המילים האחרונות של חללי צה"ל הן מילים בלתי נשכחות. קרוביהם של הנופלים חוזרים אליהן שוב ושוב בניסיון לשחזר את אותם רגעים אחרונים שלא ישובו עוד.
היום, בעידן הסלולרי, ההודעות היום-יומיות הרגילות ביותר, לצד מילים שנכתבו בעת פעילות מבצעית, נחקקות על הצג, והקרובים והאהובים נוצרים אותן לעד. מבעד למסך האבל המילים והמשפטים שנכתבו – גם אם הם יום-יומיים, גם אם יש בהם מחשבות על העתיד וגם אם יש בהם מילות אהבה או געגוע – מקבלים כולם משמעות חדשה. הם הופכים למצבה לאדם אהוב, שיישאר צעיר לעד, בהודעה האחרונה שכתב.
לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, המשפחות והחברים של חללי צה"ל משתפים את N12 בהודעות האחרונות שחלקו עם יקיריהם, רגע לפני שיצאו למשימה שממנה לא חזרו יותר.
הדר בלחסן, ידידתו של סרן עמרי טל ז"ל
זה קרה במהלך מבצע "צוק איתן". ב-31 ביולי 2014, בשעה שבע בערב, בתום לחימה רצופה בעזה, יצאו סרן עמרי טל וחייליו לחבל אשכול כדי לעלות לנגמ"שים שיובילו אותם לשטחי הכינוס. דקות לאחר מכן, עוד בטרם הספיקו להתפנות מהמקום, נפלו שתי פצצות מרגמה במרחב הפתוח שבו שהו. אחת מהן פגעה בנגמ"ש האחרון, שלידו עמד עמרי, והוא נפגע פגיעה אנושה מעוצמת ההדף והרסיסים. בן 22 היה בנופלו בפעילות מבצעית ברצועת עזה.
הדר בלחסן הייתה ילדה חדשה ביהוד כשהכירה את עמרי. הם למדו באותו בית ספר והפכו להיות החברים הכי טובים. היו להם חברים משותפים ובעיקר הרבה שיחות על החיים. "את השיחות העמוקות שלנו עמרי ואני עשינו פנים אל פנים", נזכרת הדר. "אם עבר יותר מדי זמן מבלי שדיברנו ואחד מאיתנו סגר שבת אז היינו מתקשרים, אבל הפעם האחרונה שדיברנו הייתה בהודעות. זאת לא הייתה דרך התקשורת המועדפת עלינו, ובטח שלא כזאת שמאפיינת קשר של יותר מעשור".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"בשיחות האחרונות, שהתאפשרו רק בהודעות, משתקפת דמותו של עמרי המפקד המדהים, שטובת החיילים הייתה לנגד עיניו. אלה היו מילים מעוררות השראה, אך הן קדמו לגורל אכזר", מוסיפה בלחסן. היא הספיקה לראות את עמרי בסוף השבוע, כמה ימים לפני שחזר לשטח הכינוס. היא ביקשה ממנו שיתקשר, אבל הטלפון הסלולרי שלו היה כל הזמן סגור. "הוא אמר שהם היו בתוך עזה וקצת בעייתי להוציא שיחות, אז הוא יסמס. כשירד לדרום בפעם האחרונה נסעתי לעבודה, ראיתי אותו לרגע בתחנת האוטובוס ביהוד. מבט חטוף, חיוך אחרון ואני זוכרת איך התחרטתי מיד שלא עצרתי לעוד רגע אחד. אלה היו ימים קשים, מלחיצים ומדאיגים, לא יכולתי שלא לחשוב על החברים שאולי לא יחזרו".
"כמו שעמרי הבטיח, דיברנו בהודעות בימים האחרונים של יולי. הוא דאג לחבר מהעיר שהיה בפנים ולא שמע ממנו וסיפר על התחושות שמלוות אותו בימים המטורפים האלה", מספרת בלחסן.
"הפלוגה שלי יצאה בשלום", כתב עמרי להדר באחת ההודעות האחרונות שלו. "כל עוד הכדורים רק שורקים לידך ולא פוגעים, אז הכול בסדר".
"אם תרצי נשב על בירה כשזה ייגמר אני אספר לך חוויות, בתקווה שזה ייגמר בלי דברים רעים כמובן", כתב בהודעה אחרת, וסיפר גם על המחשבות שלו בשדה הקרב. "השאלה שאני שואל את עצמי לפני יציאה למשימה", כתב ופירט: "האם אני מוכן להקריב את חיי למען המשימה? ורק אם אתה אומר כן, אתה מצליח להקרין את הכוח שצריך בשביל החיילים. כי אם התשובה היא לא, אז זה לא מביא אותך לשום מקום. כי משימה זו משימה ואז אתה באמת מבין שמלחמה זה לא משחק".
עמרי הניח הורים ואח. הוא הועלה לדרגת סרן לאחר מותו.
נוי לוי, אחותו של סמ"ר אביב לוי ז"ל
סמ"ר אביב לוי מפתח תקווה היה לוחם ומ"כ מצטיין בגבעתי. ב-20 ביולי 2018 היה אביב אמור לשהות בחמ"ל, אולם מפקדיו נענו לבקשתו והוא יצא עם חבריו ליחידה לפעילות מבצעית בגבול רצועת עזה והתלווה לכוח קומנדו צה"לי בתפיסת עמדה על הגדר. בזמן שאביב פיקד על כוח מיוחד בעמדה, הוא נפצע מירי צלפים של החמאס. הוא פונה וקיבל טיפול רפואי מיידי בשטח, אולם מאמצי ההחייאה לא צלחו. בן 21 היה אביב בנופלו.
"כשירדנו במעלית הרגשתי צורך לצלם אותנו. אני זוכרת את הרגע שבו היינו צריכות לרדת מהרכבת, לא רציתי להשאיר את אביב לבד בנסיעה, רציתי להמשיך לנסוע איתו"
נוי לוי, אחותו של אביב ז"ל
נוי אחותו משרתת כמשקית ת"ש בגבעתי, בגדוד שבו שירת אחי. היא מספרת שהפעם האחרונה שבה ראתה את אחיה הגדול אביב הייתה שבוע לפני שטסה עם משפחתה לאיטליה. באותו יום הוא היה צריך לחזור לבסיס ולצאת בשעה מוקדמת, וכשהתעורר הבין שדחו את שעת ההגעה. "אימא שלי הציעה שנעלה כולנו לרכבת לאשקלון ובדרך נרד בתל אביב לקניון", נזכרת נוי במפגש האחרון עם אחיה. "לא נסעתי ברכבת מאז שהייתי ילדה קטנה. כשירדנו במעלית הרגשתי צורך לצלם אותנו, גם כשיצאנו מהמעלית אימא רצתה לצלם אותי ואת אביב. אני זוכרת את הרגע שבו היינו צריכות לרדת מהרכבת, לא רציתי להשאיר את אביב לבד בנסיעה, רציתי להמשיך לנסוע איתו".
"כשעמדנו לרדת אני זוכרת שהסתכלתי לאחור על אביב, ממש כמו בסרט, ואפילו עברה בראשי המחשבה שמשהו עלול לקרות", ממשיכה נוי ומתארת: "הסתכלתי לאחור כמה פעמים עד שהוא נעלם משדה הראייה שלי". כשנוי שלחה לאביב את התמונות שצילמה ברכבת, הוא התעקש שתעלה אותן לאינסטגרם. "אני לא רציתי, כי חשבתי שלא יצאתי שם טוב. בדיעבד אם לא היינו מצטלמים באותו יום, התמונה האחרונה שלנו לבד הייתה רק כשהייתי ילדה קטנה".
עדה רובל, אימו של סמ"ר בניה רובל ז"ל
קיץ 2014. גדוד 101 של חטיבת הצנחנים בעיצומו של אימון בצאלים במסגרת ההכנות לכניסה לרצועת עזה במסגרת מבצע "צוק איתן". זו הייתה תקופה ארוכה שבה נעדרו החיילים מבתיהם. ההיעדרות הזאת הייתה קשה לבניה רובל, שהיה לוחם בצנחנים, ולבני משפחתו.
"הוא היה אדם מאוד משפחתי, חם מסור ואוהב וכמובן עבורנו", משחזרת אימו עדה. בעקבות ההיעדרות הממושכת מהבית החליטו בני המשפחה ב-11 ביולי לנסוע יחד דרומה לבסיס כדי לפגוש את בניה. "רצינו לשמח אותו, לחבק אותו ולפנק אותו בדברי אוכל טעימים שהוא כל כך אהב".
"את הדרך דרומה עשינו תחת אזעקות צבע אדום, אבל המפגש היה מרגש. לשמחתנו הרבה האור והזיק בעיניו לא נעלמו למרות הקושי והחיוך לא מש מפניו. אף אחד לא תיאר לעצמו ששמונה ימים אחר כך הוא כבר לא יהיה איתנו"
עדה רובל, אמו של בניה ז"ל
"את הדרך דרומה עשינו תחת אזעקות צבע אדום, אבל המפגש המרגש ומחמם הלב היה כדאי בהחלט", נזכרת עדה. "אפשר היה לראות במפגש הזה, לשמחתנו הרבה, שהאור והזיק בעיניו לא נעלמו למרות הקושי והחיוך לא מש מפניו. אף אחד לא תיאר לעצמו ששמונה ימים אחר כך הוא כבר לא יהיה איתנו".
"שמח שראיתי אתכם", "כל כך שמח שבאתם! לא יכולים אפילו להבין", כתב לאימו לאחר פגישתם האחרונה. בהודעה אחרת הוסיף: "אני אוהב אתכם". אלו היו ההודעות האחרונות ששלח.
ביום חמישי, 17 ביולי 2014, עם תחילתה של הכניסה הקרקעית, נכנס בניה עם גדודו (101) לעזה. הגדוד היה מסופח לחטיבת גבעתי למשימת איתור מנהרה התקפית המיועדת לחדירה לקיבוץ סופה. הכוח סרק צריף חשוד ולא מצא בו דבר. לפתע הגיח מחבל מפיר נסתר של מנהרה וירה צרור יריות. מהצרור נפגע בניה ונהרג. בן 20 היה בנופלו.
נאוה בן-יגאל, אימו של סמ"ר עמית בן-יגאל ז"ל
סמ"ר עמית בן-יגאל היה לוחם בסיירת גולני. בחודש מאי 2020 נפל בפעילות מבצעית בכפר יעבד שבצפון-מערב השומרון מאבן שהושלכה על ראשו. בן 21 היה בנופלו.
"בהחלט אפיין את עמית המשפט 'צדק צדק תרדוף'. הוא היה ילד של צדק, שדאג להשמיע את קולו האמיתי תמיד, גם אם ידע שזה לא לטובתו"
נאוה בן-יגאל, אימו של עמית
בשיחה האחרונה בין עמית לאימו נאוה הוא התייעץ איתה על היום שאחרי השחרור. אלה שאלות שמעסיקות הרבה צעירים בגילו, אך עמית היה חדור מטרה. "עמית למד בבית הספר בליך ברמת גן במגמת חוק ומשפט, ובהחלט אפיין אותו המשפט 'צדק צדק תרדוף'", מספרת אימו. "הוא היה ילד של צדק, שדאג להשמיע את קולו האמיתי תמיד, גם אם ידע שזה לא לטובתו".
בהודעות האחרונות שלו תהה: "כמה אחתום סופי ומתי?" "מתי אתחיל ללמוד?" ו"אם אצליח בלימודים ואגשים את החלום שלי ואהיה עורך דין".
"כשעמית נפל נצמדתי לסיפורי פרשות השבוע, ובמסע פרשות השבוע שלי גיליתי שעמית נולד בשבוע של פרשת 'משפטים', שמדברת על המצוות שבין אדם לחברו. עמית נפל בפרשת השבוע 'בחוקותיי', שמדברת על הבחירות שלנו בחיים – עשה ואל תעשה – ועל המצוות לשנת השמיטה ושנת היובל. עמית נפל בשנת השמיטה ובשנה מעוברת, אין ספק שעמית נבחר להיות עורך הדין הכי קרוב לבורא עולם, וּודאי לעשות צדק ולאחד את העם".