"ביום ראשון בבוקר קיבלתי טלפון מדניאלה, והיא אומרת לי שהוא לא עונה מהבוקר, להגיע כמה שיותר מהר", נזכרת משי ברמי, העוזרת האישית של צביקה פיק, ברגעים הטרגיים. "הם הגיעו כמה דקות לפניי, לי היה את המפתח אז אני באה ואני מנסה להיכנס, ואי אפשר להיכנס כי יש מפתח מהצד השני. כל הבית, כל התריסים היו סגורים. פשוט הרמתי את התריסים בידיים וראיתי שהוא יושב בספה... והסתכלתי, וראיתי שהוא לא נושם".
רק קומץ אנשים הגיעו השבוע לבית העלמין ברמת השרון להיפרד מצביקה פיק, שהלך לעולמו בגיל 72. לבקשת המשפחה נערכה לוויה קטנה ושקטה, צנועה בהיקף ובאופי - כמעט בניגוד מוחלט לדמותו המוחצנת של המאסטרו, שבדרך כלל אהב שההופעות שלו ישקפו את איך שתפס את עצמו: גדול מהחיים ושופע פאייטים. האיש שזכה בחייו למיליוני מעריצים סיים את דרכו רחוק מעיני הציבור.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אני מאוד הערכתי את בקשת המשפחה להלוויה אינטימית, משפחתית", מספרת העורכת המוזיקלית דלית עופר, לשעבר מנהלת גלגלצ. "יחד עם זאת, לא הצלחתי להבין איך מנעו מקהל לחלוק לו כבוד אחרון - למשל, באחד ממוסדות התרבות, על בימת הבימה למשל, חשבתי שזה מקום ראוי כי שם הוצג המחזמר 'מרי לו', וצר היה לי שנמנע ממנו מין כבוד גדול שהוא היה ראוי לו. ואני חושבת, ככה, מהיכרותי איתו, שהוא גם היה נהנה מזה במידה רבה".
פטירת צביקה פיק ז"ל - סיקור נרחב:
- "צביקה פיק הוא חלק מהנוף של כל ישראלי"
- מאחורי השירים הגדולים של פיק
- "עמוד התווך של הפופ הישראלי": באירופה מגיבים על מותו של צביקה פיק
"לא חושב שהוא תכנן למות"
"המשפחה רוצה הלוויה קטנה ואינטימית, זאת זכותה המלאה", אומר שי להב, יוצר ובמאי הסרט "כח צביקה" שליווה את פיק בתקופה האחרונה. "אני צחקתי כשאמרתי שאם צביקה היה חי ורואה את ההלוויה שלו כנראה שהוא היה מת שוב. כי אם זה היה תלוי בו, אני מניח שהוא היה מדמיין אירוע אחר".
"אני חושבת שבהתחלה לא ידעתי מה הוא כל כך היה רוצה כשחשבתי על זה", משיבה העוזרת ברמי. "ואז נזכרתי בערב ב'קשת' שהיה לכבודו - זה ריגש אותו, הדברים האלה ריגשו אותו, שעושים לו כבוד. נותנים כבוד למוזיקה שלו, לעשייה שלו".
אתה יודע אם זה משהו שהוא ביקש?
"אני לא חושב שהוא תכנן למות, אני אומר לך את האמת", עונה ארז בן הרוש, מפיק הסרט "כח צביקה" שישודר ב"יס".
בתחילת דרכו לפני כחמישה עשורים פיק נחשב אומן פורץ דרך - מלחין ויוצר יוצא דופן ופרפורמר ייחודי. הילד שעלה לארץ מפולין, שספג לא מעט ביקורות נבזיות לאורך הדרך, הפך לאומן פופ ששינה את פני התרבות בישראל. למרות שאת המוזיקה שלו לקח ברצינות, הוא היה גם אדם עם הרבה הומור.
ולהב מסביר: "צביקה היה אחד המוזיקאים הכי חשובים בתולדות המוזיקה הישראלית, בטח אחד המהפכנים הגדולים. הוא הגיע לארץ מאוד משעממת מבחינה תרבותית, והוא בא ולא התבייש להיות מוגזם. היה ציבור עצום של אנשים ששיוועו למוזיקאי שלא יתבייש לעשות כיף.- צביקה עשה את זה, צביקה הביא משהו שלא היה".
הזוגיות, הילדים והפרידה: "לבד בבית"
העיתונאי רז שכניק מידיעות אחרונות מנסה להציג צד נוסף: "אני חושב שמה שמייחד בעיקר את צביקה פיק זה היכולת שלו לשלב יחד שירים מורכבים ועמוקים, ומצד שני הוא היה יכול לקחת שיר פופ קליל כמו ארטיק קרטיב, ולעשות אותו באותה רצינות".
בשנות השבעים נישא למירית שם אור שכתבה את מילות השירים של רוב להיטיו ולשניים נולדו שלושה ילדים: בנלי, רופא שהתרחק כל השנים מאור הזרקורים, והאחיות שרונה ודניאלה. אחרי שהתגרש משם אור, השניים לא דיברו במשך תקופה ארוכה אבל המשיכו לעבוד יחד בהתכתבות.
כעשור אחרי שנפרדו פיק הכיר את שירה מנור שצעירה ממנו ב-36 שנים. לזוג נולדו גם שני ילדים, היום בני חמש ושבע. ויש לו גם שני חתנים מפורסמים: שרונה התחתנה עם דניאל, בנו של איש העסקים מיקי פדרמן, ודניאלה עם במאי הקולנוע קוונטין טרנטינו. בשנים האחרונות היה גם סבא לשבעה נכדים.
שירה הייתה לצדו גם אחרי שעבר לפני כארבע שנים אירוע מוחי ונזקק לשיקום ממושך, אבל לפני כשנה השניים נפרדו. "הוא לא אהב לדבר על זה, אני גם לא לחצתי עליו מאוד", מספר להב שתיעד את פיק. "תשמע, אתה יכול לדמיין שבן אדם שעבר אירוע והיחסים שלו מסתיימים, והוא חי לבד בבית המאוד גדול הזה - המראה מספיק, לראות אותו שם לבד בבית. זה ברור, היה לו מאוד קשה".
"אני חושבת שהיה לו עצוב שהילדים לא גרים איתו באותו הבית, מאוד", מודה העוזרת משי ברמי. "הוא מאוד אהב ילדים, צביקה. הם היו אצלו יותר מפעמיים בשבוע בדרך כלל. ואני זוכרת רגע מקסים, שישבנו לאכול בשולחן האוכל, וצביקה שיחק עם הבן הקטן שלו, עם ניל, על השולחן – כמו טניס שולחן כזה - וזה היה רגע מה זה מקסים בעיניי, לראות בן אדם בגילו משחק עם הילדים הקטנים שלו, זה מרגש. לא מזמן ביקרנו גם את דניאלה עם התינוקת החדשה וגם את שרונה וגם דניאלה ישר שמה עליו את התינוקת והיא פשוט לא הפסיקה לחייך".
"אלוהים רוצה שאני אשיר עוד"
אבל למרות המשבר האישי והבריאותי, הרצון להמשיך לעבוד וליצור לא נפגע. הוא אפילו הסכים להתמסר לצילומי סרט דוקומנטרי על חייו, שישודר בהמשך בערוץ "יס דוקו". "בתחילת השנה כשאנחנו מגיעים לצביקה אנחנו רואים צביקה סך הכול חיוני, הוא מדבר מאוד לעניין, הוא חד", אומר בן הרוש. "אבל היה קושי מסוים כמובן להתבטא בגלל הדיבור, ופיזיות מסוימת ש... אנחנו ראינו את הדעיכה, לצערי".
"אני לא יודע לעשות כלום חוץ ממוזיקה ולשיר", אמר פיק מול המצלמות. "ואם אני לא עושה את שני הדברים האלה, זה חבל בשבילי... לא לדבר על אנשים אחרים. אלוהים רוצה שאני אשיר עוד, אז אני שר".
"היחס שלו לסרט היה מאוד אמביוולנטי: צביקה תמיד רצה להיראות הכי טוב", אומר להב וחושף את מה שהתרחש מאחורי הקלעים. "בעקבות האירוע וגם בעקבות הגיל הוא לא היה מי שהוא היה רוצה להיות על המסך. היה לו מאוד קשה עם זה. היינו צריכים להגיע כל הזמן לכל מיני הסכמים - לא נצלם אותך הולך כדי שלא יראו שאתה גורר רגל". וברמי מסבירה: "היו ימים שהיו מאוד מאוד עמוסים ושיש המון פגישות. אם זה מפיקים, עורכי דין, בנקים".
את הכול הוא עשה לבד או שהיה מטפל או מישהו שעזר לו?
"לא, צביקה היה עצמאי, הכול הוא עשה לבד, חבל שרק לא היה מי שבאמת רק יישן איתו, כי טיפול הוא לא היה צריך, הוא היה באמת עצמאי".
"חשב על עוד מחזמר"
התכתבויות שלו מהשנה האחרונה עם כמה זמרות חשפו את התשוקה שלו לחזור לעבוד ולשתף פעולה עם אומנים צעירים - בין היתר עם אביה של נועה קירל, שלה קיווה לכתוב את השיר הבא לאירוויזיון, וגם עם עדן בן זקן ואלה-לי להב.
"אני חייב להגיד שפגשתי צביקה מאוד אופטימי, מאוד עיקש, מאוד בגישה של 'אני אנצח את הכול, אני חוזר להקליט שירים'", מספר שכניק. "הוא חשב על כל מיני שיתופי פעולה, למשל מופע עם מאיה בוסקילה, על עוד מחזמר, היה מאושר מזה".
במקביל תכנן לחזור לבמות ולצאת לסיבוב הופעות. הוא כבר סגר אולמות ופרסם מועדים והתחיל למכור כרטיסים. "תמיד הוא היה חדור מטרה: 'אני רוצה לחזור, אנחנו נעשה סיבוב הופעות, אני לגמרי שם, אני עובד על עצמי'", נזכר אסף מור, סמנכ"ל השיווק והמכירות של קבוצת זאפה. "מבחינתו הוא עבר משהו מאוד משמעותי ומשבר גדול, אבל הוא היה לוחם".
אבל בן הרוש חשש: "בהרגשה שלנו אנחנו אומרים: אם אנחנו בריאיון, אחרי ארבעים דקות הוא מתעייף, אז אנחנו לא מבינים איך הוא עושה הופעה - ולשיר זה להפעיל כוח".
מבחינה פיזית הוא היה מסוגל לשיר?
"אנחנו לא יודעים. שאלנו אותו, הוא אמר 'כן, אני יכול לשיר'. הוא לא נתן לנו..."
לא צילמתם אותו שר?
"הוא נתן לנו התחלה", משיב בן הרוש. ואכן, פיק הצהיר מול המצלמות: "לשיר זה קל, זה קול אחר בכלל" – ומיד זימר משפט: "אל תגידי כן, ואל תגידי לא"
"קשה לי לדבר אבל לשיר אני יכול"
"הבנו שלא בטוח שהוא יכול, ואנחנו היינו בקשר עם המפיק המוזיקלי", משחזר בן הרוש. "הוא אמר 'תקשיב, אנחנו עובדים על השירים ומכינים את הנגנים והכול אבל עוד לא עשינו חזרה - הוא מבריז. ואנחנו מבינים שיכול להיות שזה באמת... הוא לא מצליח". ולהב מדגיש: "הוא היה משוכנע שזה יקרה. היה לו קשה לקבל את הפער בין מה שהוא רוצה ומה שהוא יכול. הפער הזה מאוד הקשה עליו. ללא ספק, זה תסכל אותו".
הוא ניגן על הפסנתר? הוא שר? הוא עשה חזרות?
"הוא כן עשה חזרות. הייתה לו זמרת שליוותה אותו המון שנים", נזכרת ברמי. "האמת שתמיד החזרות עצמן היו קורות כשפתאום הייתי צריכה ללכת, אז היא הייתה מגיעה. אז יצא לי פעמים בודדות להיות איתם ולשמוע, אבל זה היה מאוד מרגש לשמוע".
גם אסף מור מקבוצת זאפה ניסה לברר אם פיק יכול לעמוד בכך. "אני זוכר שבאחת הפגישות האישיות שאנחנו ככה יושבים בסלון ואמרתי לו 'צביקה, תגיד, אתה יכול לשיר?' הוא מסתכל עליי, מחייך... הוא אמר לי 'שמע אסף, קשה לי לדבר אבל לשיר אני יכול'. תראה, אהדת הקהל הייתה עצומה - איך שפתחנו את סיבוב ההופעות, 'סולד-אאוטים' בכל מועדוני זאפה, זה היה מדהים".
"זה פגע בו קשות, הוא נעלב"
אלא שזמן קצר לפני ההופעה הראשונה פיק חזר בו וביקש לדחות למועד אחר. ואז, דחה גם את המועד החדש. "הוא ידע, הוא הבין שהוא לא יכול לחזור יותר למה שהוא היה בעבר, אבל הוא כן ניסה כל הזמן", קובע שכניק. "הוא כן אמר 'אני אחזור לבמות, אני אשיר שוב, אני אעשה את זה'". ולהב מזכיר: "זה שזה יצא לתקשורת... שאלו אותו שאלות קשות. הייתה כתבה ב'וואלה' על זה שהוא אמור לעלות עם פלייבק. דברים כאלה, זה פגע בו קשות".
הוא נעלב?
"מאוד".
"הוא היה מאוד נמוך ומאוד שפוף. הוא מתחיל להתכנס לתוך עצמו", מודה בן הרוש במבט לאחור. "ואני חושב שזה שאולי ההכרה שהוא לא באמת יכול לחזור להופיע... פתאום אולי הוא לא מצליח ויכול להיות שהוא מתחיל להבין בהכרה שזהו, זה נגמר. אולי הגיעה איזו הכרה, פעם ראשונה של מציאות אמיתית שהכתה בו".
הוא דיבר על המוות?
"כן. הוא דיבר על הפחד ממוות, הוא דיבר על 'מה הספקתי, מה לא הספקתי'", עונה להב. "הוא כל הזמן אמר שהוא חושב רק על העתיד, הוא חושב קדימה. זה גם מה שהניע אותו כל החיים, זה גם מה שאפשר לו, אתה יודע, להיות מלך הקאמבקים".
הוא דיבר על איך הוא רוצה שייפרדו ממנו?
"לא. אני חושב שהוא... לדעתי הוא באיזשהו מקום הוא חשב שהוא בן אלמוות", משיב להב. וברמי העוזרת הצמודה מוסיפה: "הוא אף פעם לא דיבר על מה הוא היה רוצה, או איך זה ייראה. הוא לא דיבר על המוות, לא נראה לי שהוא פחד מזה. הוא רק אמר לי לאחרונה שהוא מתגעגע לאימא שלו. אז אני שמחה שהוא גם נקבר לידה, קרוב אליה".
אחרי שטקס הלוויה הקצר נגמר ובני המשפחה וקומץ החברים יצאו מבית העלמין, נותר רק הקבר הטרי מיותם. גם שלושה ימים אחרי מצאנו שם רק ארבעה זרי פרחים שהתייבשו בשמש, והשלט הקטן שנשא את שמו ונשמט. בהודעה לעיתונות נמסר שצביקה פיק לקה בדום לב, אבל האנשים שהיו קרובים אליו אומרים שאולי ליבו פשוט נשבר.
תחקיר: עמית קמינסקי והדי זעירא