זאב נחמה רגיש מאוד לניואנסים לאורך השיחה איתו. הוא מדייק את כוונותיו וגם מצרף בבהילות קרדיט כשצריך לאדם שהקים איתו את "אתניקס" והיה שותף ליצירה שלו עד 2016, תמיר קליסקי. אין לו עניין לדבר על הקרע ביניהם שהגיע לבית המשפט, אבל נוכחותו העדינה של קליסקי והפרשה שהכתימה את הפרי המשותף שלהם מורגשת בריאיון. ניכר שהדרך שהוא עובר עם המוזיקה ובתוכה צובעת את רוב עולמו, אבל הוא טוען שהיה שמח אם קליסקי עדיין היה חלק.
נחמה בן ה-61 מתאר את חייו כחיים נטולי מסכים. את זמנו הוא מעדיף להקדיש לצלילה בצינורות הנשכחים של יוטיוב ושירותי הסטרימינג, מנסה למצוא השראות מהעולם למוזיקה חדשה בניסיון, שוב, לנסות לעשות כאן משהו שעדיין לא עשו. "יש כאן מסע רציני של גילוי, זה סוג תהליך דומה למה שעשינו בזמנו עם אייל גולן, בכלל, עם הז'אנרים שנגענו בהם". אז הוא הגיע למחוזות הטראפ המצרי באלכסנדריה ולמוזיקה שעושה הדור החדש בטורקיה. "אני לא מחפש לשמוע מה קורה בארצות הברית, מארון 5 פחות מעניין אותי. אני מקווה שזה משפיע על מה שאני עושה".
"מדליק אותי סיפורים"
בחודשים הקרובים ייצא האלבום ה-20 של "אתניקס". גם מספר מכובד וגם אלבום כפול שיכלול 16 שירים. עד כה יצא הסינגל הראשון מתוכו, "בלה מיה", שמתאר את סיפור אהבתו של צעיר תל אביבי לאישה שגרה בטבריה. "סיפרתי כבר כל כך הרבה סיפורים לאורך הקריירה, אני כל הזמן מנסה להתעורר אל סיפורים חדשים", הוא אומר. "מדליק אותי הקטע הזה שצעירים לוקחים את האוטו לשישי-שבת ועולים לכנרת, בתקופתי זה לא היה משהו שהוא על הדרך. אז ניסיתי להיכנס לראש של הבחור הזה שתמיד סיפר על המסעות שלו".
איך ההשפעות האלה באות לידי ביטוי?
"החכמה לטעמי, מה שאני לפחות מנסה לעשות ומה שאותי מדליק, זה לנסות את העברית על הדברים האלה. אני בתוך המסע הזה הרבה זמן, אז גם יוצא שאני עושה הרבה פארש, לפעמים מנסים לעשות וזה לא עובד. על הדרך אנחנו מרוויחים עניין, שזה הכי חשוב לאומנים ותיקים. אני נהנה".
איפה אתה כותב?
"את הכתיבה אני עושה בבית עם עצמי, מתחבט, רב עם עצמי, משלים עם עצמי, מוחק, מתחיל הכול מהתחלה, לפעמים גם מוחק בטעות. אני יכול לעשות הליכה בבוקר ופתאום עולה לי שיר, זה חלק מהלהיות אצלי. אם עושים את זה נכון, בצלילים יש משהו שהוא נוגע ברגש, לא משנה באיזה סגנון. זה מה שהופך את השיר לבר מזל, ואז הוא הופך להיות להיט. המלל צריך לשרת את הלחן, או שלפעמים את מרשה לעצמך במלל להביע רעיון או להביע דעה או לספר סיפור".
"את הכתיבה אני עושה בבית עם עצמי, מתחבט, רב עם עצמי, משלים עם עצמי, מוחק, מתחיל הכול מהתחלה, לפעמים גם מוחק בטעות. אני יכול לעשות הליכה בבוקר ופתאום עולה לי שיר"
לא נמנעתם לאורך השנים מלהכניס טקסטים מחאתיים, גם אם זה לא תמיד היה באופן הכי זועק. זה משהו שיקרה גם הפעם?
"המסר שלנו הוא מסר של שלום, אהבת אדם ואהבת חינם, למרות התאקלים שהיו לנו בתוך הלהקה. המסר הוא עדיין אותו מסר. אני תמיד אומר לחבר'ה - אנחנו בשלב שהלהקה היא יותר גדולה מאיתנו. היא נמצאת במסע קסם שאנחנו לא יודעים מתי הוא ייגמר. עם המריבה, בלי המריבה, אולי תהיה גם השלמה? אי אפשר לדעת. אבל המסע הזה הוא גדול מאיתנו".
"במלחמה אין מנצחים רק מפסידים"
יש געגוע לתמיר? עד כמה החיסרון מורגש?
"אני אגיד לך את התשובה בצורה מאוד פשוטה, מתוך הרגש. אני אומר את זה גם כל הזמן בתוך הלהקה. אני חושב שהוא היה צריך להיות חלק מהדבר הזה, גם חלק מהעדנה המחודשת שאנחנו זוכים לה. בפירוש ככה. גם אמרתי את זה בזמן אמת, היה אפשר לסגור את זה בצורה אחרת. בסינגל הראשון שעשינו הוא ואני, עוד בלהקת מוסקבה, היה כתוב על העטיפה משפט של צ'רצ'יל: 'במלחמה אין מנצחים, במלחמה כולם מפסידים'. ואני באמת מאמין בזה. אני חושב שכולנו הפסדנו מהמלחמה הזאת והחוכמה היא לדעת לתקן. אבל זה כבר את יודעת, ימים יגידו".
"אני חושב שתמיר היה צריך להיות חלק מהדבר הזה, גם חלק מהעדנה המחודשת שאנחנו זוכים לה. בפירוש ככה. גם אמרתי את זה בזמן אמת, היה אפשר לסגור את זה בצורה אחרת"
ולצד זה, אתניקס זוכה, כפי שנחמה בעצמו אומר, לעדנה מחודשת. המעריצים הוותיקים שומרים אמונים, והדור הצעיר התפכח וממקם לאט את הלהקה גבוה בסולם האהבות שלו, מגלה דברים שלא ראה קודם. "אני לחלוטין מרגיש את זה", הוא מכריז. "המדד העיקרי בארץ להצלחה, אני לא יודע אם אנשים יודעים, הוא הופעות לוועדי עובדים. אתניקס היא הלהקה הכי מבוקשת בהופעות של ועדי עובדים. כל הופעה כזאת, לא משנה מה סדר הגודל - היא הצלחה היסטרית".
במקביל הוא מברך על הסולד-אאוט להופעות שאליהן נמכרים כרטיסים לקהל הרחב. "עם הקהל אף פעם לא הייתה לנו בעיה. ההצלחה של אתניקס היא הצלחה שנבעה מהקהל. אני מבין שהתקשורת גדלה, התפתחה, והצעירים שנכנסו אליה נותנים לנו את העדנה. מעבר לזה, אני חושב שאנחנו עדיין להקה סופר רלוונטית - אנחנו עובדים, כותבים ומופיעים".
"המדד העיקרי בארץ להצלחה, אני לא יודע אם אנשים יודעים, הוא הופעות לוועדי עובדים. אתניקס היא הלהקה הכי מבוקשת בהופעות של ועדי עובדים. כל הופעה כזאת, לא משנה מה סדר הגודל - היא הצלחה היסטרית"
"היום השוק הישראלי הוא כלכלי"
איך אתה עם הכיוון שאליו הפופ הישראלי התפתח? מה המחשבות שלך על זה?
"אני חושב שיש כאן הרבה בלבול. אנחנו מבולבלים. למרות שהרשת תופסת תאוצה ואת יכולה היום להפוך להיות הכול מכלום, כוכבת משיר אחד, אני באופן אישי עדיין לא הייתי מנסה למכור קרח לאסקימוסים. הייתי מנסה לעשות משהו מקומי ולהיות באמת הכי טוב".
מה למשל?
"היום השוק הישראלי הוא כלכלי. אנשים מרוויחים הרבה כסף בתעשייה הזאת. אז אני אומר, יש דברים טובים ויש הרבה דברים לא טובים. אבל אם אני נותן ביקורת אני מעדיף לתת ביקורת טובה; אני מאוד אוהב את מה שעדן חסון עושה, את דקלה, פול טראנק, ג'ימבו ג'יי, נגה ארז כמובן, יסמין מועלם. יש דברים שאני ממש מתחבר ואוהב, ויש גם הרבה דברים שהם ניסיון לעשות… לא יודע מה. מוכרים מותגים דרך קליפים".
אתה רואה קליפ כזה שמוכרים מותג - מה זה גורם לך להרגיש?
"אם השיר אומנותי ויש בו משהו מעבר למה שרואים בעין, מילא. אבל אם אני רואה שזה נבנה סביב איזושהי מתכונת, ובכל שורה שנייה אני שומע שם של מותג…. לא. תתעוררו רבותיי! תתעוררו. יש פה מסע מוזיקלי שאתם חלק ממנו. יש מקום להכול, אבל צריך לחשוב מעבר. גם אנחנו עשינו שטויות, אבל חשבנו מעבר לזה גם".
"אם השיר אומנותי ויש בו משהו מעבר למה שרואים בעין, מילא. אבל אם בכל שורה שנייה אני שומע שם של מותג…. אז לא. תתעוררו רבותיי! תתעוררו"
כשאתם התחלתם המסלול היה שונה מאוד.
"צריך לדעת להפריד. יש את המסלול שאומן עובר שהוא חורש את הארץ, צובר תדמית, צובר קהל ויש אינסטנט - כמו אינסטנט פודינג. את אוכלת אותו והוא נגמר. אז יש להם מיליוני צפיות, אבל הם לא מסוגלים למלא רבע סיבוב הופעות ברחבי הארץ. אנחנו גם לא להקת אינטרנט, אנחנו לא להקה של מיליוני צפיות. זה מטבע הדברים, הגיל שלנו. אנחנו עדיין מסתובבים בכל הארץ ואנחנו פוגשים את האומנים שכן מופיעים בכל הארץ ואת אומני האינסטנט, אני לא מזלזל בהם, אני בעד תרבות הפופ והכול בסדר, אבל אותם אני לא פוגש. עדיין יש משהו בלבנות את הקריירה שלך בעבודה קשה ובאיטיות שהוא מאוד נכון".
אז השירים האלה לא מספיק טובים?
"אלה שהם אינסטנט? ייעלמו כלא היו. יש כמותם אלפים גם בעבר".
"יש את המסלול שאומן עובר שהוא חורש את הארץ, צובר תדמית, צובר קהל ויש אינסטנט - כמו אינסטנט פודינג. את אוכלת אותו והוא נגמר. אז יש להם מיליוני צפיות, אבל הם לא מסוגלים למלא רבע סיבוב הופעות ברחבי הארץ"
וריאליטי?
"הציעו לי לבוא לשפוט בתוכניות ריאליטי, אז גם כן אמרתי - אני מסוגל לשפוט בן אדם לטוב, אבל ללכת לגמור לבן אדם קריירה בלחיצת כפתור, אני לא רוצה להיות שם. לא הייתי רוצה שיעשו לי את זה בתחילת הקריירה. מצד שני אני גם יודע שיוצא מהפורמט הזה הרבה טוב".
ראית מה "האח הגדול" עשה לקריירה של זהבה בן.
"אז אני אגיד לך משהו. אני לא בן אדם שמדבר בצביעות, אני והיא בתקופה לא טובה בינינו אז אני מעדיף לא לדבר".
"הציעו לי לבוא לשפוט בתוכניות ריאליטי, אז אמרתי 'אני מסוגל לשפוט בן אדם לטוב, אבל ללכת לגמור לבן אדם קריירה בלחיצת כפתור, אני לא רוצה להיות שם'. מצד שני אני גם יודע שיוצא מהפורמט הזה הרבה טוב"
"מסכים מבחינתי זה להיות גולם"
זאב נחמה מנסה לשמור בקנאות על החיים הפרטיים שלו, גם בעבר וגם כיום. עם זאת, בראיונות שערך לאורך השנים כן חשף שהוא ביסקסואל ושיתף בחוויות מיניות כאלה ואחרות. אבל היום, שנת 2022, לצורך העניין - אין לו אינסטגרם. "אין לי אינסטגרם כי זה לא מעניין אותי. אין לי פייסבוק כי זה לא מעניין אותי. פשוט לא מעניין אותי", נחמה יורה. "תקשיבי, טלפון לא מעניין אותי, מסכים לא מעניינים אותי. חוץ מאם אני רואה הופעה טובה של הדורז, רולינג סטונס או משהו כזה, או אם אני כותב. לא מעניין אותי טלפון, וואטסאפ, לא מעניין. זה ממש לא אני. גם יש לי הפרעת קשב רצינית אז גם קשה לי להינעל על הדברים האלה".
ויש לזה השפעות מאוד טובות על חייו. "ככה גם אני רואה את הצבעים, אני מרגיש את העולם, אני נשאר יצירתי. מסכים בעיניי זה להיות גולם. עכשיו גם תגידי לי, מה זה אינסטגרם? מה אני אעמוד כל היום ואצטלם על רקעים כמו דביל? אני גם מקפיד שלא יצלמו אותי בבית, כי את יודעת, אני לא רוצה להיות סלבריטאי, אני אומן, הסלבריטאיות לא מעניינת אותי. לא מעניין אותי ללכת לפתיחות ולא מעניין אותי ללכת לסגירות. לא מעניין אותי להיות לבוש באיזשהו מותג… ממש לא. מעניין אותי לשבת בבית לעשות מוזיקה ולנסות לגרום לך לשמוע וליהנות".
"הסלבריטאיות לא מעניינת אותי. לא מעניין אותי ללכת לפתיחות ולא מעניין אותי ללכת לסגירות. לא מעניין אותי להיות לבוש באיזשהו מותג"
זו פריבילגיה
"נכון. אני מרשה לעצמי. הציעו לי תוכניות ריאליטי כאלה ואחרות וסירבתי. אני לא רוצה לחוות את הסלבריטאיות. האומנות עבורי היא לא רק מוזיקה, אני גם מפסל. ואם את שואלת לגביי חיים פרטיים - אז אצלי מתחילת הקריירה הם נשארו כחיים פרטיים".
אבל זה לא מדויק. יש ראיונות שבהם חשפת, הו-הו חשפת.
"כשהיה צריך. כשהיה צריך אני מוכן מסיבה מסוימת. אבל כשלא צריך אני חוזר להיות אני הפרטי, חי בעולם שלי, בסצינה הפרטית שלי. לפעמים מגיעים אליי עיתונאים הביתה ואומרים: 'לא ידענו שאתה כזה…'. רואים בן אדם אחר לגמרי מהתדמית. זה בעצם הקסם".
איך אתה מרגיש אחר כך כשאתה כן חושף? כשאתה נאלץ
"אני מעולם לא מספר משהו שאני לא רוצה. ברור לי שאני חי בעולם של סלבריטאיות ותקשורת, יש מקומות שאני מרשה לעצמי לחשוף ויש כאלה שלא".