האירוניה היא שזאת אמורה להיות השנה הכי טובה של יהודי חברון. הקואליציה החדשה צפויה להיות הכי אוהדת שלהם אי פעם. יקיר העיר איתמר בן גביר ינהל את הביטחון הלאומי, תושבת העיר אורית סטרוק תהיה "השרה למשימות לאומיות", ויחד יקדמו את תוכניות ההתרחבות של היישוב היהודי. והינה, דווקא עכשיו תקרית בין יהודי ליהודי מזכירה לנו שוב את הצדדים הלא נעימים של עיר האבות.
התקרית בחברון סיקור נרחב ב-N12:
- תיעוד | לוחם צה"ל היכה פעיל שמאל בחברון - והושעה
- החייל שאמר "בן גביר יעשה סדר" נשלח לכלא
- אביו של החייל שהתעמת עם פעיל שמאל מדבר
"חשבתי שאני יודעת הכול"
"כל האירוע הזה קרה פה", אומרת טל שגיא משוברים שתיקה בהליכה בחברון. טל ליוותה ביום שישי שעבר קבוצה קטנה של דתיים וחרדים שמאלנים - כן, יש גם כאלה. לא הרבה כמו שמצביעות תוצאות הבחירות.
טל עצמה היא יוצאת בשאלה. היא שירתה בחברון כמש"קית הסברה שעשתה סיורים לחיילים יחד עם דוברי היישוב היהודי. "בלימודים שלי פגשתי מישהו משוברים שתיקה והוא הזמין אותי לסיור בחברון וחזרתי לפה כמה שנים אחרי השירות שלי פה. פתאום שמעתי דברים כמו שלא שמעתי אותם קודם. דברים שלא ידעתי ולא הכרתי - וחשבתי שאני יודעת הכול, כי אני הדרכתי פה בעצמי".
מה לא ראית קודם?
"לא ראיתי את הפלסטינים. מבחינתי זה היה האזור של היהודים, יש איפשהו ערבים. הם באזור שלהם ואנחנו באזור שלנו, כמו שהכרתי גם בילדות שלי, בנערות שלי, בהתנחלות שגדלתי בה, שהיה את הגדר שמפרידה - ויש את ההתנחלות ויש את הכפרים מסביב. גם כשהתהלכתי פה ברחוב על מדים לא פגשתי יותר מדי פלסטינים: אסור להם לדרוך פה לצורך העניין והם לא היו חלק מהעולם התודעתי שלי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
220 אלף ערבים ו-800 יהודים
חברון היא עיר של 220 אלף ערבים ובליבה מובלעת צרה שמאכלסת 800 יהודים. הם מתגוררים בכמה מקבצים לאורך רחוב שפעם קראו לו השוהדא ועכשיו דוד המלך. לאחר אין-ספור פיגועים נאטמו פתחי הבתים והחנויות של הערבים ברחוב, ולמי שבכל זאת נשאר כאן יש מרפסת לכיוון היהודים ופתח מאחור לחברון הערבית.
אתה יכול להסביר למה שמת את הרשת הזאת במרפסת?
"בגלל שהילדים זורקים אבנים עלינו", עונה סמיר אל-קסראוי, תושב חברון. "היה פה בית מרחץ טורקי, אתה מכיר? חמאם. למטה. בכל שבת שמתי זכוכית - שברו אותה, שמתי ברזל - זרקו גז, עשו בלגן. הילדים של היהודים כל שבת עושים לנו בלגן פה, וזורקים פה אבנים, הינה, מלמעלה" - ומראה אבן.
אז המשפחה שלך התפרנסה מהחמאם? אבל הרחוב הזה סגור כבר הרבה שנים
"מ-2000"
אז במה עבדת מ-2000 ועד עכשיו?
"אני הולך לאנשים לעשות מסאז'. מטפל באנשים. בעזרת השם תבואו אליי תעשו גם אתם מסאז'".
כן אתה עושה גם ליהודים?
"למה לא? זה תרופה, אני לא מסתכל שאתה יהודי, מוסלמי, נוצרי - אני מסתכל שאתה בן אדם".
סטפן שוקרון, תושב חולף, מתקומם שאנחנו מצלמים את האדם שבכלוב. "אתה רוצה שנדבר על אלימות? "במקום הזה 8 יהודים נרצחו על ידי רימון, איפה שהחייל אתה רואה? עוד זוג, חמודים לאללה, זוג לוי נרצחו על ידי מחבל. שלהבת פס שנרצחה על ידי צלף בכדור בראש, ילדה בתוך עגלה. אני לא יודע איפה אתם עושים את ההשוואה, האלימות לא באה מהצד שלנו, המגננה באה מהצד שלנו".
במקום של תקרית אלאור אזריה
התקרית בשישי לפני שבוע התרחשה בסמטה של תל רומיידה, בדיוק באותו מקום שבו ירה למוות אלאור אזריה במחבל הפצוע. זה קרה ממש מעל ביתו של מי שצילם את הסרטון, תופר הנעליים עימאד אבו שמסייה. שטוען שמאז הצילום חייו נהרסו: "תוקפים אותי, תוקפים את אישתי, תוקפים את ילדיי".
לפני שבועיים גדשו עשרות אלפי יהודים את חברון לכבוד שבת חיי שרה, מאות מהם ניצלו את האירוע להתנכלויות. חלק מהפורעים הגיעו גם לביתו של אבו שמסייה. "ראיתי את המתנחל שהנהיג את הקבוצה הזאת", הוא מספר. "הוא אמר להם 'זה הבית של עימאד אבו שמסייה, עימאד הוא זה שצילם את אלאור אזריה' ואחרי זה הם התחילו לזרוק עליי אבנים ולקלל אותי".
הסיור ביום שישי לפני שבוע הוקדש לביקורי סולידריות אצל ערבים שנפגעו בשבת חיי שרה. הסיור הסתיים בסמטת תל רומיידה, כשהקבוצה הייתה בדרכה החוצה. "הייתה פה בצומת משפחה חרדית שרקדה יחד עם כמה חיילים", מספרת טל שגיא משוברים שתיקה. "כמה מהמשתתפות צילמו את החיילים וישר החיילים התחילו לצעוק ולקלל 'מה אתם מצלמים אותנו' ולדחוף את הקבוצה במורד הרחוב".
אחד החיילים סימן קו דמיוני במעלה הרחוב והורה לקבוצה לא לחצות אותו. "לא שרצינו ללכת לשם", היא אומרת, "חזרנו משם. אבל הוא אמר 'אני מצייר פה קו. אף אחד לא עובר את הקו'. אף אחד לא רצה לעבור את הקו, היינו בדרך לשם בכלל", היא מצביעה לכיוון השני.
התחקיר הצה"לי קבע שהאזרחים התגרו בלוחמים, ואחד מהם שלא נענה להנחיות הלוחם עוכב על ידו. "אני עמדתי ליד הבן אדם הזה לאורך הסיטואציה", אומרת שגיא. "בכמה דקות האלה הוא לא דיבר, הוא לא פצה את פיו". כשהבחור נגרר פנימה אחת הנשים מהקבוצה מנסה לדחוף את החייל.
רואים שהיא דוחפת חייל
"כן בסיטואציה שהם גררו את הבחור הזה פנימה, הם ניסו כאילו.. לא יודעת מה הם ניסו לעשות".
אין ספק שאסור לדחוף חייל, האלימות של החייל הייתה כלפי הבחור שזה עתה עצר. "אז הוא יצא החוצה, אותו בחור היה בשוק. בהלם", מוסיפה שגיא. "הבן אדם הזה נראה לי פעם ראשונה שלו בעיר הזאת, בטח בסיטואציה כזאת הוא והיה בהלם. הוא הלך להרים את התיק שלו כשהחייל קפץ עליו שוב. הפעם הוא הצליח להוריד אותו לרצפה והכניס לו אגרוף לפנים".
"את כל הדבר הזה אני רואה מול העיניים שלי, אני לא מאמינה שזה מה שאני רואה. אגרוף לפנים - כאילו מאיפה זה הגיע? על מה?", אומרת שגיא.
החיילים ובן גביר שיצא להגנתם טוענים שפעילי השמאל תקפו אותם קודם, קיללו וירקו. שגיא מכחישה: "לא הייתה שום תקיפה מצד הקבוצה. החיילים הם לא הסיפור פה. אף אחד לא בא אל מול החיילים בשום שלב. הסיפור היה ביקור בעיר, ביקור אצל משפחות שהותקפו. אין שום עניין בחיילים, הם לא הסיפור".
"באים להעליב ולפגוע בחיילי צה"ל"
"שוברים שתיקה הם ארגון אנרכיסטי שפועל נגד צה"ל בתוך צה"ל ונגד צה"ל, מכפיש את צה"ל בעולם ומביא שקרים", טוען אייל גלמן, ראש מועצת הישוב היהודי בחברון וסא"ל במיל'. "אני יום-יום רואה פה את ההתמודדות של הלוחמים - מצד אחד חזית מאוד חזקה מול הטרור ומול הפורעים הערבים שנמצאים מסביב וצריך לבוא ולהילחם בהם, ומצד שני צריכים לבוא גם כאלה שבאים לירוק עליהם, לפגוע בהם, לדחוף אותם, להעליב אותם, לפגוע במשימה שלהם ובסדר הציבורי שהם מקיימים פה. ברור שנגן עליהם. בסוף זה אנחנו. זה להגן עלינו, זה להגן על מדינת ישראל".
פתחנו באירוניה, והינה עוד אירוניה: חברון היא שילדה את ארגון שוברים שתיקה. "אנחנו החיילים", אומר נדב וימן משוברים שתיקה. "אנחנו כולנו שירתנו בצבא, חלקנו היינו לוחמים ולוחמות, חלקם בתפקידים אחרים ואנחנו מדברים מתוך הקול הזה. אנחנו המגפון לחיילים שלא שומעים את הקול שלהם. להגיד שאנחנו תוקפים את החיילים זה קצת מצחיק".
"דבר שני שאני יודע זה שאני לא אנרכיסט, אנחנו לא ארגון אנרכיסטי. אנחנו הכי משחקים את המשחק. כשהחייל אומר לי לעצור, 'אתה לא יכול לעשות את הסיור', אני לא פורץ עם הסיור שלי קדימה. אני מרים טלפון לצבא, לעורכי דין שלנו ואם אין אז אין. אבל זה העניין, אם שמים עליך תווית של אנרכיסט, אז הכי קל לתקוף אותך וגם לתת לך אגרוף בסוף".
אותה חברון שהביאה לנו את פרשת אלאור אזריה, שהסעירה את המדינה, שיסעה את החברה וסדקה את האמון בצבא, הביאה לנו גם את הפרשה החדשה שעושה אותו דבר. לכאורה זה מקרה נקודתי של שני חיילים שאיבדו שיקול דעת, אבל כנראה זה לא המצב.
רק לפני שבועיים הדריך כאן נדב וימן סיור אחר של שוברים שתיקה. "החייל פה בעמדה מאחורינו, זאת העמדה שהופכת את הרחוב לסטרילי, אמר שאסור לנו לעבור ואמר שבגלל שאנחנו סיור של שוברים שתיקה אנחנו לא יכולים להמשיך לראות את העיר. זה משהו שקורה לא מעט, תלוי בתקופה ותלוי ביחידה. התקשרתי לצבא, כמו שאנחנו עושים, והצבא אמר 'יש לכם אישור להמשיך ללכת'"
"ואז החייל לא רק שהוא אמר 'אני לא אתן לכם לעבור, לא אכפת לי, זאת הפקודה שקיבלתי בקשר' ואתה שומע את הרמקול, אפשר לשמוע את מי שמדבר בקשר - הוא פתח במטר קללות שאני כפעיל פה שוב 10 שנים, אני לא שמעתי כאלה קללות".
"זה מה שאנחנו מרגישים יותר ויותר בחברון ובשאר השטחים מאז הבחירות, יש איזושהי תחושה של התרת רסן כזאת כלפי פלסטינים וכלפי פעילים ישראלים", מצהיר וימן. האם יש פעילים אנרכיסטים שעושים פרובוקציות ואכן חוצים קווים מול חיילים? יש. אבל ממש לא בטוח שזה מה שקרה בחברון. בשבוע שעבר הכריז בצלאל סמוטריץ' כי ארגוני זכויות האדם הם איום קיומי על מדינת ישראל, לא פחות. דמוקרטיות במשבר תמיד מסמנות בוגדים כדי לטאטא את המציאות. לאן נמשיך מכאן?
לשוקרון תושב חברון יש תשובה: "שיטת הדמוקרטיה הוכיחה שהיא לא שווה כלום, מה שצריך לעם ישראל זה מלכות ואין מה לעשות, אנחנו יכולים לסובב את זה איך שאנחנו רוצים. ודרך אגב, זה לא אומר מדינת הלכה, צריך להפריד בין הדברים"
סוף סוף אני שומע פתרון מקורי, אבל מי יהיה המלך?
"מי יהיה המלך? זה בידי אלוקים, וזה בסדר גמור"
אז איך אנחנו מקדמים את המלכות?
"קודם כל ברעיון, להסכים שדמוקרטיה היא לא שווה שום דבר. אנחנו רואים מה זה נותן, זה נותן אסון משני הכיוונים"