יוסי ומירי מתיישבים מולי, אומנם בחשש - אבל מוכנים לדבר. משימת חייהם ניצבת לנגד עיניהם. ממבט חטוף על הזוג התומך, אי אפשר לשער לאיזה מאבק הם נכנסו, כנגד כל הסיכויים: "זה קריטי לי", יוסי מצהיר. בהתרגשות הוא מתחיל לספר על רצונם להביא ילד מעובר מוקפא, רצון שכרגע נבלם בידי החוק. הסיבה לכך: העוברים נוצרו עם אשתו הראשונה של יוסי - שהלכה לעולמה בגיל צעיר, עוד לפני שהצליחה להגשים את חלומה להפוך לאם.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"לפני יותר מעשרים שנה התחתנתי עם רינה ז"ל, אשתי הראשונה. בגיל צעיר מאוד היא חלתה במחלה קשה", משחזר יוסי. "לפני שהיא הייתה אמורה לעבור טיפול קשה שיפגע בפוריות שלה, היא ביקשה לעשות שימור פוריות כדי שלאחר השיקום מהמחלה תהיה לה הזדמנות להרות".
השניים התמסרו לטיפולי הפוריות למרות המצב הרפואי: "קצב התקדמות המחלה השתולל ברמות מטורפות והרופאים התריעו בפנינו שכדאי לעבור מיד לטיפול האגרסיבי, מפני שכל יום שלא נכנסים לטיפול - מגביר את הסיכון למוות. אני זוכר שאשתי אמרה לי: 'אני לא רוצה לחיות אם אין לי ילדים'".
"היא רצתה ילדים בכל מחיר"
"נאלצנו לקבל החלטה קשה: היא העדיפה לעכב את הטיפול גם במחיר הידרדרות המחלה בשביל הסיכוי שבעתיד תוכל להגשים את החלום ולהיות אימא. היא רצתה ילדים בכל מחיר. אבל לצערנו זה לא קרה". רינה, אז רק בשנות ה-20 לחייה, הלכה לעולמה: "היא נפטרה לפני שהספקנו להביא ילדים משותפים".
כבת להורים שורדי שואה, רינה ראתה בהגשמת החלום להביא ילדים כמשימת חייה: "אשתי הראשונה הגיעה ממשפחה של ניצולי שואה וכל נושא ההמשכיות היה קריטי עבורם. הוריה של רינה שרדו את השואה אך איבדו את כל משפחתם. מבחינתם, המשך הזרע שלהם זו הייתה הנקמה בהיטלר", הוא מסביר.
"לפני שהתחלנו בתהליך, שוחחנו עם המשפחה של רינה וכולם רוצים שנצליח להביא לעולם את העוברים: ההורים, האחים והאחיות – כולם רוצים ורואים בכך צוואה שלה. כשאדם לוקח סיכון על חייו כדי להביא ילדים – הצוואה היא ברורה. אני רוצה ילדים. אני רוצה זרע אחריי".
"הופתעתי מאוד כשקיבלתי סירוב מבית החולים"
גם במרוצת השנים שחלפו, נשמרו העוברים המוקפאים של יוסי ורינה ז"ל ביחידה להפריות חוץ גופיות באחד מבתי החולים במרכז הארץ. "העוברים האלו שוכבים במקפיא וכעת בנישואים השניים שלי אנחנו מעוניינים להשתמש בהם", הוא מצהיר. "יש פה זרע שלי ועובר שנוצר מהזרע שלי עם אישה שהייתה אשתי, אני גם היורש היחיד שלה מבחינה חוקית. הופתעתי מאוד כשקיבלתי סירוב מבית החולים. הרגשתי שאני בא ומתדפק על קיר זכוכית אטום ועליו כיתוב 'של מי אתה?'. אני חושב שזה לא הוגן ולא הגיוני".
בבית החולים סירבו לבקשת בני הזוג ונימקו את הסירוב בתקנות בריאות העם להפריה חוץ גופית - תקנות שנקבעו בשנת 1987 בידי שרת הבריאות דאז שושנה ארבלי-אלמוזלינו. סעיף 10א' לתקנות נוגע לביציות של נפטרות: "בביצית שניטלה מאישה נשואה שנפטרה לא ייעשה שימוש, ביצית שניטלה מאישה נשואה שבעלה נפטר תיתרם בהסכמתה. אילו האישה נפטרה - לפי התקנות אסור לעשות שימוש בביצית המופרית".
המילים הללו הפכו לקיר שעליו מתנפצות התקוות להרחבת המשפחה - ולמימוש צוואתה של רינה ז"ל: "מי שתיקן את תקנות משרד הבריאות לפני קרוב לארבעים שנה, לא צפה את המקרה הנדיר שלנו", אומר יוסי. "אישה שמתה ומשאירה עוברים מוקפאים והגבר מעוניין להשתמש בהם. אף אחד לא צפה אז שאם האישה תמות, לגבר יהיה מה לעשות בזה".
"היא לקחה סיכון כדי להביא לעולם ילדים"
שימוש בחומר גנטי לאחר המוות מעלה שאלות משפטיות ומוסריות כבדות משקל. יוסי מתייחס לכך בשיחתנו: "מעשים חשובים מדיבורים. אשתי הייתה על סף מוות וידעה שרוב הסיכויים נגדה. היא הבינה שכל עיכוב בטיפול במצב שלה יגביר את הסיכון שלה למות. למרות הכול היא עצרה את הטיפולים ואמרה: 'להביא ילדים לעולם, זה הכי חשוב לי'. אני חושב שיש לה פה צוואה. הייתה פה אישה שהחלום שלה היה להביא ילדים לעולם. היא לקחה סיכון על חייה כדי להביא לעולם ילדים. היא לא הצליחה אבל הצוואה שלה עדיין פה".
מירי, בת זוגו הנוכחית של יוסי, היא שותפה מלאה לתהליך: "אנחנו נשואים יותר מעשור", היא מספרת, "בתחילת הדרך היה לנו קצת קושי להיכנס להיריון אבל בסופו של דבר הצלחנו ונולדה לנו בת חמודה. עברנו ניסיונות רבים להביא ילדים נוספים ביחד, אבל המאמצים שלנו לא צלחו".
"כבר בשלב מאוד מוקדם של ההיכרות בינינו, יוסי סיפר לי על העוברים המוקפאים יחד עם אשתו הראשונה. הסיפור הזה תמיד היה ברקע אבל לא חשבנו שיבוא יום ובאמת נידרש לזה. בשלב מסוים כשראינו שאנחנו לא מצליחים, הרופאים הסבירו לנו שהיריון נוסף לא יקרה באופן טבעי והפתרון האחרון שנותר הוא תרומת ביצית. שאלנו את עצמנו: למה בעצם אנחנו צריכים תרומת ביצית אם יש עוברים שאנחנו יכולים להשתמש בהם והם פותרים לנו כל-כך הרבה בעיות: בעיות הלכתיות, רגשיות ואתיות".
"החיים שלנו שזורים, מברכת אותה בכל יום"
וכך לדבריה התהליך החל להתגלגל: "כשהרעיון עלה, במקום שנישאר במצב של סימן שאלה – עברנו מיד לסימן קריאה. מעבר לרצון שלנו ושל הבת החמודה שלנו באחים – קיומם של העוברים המוקפאים הם גורם משמעותי במאבק שלנו לא לוותר ולנסות ללכת בכל מחיר על הפתרון הזה. אנחנו רוצים עוד ילדים, אנחנו רוצים אחים לילדה שלנו. לכן החלטנו שננסה למצות את הפוטנציאל".
ומירי מספרת על השינוי הגדול בחייה - והרצון להרחיב את המשפחה: "נכנסתי למערכת יחסים עם אדם אלמן, ולמרות שלא הכרתי את רינה, החיים שלנו שזורים אחת בשנייה. חלק גדול מהאישיות של יוסי נובע ממערכת היחסים שלו איתה. בכל יום אני מברכת אותה, על מי שהיא הייתה. אני מרגישה שיש לי כאן שתי שליחויות: להביא חיים, ילדים שאנחנו מאוד רוצים ושהילדה הגדולה שלנו מאוד רוצה, וגם להביא לעולם זכר חי לרינה. אני חושבת שזה יכול לנחם קצת את המשפחה שלה. אני רואה כאן רק טוב לכולם אז אני לא רואה סיבה למה למנוע מאיתנו לממש את זה".
אבל המכשולים בדרך להגשמת החלום הופיעו מהר מאוד: "התהליך החל בצורה מאוד תמימה. פנינו לבית החולים שבו נמצאים העוברים המוקפאים. ביקשנו להשתמש בהם אבל היחידה להפריות חוץ גופיות (IVF) שלחה לנו מענה ובו נכתב שהבקשה שלנו בלתי אפשרית ולא מותרת על פי החוק", היא נזכרת. "זה נשמע לנו מוזר כי למעשה יוסי הוא היורש החוקי הבלעדי, ולכאורה גם העוברים הם חלק מהדברים שאותם הוא אמור לרשת. התברר לנו שכאשר מדובר בצוואה ביולוגית החוקים במדינת ישראל קצת שונים. נעזרנו במכון פוע"ה (פוריות ורפואה על פי ההלכה) ובדקנו אם אפשר לשנות את רוע הגזרה, אך הניסיונות כשלו. נתקלנו בחומה בצורה".
הפנייה לבג"ץ: "זו אפליה בחסות החוק"
הצעד הבא של בני הזוג היה לפנות לבג"ץ. בשבועות האחרונים הוגשה לבית המשפט העליון עתירה באמצעות משרד עורכות הדין של ויקטוריה גלפנד, שמתמחה בסוגיות של פריון טכנולוגי, פונדקאות והורות. "סיפרנו להן את הסיפור והן אמרו לנו 'אנחנו חושבות שיש כאן מצב של אפליה בחסות החוק'. אנחנו מקווים שבית המשפט ומשרד הבריאות ייעתרו לבקשה שלנו ויבינו שיש כאן מקרה נדיר וייחודי. אין פה שום מחלוקת מבחינה ערכית, מוסרית או דתית. התשובות כאן הן חד-משמעיות", מדגישים בני הזוג.
"כל מה שאנחנו רוצים זה להכניס את הילד שיוולד מהעוברים למשפחה טובה, נורמטיבית ושמחה ובאותה הזדמנות לעשות חסד עם המתה. זה מצב של win-win ואנחנו מאוד מקווים שנצליח לשכנע את השופטים. החוק היבש שנועד למען הכלל, עלול להזניח לפעמים את הפרט. יש מקרי קצה לא סטנדרטיים שהחוק לא לוקח בחשבון. לכן אנחנו מקווים שבית המשפט יבין שהמצב שלנו דורש התערבות כדי שאנחנו נוכל לממש את הזכות להקים משפחה".
עו"ד ויקטוריה גלפנד, שמייצגת את בני הזוג בעתירה, מסבירה: "יש התנגדות פרדוקסלית של המערכת לאפשר לבני הזוג להביא ילד לעולם כאשר על פניו לא צריכה להיות התנגדות של אף אחד. המשפחה של המנוחה מעוניינים ושמחים על הבקשה של הזוג הנוכחי להביא לעולם ילדים מהעוברים שנוצרו בחייה של המנוחה. אפילו מבחינה הלכתית הפתרון המוצע עדיף על פני תרומת ביצית מחו"ל. משרד הבריאות אומר שידיו כבולות על ידי תקנה ארכאית ולא רלוונטית משנת 1987, תקנה שלעמדתנו נעשתה בחריגה מסמכות. שרת הבריאות דאז קבעה שאישה יכולה להשתמש בעוברים שלה במקרה של פטירת הבעל, אבל גבר לא יכול להשתמש בעוברים שלו ושל אשתו במקרה של פטירת האישה. זו אפליה שבוודאי לא יכולה להתקיים בשנת 2023"
"תקנות כפי שהותקנו לפני 36 שנים הן מיושנות, ארכאיות, לא מתאימות למציאות המשפטית, הרפואית והטכנולוגית. שרי הבריאות שכיהנו מאז כשלו בתפקידם כשלא תיקנו את התקנה במטרה להתאים אותה למציאות המתקדמת. ראוי שמשרד הבריאות יואיל בטובו להנפיק מסמך ובו נשים וגברים שעוברים טיפולי פוריות יתייחסו לסוגיה: מה עושים עם החומר הגנטי במקרה של פטירת אחד מבני הזוג? מסמך פשוט יכול היה לפתור בעיות משפטיות כמו במצב בו נמצאים כעת בני הזוג".
מרוץ נגד השעון: "סיטואציה ייחודית"
כעת בני הזוג מנהלים מרוץ נגד הזמן ונראה שגם שופט בית המשפט העליון יצחק עמית מבין זאת. הוא כבר קיבל החלטה ראשונה בתיק ובה דרש ממשרד הבריאות להגיב בתוך חודש ימים על הטענות העולות בעתירה. דיון ראשון צפוי להתקיים בחודש יולי הקרוב.
עו"ד דפנה כהן-סטאו, שמייצגת גם היא את בני הזוג בעתירה לבג"ץ, התייחסה למצב המשפטי: "למיטב ידיעתנו, אין פסיקה רלוונטית בעניין הזה מפני שזו סיטואציה מאוד ייחודית שעד היום בית המשפט לא נאלץ להידרש לה. בעבר היה מקרה אחר של אדם שאיבד את אשתו ורצה לעשות שימוש בביציות באמצעות פונדקאות בחו"ל – אך המקרה התרחש לפני שחוקק חוק תרומת ביצית. פה אנחנו מבקשים לעשות משהו אחר".
"כשפנינו למשרד הבריאות וביקשנו לעשות שימוש בעוברים קיבלנו תשובה שלילית", מתארת עו"ד כהן סטאו, "אין שום אינטרס למנוע את הבאת העוברים הללו לעולם והרצון של בני הזוג לגיטימי וחוקי. הפרשנות שמשרד הבריאות העניק לחוק תרומת ביציות במקרה זה היא שגויה וגורפת מדי. החוק נחקק כדי להסדיר את נושא תרומות ביציות ולא מספק מענה למצב הנדיר כמו זה שעומד לפנינו".
ממשרד הבריאות נמסר: "מדובר בתיק תלוי ועומד. עמדת המדינה נבחנת בזהירות וברגישות נוכח מורכבות הסוגיה. העמדה תובא, כמקובל, במסגרת ההליך"