עאטף אבו אל-היג'א מהכפר שעב שבצפון תכנן היטב את חגיגות יום הולדתו ה-30: חופשה חלומית בדובאי עם חברו הטוב, בין בנייני היוקרה לחופים המרהיבים. זה קרה במרץ האחרון, כשהחופשה הפכה לסיוט מתמשך. במשך חודשים היה כלוא מאחורי סורג ובריח במדינה זרה - ורק לאחרונה יצא לחופשי. אמירה אחת שהשמיע באוזני שוטר הובילה להרשעתו ב"זלזול בדת ומעשה שמעורר דברי שטנה". כעת הוא מדבר לראשונה על התקרית ששינתה את חייו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"חבר שלי מכיר אנשים שגרים בדובאי והם שאלו אותו: 'סגרת דיל? יש מישהו שאנחנו מכירים שיסגור לך בזול'", נזכר עאטף בשיחה שהובילה לעוקץ, בריאיון ראשון מאז שהשתחרר מהכלא. "הוא אמר 'טוב', העבירו אותנו אליו וזה יצא זול. שילמנו ולפני שטסנו ידענו שהוא לא סגר כלום, הוא לא עונה לטלפונים".
נלחצת?
"ידעתי שיש משהו לא טוב, אבל החברים שם אמרו: 'אל תדאגו, אתם באים לדובאי. זה המקום הכי טוב בעולם'".
"הם לא רצו לפתוח תלונה"
אחרי שעאטף עבד במשך חודשים בחברת השליחויות שלו כדי לממן את החופשה הזו, הוא לא התכוון 'להחליק' על העוקץ שבוצע כלפיו. אחרי שנחת בדובאי, הוא הגיע לתחנת המשטרה המקומית. "איך שירדנו מהמטוס, הלכנו לתחנת המשטרה כדי להתלונן על הבן אדם שעקץ אותנו. אמרנו שהזמנו דרך בן אדם מירדן, שגר פה כבר שנים, מלונות ב-2,500 דולר בשביל שני אנשים ל-6 ימים, אבל הוא לא סגר לנו כלום ועקץ אותנו".
מה אמרו לך במשטרה המקומית?
"בהתחלה הם לא רצו לפתוח תלונה. סיפרתי להם מה קרה ושאלתי למי אני פונה? הם אמרו לי 'למשטרה'. ואז אמרתי להם: 'אנחנו תיירים ממדינה אחרת, אתם לא רוצים לעזור לנו?'. לא באתי כדי לחפש בעיות, רציתי להתלונן עליו".
"השוטר לקח ממני את מספר הטלפון של האדם שעקץ אותנו, הוא ענה לו והודה: 'לקחתי מהם 2,500 דולר כדי לסגור בתי מלון ולא סגרתי - אני מחזיר להם את הכסף'. הייתה הסכמה בין השוטר לבין מי שעקץ אותנו שהוא מחזיר את הכסף באותו היום ב-20:00".
האמנת לו?
"חשבתי שהוא בטח יחזיר, שהגיוני שלא ישחק עם המשטרה. תיארתי לעצמי שלכל בן אדם בדובאי יש ראש ואם אמר 'לקחתי ועשיתי', אז מה יש יותר מזה? הוא בטח יחזיר את הכסף".
השעה 20:00 הגיעה והתברר שהציפיות שלו התנפצו – הכסף לא חזר. "הלכנו לסגור מלונות ובשעה 20:00 קיבלנו טלפון ממכר – הבן אדם שעקץ אותנו נמצא בתחנת המשטרה על עקיצה אחרת", אומר עאטף. "אז עלינו לרכב ויצאנו לכיוון תחנת המשטרה – ומצאנו אותו שם".
אז הסתכלת לו בעיניים ושאלת אותו 'איפה הכסף'?
"הוא בא לצאת ואנחנו נכנסים. עמדתי מולו ואמרתי לו 'מה עם הכסף?' השוטר הגיע, שאל: 'מה הסיפור?' לקח אותנו לחדר בפנים. האדם אמר שוב: 'לקחתי ואני מחזיר את הכסף מחר'. השוטר אמר: 'תנו לו עוד צ'אנס בשעה 11:00, גג 12:00 בצוהריים. אם הוא לא מחזיר את הכסף, תבואו להגיש תלונה'".
"רצינו רק לנוח, אני אדם אופטימי"
זה סיפק אותך?
"הסתכלתי על החבר והוא עליי. אמרתי: 'אין מה לעשות, זה מה שנעשה'. נכנסו למלון ביום הראשון ב-1:00 בלילה. רצינו רק לנוח ולא להיתקע עם הסיפור הזה, אני בן אדם אופטימי שלא אוהב לחשוב יותר מדי".
12:00 בצוהריים, היום השני לטיול, ובניגוד להבטחות – הכסף שהשקיעו במלונות שלא קיבלו גם הפעם לא שב לידיהם. "הבנו שהוא כבר לא ישלם ושהכול שקרים, זה היה אבוד", משחזר עאטף בתסכול. "חזרנו לתחנת המשטרה וראינו שוטרים שלא היו בבוקר ולא בערב. סיפרנו מה היה ואמרו לנו: 'לא, אי אפשר לפתוח תלונה'. אחרי קצת ויכוחים אמרו לנו: 'טוב, נפתח'".
"יש מחשב חכם שבו אתה פותח את התלונה – צריך לכתוב את כל הפרטים ולדבר בטלפון עם החוקר. את מתקשרת ואם הוא לא עונה בתוך דקה – זה מתנתק וצריך לכתוב מחדש את כל הפרטים", הוא מסביר באכזבה.
התייאשת?
"אחרי חצי שעה התייאשתי והתחילו קצת עצבים. אני מוצא שני שוטרים שעמדו בחוץ ואמרתי להם: 'הגעתי לדובאי כתייר, אני נמצא כבר יום וחצי בתחנת המשטרה ורוצה ליהנות'".
"האמירה הזו על ישראל הדליקה אותם"
את התשובה של השוטר עאטף לא ישכח לעולם. המשפט שגרם לו להגיד את המילים הלא נכונות בזמן הלא נכון ולהסתבך. "הוא אמר לי: 'אין לי מה לעזור לך, לא יכול לעזור'. אז אני הסתובבתי ואמרתי: 'כמה טוב לנו בישראל' מבחינת השירות של המשטרה. האמירה הזו הדליקה אותם".
איך הוא הגיב לאמירה הזו?
"הוא אמר לי: 'עצור, מה אמרת?, בוא איתי לחדר' בצורה של איום. הוא לקח אותי לחדר, הגיע שוטר שמעליו ואמר: 'אתה עצור'. מבלי לדבר איתי, מבלי לשאול אותי כלום".
בנקודה הזו חייו של עאטף השתנו וכבר לא יחזרו לקדמותם. הבן הבכור במשפחה של 5 אחים, שתפקד כאב בבית מאז שאביו הלך לעולמו, מצא עצמו לראשונה יושב בחדר חקירות ונכלא לכמעט חצי שנה. "הייתי בהלם, אני לא בן אדם שמחפש בעיות. אני אוהב ליהנות מהחיים ולחיות בראש שקט, מבלי שאף אחד יפריע לי", הוא אומר.
עאטף הוא לא הישראלי היחיד שנכלא בביקור האמירויות: סיפורה המתוקשר של פידאא כיוואן מחיפה, שהורשעה בעבירת סמים חמורה ונשלחה לעונש מוות שהומר למאסר עולם, שפך אור על מערכת המשפט המקומית והחוקים הנוקשים. שנתיים לאחר הסכמי אברהם, ניתן להעריך כי רוב הישראלים כבר מודעים לחלק מהאיסורים החמורים במדינה - אך סיפורו הקפקאי של עטאף מוכיח שגם מילה לא במקום יכולה להיגמר בשלילת החופש. נכון למועד פרסום הכתבה יש 7 ישראלים עצורים בדובאי.
האמירה המקוממת מאחורי המעצר
עאטף, קח אותי למה שעבר עליך באותה שעה בחדר החקירות
"אזקו אותי ואחרי שעתיים בערך לקחו אותי לחקירה. בדרך לשם השוטר אמר לי: 'לך לחקירה, אתה תהיה בסדר'. ואז החוקר שאל אותי 'מה היה?', סיפרתי לו הכול ובסוף הוא אמר לי: 'אבל אתה לא קיללת את אלוהים?' אמרתי לו: 'לא, יכול להיות שטעיתי באמירה, אבל לא התכוונתי לזה. השירות היה אמור להיות אחרת'".
"הוא אמר לי: 'אני רוצה לתת לך ללכת' והלך לשוטר שמעליו שאמר לו – 'הוא עצור'", משחזר עאטף את הרגעים שחרוטים בזיכרונו כמו נצח. "למוחרת קראו לי שוב לחקירה ואמרו לי שקיללתי את אלוהים שאמרתי שישראל טובה יותר מאיחוד האמירויות (יש לה יותר כבוד) ושצעקתי, כמעט נתתי מכות לשוטרים".
וזה לא קרה?
"אני מוסלמי וגם מתפלל. לא קיללתי את אלוהים. הגיוני שאני אעדיף את ישראל על המדינה שלך. איך אתה מאשים על דבר כזה? עשו לי דווקא בגלל שאני ערבי ושאני מישראל, הכול היה נגדי".
עאטף הואשם בשתי עבירות, שתוארו כך בכתב האישום: "1. ביצע עבירה של זלזול בדתות בכך שפגע בדת של איחוד האמירויות - קילל את הדת של אלוהי הארץ הזו כשאמר 'ישראל יותר מכובדת מכם'. 2. ביצע מעשה שמעורר דברי שטנה, מחלוקת, יהירות ואפליה בין יחידים לקבוצות באומרו 'תקולל הדת של אלוהי הארץ הזאת, ישראל מכובדת יותר'".
לדבריו, במשפט שהתקיים בדובאי בחודש אפריל, השופט סירב לבקשת עורכת הדין – שדרשה שיראו תיעוד מהמצלמות מאותו היום. "הכניסו אותי לחדר קטן במתקן המעצר וזה התנהל דרך הסקייפ", מספר עאטף. "לא הגיוני ששופטים אותי דרך מסך. באותו היום כבר קיבלתי את גזר הדין ואחרי זה העבירו אותי לכלא – 6 חודשי מאסר והרחקה מאיחוד האמירויות".
"לא אכלתי כמעט כלום בכלא, אנשים מתו ממחלות"
כשאתה נזכר בתקופה שישבת בכלא, איזו תמונה עדיין יש לך בראש שלא עוזבת אותך?
"זה השלב הכי קשה שהיה לי שם, היו תנאים מאוד קשים. הייתה ארוחת בוקר ב-4:00 בבוקר, ב-10:00 בבוקר צוהריים וארוחת ערב ב-16:00. לא אכלתי כמעט כלום, ואת מה שאכלתי הייתי קונה בקנטינה. רזיתי 13 קילו בתקופה הזו. בשבועיים הראשונים לא היו טלפונים ולא דיברתי עם ההורים, גם לא התקלחתי. הייתי מכריח את עצמי לישון רק כדי להעביר את הזמן".
"ניסיתי לשמור על עצמי, לפחות בבריאות - כמה שאני יכול", מדגיש עאטף. "חזרתי קצת חולה משם. 5 אנשים מתו בכלא בתקופה שהייתי שם ממחלות, אחד מהתא שלי. בכל חדר יש 48 מיטות קומותיים ל-96 אנשים ובחודשיים האחרונים ישנו מחוץ לתאים 120 בני אדם, שניים על מזרן אחד", הוא מספר על התנאים. "המים בשירותים היו מלוכלכים כששטפנו ידיים. אם אנחנו רוצים להתקלח, אי אפשר להתקלח ביום. מהחום שיש שם את לא יכולה".
"התחננתי לדבר עם אימא שלי"
פחדת שלא תשרוד?
"וואלה, כן. אצלנו בארץ אנחנו מתחסנים נגד מחלות קשות ובמדינות אחרות לא. פחדתי שאני אידבק או שאחטוף שם מחלה. ניסיתי לשמור על עצמי כמה שאני יכולה ולא הייתי מתערבב עם הרבה אנשים".
ימים לפני הפעם הראשונה שבה עאטף שוחח עם אימו מבית הסוהר, הוא מצא עצמו חושב שוב ושוב מה יגיד? האם בכלל יצליח לדבר? ומה אם היא מתביישת בו? ואז אחרי שהתעקש, ניתנה לו האפשרות שכל כך חיכה לה – אך לא פחות חשש ממנה. "התקשרתי לאימא וחשבתי על זה שעשיתי בושות, למרות שלא עשיתי כלום", הוא אומר. "בקושי הצלחתי לדבר ואמרתי לה: 'אדבר איתך אחרי זה'. בחיים לא הייתי במצב הזה, אני לא בן אדם של כלא".
היו לך חיכוכים בכלא עם הסוהרים או האסירים האחרים?
"כולם היו חברים שלי, למרות שהיו איתי אנשים מסוריה, ממצרים ומלבנון. הם אמרו שהם מתים לחיות בישראל, אבל היו לי כמה מקרים גזעניים עם הצוות של בית הסוהר. כשהתחננתי לדבר עם אימא שלי בטלפון, מישהו אמר עליי 'זה מישראל' – ואז הסוהר אמר לי: 'אני לא צריך לדבר איתך' והלך".
החיים של המשפחה נעצרו
אחיו, יוסף בן ה-26, מספר שהתקופה הקשה שעבר עאטף הייתה מורכבת לא פחות עבור המשפחה כולה. "זאת הייתה תקופה ממש קשה. הייתי צריך להיות יותר בבית, בדיוק כשלמדתי סיעוד והייתי לקראת המבחנים האחרונים", הוא אומר. "בסוף הצלחתי לעשות את זה ובשביל אח שלי הייתי נותן עוד יותר. עבדתי כל הזמן כדי לסייע כלכלית למשפחה ותודה לאל, בסופו של דבר הכול עובר".
מתי נודע לכם מה שקרה?
"עוד לפני שידענו על המקרה, איבדנו קשר איתו. אימא שלי רגילה שהוא מדבר איתה כל יום והיא אמרה: 'משהו לא תקין פה'. אמרנו אולי יש תקלה בטלפון או שהוא נהנה, חיכינו עוד יום והבנו שמשהו באמת לא תקין. דיברנו עם החבר שהוא טס איתו והוא סיפר לנו מה קרה. זה בלתי נתפס, לא מדובר בבן אדם בעייתי או אלים".
"עאטף הוא אח והחבר הכי טוב שלי", מוסיף חמודי בן ה-27, האח שפעל במשך כל התקופה מרחוק כדי לסייע לו. "הוא כמו אבא ולא עושה דברים כאלה. לא מקלל ולא פוגע באף אחד. הוא טס יותר מ-10 פעמים לחו"ל ולא בן אדם שקרן. איך אתם אומרים שעשה?".
"לא האמנתי שיצאתי מהכלא עד שהמטוס נחת"
באוגוסט האחרון, לפני חודשיים, עאטף הפך לבן אדם אחר ויצא לחופשי, מעט מוקדם יותר מהצפוי – והוא לא עיכל זאת עד שרגליו דרכו בארץ. "לא האמנתי שיצאתי מהכלא עד שהמטוס נחת מישראל", הוא מודה. "איך שנחתי בארץ – ראיתי את המשפחה ואת החברים שלי, חיבקתי אותם חזק והרחתי את החופש".
"כשנכנסתי הביתה מצאתי את כל המשפחה שלי, סוף סוף הרחתי את החדר ואת המיטה שלי. זו הייתה הרגשה מיוחדת, כאילו שנולדתי מחדש", הוא מחייך. "לא מעניין אותי כל הכסף שהפסדתי וכל מה שחוויתי, מה שכואב לי זה כל דקה שהפסדתי שאני נמצא בכלא ולא הגיע לי להיות שם".
אתה לפעמים מוצא את עצמך מתעורר בלילה מסיוטים וחושב על הכלא?
"כן, עד עכשיו. הייתי בן אדם שנהנה מהחיים, עכשיו חזרתי אחורה שנתיים מבחינה כלכלית ואני עם חובות. בכלא את משחזרת את כל סרט החיים שלך ויודעת מה צריך לשפר ואיפה טעית. חוזרת על הכול. זה משנה את התפיסה שלך, אבל המקרה הזה הרס לי הרבה בחיים".
"רוצה להתאפס על עצמי, להתחיל לבנות משפחה"
שאלת את עצמך: 'למה בכלל טסתי לדובאי?' ו'למה אמרתי את המשפט הזה?'
"אמרתי את כל הדברים האלה, אבל איך אומרים – לא בוכים על חלב שנשפך. אני רוצה לשים הכול מאחוריי. המצב הכלכלי עדיין משפיע עליי, אבל אני מאמין שאצא מזה. אנשים תומכים בי, החברים שלי, אימא והאחים".
אמרת שנולדת מחדש. מה מכאן?
"אני היום עובר ימים קשים וחייב לעבוד יותר כדי לחזור לאיפה שהייתי", אומר עאטף ומנסה להישאר אותו בחור אופטימי שהיה לפני הכלא. "אני כבר לא מאמין לכל בן אדם שמגיע אליי – אבל זה לא פשוט. אני רוצה להתאפס על עצמי ואחרי זה לשפר את החיים שלי. להתחיל לחשוב על לבנות משפחה ולהתחתן. אני לא אתן לעצמי ליפול ממילה".
השר לשעבר איוב קרא, שליווה את עאטף אל-היג'א ואת משפחתו, התייחס למקרה ומסר: "אני שמח שרחובות דובאי מלאים בתיירים ישראלים כפי שהבטחתי ב-2017. אנו נמשיך לטפח את היחסים הללו כך שיהיו לגיטימיים ומאידך, נהיה שם כדי לעזור לכל ישראלי שייפגע בשל היותו ולא בשל סמים ועניינים פליליים".
קרא, שנסע כמה פעמים על חשבונו באופן דיסקרטי לדובאי כדי לסייע לעטאף, הוסיף: "אסור לפגוע ביחסים הללו וכל הליך פלילי רק פוגע בשלום שחיכינו לו כל כך הרבה שנים".
הסיפור של עאטף מראה שבדומה לקלות שבה ישראלים יכולים לטוס לאיחוד האמירויות, כך הם עלולים גם להסתבך בה עם הרשויות. מסבירת פנים לתיירים ככל שתהיה ועם שיעורי פשיעה נמוכים, אך באותה מידה - המדינה שהפכה ליעד פופולרי מאמצת לחיקה חוקים נוקשים שאי אפשר להישאר מולם שאננים.