קר וגשום, במיוחד באזור ההררי ליד היישוב פסגות שליד העיר רמאללה. כוח המילואים של חטיבה 551, נמצא בגזרה כבר חודש במשימת הגנה, והלילה ההוא היה הלילה האחרון שלהם. המחשבות רצות בראש, ככה זה כשיש שעות ארוכות של שמירות, לפעמים מדברים ולפעמים יש שקט באוויר. היו שם הרבה מחשבות על הבית.
חודש אינטנסיבי ועמוס ללא המשפחה וללא הילדים, עם כעסים מהעבודה על ההיעדרות, אפשר היה להתנחם בכך שזה הלילה האחרון ומחר הם יחזרו לשגרה. מה שהפר את השקט היו פלסטינים שהתקרבו באופן חשוד ליישוב היהודי פסגות שנמצא בקרבת העיר רמאללה, כשלפתע החשודים פתחו ביירי לעבר החיילים. חילופי אש קצרים המחבלים נפגעו והפיגוע סוכל.
במבצע "שובר הגלים" ולנוכח ההתחממות הגועשת בזירה הפלסטינית, צה"ל גייס 66 גדודי מילואים להגנה על קו התפר ולביצוע משימות ביהודה ושומרון. אנשי המילואים ביצעו את המשימות לרוב גם זמן רב מן הצפוי, בתנאים פיזיים מאתגרים בשל מזג האוויר או המצב הביטחוני. סא"ל (במיל') מ', בן 38, הוא אחד מהם. מ' אב לחמישה ילדים, נשוי ומתגורר בעין צורים.
מ' שירת ביחידה מובחרת עד גיל 34 ומאז המשיך בשירות המילואים. במהלך שירותו הצבאי, הצטרף למשלחת שצה"ל שלח לפיליפינים לסיוע בטיפול בפצועים בעקבות אסון צונאמי שהתרחש שם. במשלחת הוא ראה את אנשי הרפואה של צה"ל מצילים חיים והבין שגם הוא רוצה להיות אחד כזה.
לעולם לא מאוחר להגשים חלומות. לאחר שחרורו מהצבא הוא שיפר בגרויות ועשה מאמצים רבים על מנת להתקבל ללימודי רפואה, הוא התקבל בגיל 36 והחל ללמוד באוניברסיטת אריאל. כל זה במקביל לגידול 5 ילדים, עבודה כמנהל פיתוח עסקי ועל כל זה נוסף שירות המילואים, שמהווה חלק בלתי נפרד מחייו.
ביום חמישי בשבוע שעבר, סיים מ' את קורס מג"די המילואים שנקרא "האקדמיה למג"דים". מדובר בקורס ראשון מסוגו בפיקוד ההכשרות והאימונים שבזרוע היבשה. לאחר שנים רבות שבהן הקורס התקיים כך שבמשך שלושה חודשים מרוכזים אנשי המילואים היו צריכים לנטוש את החיים שלהם ולהקדיש אותם לקורס - בצה"ל החליטו לשנות אותו.
"השינוי בהתייצבות למילואים הוא בעיקר באיך שהשיח בתקשורת מצייר את זה ויש פער גדול בין האמירות לבין ההתנהלות בשטח. המילואימניק עצמו עדיין מרגיש שזאת זכות לשרת במילואים"
תת-אלוף (במיל') בני בן ארי
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
למה צריך לשנות את קורס המג"דים?
"קיימנו לאורך השנים ועדות רבות בנושא המילואים על מנת להבין כיצד יש להתאים אותן לאורח החיים המודרני ולצורכי המשרתים", מסביר קצין המילואים הראשי, תא"ל (במיל') בני בן ארי. "ככל שדנו בנושא הבנו את המפתח להשארת הטובים ביותר בשירות המילואים – המפקדים שבחזית. חייל לא בא למילואים בשביל עוד מאה שקל, הוא בא כי מתחת לכל הציניות כולנו ציוניים וכולנו מרגישים שעוד לא נגמרו האתגרים למדינת ישראל. ברור לכולנו שאם קורה משהו אנחנו רוצים להיות אלה שנותנים את הפתרון. המפתח לזה שחייל המילואים יאמין בזה - זה המפקד שלו בחזית. אם הוא יאמין שהמפקדים שלו מקצועיים וערכיים, הוא ילך אחריהם בלבנון, בסוריה, באיראן, באש ובמים, לא משנה מתי".
"הבנו שלאנשי המילואים מאוד קשה לצאת לקורס מפקדי גדודים באורך של שלושה חודשים ברצף, לעזוב את הבית ואת אורח החיים שהם רגילים אליו ולחזור לקבע", הוא מסביר. "זה אירוע דרמטי בחייו של מילואימניק. הגענו למצב שיותר אנשים טובים שהיינו רוצים שיהיו מפקדים לא מצליחים לצאת לקורס הזה. אחרי הרבה שנים של ניסיונות ותהיות הצלחנו לגבש את מודל 'האקדמיה למג"דים' שהתגלה כמוצלח והחליף מהר את קורס המג"דים".
"השוני היה באורך ואופי ההכשרה", הוא ממשיך. "במקום שלושה חודשים מרוכזים ההכשרה מתקיימת במשך שנתיים ופרוסה כך שבכל חודש החניכים צריכים להתייצב לכמה ימי מילואים. זאת הדרך היחידה להכשיר את המג"דים במילואים. זה יותר מוצלח ומייצר לנו מג"דים טובים יותר. הקורס בנוי ככה שגם הטובים ביותר שיש להם תפקידים בכירים באזרחות מצליחים לצאת ולעשות את ההכשרה".
"אני רואה בשירות המילואים זכות ולא חובה. מי שחושב שלחיות בחו"ל זה מגניב, כדאי שיזכור את ההיסטוריה הקרובה של העם היהודי"
נתי בירנבוים, מנכ"ל פורום יצרני החשמל הפרטי מגז טבעי
"הפיילוט של לחיות בגולה לא עובד"
בשבוע שעבר סיימו את הקורס 37 מפקדי גדודי מילואים חדשים. הצטרפנו אליהם לטקס הסיום שבו הם קיבלו גם את דרגות סגן האלוף. הייתה אווירה של התרגשות. כל הילדים והמשפחות והסבים והסבתות הגיעו לצפות בהם. קיימנו שיחה פתוחה ונוגעת ללב עם כמה מהם. שאלנו
איך אתם מרגישים לנוכח הקריאות בציבור לרדת מהארץ ולסרב להגיע למילואים?
נתי בירנבוים, בן 43, כיום מנכ"ל פורום יצרני החשמל הפרטי מגז טבעי ובעלים של חברת ייעוץ בתחום האנרגיה: "אני רואה בשירות המילואים זכות ולא חובה. ההיסטוריה של העם היהודי הוכיחה שהפיילוט של לחיות בגולה לא עובד. כל מי שחושב שלחיות בחו"ל זה מגניב, כדאי שיזכור את ההיסטוריה הקרובה של העם היהודי".
מ', איש המילואים שלקח חלק בנטרול המחבל בפסגות: "אני רוצה להיות בצד שעושה ולא הצד שמתלונן. אני רוצה שהילדים שלי והחיילים שלי יראו שבמקום להתלונן על אחרים אני לוקח אחריות. במקום להתלונן על המדינה ולהגיד מה לא בסדר ומי לוקח ממי, קח אחריות, תשפיע, אל תגיד שהצבא הוא בעייתי. כמה מילואים עשית שאתה אומר שהוא בעייתי?".
יהושוע שטריק, נשוי להדס ואבא לשישה ילדים, מנהל בית ספר התיכון "דרכא" על שם זבולון המר שבבת ים, סיים גם הוא את קורס המג"דים האחרון. שאלנו אותו, מניסיונו ארוך השנים עם בני נוער, האם הוא מזהה שינויים במוטיבציה לגיוס לצה"ל?
"צריך לומר בכנות, לא לכולם יש אותה המוטיבציה לשרת. יש כאלה שזה בא מהבית. אני רואה את התפקיד החינוכי שלי להשפיע ולחנך לשרת את המדינה ולעשות שירות משמעותי. כמובן גם פיקוד והלאה. בכך שאני מייצר דוגמה אישית ניתנת לי האפשרות לשיח עם התלמידים על המעורבות והמחויבות. התלמידים תמיד אומרים לי: 'לא רואים אותך בבית ספר', הם יודעים שזה בגלל המילואים, אני בטוח שזה משפיע עליהם. זאת זכות גדולה להגן על הבית".
איך הייתה החוויה בקורס, אתם חושבים שהשינויים שביצעו בו היו אפקטיביים?
אבישי הרץ בן ה-39, בוגר "האקדמיה למג"דים": "הקורס היה מאוד מעניין ומאתגר. במשך שנתיים להיות בקורס כשבמקביל אני בתפקיד סמג"ד, עובד תוך כדי, וגם נולד לי הבן השישי זה מאתגר, אבל הפלטפורמה הזאת מדהימה ויודעת לטפל באיש המילואים. היום הוא יום מרגש בשבילי מאוד. כל המשפחה הגיעה, כולל סבא וסבתא. פתאום הם פוגשים את העולם הזה. בסוף מי שנשאר לעבוד קשה זאת כנרת אשתי. אבא הולך בבוקר והיא עם הילדים. כיף שיש להם את ההזדמנות לראות את זה".
"אני רואה את התפקיד החינוכי שלי להשפיע ולחנך לשרת. התלמידים תמיד אומרים לי: 'לא רואים אותך בבית ספר', הם יודעים שזה בגלל המילואים, אני בטוח שזה משפיע עליהם"
יהושוע שטריק, מנהל בית ספר
"יש פער גדול בין האמירות לבין ההתנהלות בשטח"
על רקע האמירות שצה"ל נמצא במשבר במילואים – יש מי שחושב אחרת - כך אומר לנו קצין המילואים הראשי בצה"ל, תת-אלוף (במיל') בני בן ארי: "השינוי בהתייצבות למילואים הוא בעיקר באיך שהשיח בתקשורת מצייר את זה ויש פער גדול בין האמירות לבין ההתנהלות בשטח. המילואימניק עצמו עדיין מרגיש שזאת זכות לשרת במילואים. לא תמיד זה קל, זה אפילו קצת יותר קשה לו אל מול העבודה ואורח החיים אבל אנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד לשפר את זה ואני חושב שאנחנו על הדרך הנכונה".
אז מה בכל זאת המחיר שאתם משלמים?
סא"ל (במיל') מ', סיים כעת את קורס האקדמיה למג"דים, סטודנט לרפואה שלקח חלק בנטרול חוליית המחבלים בפסגות, אומר לנו: "לא הכול תמיד הולך. לא עברתי את כל המבחנים בלימודי הרפואה ולכן נשארתי עוד שנה. עשיתי שנה שעברה 120 ימי מילואים. אני לא מתחרט על זה. יש בזה המון חשיבות ובאחריות. מרגיש שלקחתי על עצמי אחריות ואני לא יכול לוותר עליה".
"לא הכול תמיד הולך. לא עברתי את כל המבחנים בלימודי הרפואה ולכן נשארתי עוד שנה. עשיתי שנה שעברה 120 ימי מילואים. אני לא מתחרט על זה. אני מרגיש שלקחתי על עצמי אחריות ואני לא יכול לוותר עליה"
סא"ל (במיל') מ', סטודנט לרפואה
על השאלה הזאת, ינון בן ה-12, בנו של אבישי הרץ שסיים את הקורס, ביקש לענות בעצמו: "זה לא קל, אבל אנחנו מבינים למה אבא עושה את זה. יש לזה משמעות וזה חשוב, אנחנו מבינים את זה. אם כל אחד יגיד שמישהו אחר יעשה את זה במקומו, אז אף אחד לא יעשה".
ינון נשא את עיניו מלאות ההערצה אל אביו, שהוסיף לדבריו: "אין לנו ארץ אחרת. אין לנו פריבילגיה לעזוב את הארץ. אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר ביחד במילואים. אין פה דתיים וחילונים ומרכז ופריפריה, כולם עושים את אותן המשימות. איבדנו הרבה אנשים וחברים וחיילים בדרך. סבא שלי היה בהגנה, סבא שלי היה באצ"ל, אבא שלי היה סמג״ד בשריון, אני ממשיך את העמידה מתחת לאלונקה ועושה את הריצה שלי, עכשיו תורי. ממשיך את מקור הכוח של ישראל".