוכן הוא מסוכן, אבל אנחנו יודעים לצלול בים גלי. ובכל זאת לפעמים צריך לחכות, אם אתה חייב לסכן את עצמך יותר מהשגרה, זאת המשימה. יש מפקדים שמקבלים החלטות, הסיכון פה גבוה".
"הים הוא לא צפוי, הוא מתפתח, אני צריך לראות אם אני ממשיך משימה או חודל אותה", מוסיף סרן רובין. "יש גם ים כמו ים המלח, הכנרת. אנחנו צוללים בהכשרה גם בים המלח". סא"ל ענבר מספר על כך: "לפני כמה שנים הייתה היסחפות של בונקרים ותחמושות לתוך ים המלח, ולא בצד שלנו, לחוף רחצה. היה צריך לסלק את זה, אז צוללים בים המלח. גם בכנרת, בקור ובחושך, הם עוברים הכול בהכשרה, כדי שזו לא תהיה הפעם הראשונה שלהם".
הסירה מתחילה להאט, החוף קרב, האימון מגיע לסיומו. שאלתי את מפקד היחידה אם היא משתתפת בפעילות השוטפת של שמירה על הגבולות הימיים של מדינת ישראל. "יש יחידות ביטחון שוטף שזו העבודה שלהם. אנחנו משתתפים במאמץ הכולל של משימות מסוימות, הפעלה של אמל"ח מסוים, וככוח עזר ליחידות השטח כמו שייטת 13", מסביר סא"ל ענבר. "יוצא לנו להצטרף לפעילות שייטת 13, אנחנו גם יוצאים בפעילותנו אל מחוץ לגבולות המדינה אם יש בכך צורך, זה ללא ספק קורה". מעבר לשלל הפעילויות היזומות - לא אחת, כלי טיס בלתי מאוישים של חיל הים מתרסקים הרחק מגבולות המדינה, והיחידה נשלחת לחלץ אותם.
נוסף על פעילותה הצבאית הענפה של היחידה, היא פועלת בשיתוף פעולה עם גורמים אזרחיים ומבצעת גם חילוצים שאינם קשורים לצבא. "בסוף אנחנו פוגשים לא מעט את העניין הזה כשקורה משהו, אני אומר את זה בצער, בדרך כלל במקרים של אסונות לא עלינו, מחכים לעזרה שלנו באירועים טרגיים. באירוע העגורן באשקלון לפני שבועיים (שבו נהרגו שני פועלים) נקראנו לעזרה. היינו גם בכנרת בחילוצים של אנשים - יש דברים שרק אנחנו יודעים לעשות, אנחנו צוללים זמן רב ובעומקים יותר גדולים. עם המערכות שיש לנו היום אנחנו יכולים לצלול 50 מטר, במערכות מסוימות אנחנו גם צוללים 90 מטר".
היו לכם אסונות? "אנחנו מאוד אחראיים לחיים של האנשים שלנו, לא מסכנים אותם. ב-1998 נפל סמל יובל לוי ז"ל, צולל שצלל מתחת לאוניית סוחר ובזמן שחיפש מוקשים נפל עליו מדחף, זה אירוע טרגי". על ההיערכות למצב חירום הוא מספר: "לצולל שנכנס למצב קיצוני של איזושהי תקלה בציוד או כל דבר אחר, יש בן זוג שקשור אליו. וחשוב לשמור על קור רוח, כדי לצאת מהמים בשלום צריך לשמור על קור רוח".
הגענו לחוף, הלוחמים והלוחמות מסדרים בשקט את הציוד ועולים אל המזח. אנו נפרדים לשלום. ולסא"ל אורון ענבר היה חשוב להוסיף, דווקא בימים אלה, מסר על חשיבות הילת"ם: "הערך המוסף של היחידה, המקום יוצא הדופן שלה בנושא המקצועי, הוא עצם העובדה שאנחנו יחידה מעורבת, הנשים עושות פה בדיוק את אותה העבודה: מבחינה משימתית, הלוחמים והלוחמות עושים אחד לאחד את אותו דבר. החבלניות ביחידה עברו הכשרה ביהל"ם, הן מפקדות ומקצועיות. אומנם עדיין אין לנו כאן קצינה, אבל אני מקווה מאוד שגם זה יגיע".