הפיגוע הקשה שביצע חייל מצרי ביום שבת לפנות בוקר, בגבול מצרים, לא רק עורר שאלות קשות לנוכח הכשלים שנחשפו סביב התקרית החריגה - אלא גם חשף שטמפרטורת השלום בין מצרים לקהיר צנחה באופן ניכר במרוצת השנים. מהטרגדיה הזו עולה בעיקר כי קיים פער עצום בין היחסים הביטחוניים הטובים לבין הקשרים האנמיים בתחום הבילטרלי, שרחוקים מלפרוח - והתגובות במצרים הדגישו כי קיימת סימפתיה לא מעטה לפעולות נגד ישראל. במקביל, גם היחסים עם ירדן ידעו עליות ומורדות, בשל המשברים התכופים שפקדו אותם - עד כדי שיש מי שמכנה אותם "שלום קר". איך נראות היום המהמורות וההתפתחויות בין ישראל לשכנות - ולאן אנחנו צועדים?
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אך לפני שנבין מה צופן העתיד הקרוב והרחוק, נחזור לשנת 1978: נשיא ארה"ב דאז ג'ימי קרטר, נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל באותה העת מנחם בגין, התכנסו בחדר אחד מצפון-מערב לוושינגטון די. סי. וחתמו על הסכמי מסגרת לשלום במזרח התיכון – שסללו את הדרך לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים שנה לאחר מכן. אולם, עם חלוף השנים – נוצר פער ממשי בין מערכת היחסים הפורמלית לבין איך שהקשר הזה נתפס ברחוב המצרי.
"יהודים מצטיירים כאויבים שבגדו בנביאים"
"בכל סקר המצרים מראים באופן הדרגתי שהם לא סומכים על מדינת ישראל, לא רואים בה שותפה לשלום. המילה שלום בכלל לא נשמעת בלקסיקון המצרי, אלא רק בהקשר של שלום כולל שצריך להשיג אותו", אומרת קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר בכירה במכון Atlantic Council ובמכון מתווים למדיניות, בריאיון למגזין N12. "היחסים עם ישראל הם צפרדע שצריך לבלוע בדרך לקבלת סיוע אמריקני ומערבי שמצרים זוכה לו מאז הסכמי קמפ-דיוויד, אבל העוינות רק הולכת וגדלה עם הזמן".
מה תורם למגמה השלילית הזו?
"התקשורת המצרית הייתה באופן סיסטמתי עוינת כלפי ישראל, בהמשך לסיקור אינטנסיבי של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני - פורסמו גם כתבות רבות מאוד בכלי תקשורת והנושא הזה שכיח גם בתרבות ובבידור שמציגים לכאורה את 'הרוע והבוגדנות של היהודים'. יהודים מצטיירים בספרות, בסרטים דוקומנטריים וגם בסדרות של רמדאן ובקריקטורות – קודם כל כאויבים וכמי שבגדו בנביאים".
"יש פה אלמנט יותר עמוק ולא רק אנטי-ישראלי, אלא גם אנטי-יהודי מובהק", מבהירה סבטלובה. "המצרים מעולם לא ראו את השלום שלהם כנפרד מהקונטקסט של היחסים הישראלים-פלסטיניים. הם רואים את זה כעסק לא פתור וכמשהו שמצרים - כמנהיגה של העולם הערבי, לפחות בעיניהם - מחויבת לקדם אותו ולפתור אותו. כשזה לא קורה, האשמה כולה על ישראל ולא על מצרים".
"רצו לבלבל את הציבור, ליצר כאוס"
למרות אופיו החריג של הפיגוע הקשה שאירע בגבול מצרים, נראה כי התקשורת המצרית דבקה בנרטיב שלפיו מדובר ב"אירוע יחידני". היא מנסה לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח כדי לחפות על עצמה, מסירה אחריות ומציגה "עובדות" שרחוקות מהמציאות. מה עומד מאחורי זה? כנראה ניסיון למזער נזקים בשל המבוכה שאליה נקלעו המצרים, שמכנים את איש הביטחון המצרי שביצע את הפיגוע 'קורבן' וכלל לא מזכירים את המילה "מחבל'.
אורית פרלוב, חוקרת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחית לשיח ברשתות חברתיות בעולם הערבי, עקבה מקרוב אחר הפרסומים במצרים. "ברשתות המצריות המחבל מוצג כ-100% גיבור, שמחו שם לראות את גופות החיילים ברשת", היא מספרת. "הדבר שהיה הכי בולט באירוע הזה זו כמות הדיס-אינפורמציה והפרסומים השקריים".
כך למשל, אחרי הפיגוע ברשתות החברתיות החלו להפיץ תמונות מוטעות לכאורה של המחבל שביצע את הפיגוע, אלא שאלו התפשטו באש כשדה קוצים - גם כשהיה מדובר בכלל בזמר מצרי או בחייל שנהרג בכלל בשנת 2015. "הם חשים בצורך לייצר כאוס במצבים כאלה, תודעתית זה היה הדבר הכי בולט שהיה ברשת", אומרת פרלוב. "הם רצו לבלבל את הציבור, כי ידעו שאת התמונות האלו עלולים לפרסם בתקשורת הישראלית מבלי לבדוק מאיזו שנה הן. זה משהו חדש שאנחנו רואים בצורה ממש דרסטית, לעומת שנים עברו".
ולמעשה, יש לכך יד מכוונת?
"לא הייתה כמעט תמונה אחת אותנטית בהתחלה. יש פה יד מכוונת, יש עמודים שהכניסו את התמונות האלה והפציצו את הרשת בדיס-אינפורמציה, זה 'להרעיל את הבאר' עם משהו שהוא די חדש ולייצר כאוס על כאוס. המטרה היא להוריד את העניין בסיפור כי את כבר לא יודעת למי להאמין, ברגע שזה מופץ בערוצים הישראליים – כבר הכול נראה לך שקרי".
"היחסים לא מה שהיו פעם"
למרות התוצאות הטרגיות של הפיגוע, שגבה את חייהם של שלושה לוחמי צה"ל, בישראל הדגישו כי "אסור להשליך ממנו על מערכת היחסים עם מצרים ואין סיבה שישפיע על התיאום ההדוק איתה שנמשך כל העת", תוך שציינו כי שתי המדינות מקיימות תחקור משותף. מנגד, כשמדברים עם האזרחים המצריים שנמצאים בקצה, אי אפשר להתעלם מתחושת האיבה כלפי ישראל שמושרשת אצלם עמוק.
כך למשל, מוחמד שמתגורר בקהיר הודה בשיחה עם N12: "התקרית שהייתה בגבול לא עניינה אותנו כל כך, יש לנו את הבעיות שלנו. המדינה שלנו מתמודדת עם משברים כלכליים והלירה המצרית מתרסקת, זו שיחת היום". לצד זאת, הוא ציין כי "לא יוצא לנו כמעט לפגוש ביום-יום ישראלים ואנחנו ניזונים מהתקשורת, היחסים עם ישראל הם לא מה שהיו פעם – לא בתיירות ולא בפן הכלכלי. אי אפשר להתעלם מזה שהם נתפסים ככוח כובש".
מנגד, אחמד חאלד, מדריך טיולים בסיני, מנסה להציג קול אופטימי ולצנן את המתיחות: "בטח שיש קיצוניים, אבל אין לחץ ביחסים בין ישראל למצרים. יש שלום בין הממשלות ואני בכל פעם יוצא עם ישראלים לטיולים, ומרגיש שהם אחים. לחלקנו אין בעיה איתם וגם ברחוב אפשר למצוא מצרים שיגידו שישראל מדינה מתקדמת", הוא טוען.
"בוגדנות היהודים" בספרי הלימוד במצרים
מחקר חדש של מכון המחקר והמדיניות הבין-לאומית IMPACT-se, שבחן לראשונה את תוכנית הלימודים הנוכחית במצרים לכיתות א'-י"ב, חשף כי משרד החינוך המצרי מבצע רפורמה הדרגתית לכתיבה מחדש של כל ספרי הלימוד במדינה בכל הכיתות והנושאים - רפורמה שצפויה להסתיים ב-2030.
כך למשל, ספר לימוד לחינוך איסלאמי לכיתה ה' שהיה בשימוש בשנה שעברה ונכתב מחדש - קשר בין מלחמת יום הכיפורים למלחמות הנביא מוחמד כנגד היהודים כמלחמת דת בין מוסלמים ליהודים, כך עולה מהמחקר שכתב ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר ב-INSS. השיעור תיאר תכונות של יהודים כבוגדים מטבעם וקבע לתלמידים כי "הם תמיד כאלה", תוך הטלת משימה לחיפוש פסוקי קוראן באינטרנט על "בוגדנות היהודים".
עוד נראה כי ישראל מוצגת בספרי הלימוד במצרים לעיתים קרובות כ"ישות ציונית" בלתי לגיטימית הנתמכת בידי כוחות קולוניאליים מערביים, באמצעות השאיפה המתמשכת להתרחב על חשבון הפלסטינים והערבים. גם במפות נמנעים מלקרוא למדינת ישראל בשמה, ומתייחסים אליה במקום כ"פלסטין" - אך מעניין לציין שכמה מפות הפכו לניטרליות יותר בגרסאות החדשות שבהן מחקו את השם "פלסטין" שהיה פרוס על המפה והשאירו אותה ללא ציון שם של ריבון.
שלום קר - או מלחמה קרה?
סא"ל (בדימוס) אלי דקל, לשעבר ראש ענף מחקר השטח באמ"ן וחוקר מערכות תשתית, מבצע זה שנים ארוכות מעקב אחר ארץ הנילוס ממעוף הציפור, כלומר – באמצעות שימוש בצילומי לוויין. "בזמנו של סאדאת, כל עוד לא החזרנו את סיני, היו יחסים מלבלבים בין המדינות. ניסיון לקרבה ולפיוס הסתיים בבת אחת ברגע שהם קיבלו את הגרגיר האחרון של סיני", הוא גורס.
לדבריו של דקל, מאז מצרים מפנה לעבר ישראל כתף קרה מאוד. "בציבור קוראים לזה שלום קר, אבל זו מלחמה קרה", הוא מבקש לחדד. "בכל במה אפשרית ובכל פורום היא מנסה שלא להתייחס ליחסים ובעיקר לכרסם בנספח הצבאי של הסכם השלום".
איך הכרסום הזה בא לידי ביטוי?
"הסכם השלום מתיר לסיני להכניס רק דיביזיה, המשמעות שאם מפרקים אותה לגדודים המסגרת הכוללת זה 47 גדודים. ב-2007 היו כבר 120 גדודים כתוצאה מהזחילה, עוד פלוגה, עוד גדוד ועוד הפרה – כאשר היום אנחנו כבר עומדים על 180 גדודים בסיני".
והוא מוסיף: "לפני שנה וחצי הנשיא א-סיסי הודיע קבל עם ועדה שהוא הדביר את דאעש בסיני ובעקבות ההכרזה הנשיאותית, הוא ביקש מאיתנו להסיר את אזהרת המסע ולא לאסור על תיירים שלנו להגיע לסיני. בפגישה שהייתה עם בנט בשארם א-שיח' הוא גם ביקש לחדש את הטיסות של אל על לסיני, בתואנה שאין מחבלים ופיגועים. ממשלת ישראל הסכימה לכך, אבל למה אחרי שהודבר הטרור – לא התחילו להסיג כוחות למערב מצרים כפי שקובע ההסכם?", הוא תוהה.
איך נראים היחסים בין ישראל למצרים מתחת לרדאר?
"אני שומע על יחסים מסתוריים-ביטחוניים שנעשים במחשכים. אני יכול לשער שמדובר בשיתוף פעולה במלחמה במחבלים של דאעש, שזה עניין משותף גם למצרים וגם לנו. אבל שגרירות ישראל במצרים כיום לא ממש שגרירות, מאז שהיא נשרפה ב-2011. היא נמצאת בווילה קטנטנה ודחוקה בדרום קהיר. כלומר, אין כלכלה, אין תיירות וגם לא שגרירות אמיתית – אלא יחסים אסטרטגיים".
מתח גם מול ירדן וקריאות לביטול ההסכם
גם מערכת היחסים של ישראל עם השכנה ממזרח, ירדן, הייתה עדה בשנים האחרונות למהמורות לא מבוטלות, שנובעות בין היתר מהאירועים המורכבים בזירה הפלסטינית. למרות ייצוא הגז לירדן וכמויות המים שישראל מספקת לממלכה וחיוניים עבורה מאוד – שיתוף הפעולה הזה נתפס ברחוב הירדני באור שלילי ביותר ונראה שבית המלוכה ההאשמי משקיע מאמץ כדי להותיר אותו בשקט, מתחת לרדאר.
רק בשבוע שעבר העולם הערבי כולו נשא עיניים לעמאן, שם התקיים האירוע המפואר במזרח התיכון. יורש העצר הירדני, הנסיך חוסיין בן ה-28, התחתן עם בחירת ליבו, ארוסתו הסעודית רג'ווה א-סייף (29) בחגיגה של ממש, שכללה יותר מ-1,700 מוזמנים, בהם מנהיגים מרחבי העולם – אלא שניכר היה כי לא נכח שם אף לא נציג ישראלי אחד.
מוסטפא א-זואתי, עיתונאי פלסטיני שמתגורר בירדן, אומר לנו כי "היחסים בין ירדן לישראל הם ברמה הדיפלומטית, המדינית והביטחונית, וזה אומר שהם רק מוגבלים בתחום צר שהוא הפן הפורמלי. זה כמובן לא משקף את העם הירדני שברובו מתנגד ליחסים עם ישראל ואפילו מגנה אותו".
אילו קולות אתה שומע ברחוב הירדני?
"הם אומרים שלא ברור להם למה ירדן נוטה לנורמליזציה כשהיא מתמודדת עם תנאים כלכליים קשים. האזרחים בירדן מודאגים מחייהם ומאי הייצוג של מפלגה אמיתית בפרלמנט, כך שהם סובלים משביעות רצון ולא יכולים להביע את עמדתם. למרות היחסים הלא חיוביים במיוחד בין המדינות, היחסים הביטחוניים עדיין ברמה טובה מאוד".
עודד ערן, שגריר ישראל לשעבר בירדן וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אומר: "אין ספק שיש פער אצל ירדן שנובע בחלקו הגדול מכך שרוב האוכלוסייה היא ממוצא פלסטיני, ההערכה היא שזה בוודאי מעל 50% מהתושבים. המצב הדמוגרפי מסביר למה יש 'מוזיקה' אנטי-ישראלית בפרלמנט הירדני, בעיתונות ובכל אמצעי התקשורת האחרים".
ובסוף לירדן יש תלות מסוימת בישראל.
"הממשלה הירדנית לא מתמודדת עם הבעיה הזו. אנחנו מספקים מים לירדן וגלגל ההצלה הגדול מבחינתם, ואז כשדנים על בעיית המים – לא נאמר בצורה ברורה שחלק גדול ממנה נפתר בסיוע ישראלי. גם בוודאי שלא נאמר שיש שיתוף פעולה הדוק ביותר בנושא הביטחוני - האזרח הירדני לא מקבל תמונה מלאה על היחסים בין שתי המדינות, הוא מקבל רק דיווחים על מה שישראל עושה או לא עושה בשטחים. הוא לא מקבל תמונה לא על הגז או על המים, על כך שייצוא ירדני יוצא מנמל חיפה ומקצר את הדרך לשווקים באירופה. השלטון בעקיפין תורם לאווירה העוינת, כי הוא לא מייצר תמונה מאוזנת".
פרלוב מגדירה את היחסים בין ישראל לירדן ככאלו שעובר בהם "דם רע מאוד". לדבריה, "חשוב לזכור שחצי מהפרלמנט הוא פלסטיני, שחלקם גדול מהאוכלוסייה בירדן הם פלסטינים ושגם אשתו של המלך עבדאללה השני, ראניה, היא במקור מטול כרם – וכך גם כל אנשי העסקים, הבנקאות והשוק הפרטי במדינה מורכבים מפלסטינים שתופסים את עמדות הכוח". עוד היא מזכירה כי "זה המקום היחיד שבו את עדיין רואה הפגנות וקמפיינים נגד עסקאות הגז או הנורמליזציה, כשיש אירוע הכי קטן, הם ישר אומרים: 'נבטל את הסכם השלום'".
ולאן פנינו? נראה כי בעוד שהיחסים הביטחוניים של ישראל עם מצרים וירדן מעמיקים, דעת הקהל הציבורית מוכיחה אחרת – השלום מתקרר. בינתיים, נראה שהביקור של בכירי חמאס והג'יהאד האיסלאמי בקהיר, שבבסיסו ניסיון לייצר הודנה, העניק למצרים תקווה מסוימת שתצליח להרים את הראש מעל המים ולהרגיע את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא מזרימה יותר סחורות לעזה, שואפת לחזור למו"מ על פיתוח שדה הגז מרין מול חופי הרצועה וכעת, העלתה על השולחן גם הצעה להקמת נמל בת לנמל אל-עריש המצרי, כך על פי הדיווחים. כל זה לא נעשה מאהבת מרדכי של אף צד, אלא בעיקר ממחשבה אסטרטגית ארוכת טווח.