שנתיים אחרי שמת, יהודה בארקן (ברקן) חוזר לעוד סרט אחד אחרון - בקולו. הסרט חדש הוא ביוגרפיה אישית וקולנועית: בארקן בקולו מדלג בין התחנות בחייו עם קצת עזרה מחברים, קולגות ובני משפחה. "הלו, וואו, זה אני יהודה, תעצרו! מישהו יכול להסביר לי רגע מה קורה פה?", הוא נשמע בסרט מדבר על מותו. "זה לא מה שהיה אמור לקרות. טוב, אני מבין שזו לא מתיחה.. כן, לפעמים בן אדם מגיע למצב שקוברים אותו ואני לא מדבר על הביקורות, הן תמיד ניסו לקבור אותו. בואו, הכינו את הכרטיסים והיכנסו לסרט על החיים שלי".
גם שנתיים אחרי מותו, פס הקול של סרטיו הוא עדיין הנושא המועדף לחידוני טריוויה במשפחת ברקן. הנכדים שלו עוד לא צפו בכל הסרטים, שצולמו הרבה לפני שנולדו, אבל לפחות אצל הגדולים הזיכרון של סבא יהודה עדיין טרי. "קוראים לי יהודה ברקוביץ'. ילד חמוד ממשפחה פולניה שמחה שמתיישבת לה בנתניה", הוא מספר בסרט ("יהודה ברקן - אנחנו לא ניפרד לעולם", שמשודר בהוט 8 וביס ישראלי).
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מה חשבת על הסרט על סבא?
"שזה היה סרט טוב שמדבר עליו אישית וגם נפשית, גרם לי לבכות", עונה בדמעות בן ברקן, נכדו. "אהבתי אותו ממש.. קשה, כשהוא נפטר זה הרגיש כאילו חלק חשוב ממני הלך".
בארקן היה חתום בחייו על 40 סרטים, בתפקידים ראשיים ומשניים וכבמאי, מפיק ותסריטאי. חלקם היו שלאגרים בקנה מידה שהיום קשה לדמיין: כל מי שגדל בשנות ה-80 יכול לצטט בעל פה קטעים שלמים. למרות שמעולם לא נהנה מאהדת המבקרים, הקהל הצביע ברגליים. "יהודה עשה סרטים שמייצגים אותנו, זר לא יבין", מסביר אלון גור אריה, במאי ותסריטאי הסרט. והבן עידו מחדד: "יש קבוצה קטנה של קולנוענים שיצרו את הקולנוע הישראלי ויהודה בארקן הוא בעצם חלק מהם".
הפך לאשף המתיחות: "היו מספיק פראיירים"
בשנות ה-70 ו-80 הוא היה אחד השחקנים והיוצרים המצליחים בקולנוע הישראלי ורבים ראו בו את הישראלי האולטימטיבי. "הגיע אליי היפיוף של הקולנוע", נזכר שותפו זאב רווח. "אז ברור שאני הייתי קורא לו קלארק גייבל. והוא היה קורא לי בגלל הכיעור שלי סטיבי וונדר", וניצה שאול מוסיפה: "יהודה היה שחקן קולנוע נטו, כל כך מדויק, כל כך קטן".
מתיחות, כמו גם אלו שהיו על הסט, היו חלק בלתי נפרד מהקריירה שלו, ובשנות ה-80 הוא המציא אותן מחדש בקולנוע. ב"חייך אכלת אותה" הורה לנוסעים לדחוף את הרכבת, ונזכר: "זה לא יתואר, כשהתחילו לצאת המוני אנשים, התחילו לדחוף את רכבת ישראל, עד כדי כך הייתי המום שפשוט שכחתי לצעוק אקשן לצלמים. מה שרואים בסרט זה לא את הרכבת של 8:00, אלא את הרכבת של 9:00, גם שם היו מספיק פראיירים שדחפו".
במהלך השנים בארקן עשה שבעה סרטי מתיחות שהיו כולם הצלחה אדירה בבתי הקולנוע. רק שאז התברר שלא רק על הדמויות בסרט הוא עבד. השדר, הקריין והמתחן משה טימור נזכר: "שאלתי אותו 'תגיד, האנשים האלה שהיו במתיחה, הם יודעים מזה, או ש...?' אז הוא אומר 'תשמע, יום צילומים זה עולה הרבה כסף, אני לא יכול לזרוק כסף".
"היינו תמימים וחשבנו שאפשר הכול"
ובאותם סרטים נחשף עוד צד בבארקן - בוטה, שוביניסטי וחסר בושה. השחקניות בסרטיו התבקשו לא פעם להתפשט. השחקנית ג'ודי פאר אומרת: "יהודה מתקשר ואומר לי: 'אני מביא מישהי שיש לה חזה מאוד מאוד גדול ואני עושה משהו בקשר לפומלות, את יכולה בשביל כאילו ההשוואה, תרימי גם את את החולצה שלך'. אמרתי לו 'תראה, אני מוכנה אבל בהבטחה שלך שאני רואה את זה בעריכה ואם אני אומרת לא, אתה מוריד את זה'. ואישרתי - אם אתה מציע למישהו והוא מסכים, אין פה שום ניצול".
והשחקנית קרוליין לנגפורד מוסיפה: "אף אחד לא ניצל אותי בצעירותי. בכלל לא. נהניתי מאוד, אני הייתי עושה את זה עוד הפעם". בסרט נשמע ברקן אומר: "אני יודע מה עובר לכם בראש - 'מה? זה מה שהילדים ראו אז בקולנוע?' כן, אלו שנות השמונים. היינו תמימים וחשבנו שאפשר הכול. חשבנו... היה אפשר הכול". מפיק ומפיץ הסרטים משה אדרי משחזר: "ברקן הגיע אליי ושאל 'למה לא מציגים בערוצים שלנו את הסרטים המצליחים של המצלמות הנסתרות?' והסברתי לו שהזמנים השתנו".
קצת עשיתם לו הנחות בקטע הזה.
במאי ותסריטאי הסרט, אלון גור אריה, משיב: "בפירוש חיפשנו מי שיגיד שזה היה לא בסדר ולא מצאנו, מהאנשים שהיו אז שם בסט. גם כשמספרים על משהו שנשמע היום קשה, הם מספרים את זה בחיוך ובגעגוע מסוים". והמפיק עופר נעים מדגיש: "לא היה מישהו שאמר משהו אחר, לא היה בא מישהו ואמר: 'תשמע, יהודה עשה דברים שלא רצינו שהוא יעשה והכריח אותנו ולא הכריח אותנו'".
עם זאת, הבן עידו מודה שקטע אחד זעזע אותו מאוד - זה קרה מאחורי הקלעים בצילומי "אבא גנוב 3", כאשר אביו ניסה לסחוט מהשחקנית עירית שלג נשיקה לעיני המצלמות. "זה היה לי קשה לצפייה. אני חושב שאם הם היו עושים את הסרט הזה לפני עשר שנים, שום דבר לא היה קורה, לא היינו בכלל מתייחסים לזה, אבל זה באמת איזשהו קטע שנכון להיום אתה מבין כמה שהוא עבר את הגבול".
איילת מנחמי, במאית אבא גנוב 3, מגיבה: "טוב כל השיח הזה הוא לא רלוונטי לתקופה ההיא, יהודה הוא דור אחר. אי אפשר פתאום לצפות ממנו ובטח לא בדיעבד של עשרות שנים אחורה להיות לא יהודה או לא הדור שלו. אז זה היה מקובל, לא מוצדק אבל מקובל".
"ברקן ניצח את באטמן"
כשסרטי המתיחות מיצו את עצמם, בארקן גילה שאף אחד לא מחכה לו. הוא הפך כל כך מזוהה עם הז'אנר שנחשב נחות, עד שכדי לקבל תפקידי משחק הוא נאלץ להפיק את הסרטים הבאים בעצמו. ובנו עידו נזכר איך כמעט היה הילד בסדרת סרטי "אבא גנוב": "פשוט לא מצאו את הילד הנכון, אני באיזשהו שלב ניגשתי לאודישנים ובאמת הייתי כסוג של ברירת מחדל, אמרו 'או-קיי, עידו בסדר, אפשר... שמיש'. דפיקה בדלת, נכנס בן עם אימא שלו, אומר: 'אתה יהודה ברקן? אני הבן שלך'". ובן ציון, שגילם לבסוף את בן, אמר לימים: "ובן ציון: "החיבור היה בינינו מאוד מאוד טבעי, מאוד מאוד טבעי. אני זוכר שבטקסט אפילו השם היה צ'יקו לילד והחליפו אותו לבן מרוב שהדמות כל כך התאימה למה שהם רצו".
וההצלחה שברה שיאים: "אחרי שבאמת 'אבא גנוב 1' היה שלאגר היסטרי, 'אבא גנוב 2' יצא ובדיוק יצא הבאטמן הראשון בארה"ב עם מייקל קיטון", משחזר הבן רועי. 'אבא שלי היה נורא בלחץ כי בכל זאת 'אבא גנוב' מול באטמן הגדול. 'אבא גנוב' נתן נוק-אאוט לבאטמן ואז אני הולך איתו ברחוב יום אחד והוא אומר לי 'תזכור דבר אחד - ".B.B.B - ברקן ביט באטמן, ברקן ניצח את באטמן".
סיפור האהבה הקיצוני והבת הסודית: "אני אבכה"
בשלב הזה בחייו בארקן כבר הספיק להתחתן ולהתגרש פעמיים: "לדעתי סיפור החיים שלי הוא הרבה יותר מורכב מאשר סיפור שבסרט", סיפר על עצמו. החתונה הראשונה הייתה בתחילת שנות העשרים שלו. חברו אריה מוסקונה מסביר: "היה אחד בלהקה איתנו שקראו לו ראובן שנער, הוא היה ברזילאי, הוא הביא אחת, דבר כזה יפה לא ראיתי. ראובן התחיל לצאת איתה, יהודה ראה אותה, חמד אותה מההתחלה, חטף אותה, לקח אותה, הוא הכניס אותה להיריון, הסתכסכו, רבו, היא חזרה לברזיל".
בארקן דיבר על כך בריאיון למני פאר: "ילד שנקרע בין שני הורים, את החוויה הזו אני עברתי על בשרי. היא היום בברזיל". כשנשאל אם נפגש איתה, השיב: "אני אתחיל לבכות, זה לא פייר. לא, אני לא נפגשתי, אני לא ראיתי אותה אף פעם". מאז זכה לפגוש את בתו הבכורה פעם אחת במהלך ביקור בברזיל. רק אחרי מותו היא ביקרה בארץ ופגשה את המשפחה.
את החלום להקים משפחה משלו הגשים עם נילי ברקן. כשנפגשו הייתה גרושה עם ילדה שאותה אימץ, ביחד הביאו את רועי ועידו. הבדרן דודו דותן תועד בחתונה אומר: "הוא עלה לי עד פה, הפעם הבאתי לו מתנה זולה, אני לא יכול להיכנס לחובות מכל חתונה שלו". גם הנישואים האלה לא החזיקו מעמד ובהמשך התחתן בשלישית.
בארקן הצליח בגדול אבל כנראה שהנפילה הייתה רק עניין של זמן. מוסקונה מספר: "הוא היה טס ברחבי העולם ומהמר ומפסיד לא מעט". והבן עידו משחזר: "בכל סוף שבוע שהיינו הולכים אליו, היה טקס קבוע שזה היה שאבא מביא שרוול חישגד. היינו יושבים, מגרדים". הזמר ישראל גוטסינדר מצמד רעים, חברו של בארקן, מאשר: "מאה כרטיסים, מאתיים כרטיסים - זה לא זכה, זה לא זכה. פשיטת רגל מוחלטת".
"היו לו כל מיני מחשבות לא טובות"
לצד ההצלחות הגדולות היו גם כישלונות מהדהדים. מאחר שבארקן קיבל עליו גם להפיק את הסרטים, כשההשקעות לא הוכיחו את עצמן הוא שקע בחובות. הרצל כהן, שעבד כגובה חובות, נזכר: "פעם אני רואה איזה צ'ק של יהודה שחזר ובאתי למשרד של יהודה, פרצתי, נכנסתי והוא מוצא חצי גורילה על ידו. אתה יודע, אני בא לגבות אותך, אתה אמור אולי קצת לפחד, אולי קצת להתרגש. הוא אומר 'שב, שב, אתה לא גובה והצ'ק הזה אנחנו נשלם אותו, זו לא הבעיה, אתה לא יוצא מפה, אתה מפה איתי, משנים את החיים".
וכך היה: "ואותו בחור בעצם היה המגן של יהודה מהשוק אפור", מסביר עמית ברטוב, עורך הדין של יהודה. "הוא הפך בעצם להיות המגן של יהודה וכשהיו באים אנשים הוא אומר להם 'רגע, לאט לאט, אתם לא מגיעים ליהודה, אתם עוברים דרכי'". אך החובות לא נעלמו: "כשישבתי איתו הוא סיפר לי שבאחד הערבים כשהוא כבר ממש חשב, היו לו כל מיני מחשבות לא טובות ומשה אדרי בא לדבר איתו, ככה לראות", אומר ברטוב, ואדרי מאשר: "בזמנו כשהיה לו תסריטים, אני קניתי ממנו חצי מהזכויות ועם זה החזרנו חלק מהחובות לשוק האפור".
בארקן סיפר לימים על ההסתבכות: "נכנסתי לחובות ולא הייתה לי ברירה כי הבנקים לא נתנו לי יותר אשראי ונאלצתי לגשת לשוק האפור. אז אני הגעתי למצב כזה שעשיתי איזו עסקה גדולה ועם הכסף של העסקה הגדולה הזו שילמתי את החובות לשוק האפור ולא שילמתי את חובותיי למס הכנסה". הוא הודה והורשע בעבירות מס, היה קרוב לחתום על עסקת טיעון שהייתה שולחת אותו לשנתיים בכלא אך חזר בו – ובית המשפט גזר עליו עבודות שירות בלבד.
על התחזקותו אמר: "אם אני לא הייתי בעולמה של תורה בתקופה הזו, אני כיהודה ברקן לא הייתי כאן. כי המכה הייתה כל כך חזקה שלא נותרו לי הרבה ברירות", ומוסקונה מוסיף: "יש מצב שהמשבר הכלכלי הביא אותו להתחזקות ולאמונה בשם". בניגוד לאחרים שחזרו בתשובה, בארקן לא התנתק מעולם מעולם הבידור החילוני. הוא המשיך להופיע בסדרות טלוויזיה ובסרטים, וגם בסרט החדש שמנסה לפתור את כל חידות חייו.
"מרגיש שהוא השאיר חלק אצלי"
ובכל זאת נשארת לפחות שאלה אחת פתוחה - איך הצליח בארקן שנתיים אחרי מותו לקריין את הסרט בקולו? הבמאי גור אריה אומר: "כשאתה חושב על הקול של יהודה בארקן, מה שמתנגן לאנשים בישראל בראש זה את הקריינות שלו לסרטי המתיחות. ואמרנו, אם נצליח שהיהודה הזה יקריין גם את הסרט על עצמו, זה כל הזמן יהיה עם קריצה ונרגיש שהוא שם".
איך עושים את זה?
"מאנשים שצפו בסרט עד עכשיו - ההימור הראשון שזה AI, אינטליגנציה מלאכותית שמייצרת את יהודה. יש מי שאומר שהוא הספיק להקליט את הקולות האלה לפני שנפטר, והתשובה היא..."
והבן עידו מאשר: "אני ה-AI" - ומדבר בקולו של אביו. "בכל פעם שהיינו מתחילים להקליט אז הייתי צריך להיכנס קצת לדמות, בכל זאת, אני לא מדבר רגיל כמוהו, אולי קצת נשמע אבל עדיין צריך... הוא דמות, הוא היה דמות"
הסכמת ישר או שחשבת על זה קצת?
"לא, הסכמתי ישר. הרגשתי על עצמי שאני מתחיל להיות דומה לו. פיזית ומחשבתית והתנהגותית קצת – רק קצת - ומאוד ווקלית. התחפשתי לסנטה קלאוס ונכנסתי ואשתי צילמה את זה ואחר כך ראיתי את זה - אתה בטוח שזה אבא שלי. אני בכלל מרגיש מהרגע שהוא עזב, אני מרגיש שהוא השאיר איזשהו חלק אצלי, הוא נשאר אצלי איכשהו, איפשהו וזה משהו שמאוד התרגשתי ורציתי לעשות".
הסרט הוא מחווה לאומן שהיה חלק בלתי נפרד מהישראליות - ובמידה מסוימת גם ניסח אותה. יהודה בארקן היה אדם עממי וחם שאהב לקחת סיכונים בחייו האישיים והמקצועיים ולפעמים שילם על כך מחירים - אבל לפני הכול הוא היה שחקן וקולנוען שלא הפסיק לחפש דרכים לשמח את הקהל שלו, לספר להם סיפורים, לגרום להם לצחוק ולהתרגש ובסוף כמובן, למחוא כפיים.
תחקיר: נוי ברכה