בשנה האחרונה הודה בונו, סולן U2, כי הוא לא מתחבר בלשון המעטה לרוב המוזיקה של הרכב הרוק המצליח וגם לא לשם הלהקה. או במילותיו: "אני שונא את השם U2, את הקול שלי ורוב השירים מביכים אותי". בונו הוא רק דוגמה אחת, גם אם מעט קיצונית, לאומן שבחר לעשות חשבון נפש עם עצמו והרפרטואר שלו - גם אחרי 40 שנה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
במוזיקה הישראלית יש כמה עדויות בולטות של יוצרים וזמרים מהשורה הראשונה שמתחרטים על השירים שהם מזוהים איתם. אתי אנקרי ואביתר בנאי, למשל, שהחזרה בתשובה הובילה אותם לשנות מסלול, ואביב גפן, שהסולחה שלו עם הימין והמתנחלים השפיעה על השירים שהוא מבצע בהופעות. אך כמו אצל בונו, להתנערות מהשירים לא חייבת להתלוות סיבה דתית או פוליטית. דני ליטני לדוגמה השמיע בריאיון ל-N12 ביקורת עצמית דומה: "ברגע ששיר שלי יוצא לרדיו ומתפרסם הוא לא ממש מעניין אותי יותר, הוא נהיה מסחרי וזהו, הוא עשה את שלו".
דני ליטני
כידוע זו הייתה שנה מטלטלת מבחינתו של ליטני, שהוכתר למלך הבלוז הישראלי. בעשור האחרון הוא התמודד עם ירידה חריפה בשמיעה, אך לא אפשר למוזיקה ולהופעות להיפסק - עד שהגיע לנקודה שבה לא היה יכול יותר ועבר ניתוח שבמסגרתו הושתל לו שתל שמיעה.
כחצי שנה אחרי הניתוח מעדכן דני במצבו: "אני משתפר, גם השתל לאט לאט משתפר. יש לי כרגע בעיות רפואיות אחרות של היפרדות הזגוגית בעיניים ושיווי משקל שבגללן אני הולך עם מקל. אני מצליח להסתדר ביום-יום, אין לי ברירה", הוא אומר.
באווירה מעט אופטימית יותר, ניסינו לדבר על הלהיטים הגדולים שלו שמבחינת דני נשכחים אחרי שהם נשלחים לרדיו. עם זאת, בשל ההיעדרות מהבמות והספק הגדול אם יוכל לחזור, ליטני מעט מסתייג מדבריו: "לא הופעתי זמן רב, אז עכשיו אני מתגעגע קצת אפילו לשירים האלה".
"אני עדיין חושב ככה", הוא אומר, "כי ברגע שאני כותב שיר, במטרה מסוימת ובמצב רוח מסוים, והוא יצא לדרך - הוא קיים בזכות עצמו. את 'משבר אמון', למשל, כתבתי בתוך חמש דקות תוך כדי הקלטה עם יהונתן גפן. כבר מגיע שלב שאתה מבצע אותו ב-200 הופעות".
"באופן כללי יש כמה שירים מסוימים שעדיין מרגשים אותי", ממשיך דני, "כמו השיר 'צבע אחר' שכתבתי עם מאיר אריאל והקהל פחות מכיר: 'אז באתי אלייך חיוור ונואש ונופל לרגלייך עייף מרעש'", הוא מדקלם את המילים. "לאחר מכן מאיר נפטר, וזה נשמע לי כמו שיר נבואה כזה. אבל שוב, בדרך כלל אחרי שהשירים יוצאים, הם כבר לא מעניינים יותר. מה שמעניין אותי זה הקהל".
בין שיריו הזכורים של ליטני ניתן למנות את "ציף ציף מעל הרציף", שאותו הוריד מהליין-אפ בהופעות מפני שהוא לא היה מסוגל לבצע אותו יותר. "אם אני אוהב אותו? אני לא יכול לשיר אותו. אתה יודע, כמה אפשר? למרות שהקהל ביקש, זה השיר הכי פחות מועדף עליי. אני בן אדם מבוגר, כבר בן 80 תכף, אז לשיר 'ציף ציף'? מה אני ציפור? (צוחק) ובכלל יש שירים שהיו שלאגרים והם כבר לא לקחו חלק בהופעות האחרונות".
אז הגעגוע שלך הוא לקהל?
"לקהל, לשמוע מוזיקה כמו שצריך – מה שאני לא מצליח עד היום. מוזיקה נשמעת לי קקופוניה. יותר מזה, אפילו אם אני שומע שיר שלי, אני לא מזהה אותו עד שאני נופל על המילים ואז אני יכול לעקוב אחריו טוב יותר".
איך נראה היום-יום שלך?
"לא טוב, רוב הזמן אני ישן וצריך לעבור סדרות של בדיקות".
מה חוסר היכולת לשיר, לנגן ואפילו לזהות שירים עושה לאומן אחרי שנים כה רבות של יצירה?
"סוג קטן של דיכאון. אבל אחרי שמתרגלים לזה, אני מנסה לא לחשוב על הדברים האלה. אני מנסה לקוות שלמרות גילי המתקדם והמופלג אולי אני אצליח לשוב לבמה".
מאז שהודיע בחורף על "הופעתו האחרונה בהחלט" רגע לפני הניתוח, נכנסו ליומנו של ליטני לא פחות משמונה הופעות נוספות של קהל מושבע שסירב להיפרד. "הביקוש היה גדול", הוא מספר, "זה הגיע למצב שכמעט כל שבוע הייתה לי הופעה, עד שכמה ימים לפני הניתוח הייתה לי את ההופעה האחרונה באמת".
על מה חושבים כשעולים לבמה אולי בפעם האחרונה?
"היו לי כבר דברים אחרים לחשוב עליהם לקראת הניתוח שכולל קידוח בראש והחלמה ארוכה אחריו. זה אמור להיעשות טוב יותר בהמשך, זה רק לוקח זמן. אני מנסה לא לקחת ללב, אני בדרך כלל עושה צחוקים. חוץ ממשפחתי, המוזיקה היא החיים שלי וקשה לי מאוד בלעדיה, בייחוד בגלל שאני ממשיך לשמוע שירים בראש – מבלי לשמוע אותם באמת".
אביתר בנאי
בחודשים האחרונים ערך אביתר בנאי סיבוב הופעות שחוזר לאלבום הבכורה המופתי שנושא את שמו - אלבום שהוכיח שהגנים המשפחתיים באים לידי ביטוי גם בכישרונו של בנאי הצעיר, שהפך במהרה מ"האח של אורנה ומאיר" ליוצר ומוזיקאי מוערך בפני עצמו. 25 שנה עברו מאז האלבום ההוא, שלא רק עמד במבחן הזמן - אלא גם הוכתר לא פעם לאחד מהאלבומים הישראליים הטובים בכל הזמנים.
בנאי, כידוע, החל בתהליך של חזרה בתשובה באמצע שנות האלפיים, מהלך שהשפיע בין היתר על יצירתו. לאחר שנים שבהן נמנע מלבצע כמה שירים מהאלבום הראשון - שמתאפיין בכתיבה חילונית משהו - שב אביתר לאותם שירים בעייתיים לכאורה והעניק להם פרשנות אישית, עדכנית ומותאמת לאורח החיים הנוכחי שלו.
"תיאטרון רוסי", הוא דוגמה לאחד מאותם השירים שהפסיק בנאי לבצע בהופעות לאחר שהתקרב לדת. לימים התגלה כי את השיר הוא כתב על השחקנית אפרת בן צור שעליה שר במקור: "אני כועס ומקווה שתיכשלי / שתמשיכי לרעוד ולפחד משיגעון / אמן תישארי לבד לנצח". את שורת המחץ האחרונה שינה הזמר בהופעותיו בעשור האחרון ל"שלא תישארי לבד לנצח", בין אם בנסיבות דתיות או לא. ועדיין, השיר נותר באותן רגשות ועוצמות גבוהות כמו אז.
בנאי מבצע את "תיאטרון רוסי" ב"תדר" (2022):
בהופעותיו של בנאי ניכרת לעיתים מבוכה על פניו כשהוא חוזר לשירים מתחילת הדרך. כך גם ב"כלום לא עצוב", כשהוא שר: "תינוק בקומה מעל בוכה חזק מאוד / אבא את אמא דקר וירה לעצמו בראש / ודם מקומה מעל נוזל לי על החלון / על מה אני חושב בלילה". בתיעוד מאחת ההופעות אף אמר בנאי: "מי זה המשוגע הזה? מי כתב את זה?"
בנאי במועדון הגריי ביהוד (2020):
יש גם שירים שבנאי לא יכול היה להשלים איתם והחליט לערוך בהם שינויים מסוימים. השיר שעבר את מתיחת הפנים המשמעותית ביותר הוא ככל הנראה "אקדח". אביתר שר במקור: "תשכבי על הרצפה בארבעים מעלות מאה אחוז לחות / למה פוחדת אני לא יעשה לך שום דבר רע / רק דלת נועל ושקט לא לדבר". ולא, הבעיה כאן בעיני בנאי היא לא "יעשה" במקום "אעשה". בהופעתו האחרונה בקיסריה המיר בנאי למילים: "תשכבי על הרצפה ב… אי אפשר לגעת ביופי / הדחיסות של העונג השקט בנשמה / לרגע אין עולם אין אני אין את / לרגע נשטף לתוך רגע משותף / רק דלת נועל ושקט לא לדבר". שורות נוספות שירדו מהביצוע המחודש: "חולצה שלך תני לי ביד אסחט הזיעה ואקרר פני / שמלה נגזור במספריים נזהר שלא לשרוט לך את העור".
בנאי בביצוע ל"אקדח" בהופעתו בקיסריה (2022):
אתי אנקרי
משירים על לוליטה ועל מיליונים שמתגלגלים ברחובות ו"לא שווים פרוטה", החלה אתי אנקרי להוציא חומרים על רוחניות ותהליך חזרתה בתשובה - ובהם האלבום "יא אמנא" שעיקרו שירים של יהדות תוניסיה, פרויקט שירי רבי יהודה הלוי ועוד.
בדומה לאביתר בנאי, גם אנקרי, זוכת פרס אקו"ם על מפעל חיים, חשה פער בין מי שהיא היום לבין יצירותיה המוקדמות. כך למשל שינתה היוצרת את השיר "לוליטה", שבו היא מדברת על צעירה מנוצלת, וקראה לה בשם חדש - "גאולה". כעת, במקום המילים המקוריות "לוליטה את ילדה יפה ויש לך פוטנציאל / זה לא קשור בשכל - זה טמון רק בישבן", שרה אנקרי בביצוע המחודש: "גאולה את ילדה יפה ויש לך פוטנציאל / זה דווקא קשור בשכל והרבה עמל".
אנקרי בת ה-59 הודתה שיש שירים שהיא לא מתכוונת לבצע יותר בעתיד, בלי לפרט באילו מדובר, וזאת בהמשך לבחירתה לא להופיע בפני גברים. באחד מביצועי הלייב ללהיט "רואה לך בעיניים", שנושא את שם אלבום הבכורה שלה שעימו פרצה לתודעה, התבדחה הזמרת כי היא צריכה להיזכר קודם באקורדים.
מרוקנרול לזמרת רוח: אנקרי בפסטיבל ערד 93':
"רואה לך בעיניים" - גרסת 2015:
אביב גפן
זו הייתה שנה מלאה בהתנצלויות מבחינת אביב גפן. היוצר - שעלה לכותרות בעקבות סיבוב ההופעות שערך בהתנחלויות בית אל וקדומים - הביע במהלכו חרטה פומבית על הדרך הפוסלת והמבטלת שבה נקט לדבריו במשך השנים כלפי הימין, הדתיים והמתנחלים - הן בטקסטים שכתב והן בהשקפתו הפוליטית.
"ניסיתי לבסס את עצמי בקרב המעריצים שלי", אמר אביב לקהל על הימים הראשונים שבהם פרץ לתודעה המוזיקלית. "דיברתי מתוך בורות וזלזול באחר. ככל שהתבגרתי, אני מאוד מצטער על זה. למדתי הרבה דברים ואני כאן מתוך אהבה ואחדות".
עוד הוסיף הזמר: ב"ישראל 2022 להגיד 'אחדות' זה בחינם, אבל לפעול למענה ונגד החרמות - יש לזה מחיר גבוה, שאותו אני משלם באהבה. אני אספוג כמה חיצים כואבים ורעילים בשביל הדור הבא שיגדל לתוך אהבת אמת, כי אנחנו היינו ותמיד נהיה אחים. נהיה ימין, נהיה שמאל, אבל לפני הכול נהיה בני אדם".
עוד לפני הופעותיו בהתנחלויות, החל אביב להביע עניין ביהדות ולהיפגש עם רבנים כחלק מהתיקון לכאורה שהוא מעוניין לעבור עם עצמו. ב"חג הגאולה" החב"די הוא נפגש עם חסידים ואמר להם: "גאה בכם שאתם לומדים תורה, תמיד אגן עליכם" – וגם אז התנצל על "הבורות הגדולה".
בהמשך השנה, שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון וגפן פתחו בסדרת ימי פעילות משותפת לתלמידים דתיים וחילונים בשיתוף קבוצת זאפה, על רקע ועדת "חיים בשותפות" של משרד החינוך, לחיבור בין הציבורים השונים בחברה הישראלית.
גפן כתב לאורך הזמן שירים רבים שעסקו בסוגיות של שלום, דת וצבא, שלימים הפכו להמנוני רוק. בהם ניתן למצוא את "שיר תקווה" ("נקבור את הרובים ולא את הילדים", "נכבוש את השלום ולא את השטחים") שגפן אכן מבצע בהופעות - ו"אני שונא" ("שונא נורא את הכפייה הדתית, שילכו ילמדו מקופים", "אני שונא את התקווה, בתקווה שישנו את התקווה") - שיר שבימים אלה כבר לא לוקח חלק בליין-אפ של האומן.
כבר לא שונא - גפן בהופעה ב-1993:
בטור מיוחד ל-N12, כתב לאחרונה היוצר: "אני, אביב גפן, עייף ממעגל השנאה הבלתי נגמר הזה. הרגשתי לא פעם שאנחנו מן גלדיאטורים שנלחמים למטה, מדממים, מאובקים ועייפים, כשהממשל יושב ביציעים הממוזגים והנוחים שלו. אנחנו אלה שהורגים זה את זה והופכים לכלי הרג - או כמו שהם מכנים אותנו, 'מנדטים'. שיח השנאה הזה חייב להיפסק, ואני ארצה לדעת שעשיתי הכול כדי שזה יקרה".