השחקן ויוצר התוכן גל זהבי מתמודד עם המשקל שלו ועם שמנופוביה מאז שהוא זוכר את עצמו. דרך ההומור הוא השתדל להתעלם מההערות מסביב, עד שלבסוף הבין שהוא צריך לקבל את עצמו. כשזה כבר קרה – ההערות המשיכו להגיע ולגל, בן 28 מאשדוד, נמאס: כעת הוא דורש מהאנשים לשחרר ולקבל את השונה. גל ממש לא לבד: דור חדש של אומנים, יוצרים ומשפיעני רשת אומנם חווה את החיים כשמנים בצורה שונה, אך דבר אחד משותף וברור להם - הם מקבלים ואוהבים את עצמם כמו שהם, והם ממש לא רוצים שתמשיכו לחלק להם הערות.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
גל מתעסק בשנים האחרונות במדיה: יש לו ערוץ יוטיוב ועמודים פעילים ברשתות החברתיות עם כ-150 אלף עוקבים. מלבד זה הוא גם מספיק להיות שחקן, דוגמן מידות גדולות, צלם ומגיש תוכניות בישול בטלוויזיה - ומנסה לברוח מתוויות: "אני עושה הכול מהכול, אל תקטלגו אותי". עם המשקל שלו הוא מתמודד מגיל קטן ובניגוד לאחרים, הוא מצא את הדרך להתמודד עם זה. "אני חושב שמאזור גיל 5 כבר הבינו שהילד אוהב לאכול", הוא מספר. "כל חיי הייתי ילד שמן ואני יכול להגיד בעדינות שאני לא הייתי שעיר לעזאזל. לא נתתי לדברים לפגוע בי, לא נתתי לחרמות או לקבוצות מסוימות להדיר אותי, אף אחד גם לא הצליח כי תמיד הייתי עומד על שלי ואם צריך הייתי גם מכניס אגרוף בתור ילד".
"דווקא מהמשפחה ספגתי את ה'אש'"
כמובן שהערות והקנטות לא פסחו גם על גל, אך בעזרת ההומור העצמי שלו – הוא הצליח לשלוט במצב. "גם בבגרות, תמיד ספגתי ירידות כמו 'יא בטטה', 'יא קרטון חלב', 'יא טנצר', לא הייתה קללת שמנים שלא הודבקה לי", הוא מתאר. "אבל אני חושב שאין דבר שהומור לא יכול להקליל והומור עצמי הוא אחד הכלים הכי חזקים שלי. תמיד צחקתי על עצמי במודעות מלאה, כשהבנתי בהתחלה כשקוראים למישהו שמן והוא נעלב, ולא יודע לצחוק על זה ולהכיל את זה אז החברה רואה את זה כחולשה ואז היא מכניסה לך את זה. זה כלי מדהים והלוואי וכל שמן יידע אותו כי הכלי הזה הציל אותי".
לדבריו, הרבה יותר קל להתעלם ולהתמודד עם ההערות שמגיעות מבחוץ, אך בכל מה שנוגע לנושא המשקל עם המשפחה זה כבר סיפור שונה לגמרי. "זה עד היום משהו שהוא מאוד קשה, אנחנו משפחה 'גדולה' - אבא שלי כבר אחרי כמה קיצורי קיבה ותיקונים של הניתוח. אימא שלי היחידה שלא 'חטפה' את זה, אבל אחותי מלאה ואחי היה שמן והרזה. גם הדודים שלי וסבא וסבתא, כולם במשפחה שמנים".
אך גם בתוך משפחה "גדולה" ההערות לא מאחרות להגיע. "בחוץ היה לי מאוד קל להעמיד פנים ולעשות את ה'שואו' שזה לא עובר אותי ושהכול קל. אבל בבית הייתי סופג המון בלימות, עד היום מעירים ברמה שאימא שלי אומרת לי באמצע ארוחת שישי 'נו מה, גל? חלאס'. זה כאילו היא סופרת בראש שלה כל מה שאכלתי. אז דווקא מהמשפחה ספגתי את ה'אש'. דאגו להזכיר לי את הבעיות ואיך לפתור אותן, לחבר אותי לכל מיני דיאטות. היו לי רק שתי דיאטות שצלחו בחיים, הן היו מדהימות ושינו לי תודעה - אבל מהר מאוד חזרתי למשקל".
"הרגע שאתה אומר 'שחררו ממני' מגיע מאוד מהר והאטימות מגיעה מהר מאוד עם הדבר הזה", אומר גל. "אני חושב שאני היום אטום יותר לביקורת. ככל שעוברות השנים אתה מבין שאתה ילד גדול ושאתה מחליט בעצמך מה לעשות. אני יודע ומבין את כל ההשלכות של המשקל, אבל עם השנים אתה נאטם לאנשים שאומרים לך לעשות דיאטה. אם יש משהו שפוגע בי זה ה'בואנ'ה השמנת', זה תמיד מגיע אחרי זה עם משפט כמו 'מה, אתה לא עוצר?'. אז מהר מאוד אני מחליף את החיוך בפרצוף רציני, אומר תודה והולך. יש פעמים שאתה ממש נאטם לזה ומנסה לשכוח מה שאמרו".
השמנופוביה ממש לא מתחילה ונגמרת בהערות מאנשים, חברים או משפחה. הבעיה היא שורשית יותר – ומתחילה מגיל קטן, כשילד שמן הולך לקניון ומגלה שאין משהו אחד במידה שלו. "התחלתי להתייחס לשמנופוביה בהקשר של אופנה בערך לפני שנתיים", הוא מסביר. "כשהתחלתי להעלות את הדברים לרשתות הבנתי כמה התרבות הזאת רקובה והיא מנהלת אנשים שהם לא בנורמה".
"חברות הענק האלה לא נותנות שום אלטרנטיבה לאנשים עם המשקל שלנו או אנשים בגודל הזה", אמר בכעס. "אני זוכר שבכיתה ה' או ו' הייתי באזור ה-XL ולא מצאתי מה ללבוש, פה מתחילה בעצם השמנופוביה בחברה שלנו. אם חברות האופנה היו מבינות את הפוטנציאל הכלכלי של הקהילה השמנה, היו מבינים שאדם כזה שמוצא משהו שיושב עליו יפה וטוב – לא קונה חולצה או זוג תחתונים אחד, אלא קונה בערימות. כוח הקנייה שלנו הוא אדיר, אנחנו קונים בכמויות וכשתבוא רשת האופנה הגדולה שתבוא ותחבק את השמנים – אנחנו נחזיר לה את כל האהבה שבעולם".
"אני קורא לכל החברות שמתעסקות בהלבשה – תרימו את הכפפה. די לקיבעון ולמנימליזם, למה לי לפרנס את הסינים? תנו לי לפרנס אתכם"
גל זהבי
עוד אמר כי "הדבר הזה הוא רקוב, פגוע וקשה. מאוד קשה למצוא בגדים בארץ, אני לא קונה בגדים בארץ. רק לאחרונה עשיתי קמפיין לאמריקן איגל, כשהם הוסיפו מידה של 3XL, אז יוצא לי לקנות שם. כחלק מהפעילות שלי נגד השמנופוביה, קיבלתי גם קמפיין עם טרמינל X, הייתי דוגמן מידות גדולות שם בפעם הראשונה בחיי. אני קורא לכל החברות שמתעסקות בהלבשה – תרימו את הכפפה ותיקחו את נתח השוק הזה לעצמכם. די לקיבעון ולמנימליזם, למה לי לפרנס את הסינים? תנו לי לפרנס אתכם".
בתור שחקן, גל מספר, השמנופוביה נכנסת גם כן. "הטייפקאסט שלי מן הסתם לא תואם לכל דבר - עם המבנה הפיזיולוגי הזה אתה לא יכול לשחק נער בן 18 ויש הרבה חסמים שקשה לעבור". עם זאת, הוא מוסיף ומציין: "אני אוהב את האתגר הזה ומחבק אותו. אני משחק עכשיו בסדרת פשע של הוט שנקראת 'מג"ב', אני משחק שם עבריין קר רוח שגובה חובות. זה נורא מצחיק שהדמות הרעה מתכתבת עם שמנים. באותה מידה הייתי שמח לשחק הומו או אב משפחה אמפטי וחם".
הנושא של הפחד משמנים נוגע כמעט בכל תחום, אך אצל רבים נושא הזוגיות הוא התחום שבו הכי קשה מבחינת המשקל. "יש לי זיכרון מגיל מאוד צעיר, היינו משחקים 'סבתא חושך', זה משחק שסוגרים את האור וכולם מחפשים את כולם. אני זוכר שלא רצו לשתף אותי בדבר הזה כי הבנות לא רצו. בתור נער מאוד סבלתי מהמשקל בנושא זוגיות. גם היום אני מקבל הרבה 'לא', אבל לצד זה, זה לא מחליש אותי. אני מגיל מאוד צעיר, מגיל 15, כבר הייתי במערכות יחסים ארוכות. היה לי מאוד קשה וכל דבר שהשגתי הרגשתי שאני צריך להיות 300%, אבל זה גם מה שהפך אותי להרבה יותר מכיל ואכפתי. יש משהו בלהיות שמן שגורם לך להוכיח כל הזמן, לרצות להיות יותר טוב".
"אני זוכר בבית ספר שהייתה מישהי בטיול השנתי שהייתי מאוד בעניין שלה", סיפר. "בסוף התנשקתי עם החברה הכי טובה שלה. אם היו התפשרויות? כן, בעיקר בגזרת הדברים הלא רציניים. בקשרים הרציניים לא התפשרתי על מי שאיתי. אני חושב שההתפשרות מגיעה מרגשי נחיתות. כרגע אני לא בזוגיות, הייתה לי לפני 8 חודשים מערכת יחסים של שנה. היום כמובן יש שינוי, מאוד מביך אותי שבנות מתחילות איתי או אפילו סתם מחמיאות לי. בסוף באגו הגברי זה מלטף ועושה טוב למאצ'ואיזם".
"אף אחד לא לימד את ההורים שלי איך לטפל בזה, אם הילד שלי יהיה שמן אני אלך לעזרה מקצועית ואדע להתמודד עם זה"
גל זהבי
מלבד ההתמודדות עם הביקורת והסביבה, גל ממליץ לתת גם עזרה מקצועית להורה של הילד השמן, כדי שההורה יוכל לייצר פחות אנטגוניזם ויותר שיתוף פעולה והבנה – דבר שיאפשר לילד שמן לקבל עצמו מהר וטוב יותר. "הסביבה של הבית חייבת להכיל את המחלה הזאת באופן מקצועי ולא באופן של כפייה או החבאה של אוכל", הוסיף. "אף אחד לא לימד את ההורים שלי איך לטפל בזה, אם הילד שלי יהיה שמן אני אלך לעזרה מקצועית ואדע להתמודד עם זה".
עכשיו הוא מסמן יעדים, עם המבט קדימה: "העתיד הוא להוכיח שאפשר אחרת. העתיד הוא להיות התחרות הכי קשה שלי עם עצמי. מטרת העל הגדולה היא לבסס את המקום בעולם המשחק, ההגשה והקומדיה. אני רוצה להיות דמות שמזוהה עם צחוקים ואוכל, זה שילוב מנצח".
"אם לי בגיל 27 אין מה ללבוש בקניון – מה תרגיש בת 12?"
טופז אבדנג, בת 27 מתל אביב, עוסקת בחייה בתיאטרון ומוזיקה - וגם היא מתמודד עם המשקל שלה ועם שמנופוביה מאז ומתמיד. "הייתה תקופה בצבא שהייתי בדיאטת כסאח, 500 קלוריות ביום", תיארה. "לא אהבתי איך שאני נראית גם אז וגם בדיעבד".
טופז לא יכלה להתעלם מההרגשה כילדה בקניון, שם גם חנויות הבגדים נראות לה שמנופוביות. "הבנתי איך שמנים נתפסים בנוף שלנו כשגדלתי, הלכתי לקניון ויצאתי עם דיכאון", היא מסבירה. "פתאום כשנוסעים לחו"ל רואים שיש מבחר, יש מידות, הכול עולה עלייך. זה גרם לי להבין שזה לא אני לא בסדר, אלא בארץ לא מקבלים את זה ועושים מידות קטנות יותר בכוונה - וזה מכניס אנשים לדיכאון. אם אני מרגישה שאין לי מה ללבוש בגיל 27, מה תרגיש ילדה בת 12?".
"למה אני צריכה להתלבש כמו אישה בת 80?", זעמה, "אני רוצה ללבוש בגדים שאני איהנה מהם, ולא יכולה לעשות את זה פה ואת רובם אני מזמינה מחו"ל או עושה קניות רבות בחו"ל. אני לא צריכה לשרת את הבגדים, הם צריכים לשרת אותי".
למרות ההרגשה בקניון, היום טופז גם דוגמנית למידות גדולות: "אני מדגמנת בחברות לנשים מלאות בבגדי ים ואני ממש אוהבת את זה - אני מרגישה נשית, סקסית. זה נותן לי ביטוי עצמי גדול וחלק משמעותי מהחיים שלי - אני אוהבת את המצלמה ושאנשים מגיבים. זה אישור שהכול בסדר איתך ושאתה אדם שפוי".
"חשוב לדעת מה לשדר לאנשים וככה פחות יסתכלו על איך אתה נראה"
כמו גל, גם טופז הצליחה להילחם בהערות בגיל מוקדם בזכות ביטחון עצמי גבוה וחוש הומור. "אני בעלת ביטחון עצמי ותמיד הייתי, לא נתתי לאנשים ולהערות להוריד מהערך העצמי שלי", אמרה. "אבל יחד עם זאת, דווקא כשהדברים באו מאנשים שקרובים אלי והמשפחה, נפגעתי יותר. בתיכון חשבתי שהייתי שמנה והיום אני מסתכלת על התמונות האלה ומבינה שזה הכול מהסביבה, בכלל לא הייתי כזו שמנה. התפיסה שלנו הייתה הזויה שמי שיש לה 'טיפה יותר' היא שמנה – היא לא. זאת הזיה".
"חשוב לדעת מה לשדר לאנשים וככה פחות יסתכלו על איך אתה נראה", ממליצה טופז ומסבירה: "צריך להבין שזאת אני וככה אנשים יתפסו אותך. בתור ילדה כמובן שהיה לי הרבה יותר קשה להתמודד עם זה. לילדים אין רסן ולך אין את החוסן הנפשי להתמודד עם זה. זה היה שווה ערך לקללה".
"נבחנתי באודישן לסדרה והמלהקת אמרה לי 'אני מחפשת דוגמנית' למרות שהדמות מבחינת האופי הייתה בול אני, אבל לא התאמתי בחיצוניות כשזה לא באמת משנה מבחינת התסריט"
טופז אבדנג
למרות שנושא המשקל ודימוי הגוף כבר עלה לפני כמה שנים טובות, טופז אומרת שהשינוי שחל הוא מינורי בלבד. עם זאת, טופז הדגישה כי בארץ היא דווקא סבלה יותר בשל צבע העור שלה מאשר הגודל. "היום אני משחקת בתיאטרון הקאמרי בהצגה שנקראת 'החב"דניקים'. מה שכיף שם זה שאין שיפוט, אני אומנם משחקת עובדת זרה אבל המחזמר בא להראות שיש עוד צדדים ולתת במה לכל האוכלוסיות והאנשים".
על אף האופטימיות, טופז מדגישה כי את השמנופוביה אפשר לראות גם בעולם המשחק. "בסופו של דבר יש טייפקאסט, גם אוראל צברי וגם מאיה לנדסמן משחקים תפקידים שמתאימים לטייפקאסט שלהם", הסבירה. "מכורח הנסיבות זה משהו שכבר מקבלים את זה. נבחנתי באודישן לסדרה והמלהקת אמרה לי 'אני מחפשת דוגמנית' למרות שהדמות מבחינת האופי הייתה בול אני, אבל לא התאמתי בחיצוניות כשזה לא באמת משנה מבחינת התסריט".
"המסר שלי להורים הוא לחזק את הילדים שלהם – כמה הם יפים וכמה הם טובים", ממליצה טופז לקוראים שמתמודדים עם הנושא בבית. "ההורים זה פרמטר חשוב. אם ההורים אומרים לילד 'תראה איך אתה נראה, תעשה דיאטות, תעשה ניתוח' – זה משפיע. ההורים זה הפידבק שהכי רוצים לשמוע, וחשוב לנו שהוא יהיה חיובי. אם אתה מרגיש לא טוב אם עצמך, תעשה שינוי, אבל אם אתה באמת שלם עם עצמך לא צריך לפעול בגלל לחץ חברתי".
"לא זוכרת זמן שלא התמודדתי עם הערות או תחושה של שונות"
נעמה שטיין, קופירייטרית ויוצרת תוכן בת 29, מתעסקת בהרבה עולמות, אך בעיקר פעילה מאוד בכל הנושא שקשור לדימוי גוף. "תמיד הייתי ילדה שמנה", אמרה. "מגיל צעיר הלכתי לדיאטנים וכן הלאה, זה משהו שלא חדש לי, משהו שגרם במשך הרבה זמן לבעיות של דימוי עצמי נמוך. עכשיו אני במצב שאני מאוד שלמה עם עצמי ועם איך שאני נראית".
כמו רבים אחרים, גם נעמה פגשה את הצד הרע ביותר של השמנופוביה – הדרה. "מגיל מאוד קטן, הסביבה מאוד טרחה להזכיר לי", סיפרה. "חרמות בבית ספר, חברים שמסתכלים עקום ואנשים שמעירים הערות. זה תמיד היה שם, לא זוכרת זמן שלא התמודדתי עם הערות או תחושה של שונות מבחינת איך שמסתכלים על ומקבלים אותי".
כחלק מהתוכן שלה, היא מעלה דברים רבים לרשתות, שם ההערות והביקורות "קטלניות" בהרבה. "זכיתי לתגובות ממש מגעילות בטיקטוק", אמרה ותיארה: "מישהו הגיב לי 'אם הבת שלי הייתה נראית כמוך הייתי מעיף לה אגרוף לפנים'. היה קשה לשמוע אנשים שמוכנים ללכת כל כך רחוק בשביל להוכיח, מה בדיוק? היה לי קשה מאוד להכיל את האלימות הזו".
בשלב מסוים, נעמה הבינה שצריך לשנות גישה והחלה לקבל את עצמה כפי שהיא. "מה שעזר לי המון היו חברים שדאגו להזכיר לי שזה לא מגדיר אותי ושאני הרבה יותר מהמשקל שלי", סיפרה. "היום המצב יותר טוב ברשתות החברתיות, אני רוצה להאמין שבניתי קהל פתוח יותר ומוכן ללמידה. יש לי פלייליסט בטיקטוק שבו אני מדברת על דימוי גוף, תגובות שקיבלתי, דברים שאמרו לי".
"התגובות 'את שמנה' לא מזיזות לי כבר, יש לי עיניים, אתם לא מחדשים לי שום דבר, אבל ממקומות אחרים זה קשה לי", היא מצהירה. "לפני שנה הלכתי לרופאת נשים, רציתי להחליף גלולות והיא שאלה אותי על גלולות שכבר לקחתי בעבר, אמרתי לה שהן אומנם עזרו לי להרזות אבל הכניסו אותי לדיכאון. היא אמרה לי 'שטויות, אין שום סיבה שתיכנסי לדיכאון, את תהיי רזה ומהממת'. במקום מסוים בראש אמרתי לעצמי – היא הרופאה, היא יודעת מה היא עושה. רק לפני חצי שנה החלפתי רופאת נשים שהחליפה לי את הגלולות לאחר שנכנסתי לדיכאון עמוק".
"מה שאני מרגישה בעיקר זה כעס, מגיע לי שישפטו אותי כמו בן אדם כמו ששופטים כל בן אדם אחר", אמרה בכעס. "אני מרגישה שאני מקבלת פחות הזדמנויות מיוצרי תוכן אחרים בגלל המשקל שלי. אני לא יכולה לקנות בגדים במקומות רבים. המשקל לא מגביל אותי כמו שהוא מגביל את איך שמקבלים אותי".
"השינוי בחברה שלנו קיים אבל הוא איטי"
לפני כמה שנים היה שבוע אופנת מידות גדולות לראשונה בארץ, מי שהרימה אותו הייתה גאלה רחמילביץ' - ושם החל השינוי בגישה של נעמה. "היא כתבה שהיא מחפשת דוגמניות ואני חושבת ששם חלה נקודת המפנה שבה אמרתי לעצמי – 'אולי אני יפה יחסית לשמנה'", היא נזכרת. "הלכתי לאודישן והתקבלתי והייתי דוגמנית בשבוע האופנה, מאז דגמנתי במקומות נוספים. אני חושב ששם ההבנה שלי השתנתה מ'אני יפה יחסית לשמנה' ל'אני יפה'".
למרות הקבלה העצמית, השמנופוביה, בעיקר בתחום האופנה, הגיעה גם לנעמה. "כאדם שמן אין לי את האופציות בארץ לקנות בגדים בסטייל, חד וחלק", טענה בכעס. "מאז שהתחלתי לקנות מאתר שיין אני מרגישה יותר טוב עם עצמי כי אני לובשת בגדים שמתאימים לי ושאני רוצה ללבוש אותם. ללא פשרות".
"השינוי בחברה שלנו קיים אבל הוא איטי", אמרה. "אני חושבת שצריך לשים דגש על המשמעות של משקל לא מבחינת יופי אלא מבחינת בריאות. מבחינת הבריאות האישית שלי אני משתדלת לאכול בריא, אני רוקדת פעם בשבוע, במשך הקורונה עשיתי פילאטיס 3 פעמים בשבוע. זה משהו שחשוב לי, אני עושה בדיקות דם לבדוק שהכול תקין".
"מה שאני ראיתי בכל מדיה תמיד היה גוף אחד רזה. השמן היה מושא ללעג, אתנחתא קומית - ולא נלקחנו ברצינות"
נעמה שטיין
לדבריה, יש אפשרויות רבות להשפיע על ילדים שמתמודדים עם המשקל ועם שמנופוביה מהסביבה: "לי לא היו את האפשרויות הללו, מה שאני ראיתי בכל מדיה תמיד היה גוף אחד רזה. השמן היה מושא ללעג, אתנחתא קומית ולא נלקחנו ברצינות. זה מרגש שיש לי את האפשרות להשפיע ושמודים לי על כך, זו הרגשה מדהימה. על כל 100 אנשים שאומרים לי 'יא שמנה' - יש בחורה אחת שאומרת לי שעזרתי לה עם הדימוי גוף שלה וזה מבחינתי שווה את הכול".
עוד אמרה כי "צריך לזכור שאהבה עצמית זו עבודה ארוכה עם עליות וירידות, צריך לדעת להקיף את עצמנו באנשים שעושים לנו טוב וגורמים לנו להיראות טוב ולהזמין משיין בגדים. הרבה יותר כיף לי לעשות ספורט עם בגדים יפים מאשר בסחבות".