"בלב שלי אני תמיד בארץ. אני מפה. אני חושבת שבניו יורק זה עוד שכבה של גרסה מעודכנת שלי, אבל הליבה המהות שלי היא פה, היא מהארץ", אומרת שלומית מלכה כשאנחנו נפגשות בחוף הים של תל אביב.
לפני שבועיים היא הגיעה לביקור מולדת קצר של איך אומרים "ביזנס אנד פלז'ר" ועם כל הכבוד לחברים מניו יורק - בארץ כמו בארץ כולנו משפחה.
את מאלה שעכשיו צריך לדבר איתם אנגלית, כי את עכשיו הרבה זמן בחו"ל?
"לא, עברית, מתוך שינה".
את לא עכשיו תגידי לי מילים באנגלית פתאום?
"אולי יתפלק לי פה ושם איזה מילה באנגלית, בטעות".
"שלומית מלכה היפה בנשים", צועק לה מישהו בחוף הים. "תודה נשמה", היא עונה לו וצוחקת.
מה הסיכוי שנגיד את בארה"ב, נגיד בניו יורק, ופתאום מישהו יסתכל עלייך ויגיד את זה?
"אני אגיד לך מה, מה שאני גיליתי עכשיו מזה שאני חיה שם שהם לא יודעים מי זאת שלומית מלכה, אבל הם יודעים מי זאת שלומית מהשכונה. זאת שבאה לקנות קפה, שאוכלת במסעדה ואנחנו יוצרים קשר אמיתי, וזה בסוף מה שמרגש - ליצור קונקשן עם אנשים, והפידבק שאנחנו מקבלים מהנוכחות שלנו - יותר מאשר 'השם' או 'המותג'".
הגירושים שהיכו בהלם את כל המדינה
כבר שנה וחצי ששלומית בניו יורק. לא סתם היא נעלמה לנו מהרדאר. את הנוף של שדרות רוטשילד ורחוב גורדון החליפו הכבישים הסואנים של שדרות ברודוויי בטיולי בוקר עם הכלב בונו בסוהו.
"ניו יורק היא מגרש משחקים מאוד אינטנסיבי ואני חושבת שהפעם הגעתי לשם מאוד מגובשת יחסית, אחרי חיים, נטעתי שורשים, בניתי איזושהי זהות עם עצמי וגם הקהילה שלי שם, והחברים שלי שאספתי ב-10 שנים. אז החוויה שלי, ברוך השם, היא בכלל לא בודדה".
חיים כאלה, כאן ושם, לא מבלבלים?
"אני חושבת שאני מתבלבלת כל יום, באופן שבועי. אני מתבלבלת במובן של 'אוי שכחתי מי אני? רגע מי אני? מה חשוב לי? איפה אני פתאום? איבדתי את הסנטר שלי', ואני צריכה לחזור רגע ולעשות משהו שמחזיר אותי לעצמי".
היה איזה אירוע שבאו ואמרו לך 'נשמה תתאפסי על החיים שלך?'"
"אני חושבת שבהתחלה אולי, אחרי שאני ויודה נפרדנו. קניתי כרטיס טיסה לניו יורק. טסתי לניו יורק, מחקתי את האינסטגרם מהטלפון שלושה חודשים. נסעתי כזה לעכל עם עצמי".
וכשהיא מדברת על יודה, היא כמובן מתכוונת לבן הזוג לשעבר השחקן יהודה לוי. הפאוור קאפל הישראלי הרעיד את הביצה המקומית לפני שנה וחצי כשהודיע על גירושים שהיכו בהלם את כל המדינה.
"אני חושבת שבהתחלה אולי, אחרי שאני ויודה נפרדנו קניתי כרטיס טיסה לניו יורק. טסתי לניו יורק, מחקתי את האינסטגרם מהטלפון שלושה חודשים. נסעתי לכזה לעכל עם עצמי"
"היו כמה אנשים שאמרו לי מה? מה את עושה? לאן את בורחת? לאיפה נעלמת? איפה את?", היא צוחקת. "אבל ידעתי שאני צריכה מרחב לצאת מהתעלה הזאת, כאילו, לאיזשהו משהו מגובש".
את מגדירה את זה כלעבור את התעלה?
"כמו תעלת לידה, כן. ותעלת לידה בחיים שלנו הבוגרים זה ממש מוות ולידה מחדש. איך שתצאי מהצד השני זה בכלל לא דומה לאיך שנכנסת ויש איזה שלב שאת חייבת להיכנע".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כשהילדה מרחובות כבשה את העולם
אבל עוד לפני יהודה לוי, היא בסך הכול בת 29 וכבר הספיקה לא מעט. הילדה מרחובות כבשה את העולם והלבבות מהקליק הראשון במצלמה של הצלם אופיר דוד אי שם ב-2011. תוך שנתיים, ב-2013, מגזין פורבס ישראל מדרג אותה במקום השביעי ברשימת הדוגמניות המרוויחות בארץ והשם שלומית מלכה הופך לאחד המבוקשים בתעשייה ברמה בין-לאומית.
הצלם אופיר דוד הפנה אותה לסוכנת הדוגמנות אלינור שחר. "הכרתי אותה בכיתה י"א עם הילקוט, בגרויות, כן?" מספרת שחר, "והיא הצליחה בעולם מאוד מאוד מהר וזה סכומים שאנחנו לא מכירים פה בישראל. יש משפט כזה קבוע שאני אומרת 'עד שיש לך שתי דירות את מתנהלת כענייה'".
שלומית: "נכון".
אז מתבקש לשאול, קנית שתי דירות?
"אלינור באמת עזרה לי לקנות את הדירה הראשונה שלי. בהמשך הדרך עשינו עוד השקעה ויש שאיפה לעוד בדרך", היא צוחקת.
"מהרגע שהתחלתי, דברים קרו במהירות", היא מתארת. "קיבלתי קמפיין של ראלף לורן של מייבלין, נפתחו דלתות והכול הסתדר. פתאום הרגשתי איזה חופש".
זה הרגיש שהיית שנייה מלהפוך ג'יזל. התפוצצות בינלאומית, ואז את אומרת סטופ אני מתחתנת בגיל 23.
"כן, באחד הביקורים שלי בארץ אני פגשתי את יודה והתאהבתי וחישבתי מסלול מחדש".
"זאת לא בחירה שהייתי עושה היום"
תוך שנתיים וחצי מרגע החישוב מסלול מחדש היא נענית להצעת נישואים רומנטית במיוחד שיהודה עורך עבורה ברומא. תוך כמה חודשים השניים מתחתנים בלב המדבר, עם עשרות מוזמנים. רק שמה שהיה נראה כמו חתונה עם סוף מהאגדות נגמר תוך 4 שנים בגירושים עם הרבה שמועות.
"עברתי לארץ, כי באמת מרכז החיים שלו היה פה, הרבה יותר מוגדר", היא מתארת, "וכן טסתי לעבודות, אבל ברגע שמרכז החיים שלי עבר לארץ, זה ללא ספק החליש את הווליום ושינה את המסלול".
אלינור: "כשאתה יושב בחו"ל, כשאתה יושב במרקטים שבהם קורים הדברים - ניו יורק, פריז, בעיקר - זה המקומות שהכול קורה בהם. ואז כשהיא פגשה את יהודה, אז המרכז חיים שלה עבר לישראל, יש לזה את ההשלכות של על הקריירה הבין-לאומית,. הפניות הלכו וירדו במהלך השנים, הפניות מחו"ל. בתעשייה שלנו אם אתה לא יושב במרקט, זה לא קורה - והבחירה שלה הייתה ללכת אחרי הלב שלה".
"עברתי לארץ, כי באמת מרכז החיים שלו היה פה וכן טסתי לעבודות, אבל ברגע שמרכז החיים שלי עבר לארץ, זה ללא ספק החליש את הווליום ושינה את המסלול של הקריירה שלי"
האם ההחלטה הזאת לא הייתה ילדותית מדי?
שלומית: "היא ללא ספק הייתה ילדותית, אבל הייתי ילדה. זה לא משהו שאני הייתי עושה אותו היום באותו אופן. אבל גם לא הייתי מגיעה למסקנה הזאת אם לא הייתי עושה את זה אז".
"אז אני לא הייתי הבן אדם שאני היום", היא ממשיכה. "אם לא הייתי עוברת דרך המסלול הזה שחלקו היה גם לצמצם את עצמי ולשתול את עצמי באיזשהו עציץ או אדנית ולראות מה גדל, כדי להבין יותר טוב איזה עציץ או אדנית אני צריכה, איזה תנאים אני צריכה כדי לפרוח. בסופו של דבר מתוך העומק הזה הבנתי את השורשים שלי. שאני צריכה אולי לשתול את עצמי באדנית אחרת".
"הקורונה הייתה זמן העיכול שלנו ביחד. אנחנו היינו בקורונה ביחד בבית וכבר הלכנו גם לטיפול ביחד. וזה היה זמן של עיבוד ונפרדנו ממש מיד אחרי"
מתי את מבינה את זה?
"בערך בשנתיים האחרונות של היחסים שלנו. לפני הקורונה אנחנו בילינו בחו"ל תקופה ואני חושבת שדווקא בחו"ל פתאום זה היה איזה היזכרות מאוד טבעית בשבילי שהינה אני בעולם הגדול".
בקיצור את אומרת שהקורונה הייתה זמן ההתפכחות שלך?
"הקורונה הייתה זמן העיכול שלנו ביחד. אנחנו היינו בקורונה ביחד בבית וכבר הלכנו גם לטיפול ביחד. וזה היה זמן של עיבוד ונפרדנו ממש מיד אחרי".
בצאת הקורנה?
"בצאת הקורונה, כן".
את אומרת שאתם בעצם בטיפול, את מבינה למה אתם הולכים לטיפול באותה תקופה?
"כי משהו הרגיש לנו לא טוב או לא מאוזן או לא היה לנו טוב. תראי יהודה היה פרטנר מדהים לכל התהליך הזה וכל השבע שנים. אנחנו עברנו ביחד באמת מסע מטורף, והתקשורת בינינו הייתה מאוד מאוד טובה ועמוקה ואוהבת. אז עצם זה שבכלל הלכנו לטיפול והבנו, ידענו לזהות שאנחנו לא מרוצים או אנחנו רוצים דברים שונים או משהו מתנגש - אני נותנת על זה הרבה קרדיט גם ליהודה וגם למערכת יחסים בינינו, שהצלחנו להגיע למקום הזה בכלל. אני לא חושבת שנשארה אפילו טיפה אחת של חוסר הבנה או רגש שלילי בינינו".
"לא אכפת לי בכלל מהשמועות. אני מבינה שאנשים רוצים לשים את זה באיזה תבנית, וזה עניין שלהם. אין לי שום עניין רגיש עם זה. אני יודעת שאני אימהית אני יודעת שאני רוצה ילדים. זה דווקא לא פגש אותי באיזה מקום קשה"
היו הרבה שמועות על סביב הרצון לילדים. כשאת שומעת מבחוץ 'היא לא רצתה ילדים, היא לא רצתה משפחה', זה לא צובט בשום מקום?
"האמת שלא".
לא?
"לא אכפת לי בכלל. אני מבינה שאנשים רוצים לשים את זה באיזה תבנית, וזה עניין שלהם. אין לי שום עניין רגיש עם זה. אני יודעת שאני אימהית אני יודעת שאני רוצה ילדים. זה דווקא לא פגש אותי באיזה מקום קשה".
בימים האחרונים עלה קמפיין בהובלתה לרשת קאזה רהיטים. הרשת חיפשה דם חדש עם גוד וייבס, ושלומית היא לגמרי הביטוי המושלם לצמד המילים אנרגיות טובות.
"הבחירה בשלומית הייתה לנו קלה", אומר אילון זרמון, פרסומאי "קאזה". "חיפשנו באמת דמות שיודעת לשלב את ההצלחה הבינלאומית ועדיין להיות הבת של השכן. והדבר הזה השתלב לנו נהדר".
"זה תמיד שונה לעבוד בארץ", היא אומרת. "תמיד הפקה ישראלית זה טרוף. כולם רצים, אנחנו מספיקים, אנחנו יוצרים יש מאין. אנחנו הישראלים מספיקים פי עשר ממה שכאילו עושים בהפקות אחרות. אבל זה הכול כזה בקצב. זה טמפו מטורף. בחו"ל זה אחרת זה יותר רגוע יותר מסודר. יותר כזה בתבניות. אני אוהבת את הכאוס הזה של הארץ. זה בדם שלי".
"זה תמיד מי שהייתי"
אבל חוץ מהבלחות קטנות לקמפיינים בארץ, את רוב זמנה בימים אלה היא מבלה בעבודה אינטנסיבית על סטארט-אפ שמיועד ליוצרי תוכן בתעשייה, ביחד עם חבריה מהצבא, וחברתה הטובה השחקנית גאלה קוגן.
"הדוגמנות היתה עולם זר לי שהצטרפתי אליו ואני אוהבת אותו ואני מודה עליו. אז סבבה, אז הולכים ומצלמים אותי. אבל אז אני חוזרת הביתה ואני שלומית שיושבת לקרוא את הספר פיזיקה שלי, ועזבו אותי"
"עכשיו זה נגיד זה החשבוניות. איפה אני רואה את כל ההיסטוריה הפיננסית בעצם כפרילאנסרית?", היא אומרת בישיבת הצוות של הסטארט-אפ.
"הסיבה העיקרית שאנחנו עושים את זה, זה מתוך צורך שבוער בנו בפנים, מכוונה אמיתית לעזור קודם כל לעצמנו ולקהילה המקצועית שלנו ולאנשים כמונו ליצור כלי שבאמת ישרת אותם כמו שצריך", היא אומרת.
גם אימא שלה, היועצת האסטרטגית, אנה מגין, יושבת בישיבת הצוות, כחלק מצוות ההקמה של המיזם שהבת שלה ממנכלת.
"יש ערך מוסף לזה שחבורה של פאונדרס, המאמצים הראשונים של הפלטפורמה שכן תהיה להם גאוות יחידה כזאת", אומרת אנה בישיבה.
לא מפתיע אנשים שאת מתעסקת בזה?
שלומית: "לא, לא מפתיע".
אנה: "מי שלא מכיר אותה מהטלוויזיה זה בכלל לא מפתיע אותו, זה עכשיו כאילו דיבור של אימא, אבל הילדה עשתה מתמטיקה ופיזיקה 5 יחידות, אבל גם מגמת תיאטרון. אז זה כאילו ברור שזאת תהיה יזמות. היא פשוט טובה עם אנשים וזה היה ברור לי שהיא תעסוק בדברים שהם יותר נוגעים בטבלאות אקסל ולא רק בכתבות אופנה".
זה שינוי ממש של פרסונה.
"זה שינוי רק של הפרסונה החיצונית שלי", אומרת שלומית. "כי בעצם זה תמיד מי שהייתי. זה הרבה יותר נאמן למי שאני מאשר הדוגמנות. הדוגמנות היה עולם זר לי שהצטרפתי אליו ואני אוהבת אותו ואני מודה עליו. והרבה דלתות נפתחו לי דרך הדוגמנות, אבל מה שמעניין אותי ועניין אותי תמיד זה תמיד מאחורי הקלעים. דווקא לא הפרונט של זה. הפרונט לא מעניין אותי. אז סבבה, אז הולכים ומצלמים אותי. אבל אז אני חוזרת הביתה ואני שלומית שיושבת לקרוא את הספר פיזיקה שלי, ועזבו אותי", היא צוחקת צחוק מתגלגל.
"אני סוגרת את הטלפון בשבת"
המעבר של שלומית בשנה האחרונה לניו יורק מחזיר אותה לתלמידה המצטיינת בתיכון שהתאהבה בשיעור מתמטיקה פיזיקה ובתורת הקוונטים. ודווקא העולם האנליטי הזה מחזק אצלה את הרוחניות והקשר לבורא עולם שהתפתח אצלה במשך השנים.
"המערכת יחסים שלי עם הבורא היא שהוא אהובי ואני אהובתו ואני מרגישה את הליווי של האנרגיה הזאת או הכוח או האינטלגנציה הזאת כל החיים"
"אני סוגרת את הטלפון בשבת, מאז שעברתי לניו יורק שזה משהו חדש", היא משתפת. "אבל אני לא רואה את עצמי מוגבלת על ידי הדת. אני חושבת שהטבע הרוחני שלי תמיד היה מאוד חזק במהות שלי, באישיות שלי. אני לומדת קבלה, ואני לומדת תניה, ואני לומדת פילוסופיה, וזה מאוד מאוד מעניין אותי. יש חוכמה כל כך מדהימה בתוך היהדות".
את מאמינה באלוהים?
"כן".
איך זה מסתדר עם פיזיקה ותורת הקוונטים?
"אני ברומן עם הבורא. ככה אני חווה את זה. המערכת יחסים שלי עם הבורא, איך שתרצי לקרוא את זה, אני ברומן איתו. הוא אהובי ואני אהובתו ואני מרגישה את הליווי של האנרגיה הזאת או הכוח או האינטלגנציה הזאת כל החיים".
יש מצב שאני אראה אותך יום אחד מתאחדת לגמרי עם האמונה? כלומר חוזרת בתשובה?
"אני כבר בתשובה. אני כבר אחד עם האמונה. אני לא אומרת שאני צריכה סממנים חיצוניים כדי להראות את זה. אני מבחינתי בלב שלי, באמונה שלמה. הרבה פעמים אני רואה אנשים שהם נראים מאמינים, אבל הלב שלהם אטום. וגם הפוך. אנשים שנראים אולי כופרים מאוד גדולים, אבל הלב שלהם טהור ופתוח. כאילו זה הדואליות שיש בעולם הזה".
וכשאת רואה את הדואליות מתנגשת עכשיו ברחובות?
"כן, זה כואב לי. זה עצוב לי. יש דברים שאין לי שליטה עליהם. אני יכולה לצאת ולהפגין ולהביע את הכאב שלי ולכעוס, אבל אני מנסה לדמיין את הפתרון ואני אומרת 'אוקיי אידיאלית מה הייתי רוצה?' הייתי רוצה לראות מנהיגים ואנשים בעמדות מפתח שהם מעוררים את האהבה בלבבות של אנשים, שהם מעוררים את האחדות, שהם מעודדים אנשים להתחבר ביחד. ולא להיפרד".
את בעצם יוניקורן.
שלומית צוחקת.
את שואפת להיות יוניקורן בתחום ההיי-טק, אבל את יוניקורן. אי אפשר להתעלם מזה שאת שמה קסמים בכל מקום שאת הולכת אליו.
"קסם מתקסם, זה מה שאני תמיד אומרת. מה שיגלו יגלו, מה שלא, אני אגלה בתוך עצמי".
רק שלא ישפטו.
"שישפטו, השתחררתי מזה גם. כבר שפטו אותי אלף פעם, על דברים שכן שייכים לי, על דברים שלא שייכים לי, דברים שהמציאו עליי. הרבה שפטו, אבל אני הרצון שלי להיות חופשייה מהשיפוט של אנשים. אני בסופו של דבר רק עבד לשיפוט שלי בראש. זה העבודה שלי".