בשעת אחר הצהריים, כשהחום המעיק משחרר בניחותא את אחיזתו מעמק בית שאן, משתלטת על שדות קיבוץ שדה אליהו פסטורליה קיצית שקטה. המעיין הקטן שנובע בשולי הקיבוץ הומה נערים ונערות שבאו לסיים יום ארוך של טיול בטבילה מרעננת והשמש שלאט-לאט יורדת אל מעבר להר הגלבוע צובעת בתאורה מושלמת את השדות, ובהם שלל גידולים חקלאיים מכל סוג שהוא - מבזיליקום ועד אננס - וביניהם גם חלקה קטנה אחת ולא מרשימה במיוחד.
כל מי שיעבור ליד החלקה בת 30 הדונמים יתקשה להאמין שהשיח הקטן, השטוח והלא מרשים במיוחד שפרוס לרגליו, הוא צמח בעל מוניטין אגדי שעמד במרכז הפולחן בבית המקדש, שקיסרי רומא הורו לליגיונרים שלהם לשלוח ממנו הביתה חוטרי ענפים ושמלכת שבא, כך נטען, פיתתה באמצעותו את המלך שלמה. למעשה, די בקלות אפשר לחשוב אותו לאחד מהעשבים השוטים שצומחים בצפיפות מסביבו ושאותם עוקר עכשיו בידיו החשופות עדי לובל, מי שאחראי על החלקה הזאת.
אלפי שתילי מור רכים פרוסים בחלקה. הם נשתלו לפני שנה בדיוק, תחת לחץ רב - להספיק בטרם תחל שנת השמיטה - ונהפכו, לפחות לטענת לובל, לשדה המור הראשון בארץ ישראל מזה כמה מאות שנים לכל הפחות, המגודל כגידול חקלאי מסודר.
מותג של העולם העתיק
המותג מור ולבונה היה להיט ענק בעולם העתיק. הצמד-חמד הזה נודעו בעיקר כצמחי בושם וקטורת, אך היו ידועים גם ביכולות המרפא שלהם. ולמרות שהם לא אנדמיים לאזור הזה והובאו לכאן מבחוץ, מארץ ישראל יצאה הבשורה לכל העולם.
"היהודים עסקו בגידול ובטיפוח הצמחים, וגם בהפקת התוצרים ורקיחתם", מסביר פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן, חוקר החי והצומח של ארץ ישראל בעת העתיקה. "זה היה גידול שרק היהודים התמחו בו ועובדה שהרומאים אחרי חורבן הבית מתירים את היהודים כאריסים, כי הייתה להם מומחיות ומוניטין בתחום. יש אפילו עדויות שהרומאים, אחרי החורבן, גולשים מירושלים לכיוון יריחו ושם מתנהלת מלחמה על כל צמח וצמח, כי היהודים רצו להשאיר אדמה חרוכה, העיקר שלא יגלו את הסוד".
"יש עדויות שהרומאים, אחרי החורבן, מנהלים מלחמה על כל צמח וצמח, כי היהודים רצו להשאיר אדמה חרוכה, העיקר שלא יגלו את הסוד"
פרופ' זהר עמר, אוניברסיטת בר-אילן
המקור של הצמחים הללו הוא באזור חצי-האי ערב ומזרח אפריקה ויוסף בן-מתתיהו אפילו כתב שהם הגיעו לארץ על ידי מלכת שבא. אז מה הסיפור היהודי? מה יש בהם שכולם מזהים אותם כצמחים יהודיים? "היהודים היו היחידים שהצליחו לקחת צמח בר", מסביר פרופ' עמר, "לטפח אותו חקלאית ולהפוך אותו לצמח תרבותי כמו שהיום אנחנו מטפחים גידולים חקלאיים. זה הראש היהודי, כמו בהיי-טק. ראו צמח שיש לו פוטנציאל ועד עכשיו לא טיפחו אותו והם מרימים אותו".
תורם לבריאות הגוף והנפש
עדי לובל (53), בן קיבוץ הזורע, המעיד על עצמו כחקלאי בנשמה, הוא אחד כזה שמתמוגג מכל רגב אדמה ומתפעל מכל טרקטור. כעת הוא נשען על המסורת העתיקה הזו בכדי לחדש ימים כקדם. גם שתילי לבונה נשתלו באחת מפינות החלקה, אך בשונה מהמור הם התקשו להתאקלם בסביבתם החדשה ונעקרו. וכששי, רכז המטעים של הקיבוץ, מגיע לומר שלום, הם עוברים בין שורות השתילים ומתפתח בין השניים סימפוזיון קצר על נושאים כמו דישון והדברת מזיקים. אחרי הכול, איך בדיוק מחדשים ענף חקלאי שנעלם מן הארץ מתישהו בין המאה הרביעית לשביעית?
את המשימה הזאת לקחו על עצמם לובל ושני שותפיו דותן בונן, חבר הילדות שלו מהקיבוץ, וגיורא שמשי ז"ל בן קיבוץ יגור, שנפטר לאחרונה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. לפני שנתיים וחצי דבק בלובל ובבונן שיגעון המור כשנתקלו בו במקרה בערוגות הנוי של קיבוץ עין גדי - ומאז הוא מסרב להרפות. הם רקחו מפירותיו תרופה ניסיונית לקורונה, החלו לנסות ולגדל אותו לראשונה כגידול חקלאי וכעת הם כבר מפיצים את השמן מסחרית תחת השם "דביר" כתכשיר ה"מכיל ערכים ייחודיים התורמים לבריאות הגוף והנפש וכן נמצא יעיל בהקלה על מנעד רחב של תסמינים". בעתיד הם מקווים לשווק אותו כתרופה לפסוריאזיס ואולי אפילו לסרטן.
כרגע העסק מנוהל בשיטת ניסוי וטעיה. "הפיתוח של שיטת הקטיף זה האתגר הכי גדול שיש לנו", אומר לובל. "אנחנו עדיין קוטפים ידנית, אז לקטוף שלושים דונם ביד ייקח הרבה מאוד זמן ויצריך הרבה כוח אדם וכסף. מתישהו נהיה חייבים לעבור למכניקה. אני צריך לערוך מחקר חקלאי עוד לפחות עשר שנים כדי להגיע למשהו נורמלי כי אני לא יודע כלום. זה טונה עבודה - תחשוב ש-500 שנה שלא נגעו בצמח הזה".
"אני צריך לערוך מחקר חקלאי עוד לפחות עשר שנים כדי להגיע למשהו נורמלי, כי אני לא יודע כלום. זה טונה עבודה - 500 שנה לא נגעו בצמח הזה"
עדי לובל
"אם בתקופה הקלאסית הבושם הזה היה נחשב מאוד, אחרי כיבושה של ארץ ישראל על ידי המוסלמים הם שולטים מספרד ועד הודו והם מייבאים בשמים חדשים וגם תרופות ממקומות אחרים בעולם", מרחיב פרופ' עמר בנוגע לנסיבות שבהן נעלמו המור והלבונה מהנוף הארץ-ישראלי. "הערך של המור, הלבונה והאפרסמון יורדים משמעותית בתקופה ההיא בהשוואה לבשמים מדרום-מזרח אסיה", הוא אומר ומתייחס למין המור שמכונה במקורות גם אפרסמון.
ואז הגיעה הקורונה
באחת מפינות החלקה עומד שותפו של לובל - דותן בונן - ומשקיף על הנעשה. בונן הוא האיש שבזכותו כל זה קורה, המוח מאחורי תחייתו של המור. לפני כמעט 3 שנים הוא הגיע ארצה מביתו שבניו אורלינס לטובת הטיול השנתי הקבוע שהוא ולובל, חברי ילדות, מקפידים לצאת אליו מדי שנה.
באחד מימי הטיול הם מצאו עצמם בקיבוץ עין גדי, שבו מגדלים בשטחים הציבוריים כבר שנים רבות צמחי מור ולבונה ממינים שונים - כגידול נוי, חלק מפרויקט קיבוצי ארוך שנים. שם, בעין גדי, מסביר בונן, חווה הארה ששינתה את חייו. "היינו בבית ההארחה, בדרך לארוחת הבוקר, ראינו את האפרסמון ונורא רצינו להריח אותו. עוד לפני זה היה לי עניין בצמח והרבה סקרנות. עוד באותו בטיול אמרתי לעדי שאני מרגיש שאני רוצה לעשות משהו עם אפרסמון".
הביתה לניו אורלינס שב בונן כשבאמתחתו צרור פירות שקטף בעין גדי. בחודשים שלאחר מכן, הוא מספר, הפך את ביתו למעבדת רקיחות וניסויים, שבה מיצה מהפירות את השמן. לובל ובונן מעידים כי לא היו להם חלומות מרחיקי לכת לגבי המיזם החדש, הם ניסו בעיקר להבין אילו שימושים ניתן למצוא למרקחת שיצר בונן. מבחינתם, הם אומרים, היו מוכנים להסתפק בחלוקת צנצנות לחברים. אלא שאז, מעשה שטן, השתנה העולם ואיתו גם תוכניותיהם שלהם.
"לפני שנחתי בארץ עדי אמר לי 'יש איזה מחלה בסין, משהו. תיזהר שלא יפריעו לך להגיע לארץ, לטיול', וכשהיינו בעין גדי פתאום הכול התחיל", נזכר בונן. "שלושה-ארבעה חודשים, לא היה כל קשר בין הרקיחה שעשינו לבין הקורונה. רק בסביבות מאי-יוני 2020 הקורונה נכנסת לסיפור".
לאחר התפרצות המגפה החלו לובל ובונן לחלק את הרקיחה לחולי קורונה והם טוענים בתוקף, גם אם זה רחוק מלהיות מוכח מדעית, שהשמן שלהם הצליח להראות בזמן קצר הקלה וסימני התאוששות מהירים ביותר אצל החולים שנטלו אותו בבליעה. "אנשים דיווחו על איזה בום של הקלה בנשימה תוך כמה ימים", טוען לובל. "בגדול, מה שדיווחו לנו זה שמי ששכב עם חום יצא מזה ומי שהיו לו בעיות עם חוש הטעם והריח יצא מזה". ובונן מוסיף: "נתתי (את השמן) למישהי בארה"ב שהייתה חולת קורונה וראינו תוצאות מאוד מרשימות. תוך 48 שעות ממצב שהיא מתקשה לנשום ומרותקת למיטה הכול נפתח והיא קמה ממשכבה".
"נתתי את השמן למישהי בארה"ב שהייתה חולת קורונה וראינו תוצאות מאוד מרשימות. תוך 48 שעות ממצב שהיא מתקשה לנשום ומרותקת למיטה הכול נפתח והיא קמה ממשכבה"
דותן בונן
מהוליווד עד צפת
על אף שגם הוא - כמו לובל חברו - בן קיבוץ, בונן, בן 50, תמיר ועב בשר, בהחלט נראה מעט חריג בנוף של שדות שדה אליהו לא רק בגלל המראה הבריוני משהו - המעיד על מקצועו הקודם - אלא גם בזכות כיפת הצמר העבה והגדולה שעל ראשו - המעידה על התהליך הממושך שעבר מאז נטש את אותו מקצוע.
ב-1993, זמן קצר לאחר השחרור מצה"ל, עזב בונן את הארץ לטובת לוס אנג'לס, שם עבד במשך שנים כשומר ראשם האישי של כוכבים הוליוודיים ידועי שם כמו שרון סטון וג'ים קארי, ואפילו הופיע במספר להיטים הוליוודיים, בין היתר כפעלולן. עם קארי עבד תקופה ממושכת, עבודה שהתפתחה לחברות שנמשכת גם היום. כשהגיע עם הבוס-חבר לפני 14 שנה לניו אורלינס במסגרת צילומי סרט בעיר, נשאר בה והחל לעסוק בנדל"ן ולפתח עסקים גם בתחומים נוספים.
בניו אורלינס החל בונן לראשונה להתקרב לדת. "מגיל אפס אני זוכר את המורה לתנ"ך אומרת 'אתם יודעים ילדים התנ"ך הוא מסמך היסטורי'. וכבר מאז יש לי בעיה עם זה", ממשיך בונן לספר.
בונן, שמייחס את עצמו לשושלת ידועה של רבנים מצפת, מדבר על "תודעה שהגיעה מכוח עליון" כשהוא מספר על אופן רקיחת השמן שיצר. פה ושם בשיחות איתו מוזכרת השכינה ועולות גם סוגיות של קבלה מעשית. הוא, אגב, גם טוען שהשמן מהנס המפורסם של חנוכה היה שמן מור. הוא מודע היטב לכך שעבור המשקיף הסביר מהצד הסגנון והגישה שלו עשויים להישמע, איך נאמר, מעט הזויים. וזה כולל גם את חברו-שותפו הוותיק והארצי במיוחד. "אנשים רציונליים כמו עדי מתקשים לראות את האותות והמופתים", הוא מודה בחיוך והשלמה.
דותן בונן בסרטו של וויל סמית' "פוקוס":
"אהבת חינם" נגד הנגיף
בשלב הבא, תחת הכותרת "אהבת חינם", החלו השניים - יחד עם שותפם השלישי, גיורא שמשי ז"ל, שצורף למיזם זמן קצר קודם לכן, ובשיתוף קיבוץ עין גדי, שנרתם לטובת העניין, וגיא ארליך מחוות האפרסמון (עוד עליו בהמשך) להפיץ בהיקף נרחב אלפי צנצנות עם השמן שלהם למאומתי קורונה. המבצע עורר עניין נרחב בשעתו ברשתות החברתיות, ויחד עם זאת גם לא מעט ביקורת.
איך הממסד הרפואי מגיב לכל העניין?
"הייתה בחורה בצפת שפשוט לא עניין אותה כלום והיא הכניסה 40 בקבוקונים למחלקת הקורונה בביה"ח זיו", עונה בונן. "גם במחלקת הקורונה בלניאדו נכנסו הבקבוקונים שלנו. אבל אנחנו לא מנסים לקרוא תיגר על הממסד בשום צורה".
"הייתה בחורה בצפת שפשוט לא עניין אותה כלום והיא הכניסה 40 בקבוקונים למחלקת הקורונה בביה"ח זיו. גם במחלקת הקורונה בלניאדו נכנסו הבקבוקונים שלנו"
דותן בונן
בונן ולובל מספרים על מספר בתי חולים בישראל ושמות של מספר רופאים שהסכימו להירתם והכניסו את שמן המור והלבונה למחלקות שלהם והעניקו אותו למטופליהם. שני רופאים בכירים משני בתי חולים במרכז הארץ שאיתם שוחח מגזין N12 אישרו כי אכן שיתפו פעולה עם המיזם וסיפקו את השמן לחולי קורונה (במקרה של בית חולים אחד) וסרטן (בבית החולים השני). שני הרופאים מסרו כי לא נרשמו ממצאים בולטים ב"ניסוי" הזה, ובאחד מבתי החולים הופסק שיתוף הפעולה אחרי שמשרד הבריאות קבע כי לשמן אין תקינה המאפשרת לשלבו בטיפול בבתי החולים.
"אבל אז איזה מישהו קם ואמר 'אין לזה בדיקות בקטריאליות'", אומר בונן, "והניסוי הופסק". החבורה אמנם נטשה את היומרה להביא מזור לחולי הקורנה, אך שיגעון המור והלבונה המשיך לאפוף אותה ולהביא אותה למחוזות חדשים.
קיבוצניקים במשימה תנכ"ית
אנחנו נוסעים יחד בראשית הקיץ לעין גדי – המקום שבו הכול התחיל. זמן לא רב קודם לכן, במאי האחרון נאלצו השניים להיפרד מהצלע השלישית בשותפות שלהם – גיורא שמשי, שנפטר ממחלת הסרטן.
"גיורא היה המנוע של הפרויקט", מספר לובל על שותפו-חברו הוותיק. "הוא היה פעיל ברמה יוצאת דופן והזיז אותנו קדימה". לובל ובונן מרבים לדבר בשבחי התכשיר שפיתחו, אך דווקא עבור חברם המנוח לא העניק השמן מזור. "השמן עזר ללא מעט אנשים עם סוגי סרטן שונים, אבל לא אצלו כי אנחנו יודעים שהוא לא מתאים לכל סוגי הסרטן ועל סרקומה הוא לא עובד, וזה כאב לגיורא מאוד", משתף לובל.
"השמן עזר ללא מעט אנשים עם סוגי סרטן שונים, אבל לא לגיורא ז"ל, השותף שלנו, כי אנחנו יודעים שהוא לא מתאים לכל סוגי הסרטן ועל סרקומה הוא לא עובד, וזה כאב לגיורא מאוד"
עדי לובל
לובל ובונן הם כאמור יוצאי קיבוץ וכך גם שמשי, שותפם המנוח, בן קיבוץ יגור. בנוסף, הם הצליחו לרתום שני קיבוצים נוספים לטובת המיזם: עין גדי ושדה אליהו. יש משהו אירוני בחבורה של קיבוצניקים שמקימים לתחייה צמח עתיק מימי התנ"ך עמוס בהקשרים דתיים. "אנחנו כולנו ערבים זה לזה והנפש שלנו קשורה", מצהיר בונן. "עדי לא אדם מאמין, אבל הדרך שבה שנינו מתייחסים לאנשים ואוהבים אנשים היא אותה צורה. מה שיש פה זה אהבת ישראל ואהבת אדם. כן כיפה, לא כיפה, זה סתם הגדרות".
"עדי לא אדם מאמין, אבל הדרך שבה שנינו מתייחסים לאנשים ואוהבים אנשים היא אותה צורה. מה שיש פה זה אהבת ישראל ואהבת אדם. כן כיפה, לא כיפה, זה סתם הגדרות"
דותן בונן
מלכות המור והלבונה של עין גדי
השעה היא כבר תשע בבוקר בעין גדי. בימים הקודמים, מספרים בקיבוץ, החום כאן האמיר כבר בשעות האלו אל מעל ל-40 מעלות. החום הזה והיובש שאיתו הם, בין היתר, הגורמים לשגשוגו של המור שבגינה לרגלינו.
בעלות הבית מגיעות בקלנועית הקיבוצית המדוגמת שלהן. ניצה חופש בת ה-85 וענת רז, הצעירה מחברתה בעשור, הן מלכות המור והלבונה של עין גדי, התואר שבו מכתיר אותן לובל. "חוץ אולי מענת וניצה אף אחד לא יודע איך לגעת בצמח הזה", הוא ממהר להצהיר.
עין גדי לקח את המור והלבונה כפרויקט כבר בסוף שנות השבעים, ובשנים שחלפו מאז התמלאו יותר ויותר גינות וערוגות בקיבוץ בצמחים הללו, והמור, הוא היהלום שבכתר. גינת מור רחבת ידיים נשתלה בכניסה לקיבוץ וצופה אל ים המוות כבר יותר מ-15 שנה. בקצהו האחר של הקיבוץ, באתר החפירות של בית הכנסת של עין גדי העתיקה, נמצאה כתובת פסיפס המשביעה את תושביו של היישוב, שנחרב במאה השישית, לא לגלות לזרים את "רזא דקראת", כלומר את סודה של העיר - אופן הפקת שמן המור והלבונה.
"יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים על הצמח הזה", מצהירה חופש כשהיא ממללת בידיה את עליו ומפיצה כך את ריחו ההדרי המרוכז, משהו בין לימון לקלמנטינה. היא מלווה את הצמח הזה כבר מאז הגיעו לקיבוץ השתילים הראשונים ממדבריות אתיופיה לפני 40 שנה. רז, חברתה, הצטרפה אליה בהמשך וכעת כחברות קיבוץ בפנסיה הפרויקט הזה הוא עיקר עיסוקן. ניצה, סבתא ל-17 נכדים ושני נינים, מספרת שאת יומה היא פותחת בשפשוף פרי המור הזערורי על חניכייה. חומרים בפרי, היא מסבירה, מסייעים במניעת דלקות. ענת, לעומתה, אימצה את המור כתכשיר לטיפול בשריטות על העור.
ניצה, סבתא ל-17 נכדים ושני נינים, מספרת שאת יומה היא פותחת בשפשוף פרי המור על חניכייה. ענת, לעומתה, אימצה את המור כתכשיר לטיפול בשריטות על העור
עוד הרבה לפני שלובל, בונן יבדל"א ושמשי ז"ל גילו את המור והלבונה, בעין גדי כבר זיהו את הפוטנציאל המיוחד הטמון בהם. יחד עם מכון המחקר והפיתוח ים המלח ניסו בקיבוץ להפיק קרם הגנה טבעי מהשמש על בסיס השמן שלהם - ניסיון שכשל. הם גם בחנו אפשרות להפיק מהצמחים תרופות מעולם הרפואה האלטרנטיבית. שלושת הקיבוצניקים היזמים, כך מסתבר, הם האחרונים בשורה ארוכה של אנשים וגופים מהארץ וגם מן מהעולם שנדבקו בשיגעון, ולא דווקא מסיבות עסקיות.
"פתאום יום אחד קיבלנו מכתב מכומר גרמני שביקש מאיתנו זרעים של מור כדי לשתול בגינה של הכנסייה שלו ובתמורה הוא שלח לנו זרעים של זן מור אחר", נזכרת רז. וחופש מוסיפה: "מהוותיקן ביקשו שנשלח להם ענפים מהמור האפריקאי והאפיפיור נפנף בזה באחת המיסות שלו".
"כשהם פנו אלינו היינו די סקפטיים", היא אומרת על לובל, בונן ושמשי. "הם נראו כמו חבר'ה שיעשו משהו קטן ולא יצליחו, אבל הם היו עקשנים ונחמדים. להגיע למוצר מצמח, זה לוקח עשרות שנים - אין לי מושג איך הם עשו את זה כל כך מהר".
"מהוותיקן ביקשו שנשלח להם ענפים מהמור האפריקאי והאפיפיור נפנף בזה באחת המיסות שלו"
ניצה חופש
חלוץ הטרנד הריחני
גם אם זו עדיין נחלתם של משוגעים לדבר, העניין במור ובלבונה בארץ הולך וגדל כל העת. גם מכוני המחקר מגלים יותר ויותר עניין בפוטנציאל המדעי והמסחרי שמאחוריהם. כ-40 קילומטר צפונית מעין גדי יושב ראש וראשון לאותם משוגעים, מי שאולי ניתן לומר עליו שאפילו התחיל את הטרנד. לפני 14 שנה הגיע גיא ארליך מירושלים לקיבוץ אלמוג ופתח שם את "חוות האפרסמון". בחווה שלו הוא מטפח כבר שנים אלפי שתילים ועם הזמן עשה לעצמו שם של מומחה גדול בתחום.
בראשית דרכם פנו אליו לובל, בונן ושמשי והחל שיתוף פעולה. ארליך היה אמור למעשה להצטרף אליהם כמעין שותף רביעי. "כשהתחילה הקורונה אני הסתובבתי בתחושה שאולי הצמחים שלי יכולים לעזור כאן ושיתפתי את דותן בתחושה הזאת וסיכמנו שננסה לעשות משהו", משתף ארליך. "הוא הבטיח לי כל מני דברים שיקרו ובפועל לא קרו. אני לא איש דתי, אבל אני אדם מאוד פתוח ומכבד מסורות של אחרים", הוא אומר ומסייג: "קשה לי עם אנשים שאלוהים מדבר איתם".
בין השלושה לבין ארליך מתקיים מאז קרב קרדיטים. הוא מייחס לעצמו את הסטארט-אפ. "דותן הגיע אלי בתקופה שהייתי במציאות לא פשוטה של מלחמת קיום. הוא סיפר שהוא מאוד מתחבר למה שאני עושה ורוצה לעזור לי. תוך כדי שעבדתי מאוד קשה על לחלק את השמן שלנו גם פתחתי בפניהם את כל המערך שלי, הכול היה גלוי ופתוח בפניהם. ניהלנו משא ומתן ואני אפילו קיבלתי את הדרישות שלהם באותו משא ומתן, אבל באיזשהו שלב הם הודיעו שהם איבדו עניין".
ארליך מדגיש שאינו נוטר להם טינה ואפילו מברך על התחרות שנוצרה. על אף שבשונה מלובל ובונן שכבר החלו לשווק את השמן שלהם במספר חנויות ארליך עדיין לא חדר לשווקים עם מוצר. "בשנים האחרונות חששתי מאוד ממתחרים, היום אני מבין שתחרות זה דווקא טוב, בעיקר בכדי לקדם את המודעות. לדותן יש חלק בזה שהוא דחף אותי לעשות מעשה, אני מעריך אותו על זה. הוא איש טוב ואני אפילו מחבב אותו, חוץ מזה שהוא מדבר עם אלוהים".
"אני מעריך את דותן מאוד על שדחף אותי. הוא איש טוב ואני אפילו מחבב אותו, חוץ מזה שהוא מדבר עם אלוהים"
גיא ארליך, חלוץ האפרסמון בארץ
פרמקולוג חרדי שלומד טיסה
עוד דמות שמעורבת בניסיון להעיר לחיים את חזון המור והלבונה היא ד"ר יהושע מאור, פרמקולוג וטוקסיקולוג, שנשכר על ידי לובל, בונן ושמשי כיועץ מדעי. מאור רחוק שנות אור מהדמות הקלאסית של מדען. בעת לימודיו בארצות הברית, לפני כ-25 שנה, התקרב לנציגות חב"ד מקומית, והחל תהליך הדרגתי של התקרבות לדת, בעקבות כך גם עלה לארץ ממולדתו ברזיל.
כיום מתגורר מאור בשכונה חרדית למדי בירושלים ומגדיר את עצמו כחסיד של הרב עובדיה המנוח, מה שמסתבר משתלב לא רע עם שני הסטארט-אפים הביוטכנולוגיים שייסד. גבות מתרוממות לא זרות לו, את הפוסט-דוקטורט בהרווארד עשה כבר כחרדי לכל דבר, ואם כל זה לא מספיק: בצעירותו גם חילטר כזמר ג'ינגלים בפרסומות רדיו בברזיל ולאחרונה אף החל ללמוד טיסה.
"בינתיים זה מוצר קוסמטי, אבל זו קוסמטיקה טיפולית שיכולה לעזור מאוד לפסוריאזיס", הוא אומר על התכשיר שהשותפים משווקים כרגע בארץ, שניתן בצורה של מריחה על העור ולא בבליעה - כפי שניתן בתקופת הקורונה, וזאת כדי לעמוד בדרישות משרד הבריאות. במקביל, לפני מספר חודשים הגישו בקשת פטנט בארצות הברית לשימוש בתכשיר להקלה על תסמיני העור מהם סובלים חולי פסוריאזיס, שם הם מבקשים אישור לתכשיר בבליעה.
"הם ביקשו להתמקד בדבר שהכי קל להוכיח. בשביל להוכיח אפקטיביות על מחלה כמו סרטן אתה צריך שנים רבות", הוא מסביר את ההתמקדות בפסוריאזיס. מאז החל השלב המסחרי של מיזם תחיית המור והלבונה מקדיש ד"ר מאור חלק ניכר מזמנו לפרויקט שאליו התגייס מטעמים מדעיים ואמוניים. "העובדה שהם לוקחים כאן משהו מקראי ולשים על זה את כל הידע שקיים היום במדע - זה ממש תחיית המתים בשבילי", הוא מצהיר, "מדע ודת, וספציפית קבלה, זה הכול קשור".
"העובדה שהם לוקחים כאן משהו מקראי ולשים על זה את כל הידע שקיים היום במדע - זה ממש תחיית המתים בשבילי. מדע ודת, וספציפית קבלה - זה הכול קשור"
ד"ר יהושע מאור, היועץ המדעי של הפרויקט
זה בכלל לא מור זה מיסטר איקס
ובזמן שיותר ויותר אנשים נסחפים אחרי הטרנד, יש גם מי שמקלקל במעט את המסיבה. מספר אנשי בוטניקה טוענים בתוקף שה"אפרסמון" הוא בכלל צמח שהתגלגל לארץ מצפון אמריקה ומגיע מאותה משפחה בוטנית.
"הטיפוס המקורי של הצמח בכל מקרה לא בידינו וכשיהיה לנו יום אחד שלום עם סעודיה (מקור האפרסמון בחצי-האי ערב) אני מקווה שנסגור גם את הפינה הזו", מסביר אחד מאותם משביתי שמחות, ומוסיף, "אבל הצמח הזה שקיים פה, נקרא לו מיסטר איקס, מבחינה מדעית מבדיקות שעשו לו יש לו תועלות מדעיות ורפואיות כנראה טובות מאוד. אני לא אומר שהוא לא טוב מבחינה רפואית וקוסמטית".
הצמח איקס שגדל בשדה אליהו ועין גדי, מכונה בבוטנית שוטפת commiphora gileadensis, שם שלא ברור מה מקורו, המשייך אותו להרי הגלעד - אלו שמתנשאים מעל לחלקה בשדה אליהו. אך למרות החיבור הגיאוגרפי-בוטני היפה הזה, גם לובל ובונן נאלצים להודות ביושר שאין להם שום דרך ודאית לומר שזהו אכן הצמח האגדי ההוא.
מה יהיה עבורכם הצלחה? אני שואל אותם לפני שאנחנו נפרדים. "ההצלחה היא שבכל בית בישראל יהיה צמח כזה (מור) בגינה", מצהיר בונן. "הוא מוזכר עשרות פעמים במקורות שלנו והוא משל לרפואה בעם ישראל, אז למה הוא לא בנמצא פה? המעמד הרם שהיה לו זה בעיקר בזכות היכולות הרפואיות המטורפות שלו".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv