"מה זה מה כבר יכול לקרות? הכול יכול לקרות, הכול יכול לקרות אם גוף אחד לא מבוקר מחזיק את כל הכוח והשלטון בידיו". דורית ביניש, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון ופרקליטת המדינה, עוקבת בדאגה אחרי החקיקה והרוחות הסוערות במדינה - ומרימה דגל אזהרה מול כוונות הממשלה. "אני מודאגת כי אני חושבת שאנחנו באחת התקופות הקשות שהיו לנו בכל שנות המדינה - מבחינת האיומים על צורת המשטר, על שיטת המשטר, על הרבה מאוד דברים שקשורים כאן. בהחלט אני מודאגת, אני מצטערת שהגענו עד הלום", היא מצהירה.
שוחחנו עם ביניש ארוכות, במסגרת הסדרה "הדרך למהפכה" שעלתה בפודקאסט "אחד ביום" - שלושה פרקים שמתחקים אחר ההיסטוריה של המערכת המשפטית והפוליטית. ביניש התייחסה לפסיקות המרכזיות שלה, לשינוי שעברה המערכת הפוליטית ולהצעות הנוכחיות. במגזין החג של N12 אנחנו מביאים בהרחבה את הדברים שאמרה ביניש במסגרת הראיון. בסדרה התראיינו גם השופט בדימוס יצחק זמיר, יו"ר ועדת החוקה לשעבר אוריאל לין, פרופ' סוזי נבות, ד"ר אביעד בקשי, עמית סגל, פרופ' יורם שחר וד"ר מיכל שקד.
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
"אם גוף אחד לא מבוקר מחזיק את כל הכוח והשלטון בידיו, וזו הממשלה, ששולטת בכנסת, שאין עליה בקרה, שרוצה לשלוט גם בבית משפט - מודיעה שהיא שינויים מסוימים תעשה רק אחרי שבית המשפט יהיה חלש יותר, ולא יוכל להתערב לה", מזהירה ביניש. "ואז היא תבטל: תשנה את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תסגור את השידור הציבורי. הספריה הלאומית, האקדמיה, אפשר הכול. אם יש לך כוח בלתי מבוקר, אז אל תשאל מה יכול לקרות, הדברים הכי גרועים במשטר יכולים לקרות".
"הרי אין לנו שום הגנה חוקתית חוץ מבית המשפט, אז המשמעות היא פשוט מאוד מדאיגה - זאת התערבות, שליטה כוחנית על הכול, על כל המוסדות שהוקמו פה באמת לתפארת במשך כל שנות המדינה", היא מוסיפה ונוזפת בממשלה: "במשך שלושת חודשי הממשלה הזאת לא טיפלו בשום נושא אחר. הבריאות מושלמת, החינוך מושלם, הצבא הכול בסדר, הביטחון ב-100%. זה נשמע רציני? זה באמת לא רציני, זה פשוט כלי להשתלטות על יתר המוסדות וזה מפחיד מאוד. "על זה אנחנו מדברים כשצועקים דמוקרטיה, ולא דיקטטורה"".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ביניש יוצאת בנחרצות נגד האפשרות שהממשלה לא תכבד את פסיקת בג"ץ אם החקיקה תיפסל. "כנשיאה של בית משפט לא זכור לי שאיזה שהוא פוליטיקאי או ראש ממשלה, והכרתי רבים מהם בתקופות שונות, יבוא ויגיד 'אני לא מקבל את החלטת בית המשפט, היא לא מקובלת עליי ולכן אני לא אבצע אותה'. לא היה כדבר הזה. המצב אף פעם לא אידיאלי. יש מתח טבעי מובנה בין המבוקר למבקר תמיד".
והיא נזכרת: "כשהייתי צריכה כפרקליטה לבוא לראש הממשלה רבין המנוח, ולומר לו שמינוי שהוא מאוד רצה לבצע בית המשפט פסל, אז זה לא התקבל בשמחה. הוא מאוד כעס, בוודאי, אבל לא עלה על דעתו להגיד 'טוב, אם הם אומרים כך לא אכפת לי, אז אני אעשה משהו אחר' - לא עלה על דעתו".
ביניש, פרקליטת המדינה בין 1989 ל-1995, נבחרה לעליון ב-1995 וכיהנה בו כ-16 שנים - מתוכן 6 כנשיאת העליון, עד לפרישתה ב-2012. כעשור אחר כך, היא נזכרת: "בתקופה האחרונה של הנשיאות ובכלל בעשור האחרון אני הזהרתי שיש רצון לצמצם את זכות העמידה, שיש רצון להתערב, התרעתי שיש תהליכים שראיתי בהם סיכון למערכת המשפטית ודיברתי על זה. היו שאמרו לי שאני מגזימה, אבל גם בתוך הדברים האלה לא הגענו לדבר החמור הזה שמתרחש עכשיו, ממש לא".
כשבשיח הציבורי כבר דנים בהתנגשות אפשרית בין בג"ץ לממשלה ולעומד בראשה, ביניש מבהירה: "כשבית משפט באופן חזיתי עומד מול הממשלה או הכנסת ומרגיש צורך להתערב - הוא עושה הכול כדי למנוע את הצעד הזה אם אפשר. זה לא חיכוך או התנגשות שבית המשפט רוצה בהם והוא נזהר בזה מאוד, אבל מגיעים לרגע האמת לפעמים ואין ברירה זה מה שקורה". ביניש מתייחסת גם ל"קמפיינים" נגד בית המשפט שמשתמשים בפסיקות עבר כדי לנגח אותו: "בשנים האחרונות יש עיוות מסויים בתיאור הרקע, העובדות, ואיך זה היה ומה נגמר. יש איזה טוויסט כזה כדי לתת צבע שלא מתאים לבית משפט. אפשר למתוח ביקורת, לא צריך להתלהב מכל החלטה, גם השופטים בינם לבין עצמם לא מסכימים בהכול".
"השופטים היו מאושרים שזו השקפת נתניהו"
במהלך השיחה שאלנו את ביניש על פגישתה עם נתניהו בסיום כהונתה - ועל שינוי העמדות שלו מאז. "הפגישה הזאת שודרה רק לאחרונה, אני אפילו לא זכרתי שהיא צולמה. בשנת 2012, ערב פרישתי, ביקש ראש הממשלה להגיע לפגישה איתי ועם השופטים, פגישת פרידה. בפגישה הזאת הוא הודה לשופטים על הפעולות על התפקיד של בית המשפט והוא השמיע את הבטחתו שהוא יגן על מערכת המשפט - הדברים מתועדים ושומעים אותם".
ביניש משחזרת כי נתניהו אמר ש"אומנם יש אנשים שמנסים לפגוע במערכת עם כל מיני הצעות שעולות, הוא נדמה לי הזכיר שימוע לשופטים בכנסת וכל מיני הצעות די פוגעניות - הוא אמר שהוא לא נותן לזה לקרות, מגן על מערכת המשפט. הדברים היו מאוד יפים, מאוד נכונים מבחינת איך הוא לפי תפיסתו רואה את בית המשפט. השופטים כולם וגם אני מאוד התרגשנו מהדברים ומאוד כיבדנו אותם. זה מה שהיה".
"השופטים היו מאושרים לשמוע שזו השקפתו", היא מוסיפה. "בהשקפה הכללית של מעמד בית המשפט ותפקיד בית המשפט הוא הביע השקפה שהייתה מקובלת עלינו ועליי בוודאי. הוא אמר את זה פעמיים באותו חודש: פעם אחת כשהוא בא לבית המשפט ואחר כך חזר על הדברים בטקס הפרידה אצל נשיא המדינה - הוא חזר על הדברים שהוא יהיה מגן מערכת המשפט בעצם, זה הרעיון, לצערי זה לא התממש".
ואיך היא מסבירה את שינוי העמדות מאז עד ימינו, שבהם נתניהו נלחם לקדם חבילת חוקים נגד מערכת המשפט? "לתקופה מסוימת זה היה נכון. הוא אמר 'אני הבטחתי שאני אמנע את זה ואבלום וככה יהיה', הוא הציג את עצמו כמי שלא ייתן לפגוע במערכת. אתה יכול להגיד שהוא שינה את דעתו, שינה את עמדתו - אינני יודעת איך להגדיר את זה, אבל הוא לא אומר את זה יותר וגם לא עושה את זה ככה היום, זה המצב. באמת יובל, אנחנו נעשה ניתוח פסיכולוגי של ראש הממשלה? זה לא ביכולתי. אני לא יכולה להסביר מה קרה ואיך קרה וזה באמת ניתוח שאני לא יכולה לעשות. אני יודעת עובדה - לשם הגענו".
"רוצים הידברות? תורידו מסדר היום"
והיא מותחת ביקורת חריפה על התנהלות נתניהו: "אני לא יודעת מה זה להיכנס לאירוע, אני לא יודעת אם הוא לא נכנס קודם. איש לא מנע בעדו להפסיק את זה מיד. גם הסדר ניגוד העניינים לא מנע בעדו לומר 'עצרו כאן', זה מותר. אמר גם השר לוין שהוא מתכוון להמשיך אחרי פגרת הכנסת - אם רוצים הידברות אמיתית מורידים מסדר היום ואפשר תמיד ליזום חקיקה מחדש אם זה מה שרוצים. אבל לא היה אפילו ניסיון להוריד את זה מסדר היום".
ביקורת חריפה עוד יותר היא מפנה לשר המשפטים יריב לוין - ומספרת על התדהמה מהתנהלותו: "כשהוא הודיע על תוכניתו בנמרצות, זה היה מאוד לא נעים, מאוד מקומם. משפטנים בעולם, חבריי, שואלים איך יכול להיות שבאו עם הצעות ושינויים כאלה תוך חודש מכינון הממשלה. בכל חברה שבה עשו שינויים חוקתיים או בשיטת מינוי, ישבו על זה חודשים ושנים. הנחתה אף אחד לא מכיר בשום מקום. זה ברור שזו הייתה תוכנית מגירה מוכנה מא' עד ת', ורק הנחיתו אותה. זאת איננה הדרך לקבוע שינויים כלשהם בשיטה, לא משפטית ולא משטרית, יש תהליכים והתהליכים האלה הם מאוד מורכבים, וממושכים. הלוא זו אחת הסיבות שגם לחוקה לא הגענו - זה לא דבר שאפשר לשלוף מהשרוול, ולכן, הצורה הזאת הייתה מדהימה ומדאיגה כאחד".
למרות שהחקיקה נעצרה זמנית, ביניש מנמיכה ציפיות: "כבר בהודעה נאמר השהייה בה', זה לא ביטול, זה השאיר את זה פתוח: ועדת החוקה גמרה כבר את העבודה כך שאפשר בכל רגע נתון להעביר את זה למליאה ולסיים את העניין, זו לא הידברות ששני הצדדים יכולים להגיע אליה ברצון טוב, מה שנקרא במשפטים 'בתום לב'. אין הרבה תום לב בפוליטיקה אבל בכל זאת אין כאן תקווה של רצון לסדר כי החרב המתנפנפת מעל הראש של חקיקה מוכנה בכל דקה ליציאה לדרך. אני מקווה שכן, רוצה לקוות שכן אבל להגיד שאני רגועה - זה לא. הנשיא אגב הציג תוכנית שאני חושבת שהיא רצינית, אפשר היה עליה לבנות איזו שהיא תוכנית עתידית, אבל היא לא התקבלה".
"ראייה מעוותת, בית המשפט לא פוגע בכנסת"
במהלך הריאיון היא מנסה "לפרק" את חלק מטענות תומכי המהפכה המשפטית. "יש איזה עיוות בתפיסה שאנחנו שומעים כל הזמן 'צריך לאזן בין הרשויות': במידה רבה בפסקי הדין החוקתיים של בית המשפט, הלא רבים, בית המשפט הגן על הכנסת. זה לא שהוא פגע בכנסת, ממש לא: במתווה הגז הוא קבע שאי אפשר לדלג על הכנסת. גם בגיוס בחורי ישיבות אמרנו 'זה תפקידה של הכנסת'. צריך לזכור שבמבנה המיוחד שלנו, הממשלה דה-פקטו שולטת בכנסת מכוח הקואליציה, הרוב בכנסת, ולכן היא לא יכולה לפגוע ולזלזל ביכולת ובחובה של הכנסת למלא את תפקידיה, ובית המשפט היה גורם מאזן, לא גורם פוגעני בכנסת, כך שכל הראייה הזאת היא מעוותת".
"השופטים לא קובעים מה יגיע לבית המשפט: פה החלק הפסיבי של בית המשפט - הוא תלוי בזה שיש עותרים שמגישים עתירות, האזרחים פונים להגן על זכות מסוימת ואינטרסים שלהם ובית המשפט הוא זה שצריך להעניק את ההגנה הזאת. וזה ההבדל בין ממשלה שחייבת לטפל וכנסת שחייבת לטפל - בית המשפט מטפל במה שבא בפניו", היא מוסיפה.
על שיטת בחירת השופטים היא אומרת: "הוועדה מצוינת. אין מבנה אופטימלי של ועדת בחירה, אין דבר כזה, אבל לבחור אנשים זה תהליך מורכב מאוד. הוועדה לבית המשפט העליון תלויה לחלוטין בהסכמות בין החלק הפוליטי לחלק המקצועי המשפטי, וזה אחד ההסדרים הטובים שיש בכל השיטות בעולם, הסיפור של השופטים ממנים את עצמם פשוט שקר. יש וטו לשופטים ולפוליטיקאים, מה שאומר שעל כל מועמד צריך להגיע להסכמה, שבעה מתוך תשעה חברי ועדה צריכים למנות, אז צריכים להגיע להסכמות ואני חושבת שזה עובד מצויין ואני לא רואה בזה שום צורך בשינוי, שום שיטה מוצעת היא לא יותר טובה".
ובמילים ברורות היא מפרקת את התנגדותה. "זה שוב חוזר לרעיון של הצורך של פוליטיקאים להשתלט על בית המשפט. למה? יש להם מה לומר במינויים. הם משפיעים והשפיעו על חלק מהמינויים. אם השיקול המרכזי הוא שזה יהיה 'שופט משלנו', איש שלנו שאנחנו יכולים לסמוך עליו - זה אומר שהוא לא יעשה לנו צרות, הוא לא יבקר אותנו. הוא ייתן לנו לפעול כמו שאנחנו רוצים - אז לא צריך בית משפט בשביל זה. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים בלי בית משפט. לא זה התפקיד. איפה הביקורת השיפוטית? אין לנו שום גורם מאזן אחר בשיטה שלנו. משום מה מעדיפים הפוליטיקאים לקחת פרט אחד משיטה מסוימת, ולומר 'הינה, גם שם זה כך. זה לא כך. שיטה היא דבר שלם, היא לא דבר שאתה לוקח פרטים ממנו".
"בדינמיקה ובמהירות הזו - לא דמיינתי"
על השיטה לקביעת נשיא בית המשפט העליון, ה"סניוריטי", היא מסבירה: "שיטת הסניוריטי הייתה בבית המשפט מתחילתו, מאז שאני זוכרת אותו, וזה הרבה מאוד שנים. תמיד הלכו לפי הסניוריטי. מבחינה מקצועית זה אותו דבר, זה מה שלא מבינים אלה שנלחמים כל כך בעניין הנשיאות - זה שופט, זה שופט, זה שופט וגם נשיא זה שופט. אני לא יודעת מה התקוות שתולים אלה שטוענים שהם עושים לרפורמה בתפקיד הנשיא, אבל בסך הכול הנשיא הוא אחד מחברי בית המשפט".
ביניש מסבירה את החשיבות בהעברת חוק יסוד: החקיקה, שיסדיר את מערכת היחסים בין הרשויות: "היום באים ואומרים שלא יתערבו, שבית המשפט לא יוכל לפסול חוק יסוד - אבל אם לא אומרים מה זה חוק יסוד ולא מגדירים מה זה חוק יסוד, אז אפשר לכל דבר לקרוא חוק יסוד, ואז בית המשפט לא יכול לעשות שום דבר".
במהלך השיחה איתה, סיפרה ביניש על היוזמות שעלו עוד בזמן כהונתה ביחס למערכת המשפט, בין היתר על-ידי שרי המשפטים פרידמן ונאמן. ביניש ביקרה את היוזמות ההן, אך לא העלתה על דעתה שיום אחד יעלו יוזמות כמו אלה שמוצעות היום. "בדינמיקה הזאת, במהירות הזאת, בהנחתה כזאת, זה לא דמיינתי, בהחלט לא", היא אומרת.
"הפעלת כוח זה דבר רגיש, אסור לפצל"
והיא נותנת כדוגמה את אחד הפסקי הדין המרכזיים ביותר שלה - פסילת הפרטת בתי הסוהר - ומצביעה על הדימיון בין פסק הדין ההוא ליוזמת השר איתמר בן גביר למשמר לאומי שיהיה כפוף למשרדו ישירות. "האם אתה יכול לתת לגורם פרטי, שאיננו חלק מהממסד שזה תפקידו להפעיל כוח על אנשים, להפעיל מרות וכוח פיזי וסמכויות לפגוע באופן אישי? היום, כשמדברים על האפשרות של הענקת סמכויות שיטור או הפעלת כוח לגוף כלשהו שאיננו במסגרות הממוסדות, לא במשטרה או לא בשירות בתי הסוהר אלא גופים חיצוניים - אני חושבת שאפשר ללמוד מפסק הדין הזה מה בעיניי או בעינינו הייתה הגישה החשובה: לא מפקידים כוח אכיפה בידי גורמים שאינם חלק מהממסד שתפקידו לאכוף".
"לא יכולים למנות לא פקחים ולא שוטרים ולא מיליציות אלא אם מדובר בכוח הממוסד הנשלט בידי המדינה וגופיה כמו משטרה וצבא", היא מצהירה. "בעיניי מאוד חשוב שהכוח שאפשר להפעיל כנגד אזרחי ותושבי המדינה חייב להיות מרוכז בידי הגופים שזה תפקידם. אין להוציא את גופי הביטחון מהמסגרת הזאת, מפני שזה הסיכון - זה הופך להיות משטר עם אינטרסים משלו ולא אינטרסים ממלכתיים שעליהם מופקדות הרשויות המוסמכות. הפעלת כוח היא באמת הדבר הכי רגיש שיש, וזה נכון בבית סוהר וזה נכון ברחוב, וזה התפקיד של המשטרה בלבד, ואי אפשר שהדבר הזה יפוצל, או יילקח מהגורמים המוסמכים".
ביניש מזהה חלק מיסודות החקיקה השנויה במחלוקת בתקופת כהונתו של שר המשפטים דניאל פרידמן בממשלת אולמרט. "זה בעצם השורש של התקופה הנוכחית, הוא היה הראשון שהעלה חלק מסוג הטענות שאנחנו שומעים היום. באמת הוא רצה את בית המשפט ה'ישן', הוא הציע את פסקת ההתגברות וגם על זה התווכחנו. הוא רצה כל מיני שינויים, ואני מוכרחה להגיד שלא הייתה לזה תמיכה פוליטית: נשמעו דברים, נשמעו טענות, אבל לא הגענו לשלב מעשי, של התערבות בשיטה. והיו דברים שהסכמנו עליהם במהלך העבודה בדרך העניינים הרגילה".
"זה לא היה מחטף"
ביניש יוצאת במהלך הריאיון להגנה על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנמצא במוקד חלק מהשינויים המוצעים. "זה לא היה מחטף, במשרד המשפטים עבדו המון זמן על החוק הזה הייתה שעת כושר של מפגש של כל נציגי המפלגות בכנסת. זה היה בשלב ההוא 'מקסימום זכויות' שהצליחו לעגן חוקתית, ולכן זה נעצר לדעתי. מפני שלא ניתן היה מבחינה פוליטית מעשית להוסיף עוד זכויות באותה תקופה, ולצערי גם עד היום בעצם".
"הקולות הרמים שאנחנו שומעים היום נגד חוק יסוד: כבוד האדם והנגזרות ממנו, הביקורת השיפוטית על חקיקה שסותרת את החוק, לא היו כאלה רמים באותה תקופה, הכנסת קיבלה על עצמה את החוק והייתה נכונה לבחון את עצמה מאז בכל חקיקה - אם זו חקיקה שתעמוד לעומת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו או לא. האווירה היתה שונה, אני לא זוכרת את הזעם שאנחנו שומעים היום, להפך - אתה אומר למה לא הוסיפו עוד זכויות מאז? כל הפשרות וההסדרים נעשו בחקיקת כבוד האדם וחירותו".
"הייתה התנגדות להכניס את השוויון מצד המפלגות הדתיות, וקיבלו את ההתנגדות הזאת, הייתה דרישה לשמירת דינים, כל החוקים שהיו בתוקף, עד למועד כניסת חוק היסוד לתוקפו נשמרו. האיזונים שנקבעו אז הם לא איזונים אידיאליים, אני מוכרחה להגיד, כי עד היום חסר לנו השוויון בחוק. יש בהחלט זכויות שצריך היה להשלים אותן".
העמדה כלפי ההתנחלויות - והפסיקות לגבי הגיוס
במהלך השיחה ביניש מבקשת להעמיד את הדברים על דיוקם, ביחס לאחת הסוגיות שעוררו עם השנים את הביקורת החריפה ביותר נגד בית המשפט: "עד היום בית המשפט, למרות טענות שאינן מדויקות, בית המשפט לא הכריע בשאלת חוקיותן של ההתנחלויות, לכן הוא לא פסל את ההגנה סביב ההתנחלויות, את הדרכים שמובילות להתנחלויות לנושאים שונים. הדבר היחיד שנקבע הוא שאין להכין התיישבות על קרקע פרטית פלסטינית. למעשה מה שבעצם הכעיס את הממשלה ואת הכנסת מכל התערבויות היו זה והמסתננים".
"גם בעניין המסתננים השאלה הייתה כמה זמן אפשר להחזיק מסתננים בתנאי כליאה, שזו שאלה משפטית מובהקת", מחדדת ביניש. "אלה שאלות שיש להן בוודאי השלכות פוליטיות אבל הן בראש ובראשונה שאלות של חוק של זכויות אדם במשפט בין-לאומי. אני חושבת שבית המשפט שלנו מאוד זהיר בדברים האלה. "גם את בעיית המסתננים נתנו לממשלה לפתור, ואמרו שיש הסכם בין-לאומי - זה כבר לא בזמני - והתברר שלא היה הסכם כזה ולא היה מי שיקלוט. שיהיה ברור, בניגוד למה שחושבים, הדבר האחרון שבית המשפט רוצה זה להיכנס לטריטוריה הפוליטית ולסמכויות הממשלה".
ובתגובה על ההאשמות מצד המפלגות החרדיות, היא מצהירה: "לא היה נושא שבית המשפט נזהר בו כמו הנושא הזה של גיוס בחורי ישיבות. משנת 1975 אם אני לא טועה הנושא הזה מונח בפני בית המשפט, בשלבים שונים, זו הייתה סוגייה עם ממדים פוליטיים: זה היה עניין של הסכם קואליציוני, המפלגות החילוניות ויתרו ואפשרו להמשיך הסדר שהיה עוד מימי קום המדינה, לגבי פטור מגיוס לבחורי ישיבות. צריך לזכור שהפטור הזה התחיל מ-400 בחורי ישיבות, עוברות שנים על שנים ואנחנו מגיעים ל-40 אלף, לא ל-400 שאינם משרתים. בית המשפט שוב נתן מעמד לכנסת דווקא ואמר 'לא ייתכן שכמות כזאת של אנשים שאינם משרתים תקבל פטור דרך שר הביטחון'".
לדבריה, "זה אחד מפסקי הדין שנועד לחזק דווקא את הכנסת, שאומר שהכנסת צריכה לחוקק את הפטור הזה. אחר כך כשהמספרים גדלים, באים ואומרים בצדק העותרים - כל פעם זו עתירה אחרת - עכשיו אי אפשר להגיד 'מה אכפת לך, זה לא נוגע לך'. זה כבר כן נוגע לאנשים שאולי משרתים יותר ימים, נותנים יותר שירות, מפני שאחרים לא משרתים. אז האינטרס של העותרים הופך להיות אינטרס ממשי. יש כאן כבר אפליה, עדיין בית המשפט לא רוצה להתערב ולכן הוקמה ועדת טל, שהציעה הסדר לחמש שנים. במשך 10 שנים בית המשפט לא התערב, ואז התברר שהשינוי הוא מאוד קטן".
מחליפה של ביניש בנשיאות, השופט גרוניס, סבר שכיוון שהחרדים הם מיעוט - בית המשפט צריך להתחשב בפרשה שהתקבלה בין קבוצת הרוב לקבוצת המיעוט. ביניש חולקת על הגישה הזאת: "המיעוט הזה הוא בעל יותר כוח ועוצמה מרוב, ואנחנו ככה נמצאים עד היום הזה - זה לא מיעוט מקופח שקולו לא נשמע ולכן בית המשפט צריך להגן עליו, זה לא המצב. אבל אם אנחנו מדברים על שוויון, כאן בדיוק נולדה השאלה מה הוא שוויון הנגזר מכבוד האדם. זו בדיוק השאלה באיזה שוויון בית משפט אומר שהוא זכות שצריך להגן עליה, והשאלה היא לא פשוטה. אנחנו מדברים על אנשים שמסכנים את חייהם, והכמות הפכה את זה לעניין משמעותי של פגיעה בשוויון, בחברה". ועם כל זאת, היא מבהירה: "כל הזמן החזירו את זה לכנסת ועד היום הזה השאלה איננה פתורה, זה נכון".
"כשהממשלה לא קיבלה את הרמז צריך להכריע"
דוגמה אחת ששבה וצפה בשיח הציבורי הוא המקרה שבו החליט בג"ץ שיש למגן את בתי הספר בעוטף עזה: "הממשלה מאוד כעסה על בית המשפט. זו לא דוגמה של חקיקה אלא של החלטת ממשלה, והממשלה החליטה למגן, ונתנה תוכנית מיגון במחילה מאוד לא רצינית שלא יכלה להגן על התלמידים שם. מה אנחנו עשינו? אמרנו 'אנחנו מבקשים שהממשלה תדון בזה עוד פעם, ותשקול מחדש כי זה לא הסדר מספק'. הממשלה דחתה ולא רצתה יותר מזה כי זה היה יקר. זאת אומרת לפני התערבות, גם קשה, של בית המשפט בהחלטה של הממשלה תמיד נהגנו לומר 'אולי ישקלו ועוד פעם, אולי שהפרקליט יחזור לממשלה ויציע כך וכך ויבקש לשנות את העמדה לפני שאנחנו נתערב'. אנחנו לא מעוניינים להתערב, אבל אם אתה חושב שזה בלתי אפשרי והממשלה לא קיבלה, לא את ההמלצה ולא את הרמז, מגיע רגע שמבינים שאין כוונה לשנות עמדה ואז בית משפט צריך לקבל את ההכרעה".
"אני באתי לבג"ץ אחרי שהייתי פרקליטת מדינה, וקיבלתי החלטות מאוד קשות בתחום הציבורי, בתחום של תחולת בג"צים והפעלת זכויות על פי האמנות בשטחים, על התושבים באזורים שנקראו 'אזורים מוחזקים' אז יהודה ושומרון. ורק כשהגעתי לבית המשפט הבנתי כמה בסוף משמעותי לא רק העניין הציבורי, לא רק העניין שמביא כותרות - אלא באמת עניינו של האדם שבא בפניך בית משפט. וזה בית משפט. והתיקים הכי קשים היו תיקי אימוץ, היו תיקי משפחה, היו תיקים אישיים, היום מתארים את בית המשפט כאילו הוא עסוק רק בתחרות עם הכנסת והממשלה. זה לא כך. זה לא רוב התיקים, ומבחינת התחושות שלי הקשיים האמיתיים היו דווקא בתיקים האלה".
ביניש מבהירה שהיא לא פוסלת על הסף שינויים במערכת המשפט: "אני חושבת שיש מה לעשות אבל באמת בשביל זה צריך להציג תוכנית סדורה". אחד החלקים המהותיים, מבחינתה, הוא "חוק יסוד החקיקה, שיגדיר את ההיררכיה בין החוקים, יגדיר מה זה חוקי יסוד, ומהם חוקים שכפופים לחוקי היסוד, מה נתון לביקורת שיפוטית לפי זה. ויש גם דברים לעשות כדי לאפשר שירות יותר טוב של מערכת המשפט לאזרח. אני לא יודעת למה אתה קורא להתפשר, אני חושבת שצריך לפתור את הבעיות".