כשהיא יושבת בחדר הקטן שלה בתחנת המשטרה בראש העין מספרת רס"מ ריקי דברייב בגאווה מופגנת על שירותה. "כשאתה עובד מתוך שליחות אתה לא רואה את עצמך עושה משהו אחר", היא מצהירה. עם זאת, כשהיא מסתובבת בעירה, בני ברק, היא חושבת פעמיים האם ללבוש מדים. "קרה כבר שהלכתי עם מדים וחטפתי לא מעט, כל מני תגובות ואמירות. גם היו מקרים שנזרקו עליי אבנים. אני מדברת איתך על לפני שמונה שנים, היום הציבור הרבה יותר חשוף לעניין הזה של חרדים במשטרה, זה כבר אחרת".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
את שירותה, כאמור, דברייב אינה עושה בתחנה שבעיר מגוריה אלא דווקא בתחנת ראש העין - החולשת גם על אלעד, כמו גם על מושבי הסביבה. בתחנת בני ברק עצמה משרתות שתי חוקרות חרדיות ולצידן חוקר גבר חרדי - שלושתם אינם תושבי בני ברק. לא מדובר בתעלול של פקיד במחלקת כוח האדם שחמד לצון אלא מדיניות מכוונת של המשטרה. "בציבור החרדי כולם נפגשים עם כולם, זה מאוד קשה לטפל באוכלוסייה שאתה נתקל בה כל יום", אומרת דברייב. "זה לא בריא לחקור מישהו ואז לראות אותו בסופר".
דברייב, בת 33, נמצאת בימים אלו בהריון מתקדם, בבית מחכים לה עוד שלושה ילדים. המקצוע המורכב בו בחרה מכתיב מטבע הדברים זליגה מתמדת בין העבודה לבית. "העומס הוא לא בעבודה, אלא אחר כך. אתה מגיע הביתה כשאתה ממוטט כי זו עבודה שלוקחת המון כוחות נפשיים ויש הרבה תיקים שאתה לוקח אותם אישית. תיקים של עבירות מין, אלימות במשפחה ובני נוער - אלו תיקים שאתה יוצא איתם עם הרבה מחשבות וזה תופס אותך".
"העומס הוא לא בעבודה, אלא אחר כך. אתה מגיע הביתה כשאתה ממוטט כי כי זו עבודה שלוקחת המון כוחות נפשיים"
רס"מ ריקי דברייב
"לא ידעתי לקראת מה אני הולכת"
יחסי המשטרה והחברה החרדית בנויים מרבדים רבים של מורכבות. עם ההבנה הזו ולאור הקושי העצום להשיג שיתוף פעולה מהציבור, ניגשה המשטרה לפני שמונה שנים לניסיון ראשון לגייס חוקרים ובעיקר חוקרות, מקרב הציבור הזה.
דברייב הייתה אז סטודנטית למשפטים, אחת מאלפי סטודנטים בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו. ההיכרות שלה עם המשטרה, היא מודה, הייתה בשלב הזה מוגבלת למדי. "כששמעתי משטרה מה שהיה בראש שלי זה הפגנות, כיכר השבת, והחיכוך של המשטרה עם החברה החרדית - רק בנושאים האלו".
"מצד שני", היא אומרת, "גם ידעתי שאם בן אדם נקלע למצוקה, הולכים למשטרה. אבל עד שהסבירו לי, לא ידעתי באמת לקראת מה אני הולכת. בגלל שהתגייסתי במסגרת מיוחדת לחברה שלנו גם היה לי קל יותר להבין מה זה משטרה".
"יש הרבה תיקים שאתה לוקח אותם אישית. תיקים של עבירות מין, אלימות במשפחה ובני נוער - אלו תיקים שאתה יוצא איתם עם הרבה מחשבות וזה תופס אותך"
רס"מ דברייב
בקמפוס החרדי באונו לומדים כיום כ-3,000 סטודנטיות וסטודנטים חרדים ולקריה למעלה מ-7,000 בוגרות ובוגרים במסלולים מגוונים ביניהם משפטים, מנהל עסקים, חינוך ומדעי החברה. הלימודים מתקיימים בצורה המתאימה לאורח החיים החרדי, מתוך הבנה שזו הדרך המשמעותית והטובה ביותר לשלב אותם באקדמיה ולאחר מכן בשוק העבודה.
"בלימודים בקמפוס החרדי מה שהכי משך אותי זה כל הנושא של דיני משפחה והקורס של המשפט הפלילי", היא נזכרת. "חיפשתי אחרי הצדק והסיוע לקורבן. לא ידעתי בכלל מה זה חוקר משטרה לא היה לי שום מושג שיש בכלל דבר כזה, או בכלל על המשטרה. ואז הקריה האקדמית באה אלי עם ההצעה הזו. זה היה שוק שאמרו לי שמחפשים חוקרות חרדיות ולמרות שלא ממש הבנתי מה זה, זה נשמע לי בול על מה שעניין אותי בתחום הפלילי. הסבירו לי מה זה בכלל ואז זה לקח עוד שנתיים עד שהתגייסתי ובזמן הזה למדתי מה בכלל זה אומר - ושיש במה לטפל בחברה החרדי, שזה גם הייתה הפתעה בשבילי".
"עומס מטורף, אין זמן לנשום"
מאז החלה בשירותה, לפני 8 שנים, מנהלת דברייב סדר יום עמוס לעייפה. כל יום, היא משתפת, נוחתים על שולחנה כעשרה תיקים חדשים, לא כולם נוגעים לחברה החרדית. "ואנחנו עוד תחנה קטנה. זה עומס מטורף, ואין זמן לנשום פה. אבל עושים את זה בכיף", היא אומרת.
דברייב מתמחה בעבירות חמורות, אך לאו דווקא בסוג אחד של עבירות. חלק משמעותי מאוד בעיסוקה המשטרתי, החלק העיקרי למעשה, הוא עבירות מין. "אחד התיקים האחרונים שלי, הוא של בחור צעיר שפגע מינית בילד בשנות העשרה המוקדמות שלו", היא משתפת. "הייתה שם מורכבות מאוד גדולה, בעיקר כי לא שיתפו פעולה - לא מהצד הזה וגם לא מהצד ההוא".
"הילד הזה כמעט בגיל של התאומים שלי - אתה לא יכול לברוח מהמחשבה הזאת", היא משתפת. "אתה הולך עם זה כל הזמן, עם הפגיעות שהיו שם. אתה פוגש ילד כזה תמים ולא מפסיק לחשוב על מה עשו לו, ואיך אתה נלחם בשבילו".
"אבל בסוף אתה רואה הצלחות וזה הסיפוק הכי גדול", היא מדגישה, "כל המחשבות על העומס, העייפות ומה שכרוך בזה מתבטלות בשנייה כשאתה יודע שאתה מביא תוצאה טובה".
"אחד התיקים האחרונים שלי, הוא של בחור צעיר שפגע מינית בילד כמעט בגיל של התאומים שלי ואתה לא יכול לברוח מהמחשבה הזאת. אתה הולך עם זה כל הזמן, עם הפגיעות שהיו שם"
רס"מ דברייב
את זוכרת את התיק הראשון שטיפלת בו?
"זה היה תיק של אבא שפגע פגיעות מיניות בבנותיו. זה תיק שכל הזמן חוזר אלינו. לבנות יש כל מני טראומות מאז, הן התחתנו וקשה להן, כי זה נמשך שנים. אתה רואה איך זה חוזר אליהן פעם אחרי פעם, אחת חזרה לפה לתחנה עם סיפור דומה מהמשפחה שלה, אחת מהן ניסתה להתאבד. כשזה תיק ראשון כל דבר מפתיע בו, מהתיאורים של מה האבא עשה להן וכמה שנים הן חוות את זה והעמדה של האמא באותה סיטואציה".
"הרבנים הם המפתח להצלחה"
מי שאחראי במידה רבה על עצם שירותה של דברייב במשטרה הוא הרב אשר מלמד, יו"ר ומייסד "המרכז הישראלי למוגנות", עמותה העוסקת בקידום המודעות לפגיעות מיניות בחברה החרדיות וליווי של הנפגעים והנפגעות. במשך 22 שנות שירותו הארוכות של הרב מלמד כרב משטרתי, בתחילה כרב של מחוז דרום ובהמשך של מחוז מרכז, הוא חווה מקרוב את חוסר שיתוף הפעולה והחשדנות הרבה בחברה החרדית כלפי מגיני החוק. את מעמדו הן כרב חרדי והן כאיש משטרה הוא ניצל לבניית גשרים, ליצירת קשרים אישיים עם רבנים וקירובם אל מטרות המשטרה ולהפחתת העוינות.
השלב הבא בפעילותו היה באופן טבעי גיוס של שוטרים חרדים. וכך הרב מלמד, בעצמו בוגר של הקריה האקדמית אונו, יזם לפני קרוב לעשור את שיתוף הפעולה שהוליד את תוכנית ההכשרה הייחודית לחוקרי משטרה חרדיים. 12 חוקרות וארבעה חוקרים יצאו מהמחזור הראשון של התוכנית ההיא, שבינתיים נכנס להקפאה, וכעת אחרי שנים שוב נפתח בה מחזור חדש שעובר את הכשרתו בימים אלו. אחת מבוגרי המחזור ההוא היא דברייב.
"כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" מצטט הרב מלמד את ספר דברים. "התורה", הוא מדגיש, "הייתה הראשונה להגדיר אונס כרצח של הנפש".
"כשהתחלתי את היוזמה הזו של הנגשת שירותי המשטרה לחברה החרדית זה לא התחיל בנושא הזה של פגיעות מיניות, אבל מהר מאוד זה הגיע לשם", הוא מתאר. "אז זיהיתי את הפער בין העולם החרדי לרשויות אכיפת החוק ואת החסמים שקיימים ובניתי מערכת קשרים עם רבנים. אם אין רבנים אין תהליך ואם יש רבנים יש תהליך. הם לא מקור הבעיה, הם המפתח להצלחה, אם יודעים לעבוד איתם".
"כשהתחלתי את היוזמה הזו של הנגשת שירותי המשטרה לחברה החרדית זה לא התחיל בנושא הזה של פגיעות מיניות, אבל מהר מאוד זה הגיע לשם"
הרב אשר מלמד, יו"ר ומייסד "המרכז הישראלי למוגנות"
מלמד בוחר להשתמש בביטוי קשה במיוחד: "גזר דין מוות חברתי", זה העונש שהחברה גוזרת על מי שנמצא חשוד בפגיעה מינית. הטרגדיה, כפי שהוא מתאר, היא שגזר דין שכזה מוטל על שני הצדדים - הן על הצד של הפוגע, אך לא פחות מכך גם על הנפגע ובני משפחתו. בדיוק בנקודה הזו נאמדת חשיבותו של פרויקט שילוב החרדים במשטרה.
"אני קניתי את שמי אצל הרבנים כי היה אכפת לי מהיום שאחרי. נלחמתי על הטלת צווי אישור פרסום כאשר אין אינטרס ציבורי לפרסם, ולא לעצור חשודים בפרהסיה, כי אחרת יהיה לחץ על המשפחה לא להמשיך את התהליך והתיק ייסגר".
"היום יש יותר מודעות לפנות למשטרה במקרים כאלו, במיוחד עכשיו שיש אותנו, את החוקרות החרדיות", אומרת דברייב. "אני יכולה לומר לך שאנשים מתקשרים אלי באופן אישי ושואלים האם הם יכולים לבוא ולהגיש תלונה, מבקשים שאני אקבל אותם, כי אני באה מהחברה. או שבכלל באים בעניין אחר ורואים שיש חוקרת חרדית, ואז נאבד הפחד להגיש תלונה".
"היום יש יותר מודעות לפנות למשטרה במקרים כאלה, במיוחד עכשיו שיש אותנו - החוקרות החרדיות. אנשים באים אליי באופן אישי כדי להגיש תלונה, כי אני באה מהחברה. או שבכלל באים בעניין אחר ורואים שיש חוקרת חרדית, ואז נאבד הפחד להגיש תלונה"
רס"מ דברייב
"בחברה שלנו השם הטוב זה זה ערך מאוד חזק"
"אני יכולה לספר על מקרה שהיה לי", היא מספרת, "כשבאתי לתחנה יום אחד והייתה כאן בלובי מישהי שבאה בעניין אחר וניגשה אלי, שאלה האם אני חוקרת כאן. היא דיברה איתי וכך נפתחה תלונה בעניין עבירת מין. אני לא יודעת האם יש היום עלייה או ירידה. אבל אני יכולה לומר שבהחלט היום יש יותר מודעות".
למה ממשיכים לחשוש מהמשטרה בחברה החרדית?
"בחברה שלנו השם הטוב זה זה ערך מאוד חזק. יש כאלו שגם עם חוקרת חרדית יחששו להגיש תלונה וצריך לחזק אותם ולהסביר להם, ואם צריך, לבוא לקראתם, למשל על ידי גביית העדות במקום אחר ולא בתחנה, או להגיע ברכב לבן ולא בניידת, או בלבוש אזרחי ולא במדים".
"בשבוע שעבר", היא משחזרת, "היה לנו ילד קורבן לעבירות מין ולמרות שהוא מעל גיל 14 (עד גיל 14 ילדים נחקרים על ידי חוקר ילדים מחוץ למתקן משטרתי - י"כ) ההורים ביקשו שלא יגיע לכאן, לתחנה, ושיגיע חוקר חרדי בלי מדים. כמובן שהסכמנו לזה, נעשה כל מה שצריך".
"בשבוע שעבר, היה לנו ילד קורבן לעבירות מין ולמרות שהוא מעל גיל 14 ואפשר לחקור במתקן משטרתי, ההורים ביקשו שלא יגיע לכאן, לתחנה, ושיגיע חוקר חרדי בלי מדים, וכמובן שהסכמנו לזה"
רס"מ דברייב
"יש גם הרבה ניואנסים שצריך להבין, בין השורות, בעיקר בשפה", מוסיפה דברייב. "יש ביטויים שילד בחברה החרדית לא ישתמש בהם. ילד חרדי לעולם לא יגיד 'מישהו אנס אותי' או 'מישהו פגע בי'. ילד חרדי גם לא ישתמש בשמות של איברים. אתה צריך לזהות את זה בין השורות ולדעת איך לנתב אותו בשיחה כך שידבר. חוקר חילוני - הילד בכלל לא יבין מה הוא רוצה ממנו".
האם יבוא יום שהאמון החרדי במשטרה יהיה מוחלט, ששוטר יוכל להגיע לגבות עדות ממתלונן בניידת בגאון ולא יצטרך להסתתר? הרב מלמד סבור שהיום הזה, גם אם יבוא בבוא העת עוד רחוק מאיתנו מאוד. "החברה החרדית היא בהתפתחות בכל התחומים. ועדיין המושג הזה, 'מויסר' - שהגיע מהגולה, שלאדם יהודי אסור להגיש תלונה אצל הגויים מהחשש למשפט לא הוגן בגלל השנאה שלהם ליהודים - הוא מושג שגדלים עליו גם היום".
"זה תהליך שיקרה - והוא איטי", הוא ממשיך. "יש גם היעדר הלימה בין המשפט הכללי למשפט התורה. אז לפי מה אנחנו דנים? לפי דין המלכות? יש גם את עניין חילול השם, שהוא דבר גדול מאוד".
"אני יכול לספר לך שבחקירות ילדים הם לפעמים לא רוצים לדבר, כי זה לשון הרע", הוא מדגים. "זה כמובן אמירה לא נכונה, כי אם יש אדם שמזיק ברבים יש מצווה לדבר עליו. אבל מכיוון שאין שיח בחברה החרדית על הנושא הזה הדברים הללו עוד חזקים מאוד, וככל שנרבה את השיח, בעיקר בקרב הרבנים, שהם מובילי השינוי בחברה החרדית, נוכל לשנות".
"אני יכול לספר לך שבחקירות ילדים הם לפעמים לא רוצים לדבר, כי זה לשון הרע. זה כמובן אמירה לא נכונה, כי אם יש אדם שמזיק ברבים יש מצווה לדבר עליו"
הרב מלמד
"יש אנשים שמעריצים אותך על מה שאתה עושה"
דברייב מרבה לדבר על השינוי החיובי המסתמן בשנים האחרונות ביחס החברה למשטרה, שאותו, היא לדבריה חווה על בשרה באופן יום-יומי. "כשרשמתי את הילדים לתלמוד תורה שאלו הרבה שאלות על מקום העבודה שלי. בכל זאת, זה לא מקובל שאישה עובדת במשטרה. כשהסברתי מה זה אומר ואת הדעה של הרבנים על זה, קיבלו אותם והכל עבר בסדר. אבל יש גם תגובות חיוביות, יש אנשים שמעריצים אותך על מה שאתה עושה".
"כשרשמתי את הילדים לתלמוד תורה שאלו הרבה שאלות על מקום העבודה שלי. בכל זאת, זה לא מקובל שאישה עובדת במשטרה. כשהסברתי מה זה אומר ואת הדעה של הרבנים על זה, קיבלו אותם והכל עבר בסדר"
רס"מ דברייב
"בגיוס שלי, זה היה שוק של כל המשפחה", נזכרת דברייב. "חוץ מבעלי, לא סיפרתי לאף אחד שאני הולכת להתגייס. גם הייתי כל כך נחושה, שלא רציתי דעה של אף אחד שינסה להזיז אותי. כשכבר הבנתי שהעניין גמור ונכנסתי לקורס, קיבלתי תגובות בסגנון 'בשביל מה את צריכה את זה? מה משטרה עכשיו?' לא נתתי לרעשי הרקע להפריע לי".
ובכל זאת, אני מניח שגם היום הבחירה המקצועית שלך לא מקובלת על רבים.
"במשפחה שלי היו כאלו שלא קיבלו את זה יפה, יש גם חברות ששמעו שאני עובדת מהמשטרה וניתקו קשרים".
אילו יתרונות יש לך על פני קולגות חילונים?
"זה בעיקר בשפה. בשבוע שעבר חוקרת הייתה צריכה להתקשר לאיזשהו רב, בכדי לבקש ממנו להגיע לעדות. היא מתקשרת ואומרת לו 'הרב ככה וככה, מה נשמע?', זה היה מזעזע לשמוע את זה מהצד שלי. קודם כל, לא פונים לרב ב'היי, מה שלומך? מה נשמע?' וניגשים ישר לעניין. אדם בחברה הכללית לא מבין את הרגישויות האלה. אבל אותו רב בצד השני ישר מבין מי החוקרת שעומדת מולו וזה עשוי להביא לריחוק. אחר כך, כשהסברתי לאותה חוקרת חילונית, היא אפילו לא הבינה מה אני רוצה ממנה".
מהן הסיטואציות הכי מאתגרות עבורך כחוקרת חרדית?
"כל תיק זה סיטואציה מאתגרת. יש דילמות קשות לפעמים. כשיש תיקים נגד אנשים בעלי מעמד בחברה וצריך לחקור אותם, איך אתה ניגש לזה בכלל? קודם כל את בשוק מהסיטואציה כי אתה מבין שכל אחד יוכל לבצע עבירות מהסוג הזה", היא אומרת על עבירות המין שבהן היא מתמחה.
"יש נגיד ראש ישיבה ואתה עכשיו צריך לשבת ולחקור אותו. בוא נגיד שהיום קצת יותר קל לי עם זה, אבל זה בהחלט מאתגר מאוד. יש לך ציפייה מאנשי חינוך או ממי שהדמות שלו בעלת שם. זה מאוד מורכב, לשבת מול אדם שהוא דמות רוחנית עבורך והוא רואה אותך כמי שבא כנגדו, כשאתה אמור בעצם לגייס אותו אליך".
היו סיטואציות שבהן הרגשת שהעבודה הזו מערערת אותך כחרדית?
"חד משמעית לא. כי הבנתי שהעבריינות חולשת על כל החברות. היצר הרע קיים תמיד, ומצפים מאיתנו לעבוד יותר על היצר הזה, וכמובן שיש כאלו שנכשלים. יש גם את העניין של 'לא תעמוד על דם רעך', אתה לא יכול לעמוד מהצד, כשאתה בא ומסייע לקורבן לא מעניין אותך שום דבר, אתה חושב רק על עבודת הקודש שאתה עושה".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv