90 שניות בסך הכול ארכה פעולת סבנה - 90 שניות מרגע שמפקד הסיירת אהוד ברק נתן את השריקה והחוליות פרצו לבואינג החטוף, ועד שהחוטפים נהרגו, החוטפות נוטרלו והנוסעים שוחררו - מלבד מרי הולצברג שנהרגה מכדור בודד במהלך קרב היריות שהתחולל סביבה ומעולם לא הובהר מי מהלוחמים ירה את הכדור שפגע בה.
16 לוחמים השתתפו בפעולה, אבל באופן מפתיע למדי לפעולת סבנה אין רשומון: במשך 50 שנה לא היו הבדלי גרסאות עד שבנימין נתניהו, אז סגן ביחידה, הוציא החודש את הביוגרפיה שלו - ובה פסקת נפץ שמנסה לערער על אתוס הגבורה של מפקד הסיירת.
"זהותנו לא פורסמה מטעמי סודיות, מה שלא הפריע לאהוד ברק לוודא שעיתונאים מובילים יקשרו כתרים לראשו. במהלך השנים ברק עשה הון פוליטי ממבצע החילוץ של סבנה", כותב נתניהו בספרו "ביבי - הסיפור שלי". ואז נתניהו משחרר את הנצרה: "הוא מעולם לא טרח ליידע את הציבור או את העיתונות בכך שהוא אישית לא פרץ כלל למטוס. ברק היה צופה מהצד: תפקידו היחיד בהסתערות על מטוס סבנה היה לעמוד על האספלט ולשרוק במשרוקית".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מרדכי רחמים, לוחם סיירת מטכ"ל לשעבר וממשחררי המטוס החטוף, אומר כעת: "יש כעס גדול על ביבי, באמת, גם אני אישית לא מבין איך הוא ירד לרמות כאלה, סתם להכפיש מפקד באמת ראוי ולהגיד את הדברים האלה, זה לא מקובל. מה גם שאין בזה שום גרעין של אמת".
"ברק הגה את הרעיון"
גם בשיא הטינה הקשה שצמחה בין השניים ברק הקפיד כל השנים שלא לומר מילה רעה על תפקודו של נתניהו הצעיר ביחידה. הצבא היה מחוץ לתחום עד השבוע שעבר: "סבנה זה המבצע האחרון שנתניהו ראוי שהוא ישמיע בו איזושהי ביקורת מסיבות שידועות היטב לו ולחלק ממשתתפי המבצע, פחות לציבור", אמר ב"פגוש את העיתונות" בסוף השבוע האחרון.
אש גדולה התחילה לפשוט בשדות המדיה החברתית: למה בדיוק רמז ברק? היה את הסיפור הידוע על האקדח שנתניהו לא הסתיר מספיק טוב שהתגלה על ידי נציג הצלב האדום, מה שסיכן לרגע את הפעולה - אבל בעיקר דיברו על מרי הולצברג, ההרוגה היחידה, ומהר מאוד התחילה לרוץ הספקולציה שנתניהו הוא שהרג אותה בשוגג. הרשתות כידוע לא צריכות הרבה יותר מרמיזה מעורפלת בשביל מסקנות נחרצות.
ב-8 במאי 1972 נחת בנמל התעופה לוד מטוס של חברת סבנה שנחטף על ידי ארבעה פלסטינים מארגון ספטמבר השחור. "המזון והמים החלו להיגמר ולא הנוסעים, החוטפים או הישראלים, ידעו איך ומתי תסתיים החטיפה", דווח אז ברשת NBC. סיירת מטכ"ל לא עסקה עד אז באירועים כאלה: הלוחמים לא אומנו מעולם באקדחים, אבל ברק לחץ לצאת לפעולת השתלטות מהירה.
מרקו אשכנזי, לוחם מילואים בסיירת מטכ"ל, סיפר בריאיון לסרט "סבנה" (יונייטד קינג ושידורי קשת): "ואז ברק הגה את הרעיון - נגיע למטוס כצוות שבא להכין את המטוס להמראה". נתניהו נזכר בצילומים של אותו סרט: "עכשיו השאלה כמובן היא עם מה נפרוץ פנימה. כי אתה לא יכול לסחוב איתך את הנשק שלנו שהיה קלצ'ניקובים, נניח אפילו עוזי, הם יראו את זה. היינו צריכים ללמוד להשתמש באקדח. לקחו אותנו להאנגר בצד, הראו לנו 'זה מטוס, זה אקדח'. כל אחד קיבל בערך שלוש דקות אימון על אקדח. ועם זה יצאנו לדרך".
מרדכי רחמים היה לוחם משוחרר שעבד כמאבטח באל על, לכן ידע להשתמש באקדח. והכי חשוב - שלוש שנים קודם לכן הוא חיסל בציריך לבדו שני מחבלים שירו על מטוס אל על, אחד בירייה ואת השני חנק עם הידיים. לכן הוא קיבל את המשימה החשובה ביותר: לפרוץ למטוס ולרוץ מיד לעבר המקום שבו הקפטן אמר 'מונח מטען החבלה'. זה עד כדי כך היה קריטי שהיינו חייבים להגיע למטען הזה".
הלוחמים עמדו בזוגות ליד שבע דלתות המטוס, מחכים לשריקה של אהוד ברק שמסמנת להסתער פנימה. "אני נכנס ומיד אני חוטף אש", נזכר רחמים. "נרתעתי לאחור ונכנסתי פעם שנייה".
אבירם הלוי, מחבר הספר "סיירת מטכ"ל - המבצעים הגדולים", מוסיף: "באותו רגע נכנס עומר ערן מפתח החירום השני על אותה דלת, הוא רואה מולו את המחבל יורה חצי שמאלה אל מורדוך". עומר ערן שחזר: "אני רואה את המחבל עומד ויורה אז על מרדכי. אני הרמתי את האקדח, יריתי בו ולשמחתי פגעתי בו בכדור אחד, פה במצח" והלוי מוסיף: "ואז מרדכי יכול להיכנס ולדהור לכיוון תא הטייס ששם נמצא קפטן רפעת, מפקד המחבלים".
"הכדור יצא ופגע לביבי בזרוע"
ומרדכי ממשיך לתאר את מה שהתרחש בתוך המטוס: "אני חוטף אש מכיוון הקוקפיט ומתחיל קרב יריות ביני ובין המחבל. אני עובר מספסל לספסל, יורה, יורה. הוא יורה, אני יורה, עד שנגמרת לי המחסנית. אני זז הצידה, נצמד לכיסא, מחליף את המחסנית. זינקתי שוב מהמקום והמשכתי את הקרב איתו. הוא כנראה נגמרה לו התחמושת באקדח והוא נכנס לתא השירותים. אני שחררתי את האקדח וגמרתי עליו את כל התחמושת שנותרה".
שני חוטפים חוסלו, נשארו שתי החוטפות. "ירו בעלי, מיד הסתכלתי. רציתי ללכת לחומר הנפץ, כדי לפוצץ", שחזרה תרס חלזה החוטפת בריאיון ל"סבנה", ורחמים נזכר: "אני רואה את החולצה שלה פתוחה, את החזייה, ובתוך החזייה שתי סוללות אצבע. מיד הרמתי אותה, הוצאתי לה את הסוללות בתוך החזייה ובדיוק ברגע זה הגיעו מרקו אשכנזי וביבי. מרקו תחקר אותה כי היה לחץ איפה מטען החבלה. תוך כדי שהאקדח דרוך ונתן לה סטירה, נפלט כדור, הכדור נכנס לה בכתף, יצא בצד השני ופגע לביבי בזרוע".
הסופר אבירם הלוי מסביר: "ופחות או יותר בזה נגמר האירוע, כולם מבינים שאין יותר במי לירות וכולם צועקים 'חבר'ה, אקדחים בשישים מעלות, לפרוק', נגמר האירוע.
איפה ברק כל הזמן הזה?
רחמים: "ברק מפקד על הפעולה מתחת למטוס, רואה שהכול מתבצע לפי התכנון".
אז הוא לא פרץ למטוס?
"אין שום סיבה שהוא יפרוץ למטוס, הוא מפקד הפעולה".
והטענה שכל תפקידו היה לעמוד ולשרוק במשרוקית בזמן שכולם פורצים פנימה?
"תשאל כל לוחם או כל קצין בכל יחידה, זה הגיוני? זה לא שאנחנו מסתערים על חוליה שבצה"ל המפקד הוא בראש המסתערים. פה לא הייתה את הסיטואציה הזאת. פה היו לוחמים מיועדים כל אחד לנקודה שלו. הטיעון הוא כל כך מגוחך".
"למה לקלקל את זה?"
הפרשן הצבאי אמיר אורן מחדד: "ברק היה האיש המרכזי בפעולה הזו. כמובן שכשיש לך כוח מתחתיך ועוד כוחות מסביב אתה צריך להיות בעמדה שבה אתה מנהל את הפעולה כולה. אתה לא יכול להיות אחד הפורצים ואין פה שום בעיה של אומץ לב כי ברק היה גם נועז וגם תחבולן ומקורי".
נתי דינר, יוצר הסרט "סבנה", מדגיש: "התפקיד של ברק היה להיות בנקודה מרכזית שבה השריקה שלו תפעיל את כל הדלתות. הוא רץ לכיוון הכנף ודוחק בכוח להיכנס וכשהוא רואה שמאחורה בדלת האחורית הצוות של עוזי דיין מתעכב, הוא רץ אחורה, עולה בסולם ונכנס אחרי הכוח של עוזי דיין מאחורה למטוס". אבי בניהו, דובר צה"ל לשעבר, טוען: "ביבי נתניהו מסתכל על האירוע הזה כפוליטיקאי ולא כלוחם. הוא היה לוחם ללא חת, הוא בא ממשפחה של לוחמים. באמת יש לו זכויות רבות כלוחם. למה לקלקל את זה?"
כשנתניהו כותב שברק עשה הון פוליטי מסבנה - הוא לא טועה. בבחירות 99' ברק הביס את נתניהו אחרי קמפיין שהדגיש את חלקו של ברק בהשתלטות, כולל התמונה האיקונית בסרבל הלבן: " כשמטוס סבנה נחטף בתל אביב הוא לבש בגדי מכונאי והוביל בעצמו את המבצע לשחרור בני הערובה וחיסול המחבלים", נאמר בתשדיר - שהתמקד גם בשורת הצל"שים והאותות על המדים של ברק, החייל המעוטר בתולדות צה"ל. גם את זה נתניהו מבקש עכשיו להקטין בספר שלו.
"מתוך חמשת שהצל"שים שבהם זכה", כותב נתניהו, "ארבעה הוענקו לו עבור פעולות לאיסוף מודיעין. פעולות אלו היו נדירות בזמנו ביחידה אך במהלך הזמן הפכו לשגרתיות, כולל בתקופת שירותי כמפקד צוות. אבל היה הבדל אחד בין המצבעים שהוביל ברק למבצעים שהובלנו אנו: התגמול שלנו על השלמתן לא היה צל"ש, אלא ארוחת ערב באחת המסעדות של כרם התימנים בתל אביב".
וברק משיב: "את הצל"שים קיבלתי מרמטכ"לים - מצ'רה (צבי צור), מרבין כמה פעמים ומדדו, על פני יותר מעשר שנים. ייתכן באמת שלנתניהו יש ויכוח איתם אז נו, שיתווכח איתם".
לפי הלוי, "הטיעון, וגם את זה אני משוכנע שנתניהו יודע היטב, הוא בין רדוד לבין פתטי, מה הקשר? במציאות של תחילת שנות השישים, עת קיבל ברק את הצל"שים שלו, הוא קיבל אותם בדין, בזכות ולא בחסד, על מבצעים חשובים, ייחודיים ומורכבים מאוד. קשה, במאמר מוסגר, להגזים בחשיבות של מה שברק עשה ובתרומה שלו לתפיסות מבצעיות שמשמשות את היחידה ובעקיפין גם את הצבא עד היום".
אבל הספקולציה הבעייתית ביותר קשרה את נתניהו לירי בנוסעת מרי הולצברג. "נורו בסך הכול משהו כמו 50 כדורים על ידי כוחותינו, ועוד 10 כדורים על ידי שני המחבלים", אומר הלוי. "היא נורתה בראש בשלב מאוד מוקדם יחסית, אי אפשר לדעת על ידי מי. ולשאלות 'איך זה לא בדקו?' ברור שלא בדקו, זה לא היה אירוע פלילי".
אף אחד לא בדק את הקליע?
"ברור שלא. זה לא היה במודעות של... זה לא היה בצורך, זה לא היה... לא הייתה סיבה"
כל הרמיזות האלה שביבי נתניהו הוא זה שהרג אותה?
"בטעות יסודם. או מרוע לב... בדרך כלל מבורות כי לא יודעים, כן?"
למרות שהסיכוי הוא אחד לשבע
"נכון, אבל אני אומר מתוך באמת ידיעה מעמיקה של הפרטים שהסיכוי שזה דווקא הוא הכי קטן"
למה?
"כי כשהוא נכנס הוא כבר ראה אותה מתה"
הוא ירה בכלל?
"אני לא יודע. גם אני קראתי רמיזות על זה. זה גם פחות חשוב מי הרג אותה".
ובניהו מדגיש: "זה קרה בסערת הקרב תחת אש בתוך שטח קטן כשיש לך משימה ברורה ויש גיבוי מוחלט ומלא למי שעשה את זה. הוא עשה את זה בשוגג, הוא עשה את זה תחת סיטואציה מסוימת וצה"ל ומדינת ישראל נותנים לו גיבוי מוחלט ומלא, לכן זה לא כל כך חשוב. אם יתברר שזה נתניהו, לא תרד לו בעיניי נקודה של זכות אחת ואם לא... וככה גם הפוך. זה פשוט לא משנה. זו רכילות זולה שכבר פגה תוקף".
הפרק הנוכחי הוא עוד הסלמה בעיסוק האובססיבי רב השנים של נתניהו וסביבתו בהקטנה של אהוד ברק, למרות שהאיש כבר מזמן אינו מהווה עבורו סיכון פוליטי. למה כל כך הרבה אנרגיה מופנית לשם? למה היה צריך לערער אפילו על אתוס פעולת סבנה ועל צל"ש הרמטכ"ל?
לפי הפרשן אמיר אורן, "יש לפחות שלושה אנשים שיש לו עניין לא פתור איתם וזה אביו, בן ציון נתניהו, אחיו הבכור יוני ואהוד ברק מפקדו שכלפיו תמיד הייתה לו יראת כבוד והוא כנראה רוצה לשווא לזכות בהכרתו. הוא מאוד מאוד נעלב, נפגע, מהערותיו כמו כזכור 'יוני היה מתבייש בך' והוא מנסה להחזיר לו. למה הוא חוזר דווקא לשנת 72'? כי זה כנראה אחד המקרים היחידים שבהם הוא יכול לספר על השתתפות שלו באירוע שבהחלט הייתה בו גבורה של הלוחמים, הוא היה אחד מהם".
מלבד הפסיכולוגיה, העובדות הן כן ברורות למדי. הצל"שים והאותות של ברק מייצגים רק קצה ממה שעשה. הטענה שלא פרץ למטוס סבנה נכונה בדיוק כמו העובדה שבטהובן לא שר בעצמו בפרק הרביעי של הסימפוניה התשיעית ונתניהו רשאי לנשום לרווחה: לא הוא היה האיש שירה למוות בבת הערובה.
תחקיר: הדי זעירא