"שלום. אני שמעון שי שוקרון, ש' בהקשר של א"ק, סטודנט במעונות הסטודנטים בקצרין שאותו היא ניסתה לרצוח"
שלום שמעון. איך אתה?
"לחוץ, לא כיף לי. פחות רוצה להיות פה"
אז למה בכל זאת אתה פה?
(נאנח) "שאלת השאלות. בסופו של דבר האמת שלי לא נשמעה 10 שנים, הסיפור שלי, אז לא רוצה לשתוק יותר. נמאס לי לפחד, נמאס לי לחשוש ממי שמאיים עליי. אני לא מכיר אף אדם שהיה מוכן לקבל סיטואציה כזו, לא מכיר אף אדם שפונים אליו ברחוב עם שאלות חודרניות".
"יש לי ילד קטן ונכנסים אליי לגינה ככה, כמו חברים, בלי שאני מכיר - 'אני חוקר מטעם עצמי', 'אני בודק את הפרשה', 'אתה לא מכיר אותי אבל אני רוצה לדעת את כל הפרטים'. כשהילד שלי על הידיים, בגינה הפרטית שלי. אני לא מכיר אף אדם שהיה מוכן לקבל חדירה כזו עמוקה לפרטיות שלו ושתקתי, בעצם 10 שנים לא דיברתי. הבנתי שאני חייב להבריא ואני חייב לדבר. נמאס לי שכתבים קוראים לי בכתבות בפריים טיים 'החבר לשעבר' - תפסיקו להגיד שטויות"
"בסופו של דבר האמת שלי לא נשמעה 10 שנים, הסיפור שלי, אז לא רוצה לשתוק יותר. נמאס לי לפחד, נמאס לי לחשוש ממי שמאיים עליי. הבנתי שאני חייב להבריא ואני חייב לדבר"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
למה זה שטויות? מה היה ביניכם?
"היו מפגשים, הייתה היכרות מינימלית. היה שם קשר אינטימי כזה או אחר אבל לא מעבר לזה. לא חברות, לא זוגיות, לא קשר רומנטי ארוך טווח - שום דבר כזה"
"היא שאלה אותי על הסכינים"
אז בוא נתחיל מההתחלה. איך הכרת את אולה קרבצ'נקו?
"הכרתי את א"ק בתחילת 2012 דרך אימא שלה. עבדנו ביחד ברשות הטבע והגנים. הייתי באותה תקופה פקח לילה בשמורת יהודיה והיא פקחית בשמורה סמוכה אליי וכך נוצר הקשר. באחת הפעמים שהגעתי אליה הביתה היא הכירה לי את הבת שלה, את א"ק"
מה היא אומרת לך?
"אומרת לי 'תכיר, זאת הבת שלי שחזרה מהמרכז אחרי תקופה כזו או אחרת בחיים שלה, ואין לה חברה. הייתי שמחה אם הייתה לה חברה פה, בקצרין'. לא היה לי שום חשש או בעיה כזו או אחרת להכיר, הייתי בחור צעיר ורווק, והסכמתי. החלפנו טלפונים, אמרנו שניפגש. הזמנתי אותה אליי לקפה בערב. היא מגיעה, אני גר בשטח המעונות, חותך לעצמי סלט לארוחת ערב. שתינו משהו, לא אלכוהול, ושיחה לא ממש קולחת, אין שם עניין שנוצר או התעניינות מהצד שלי, יותר עניינה אותי ארוחת הערב. ההתעניינות מהצד שלה כבר בפעם הראשונה הייתה קצת חריגה"
למה?
"היא שאלה על הסכינים, על החדות של הסכין, על איך אני משחיז את הסכין, אם אני אוהב סכינים. לא מצאתי בזה שום נושא לשיחה באותם רגעים. התעלמתי מזה לחלוטין. מספר הפעמים שנפגשנו אחרי זה היו מועטות - לא קשר רומנטי, לא קשר של חברות או זוגיות. תמיד שואלים אותי על אינטימיות - 'הייתה אינטימיות? לא הייתה אינטימיות?' הייתה אינטימיות"
"לא קשר רומנטי, לא קשר של חברות או זוגיות. תמיד שואלים אותי על אינטימיות - 'הייתה אינטימיות? לא הייתה אינטימיות?' הייתה אינטימיות"
איך נגמר הקשר?
"נגמר כפי שהוא התחיל, על סיגריה בחניה"
מה אמרת לה?
"אני מסביר בעצם שקצת כבד עליי, העניין שלא נוצר, קצת מיותר לי ואני מבקש שכל אחד ייפרד לדרכו"
ומה היא אומרת לך?
"יש שם חיוך - 'אני מבינה אותך לחלוטין, הכול בסדר, בוא נגיד שלום וזהו, אנחנו שנינו גרים בקצרין - אם ניפגש ניפגש, אם לא אז לא'"
"אני שואל אותה במה הסתבכתי"
ואז כמה ימים אחרי זה אתה מוצא את עצמך נדרש לעדות בימ"ר צפון. למה?
"אני מקבל טלפון מחוקר בימ"ר צפון - 'תגיע למסור עדות'. לי זה נשמע קצת מוזר, אני לא עבריין לא עשיתי שום פשע, לא הסתבכתי בשום דבר באותם ימים. אני מבקש לדעת על מה ולא מספרים לי. אני מגיע לימ"ר צפון, שני חוקרים איתי בחדר שואלים אותי על החיים שלי. אני מנסה להבין במה הסתבכתי במה נקשרתי או איך נקשרתי למשהו שאין לי שום מושג עליו"
בשלב הזה אתה בכלל לא יודע שהבחורה שאיתה נפגשת נחקרת באותם ימים בפרשת תאיר ראדה, בעקבות תלונה של החבר הקודם שלה, אדיר חבני
"בשעה השנייה מתחילים לשאול אותי על ההקשר שלי לא"ק. אני אומר שם 'נפגשנו מספר פעמים ובזה זה נגמר'. אומרים לי בסוף 'קח את הטלפון, אם קורה משהו תתקשר אליי'. ובנוסף לזה גם אומרים לי 'אסור לך להיפגש עם א"ק, אסור לך לדבר עם אף אחד, לא היית פה בעצם'. אני יוצא משם ומגיע לחנייה ומסתכל על עצמי - אני לבן. אני לא יודע כמה אנשים ביקרו בחדר חקירות, לא מקום נעים במיוחד. בייחוד כשאין לך שום קשר ואתה לא הסתבכת בשום דבר - זה לא דבר נעים"
"במשטרה אמרו לי 'אסור לך להיפגש עם א"ק, אסור לך לדבר עם אף אחד, לא היית פה בעצם'. אני יוצא משם ומגיע לחנייה ומסתכל על עצמי - אני לבן"
קח אותי לאותו היום, שעת בוקר במעונות בקצרין
"אני רואה את א"ק בחנייה. אני ניגש אליה בצורה מנומסת ותקיפה, מסביר לה ש'ביליתי' בעדות בימ"ר, שחל עליי כל איסור לדבר איתה או לפגוש אותה, ואני מבקש ממנה ללכת משם. אני גם שואל אותה במה הסתבכתי או מה קרה, ואני אומר 'תודה להתראות, כל טוב לך, יום טוב'. ופה זה נגמר. כמה שעות אחרי היא מגיעה שוב, אני ניגש אליה עוד פעם, היא מתחילה לגעת לי בבטן - 'אני רוצה לבוא אליך, אני רוצה להיכנס' - כל מיני אמירות כאלו מאוד מוזרות ולא רגילות אז אני אומר שוב בנימוס ובתקיפות 'נאסר עליי לדבר איתך, אני מבקש ממך שתלכי'. כמובן שאני מסיר את הידיים שלה מהגוף שלי בזמן הזה"
"בפעם השלישית היה ניסיון רצח"
לפני הפעם השלישית שהיא מגיעה, אחרי פעמיים שהיא הגיעה, אתה מתקשר לאותו חוקר ואתה אומר לו "היא הגיעה לכאן". אתה מתריע בפניו.
"אני מתקשר לאותו חוקר כי אותו חוקר אומר לי בשיא הנחמדות בסוף העדות שלי: 'אם קורה משהו - תתקשר אליי לנייד'"
ואתה מתקשר אליו באותו היום פעמיים?
"אני מתקשר באותו היום פעמיים ואני אומר לו בפעם הראשונה: 'הבחורה הגיעה אליי למעונות. לא יודע מה היא רוצה, למה היא נמצאת פה בכלל ואיך זה ייתכן שהיא נמצאת פה בכלל?' - הוא עונה 'אין בעיה, זה בטיפול'. בפעם השנייה אני מתקשר ואני צועק עליו בטלפון: 'איך ייתכן מצב שהבחורה מגיעה אליי?' אני לא יודע שהיא במעצר בית אבל הוא אומר לי: 'אין לך מה לדאוג, זה בטיפול'"
כשבעצם לא קרה כלום כי היא הגיעה בפעם השלישית?
"לא רק שלא קרה כלום, בפעם השלישית היה ניסיון רצח. לא עולה בדמיון שלי אפילו, ששעה-שעתיים אחרי זה יקרה מה שיקרה"
מה קורה שעתיים אחרי זה?
"אני נמצא במעונות. בזווית העין, ממש בכניסה, אני רואה אותה מתקרבת לעברי. אני רואה אותה בשלב שהיא כבר נמצאת ממש קרובה אליי. ובהבזק של שנייה משהו מנצנץ לי בעין, אני לא יודע מה זה. ובזמן שאני מסובב את הצוואר, פה על העורק הראשי שלי נמצא חפץ, שבר של בקבוק, שלדעתי זה חפץ שהוכן מראש. זה שבר של בקבוק עם להב, ולא סתם בקבוק ששברו. הוא נמצא לי כאן על הצוואר, על העורק הראשי, כשאני מסובב את הפנים שלי אליה, ומפעילים כוח על הצד הזה"
"אני רואה אותה בשלב שהיא כבר נמצאת ממש קרובה אליי. ובהבזק של שנייה משהו מנצנץ לי בעין, אני לא יודע מה זה. ובזמן שאני מסובב את הצוואר, פה על העורק הראשי שלי נמצא חפץ, שבר של בקבוק"
היא מפעילה
"היא מפעילה. א"ק מפעילה כוח על הצוואר שלי ובעצם אלוהים עזר לי באותו יום, הציל אותי באותו יום"
מה אתה עושה?
"אוחז בחוזקה בשתי הידיים שלה, כי אם ביד אחת יש משהו, אין לדעת מה יש ביד השנייה, מרתק אותה לשולחן קק"ל סמוך וצועק. צועק לשכנים שהיו, הם מזמינים כבר משטרה - היא מפעילה כוח עצום שם, אותו כוח שהיא הפעילה כאשר החפץ היה עליי על הצוואר, היא מפעילה אותו כאשר היא מרותקת לשולחן. ובראש שלי רץ - במה הסתבכתי לעזאזל? מה עשיתי שיש עליי חפץ בצוואר, שבתנועה אחת קלה ביותר שלי היום לא היינו משוחחים?"
"אני הייתי בהלם מוחלט. לא ידעתי איך זה קרה לי. לא הבנתי מה קרה לי, וניסיתי להשתיק - סטודנטים, לכו לכו... הכול בסדר', כמה שיותר להפחית את תשומת הלב לסיטואציה ולמקרה. הנפש נשברת בדיעבד. הביטחון נהרס - החיים נגמרים לך. אתה עדיין לא מבין מה קרה לך בכלל. ניסו לרצוח אותך עכשיו ואתה לא מבין מה קרה לך"
"בראש שלי רץ - במה הסתבכתי לעזאזל? מה עשיתי שיש עליי חפץ בצוואר, שבתנועה אחת קלה ביותר שלי היום לא היינו משוחחים?"
מה קורה כשמגיעים השוטרים לזירה?
"שמים אזיקים על הידיים שלה. היא מנסה להתנגד, היא ממלמלת כל מיני מילים, משפטים - 'מה כבר רציתי... איך רציתי...' - כל מיני דברים שאני לא מצליח לשמוע ולהבין את הפשר שלהם בכלל. השוטרים לוקחים אותה, מאז אני לא פוגש אותה בעצם"
וכל זה קורה, ככה אתה מבין בדיעבד, בזמן שהיא במעצר בית כיוון שהיא חשודה לאותה נקודת זמן ברצח תאיר ראדה זכרה לברכה?
"אף אחד לא אמר לי שהיא במעצר בית. אף אחד לא אמר לי בחקירה בימ"ר יומיים לפני. אף אחד לא סיפר לי את הסיפור"
"יש לי רעל מאותו היום בגוף"
ואתה מגיש תלונה במשטרה ואולה נחקרת על ניסיון לפגוע בך. ובסופו של דבר היא מואשמת בניסיון פציעה בלבד
"אני שואל מאז את כל מי שקשור לפרשה הזאת - תסבירו לי מה זה לכאורה כתב אישום בניסיון פגיעה. כאשר מגיעים שלוש פעמים לזירה, מצטיידים בכלי, מצהירים בלי להתבייש בכל העדויות על הכוונה לחתוך בן-אדם, להיכנס לתוך הגוף שלו, להוציא את האיברים הפנימיים שלו - איפה לעזאזל נמצא מקום של פגיעה? יש פה רצח מתוכנן מראש, ואני לא משפטן. והכול זה 'לכאורה' והכול בסדר".
והוא ממשיך ומאשים: "הפרקליטות (התביעה המשטרתית) בחנה את התיק אחרי האירוע - אף אחד לא דיבר איתי, אף אחד לא הזמין אותי לעדות. אף אחד לא שאל לשלומי, לצרכיי, איך נפגעתי, אולי אני צריך עזרה כזאת או אחרת. עשר שנים לא דיברתי על זה".
למה החלטת להתראיין עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים?
"אני... אני מבין שיש לי רעל מאותו היום בגוף וטראומה נוראית שלא יוצאת. נמאס לי לחשוש מכל בן-אדם שמתקרב אליי. נמאס לי מלהיזהר ולא לפתח קשרים עם אף אחד ואני מרוסק. אתה מרגיש את הגוף שלך קרוע מבפנים, מרוסק מבפנים, ואתה שואל את עצמך - איך לעזאזל לא דיברתי עשר שנים? למה פחדתי בכלל עשר שנים?"
"המסר שלי לכל בן-אדם שעבר חוויה שהיא קשה והיא פוגענית - תדברו", הוא מדגיש. "היום הריאיון הזה נערך כי כבר אין ברירה. כי ככל שינסו להשתיק אותך יותר, להפחיד אותך יותר - ואני יודע שכל המאיימים ינסו אחר כך להוציא חומר מכפיש, להוציא תגובות רעות כאלו ואחרות, אולי גם יצליחו להוציא את תיבת הפנדורה עם כל השקרים בפנים"
מי מאיים עליך ואיזה איום קיבלת?
"סתם לדוגמה, טלפון, תשע וחצי בלילה, 40 דקות של שיחה - לא נרדמים אחרי זה. לא יום אחד, לא נרדמים שבועות אחרי זה: 'באם תתראיין תיפתח עליך תיבת פנדורה ענקית, לא תדע מה יצוץ עליך'. אני בן-אדם שלא עשה שום דבר, שבסך הכול פגש בחורה, והיא ניסתה לרצוח אותי. אני שתקתי כי אני פחדתי. למה לשתוק? למה לפחד ממי שמאיים?"
"בכירים ככל שתהיו במערכת - תפיצו מחר מה שאתם רוצים. תוציאו מחר מה שאתם רוצים, תביאו סימוכין כאלו ואחרים. כל האמת שלי כתובה בעדויות. הכול כתוב. השופטים ראו, התביעה ראתה. זה שאף אחד לא בא עד היום ואמר: 'סליחה, סליחה שלא תמכנו בך. סליחה שלא עזרנו לך לעבור את זה. סליחה שלא דאגנו לך מאז. סליחה שאף אחד לא שאל אותך - אתה פצוע?'. אתה לא צריך שיחתכו לך את הצוואר כדי להיות פגוע"
"אני בן-אדם שלא עשה שום דבר, שבסך הכול פגש בחורה, והיא ניסתה לרצוח אותי. אני שתקתי כי אני פחדתי. למה לשתוק? למה לפחד ממי שמאיים?"
אתה מבין שהיא הייתה מאוד מאוד מעורערת נפשית ושהיא סובלת מבעיות נפשיות קשות? אתה לא מרגיש שאתה גורם עוול לאולה? היא הרי מבקשת שיניחו לה.
"אני מרגיש שהעוול היחידי שנגרם בהקשר שלי, בסיפור שלי שלא סופר מעולם, זה המקרה שלי. אותי ניסו לרצוח. העוול היחידי, ואני הקורבן פה. למה אני צריך לחשוב על מישהו אחר בסיפור הזה?"
כי אתה מבין שהרי היא מבחינתה אתה העד של ההגנה. כלומר, יש איזשהו אינטרס לקשור בין הסיפור שלך לחשדות כביכול שהיא קשורה לכאורה לרצח תאיר ראדה.
"אין לי שום רצון ושום יכולת ו... סליחה, יצאתי מפוקוס. סליחה, בואי נעשה הפסקה. ברשותך"
נעשה הפסקה
אתה בסדר?
"כן"
דיברנו קודם על הקשר בינך לבין המשפט החוזר של זדורוב
"אני לא פה להגנה, אני לא פה לתפוס צד בתוך התיק הזה. זה עניין שלה והיא צריכה להתמודד עם הדברים שלה"
"אני מרגיש שהעוול היחידי שנגרם בהקשר שלי, בסיפור שלי שלא סופר מעולם, זה המקרה שלי. אותי ניסו לרצוח. העוול היחידי, ואני הקורבן פה"
מה אתה עושה היום?
"היום אני בן 40, עובד בחברת חקלאות גדולה. אבא לשני ילדים מקסימים, נשוי לקרן. מתמודד מאז עם חרדות, עם קשיים, עם פחדים, עם הרצון לצאת מזה כבר ולהבריא, עם הרצון לדבר, עם הרצון לא לפחד"
תחקיר: יעל יפה
תגובות
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "כתב האישום שהוגש מיחס לנאשמת עבירות אלימות בהן ניסיון פציעה בנסיבות מחמירות הכוללות נשק קר, וזאת בהתאם לראיות שנאספו ולהוראות החוק. לפני עשר שנים הורה בית משפט השלום בצפת על הפסקת ההליכים נגד הנאשמת שהייתה עצורה אותה עת. בשל צנעת הפרט לא נרחיב מעבר לאמור".
אולה קרבצ'נקו שלחה לנו תגובה מצולמת מאוקראינה, בסיועו של עורך דינה דניאל חקלאי: "מקרה מאוד מאוד מצער שקרה לי לפני עשר שנים וקרה גם לשמעון תוך כדי התמוטטות נפשית מאוד מאוד קשה שהייתה לי, אחרי עשור של התעללות עם חיים עם בן-אדם אלים (אדיר חבני), נפשית, התעללות פיזית, התעללות מינית מאוד קשה ופרידה שכמעט בקושי יצאתי ממנה בחיים. שמעון, שאותו הכרתי באותה תקופה מאוד מאוד סוערת וקשה, גם היחסים המיניים והחבריים שהיו לנו נגמרו אחרי שאדיר איים עליו, כשגילה שאנחנו בקשר. שמעון כמובן הפסיק את הקשר שלנו. אולי מספיק עם הרדיפה הזאת? אולי מספיק?".