כשטיטי איינאו, בהיריון מתקדם, רואה את החדר שעוצב לתינוק שהולך להיוולד לה היא מתרגשת מאוד. "זה מעבר למה שחלמתי", היא אומרת ומוחה דמעה. על הקיר היא מופתעת לגלות תמונה ישנה שלה ושל אימא שלה. "לא מאמינה ששמתם את זה פה", היא אומרת ולא מצליחה לעצור את הדמעות.
ככה דמיינת את זה?
"האמת שלא דמיינתי כי אף פעם לא היה לי ילד או חדר משלי בתור ילדה".
אנחנו רגילים לראות את טיטי איינאו אחרת - מחייכת, זוהרת, בטוחה בעצמה, בכל זאת מלכת יופי לשעבר, אבל ברגעים האלה, רגע לפני הלידה שתסמל עבורה את החלום ליציבות ולבית בישראל היא נזכרת בילדה הקטנה שהיא הייתה. זאת שגדלה בלי אבא ואימא ובלי חדר משלה.
למה את אוהבת את זה?
"קודם כל יש פה פילים, שפיל זה חיה שאני מאוד מאוד אוהבת. יש לי אותה גם מקועקעת פה", היא מצביעה על היד שלה ומראה את שאר הקעקועים: "אימא שלי, אני ואחי, ואני אעשה גם את הילדים".
זה לא קלישאה שאומרים שיש חדר, וחדר זה בית, ובית - יש לזה משמעות. את מקימה משפחה במדינת ישראל, זה לא רק טיטי העולה החדשה. את משלימה את ההתערות החברתית הישראלית עד הסוף.
"כן. אני בונה פה דור חדש ואני עושה את זה עם גבר לבן ישראלי".
"יצא לי לחלום על אמא שלי יותר"
צחי פרנקל, בן זוגה של טיטי, הוא איש נדל"ן, גרוש עם שני ילדים והוא מתורגל בסיטואציה. "אני מקווה שאני משרה לה אווירה של רוגע ושל שלווה שהכול בסדר, זה מאוד חשוב", הוא אומר.
טיטי, אני זוכרת שקראתי שאמרת שבאירועים משמחים, כמו שהיית קצינה בצבא וכשנפגשת עם אובמה אמרת שבכל פעם בסיטואציות המאוד גדולות האלה של החיים תמיד את נזכרת ומתגעגעת לאימא - ועכשיו את הולכת להיות אימא.
"נכון. יצא לי לחלום על אימא שלי יותר, יוצא לי לחשוב עליה יותר. אני גם חושבת על מה שהיא חוותה כשהיא עזבה אותנו. אני חושבת על זה שאני לא אוכל ללכת, להתנתק מהילד הזה יותר משבוע. אז התחושות האלה של מה היא הרגישה כשהיא הייתה חולה או כשהיא לא טיפלה בנו או כשהיא הבינה שהיא גוססת, אני יכולה להבין עכשיו מה היא הרגישה באותו זמן".
את שמה את עצמך בנעליה עכשיו בעצם. והעובדה שיהיה עוד מעט ילד שיקרא לך אימא ותשמעי את הדבר הזה פתאום כל הזמן.
"בואי נראה, ייקח לו זמן להגיד אימא", היא צוחקת.
ייקח זמן, אבל בסוף זה יקרה.
"כן, כן לגמרי"
"אני חושבת על מה שאימא שלי חוותה כשהיא עזבה אותנו. מה היא הרגישה כשהיא הייתה חולה או כשהיא לא טיפלה בנו או כשהיא הבינה שהיא גוססת"
"מי אתה שתחליט מי יהודי ומי לא"
טיטי התייתמה מאביה בגיל שנתיים ובגיל 12 אימה נפטרה ממחלה קשה. היא עברה לישראל עם אחיה יילק והשניים עברו לגור עם סבתם בעיר נתניה. בשנת 2013 היא נבחרה למלכת היופי ולמרות שהתחרות איבדה מזוהרה, טיטי היא מהאחרונות שעדיין זכו לתהילה. היא הפכה לדוגמנית בסוכנות יולי, הופיעה על השערים וכיכבה ב"הישרדות", "גולסטאר", ו"האח הגדול".
על פניו נראה שטיטי השלימה את תהליך הקליטה בחברה הישראלית, אך גם היום יש מי שדואג לערער את זהותה. "את יודעת, התקשרתי למוהל לפני כמה ימים, דיברתי איתו והכול היה נחמד וקבעתי איתו, ואז הוא שאל אותי 'מה העדה שלך?' אמרתי לו 'אני אתיופית', אז הוא אמר 'יש לך תעודת גיור?' אמרתי לו 'לא, לא הייתי צריכה להתגייר אני יהודייה'. הוא אמר לי 'את צריכה תעודת גיור בשביל שאני אעשה ברית מילה לילד שלך'".
מה הרגשת?
"זוועה, כי יש אנשים שצריכים גיור ושעוברים גיור - אני לא צריכה גיור. למה אני צריכה גיור בשביל שאתה תבוא ותעשה ברית לילד שלי? אז זה כזה יש דברים שבאמת מחזירים אותך בבום לזה שאת עולה".
שלא נותנים לך להרגיש בבית עד הסוף.
"כן, כן. וגם מי אתה שתחליט מי יהודי ומי לא".
טיטי אישה חזקה, היא לא רוצה להתקרבן או להפגין חולשה. בטח לא להתלונן על גזענות. אבל השיחה הזאת עם המוהל נגעה בנקודה הרגישה.
"את יודעת אתמול ישבתי וחשבתי ואמרתי איך לא בא לי שהכתבה הזאת תלך לכיוון של 'הינה היא עוד פעם מדברת על גזענות והנה היא עוד פעם בוכה על גזענות', ואז ישבתי וחשבתי 'רגע למה אני צריכה להתבייש, למה אני צריכה להלקות את עצמי על זה שאני מעלה נושא שקרה לי עכשיו?'".
"הרי אם הייתי מחייגת לכל המוהלים שחייגתי אליהם וכולם היו נענים לי, אם לא הייתי מקבלת את התשובה הזאת, אז לא היינו מנהלים את השיחה הזאת, אז לא היינו דנים בזה. הרי אנחנו אומרים בהמנון 'להיות עם חופשי בארצנו' ומתי אתה יכול להרגיש חופשי?"
"בתוך הבית שלך, בבית שלך לא שופטים אותך, בבית שלך לא אומרים לך שאתה פחות טוב כי אתה בצבע אחר – הבית שלך מקבל ומכיל אותך".
"התקשרתי למוהל לפני כמה ימים, דיברתי איתו והכול היה נחמד וקבעתי איתו, ואז הוא שאל אותי 'מה העדה שלך?' אמרתי לו 'אני אתיופית', אז הוא אמר 'יש לך תעודת גיור?'"
"בער להיות במקום היציב הזה מבחינה כלכלית"
"
לפני כמה חודשים פתחה מכון יופי - "Urban beauty Salon by TITI". אני שואלת אותה מה הבייבי שלה, המכון או התינוק שאצלה בבטן. "זה גם וגם, זה תאומים שנולדים ביחד", היא אומרת.
בעצם בשנה וחצי האחרונות כל כך הרבה דברים קרו והשתנו בחיים שלך, למה לא לחכות עם העסק? מה בער?
"בער להיות במקום היציב הזה מבחינה כלכלית. עכשיו כשיש לי ילד בדרך זה חיים אחרים. זה לא שאני יכולה פתאום לטוס לניו יורק ופתאום לעשות את התצוגה הזאת או איזה קמפיין שבא לי. אני הולכת לשלב הבא בחיים שלי וצריכה גם הכנסה יציבה".
יש את המקום הזה של אני לא מוכנה להיות תלויה במישהו? זה שם אותי חלשה, אני רוצה לדעת שאני תמיד יכולה לעמוד על הרגליים לבד?
"בחיים לא הייתי תלויה באף אחד. תמיד דאגתי לעצמי ותמיד דאגתי לאנשים שמסביבי. תמיד אני עשיתי את הכסף שלי, ובאמת באמת חייתי לבד, זה לא שהיו איזה הורים שליוו אותי ושילמו לי את השכר דירה אני הייתי צריכה להסתדר מגיל מאוד מאוד צעיר".
כשטיטי מדברת על להסתדר לבד לא מדובר רק על לדאוג לעצמה. כמו בתקופה הקשה שאחיה יילק נזקק לתרומת כליה. "היו לי תקופות שבאמת זה היה רק אני ואחי, תקופות שהוא חלה וזה היה רק אני והוא, ואני צריכה להיות הרבה יותר בבית חולים, היו תקופות לא פשוטות", היא אומרת בכאב.
"בחיים לא הייתי תלויה באף אחד. תמיד דאגתי לעצמי ותמיד דאגתי לאנשים שמסביבי. תמיד אני עשיתי את הכסף שלי, זה לא שהיו איזה הורים שליוו אותי ושילמו לי את השכר דירה אני הייתי צריכה להסתדר מגיל מאוד מאוד צעיר"
"פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרגישה יציבות"
אני פוגשת את טיטי וצחי בבדיקת האולטרסאונד. "תמיד אמרו לי על ילד שזה יהיה משהו שהוא שלי", טיטי אומרת, "יש משהו עם החיים שעברתי שהייתי כל הזמן במעברים. כל הזמן הייתי פה, הייתי שם, ושום דבר לא היה יציב בחיים שלי, וזה פעם ראשונה בחיי שאני מרגישה יציבות, והילד הזה הוא בכלל עוד יותר נותן לנו את החותמת של 'יאללה, אנחנו מתקדמים הלאה ואנחנו פה ואנחנו מתרחבים והכול בסדר'".
"איזה מהמם, נכון שהוא חמוד", היא אומרת מול תמונת האולטרסאונד.
"היו לי תקופות שבאמת זה היה רק אני ואחי, תקופות שהוא חלה וזה היה רק אני והוא, ואני צריכה להיות הרבה יותר בבית חולים, היו תקופות לא פשוטות"
הפגישה הבאה שלנו היא מיד אחרי הלידה: "עוד לא עיכלתי והבנתי מה עברתי שם, אבל בעיניי זה מטורף שנשים עוברות את וכאילו דקה אחרי את אימא", היא אומרת. "אני זוכרת שהניחו אותו עליי ופחדתי לגעת. לא הבנתי".
צחי: "זה היה מומנט, כמו שאומרים. היא הייתה לביאה בכל מובן המילה כשהגענו עד הלידה עצמה. היה באמת מדהים".
טיטי: "הוא כל הזמן איתי. אני כאילו מפחדת לתת אותו לאחיות לבדיקה".
צחי: "היא פוחדת שיחליפו לה אותו", הוא אומר והם צוחקים. "את לא מבינה".
זה משפיע עליכם? כל הסיפור הזה של החלפת התינוקות.
"אני ידעתי שהוא יהיה איתי באפס הפרדה, אבל כן", היא צוחקת, "נכנסה מישהי אתיופית שגם כן נשואה ללבן, אז אז אני כזה ככה: 'אני לא משאירה פה את הילד שלי'", היא אומרת והם צוחקים.
"חברה שלי באה לפה ואמרה 'מה זה הוא לבן'", היא מספרת פתאום. "אמרתי שכל התינוקות נולדים ככה. אחרי זה הם מקבלים צבע".
זאת שאלה שאנשים מעזים לשאול?
"כן", הם עונים.
"זה כל כך מעניין איך שהוא נראה? מה שחשוב לי שיהיה בריא ושהכול יהיה תקין באמת, לא אף ומצח", היא אומרת.
"זאת הייתה תמונת הניצחון שלי"
כשהעולם כולו סער סביב צבע עורו של הנסיך של הארי ומייגן מרקל הביעה טיטי נחרצות את דעתה וזאת עוד לפני שידעה שתצטרך להתמודד עם הסוגיה הזאת בעצמה. במשפחה אומרים לה שהתינוק נראה אשכנזי. "לא, הוא יקבל את הצבע שלי עוד דקה", היא אומרת להם.
בסופו של דבר נפתרה בעיית המוהל, כזה שלא יטיל ספק ביהדות של טיטי ולא יערער את זהותה.
"יש לנו את הכבוד להזמין את בניה טוחורוב להיות הסנדק", אומר המוהל בברית. "בניה הוא התורם כליה של אחי", מסבירה טיטי. "אז היה לנו חשוב לכבד אותו בזה, שהוא יכבד אותנו בזה.
"וייקרא שמו בישראל דוריאן יאיר רפאל", מכריז הסנדק וכולם מוחאים כפיים, וברגע הזה הכול התחבר. הרעש נעלם. החלוקה לקבוצות, סימני הזהות וכל שאר התבניות החברתיות התפיידו והרגעים האלה הם רגעים מעטים וכל כך מיוחדים.
"זאת הייתה תמונת הניצחון שלי, הבית שבניתי", אומרת טיטי.
"אני רוצה שהבן שלי יגדל בחברה שלא ישפטו אותו"
"דוריאן שלי", היא מדברת אל התינוק, "נסיך עולם". "הוא ילד שהוא חצי שחור וחצי לבן ואני רוצה שיהיה שלם עם שני הצדדים שקיימים בו". "כל הכבוד לך דוריאן שלא בכית, אני יוצאת פה אימא אש", היא אומרת וצוחקת.
מה היית רוצה שיקרה?
"אני רוצה שהבן שלי יגדל בחברה שלא ישפטו אותו. שהבן שלי ועוד הרבה ילדים אחרים שנמצאים בשוליים שלא מרגישים שווים שירגישו שווים. אני רוצה לבנות חברה שהיא יותר מתוקנת, יותר מקבלת, אני רוצה לחיות במדינה שבאמת אני ארגיש בבית".