"אנחנו רוצים לפנות לקהל היהודי ויהיה לנו קמפיין בעברית שבו נקרא לציבור להצביע למפלגה הדמוקרטית היחידה בישראל, שפונה לכל האזרחים ויש בה מקום לכולם". זה ודאי יפתיע רבים, אבל מי שעומד מאחורי ההצהרה הזו הוא לא אחר מיו"ר מפלגת בל"ד לשעבר, ד"ר ג'מאל זחאלקה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"יש לנו מועמדת יהודיה, השחקנית עינת ויצמן, במקום השישי ברשימה", ממשיך זחאלקה בדבריו. "אנחנו נקיים חוגי בית וכנסים בעברית. יש לנו מסר של דמוקרטיה ושוויון בין האזרחים, של הכרה בעוול שנגרם לעם הפלסטיני ועתיד משותף שבנוי על שוויון אזרחי ולאומי".
את ההצהרה הזו משמיע זחאלקה בשיחה עם מגזין N12, ימים ספורים בלבד אחרי פיצולה - הספק כפוי, ספק מתוכנן, תלוי לאיזו גירסה מאמינים - של בל"ד מהרשימה המשותפת עם מפלגות חד"ש ותע"ל ביום סגירת הרשימות הסופיות לכנסת. מאז כבר נוסף למפלגה כאב ראש חדש, כאשר ועדת הבחירות אישרה היום (חמישי) את פסילת ההתמודדות של בל"ד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית - אבל המילה האחרונה תיאמר רק כאשר בג"ץ יחליט בנושא. ובעבר, כזכור, הוא התיר למפלגה להתמודד פעם אחר פעם.
יו"ר המפלגה סאמי אבו שחאדה מיהר להצהיר: "אין טיעונים רציניים נגד בל"ד, ובעיניי זה לא יעבור את בג"ץ. כל הטיעונים נדונו בבית המשפט העליון במדינת ישראל כמה פעמים, ואין פה שום דבר שמחזיק מים. כל מי שקצת מבין במשפטים יודע שאין עילה לפסילה. העניין פה הוא פוליטי. זו סצנה מתיאטרון האבסורד, זה הזוי כל הדיון הזה. למה יש רוב נגד שוויון בחברה היהודית בישראל? זה דבר שצריך להטריד את כולנו ולא רק את בל"ד".
הקרע הפנימי ברשימה המשותפת הוא זה ששלח את בל"ד להתמודד לבדה - ולהיפסל, לפחות זמנית. זה היה אירוע שתפס את המערכת הפוליטית כולה בהפתעה, וגם זחאלקה עצמו מודה כי גט הכריתות שמסרו למפלגתו היריבים-שותפים אחמד טיבי ואיימן עודה הפתיע אותו מאוד. אך דווקא הדרמה הפוליטית הבלתי צפויה הזו פותחת עבור בל"ד - זו שנתפסת כקיצונית מבין המפלגות הערביות ולא פעם ניסו לפסול אותה - הזדמנויות חדשות, אולי גם קהלים חדשים.
"קודם כל אני קורא להם להצביע לבל"ד, בכדי שביבי לא יהיה ראש ממשלה. מי שמעוניין, שיידע שהצלחה של בל"ד בוודאי תמנע מביבי לחזור", מוסר זחאלקה למצביעי השמאל היהודיים המודאגים. "אנחנו החלטנו בבל"ד כבר לפני שנים, ובכך אנחנו שונים משאר המפלגות, שאנחנו לא משחקים את המשחק של ימין ושמאל בישראל. אנחנו במגרש אחר, של מאבק למען הזכויות שלנו ומאבק פוליטי נגד השמאל והימין הישראלי. השמאל הישראלי לא רוצה להגיע להסדר, בונה התנחלויות ועושה מלחמות. אין הבדל בין ממשלת נתניהו לממשלת בנט-לפיד, זה אותו דבר".
"שיהודים יישבו גם במושב האחורי"
לא רבים יודעים זאת, אך דווקא החוליה הרדיקלית יותר מבין רכיבי מה שהיה עד לא מכבר "הרשימה המשותפת", המפלגה המגדירה את עצמה לאומית-פלסטינית, לא רק שפונה לקהל יהודי, ופנתה אליו גם בעבר - היא גם בית למספר לא מבוטל של פעילים יהודים שליוו את המפלגה בכל השנים מאז נוסדה ב-1995. מה ניתן להסיק מהחוויה שלהן על מה שצפוי לעינת ויצמן?
אחת מאותן פעילות יהודיות שמלוות את בל"ד במשך שנים ארוכות היא אורלי נוי, עיתונאית ומתרגמת שירה וספרות, יו"ר המועצה הציבורית של בצלם. "החוויה שלי כיהודיה להיות במיעוט היא חוויה מאוד מלמדת. כיהודים אנחנו מאוד רגילים לזה שאנחנו ההגמוניה בסביבות מעורבות, כשהשפה שאנחנו מדברים בה היא עברית וכו'. יש בחוויה הזו משהו מאוד מלמד - להיות מיעוט בתוך רוב דובר ערבית ולהתאמץ יותר. זה חשוב שיהודים ילמדו לא לשבת כל הזמן ליד ההגה, אלא גם במושב האחורי - זו שותפות אמיתית. אני לא בבל"ד רק כי אני בסולידריות עם הפלסטינים. זה חשוב, אבל אני שם גם מתוך הזהות המזרחית. אני מרגישה בבל"ד מאוד-מאוד בנוח, אני מרגישה לגמרי חלק".
יגידו לעצמם אנשים "זאת מתכחשת לזהות היהודית שלה"
"אתה יודע, אני נולדתי באיראן. אני הייתי יהודיה לפני שהייתי ישראלית, וזו אולי הזהות הכי עמוקה שלי. מתוך המקום הזה, מתוך זה שאני מכירה זהות יהודית לא דורסנית, שלא רואה את הקיום שלה כמותנית ברמיסה בהשפלה והמתה של עם אחר. אני אומרת לך, שום דבר במדינה הזו, אבל ממש שום דבר, לא רק שלא מבטא זהות וערכים יהודיים כמו שאני מבינה אותם אלא התגלמות של הפרה יום-יומית של מהי יהדות בעיניי. זהות יהודית זה ילדים שלא יכולים להגיע לבית ספר אם ג'יפ צבאי לא מלווה אותם, כי אחרת המתנחלים מכסחים להם את הצורה בדרך? זהות יהודית זה שצריך לגרש קהילה אחרת, כמו באום אל ח'יראן, כי דווקא שם צריך לבנות ישוב יהודי בנגב, שרובו ריק?"
אף פעם לא היה מועמד יהודי במקום ריאלי ברשימת בל"ד, אז אתם סוג של קישוט?
"לא קישוט. בל"ד היא לא המודל של חד"ש, וגם בחד"ש זה קצת מתעתע כי למעלה מ-95% ממצביעי המפלגה הזו הם פלסטינים. יש ייצוג יהודי בכנסת, לא נחסר שם. אם המחנה היהודי בבל"ד יילך ויגדל, אני מניחה שגם הדבר הזה בעתיד ישתנה".
"זה החזון של בל"ד שיהודים בכלל לא מכירים"
נוי מדגישה ששאלת הייצוג של היהודים בבל"ד לא מטרידה - ושמה דגש על השותפות האידאולוגית: "יש משהו מאוד שלם בחשיבה הפוליטית של בל"ד, שמסדרת לי את כל החלקים של הפאזל, ונותנת לי בית ופתרון הוליסטי לחזון הפוליטי שאני רוצה לראות, שהוא מדינת כל אזרחיה", מסבירה נוי. "אנשים אומרים 'מדינת כל אזרחיה' כסוג של מפלצת מאיימת שכזו, אבל זה הבסיס האלמנטרי ביותר של כל מדינה דמוקרטית מתוקנת".
"הצד השני של החזון של בל"ד, שאותו יהודים לדעתי בכלל לא מכירים, זה הכרה של בל"ד בשני הקולקטיבים הלאומיים שקיימים פה. לא בכל השטח שבין הים לנהר - אלא בגבולות 48'", מוסיפה נוי. "יש הכרה בכך שיש לאומיות ישראלית, היא יכולה להיות קולוניאליסטית במהותה, אבל היא פה ולא מתכחשים לה כי היא לא הולכת לשום מקום. לכן דווקא כיהודיה ישראלית יש לי רצון גדול מאוד לתמוך בחזון הזה. לאורך זמן מה שבל"ד מציעה ליהודים בישראל זו האפשרות היחידה שלנו לקיים את הזהות היהודית שלנו פה לאורך זמן שלא כאפרטהיידסטים או כקולוניאליסטים".
בל"ד באה אל העולם בשנות התשעים, על רקע רוחות השינוי של התקופה. משגווע הקומוניזם נגזר על חד"ש - הגדולה שבמפלגות הערביות עד אז - לחשב מסלול מחדש בהיעדר קיומה של האימא האידיאולוגית במוסקווה. מתוך המערבולת האידיאולוגית שנוצרה נפלטה מהמפלגה קבוצה בת עשרות חברים, בראשות עזמי בשארה, שביכרה את דגל אש"ף על הדגל האדום ואת הקומוניזם החליפה בלאומיות.
זאת מפלגה של אקדמאים - מחצית מהחברים שישבו מטעם המפלגה בכנסת מחזיקים דוקטורט - ולצידם אנשי תרבות רבים. בל"ד הציעה חלופה של מפלגה אנליטית וליברלית שניצבת מול חד"ש האדוקה אידיאולוגית ורע"ם הדתית והשמרנית. האנליטיות הזו היא בין היתר גם מה שקסם לחבריה ופעיליה היהודים, כמה עשרות בודדות של אנשים.
בשארה, נוצרי ואתאיסט, גייס מספר חוגים אינטלקטואליים שקודם לכן היו מזוהים עם חד"ש היריבה הגדולה, עד שב-2003 - שמונה שנים אחרי שהתפצלה ממנה - הגיעה בל"ד והשתוותה עם יריבתה: שלושה מנדטים קיבלה כל אחת משתי המפלגות, שבראשית הדרך עוד יצאו למאבק יחד ברשימה משולבת. מאותם ימים התבלט בשארה בתור אחד הקולות המרכזיים של הלאומיות הפלסטינית בתקופתנו, ומאז שנמלט מישראל ב-2007 בכדי לא לשוב - אחרי שנחשד במתן סיוע לגורמים המזוהים עם חיזבאללה - התחזק מעמדו זה עוד יותר. כשעוד היה בישראל, התבלט כשהשתעשע בהטרלה פוליטית - ריצה לראשות הממשלה מול נתניהו ואהוד ברק.
בעקבותיו באו עוד קולגות שהתבלטו בקהל היהודי בנסיבות כאלו שהיו בלשון המעטה, רחוקות מלעורר אהדה. חנין זועבי ניצלה היטב את העשור שבו ישבה בכנסת בכדי להפוך לסמל של התרסה, בין היתר אחרי השתתפותה במשט הידוע של האונייה הטורקית מאווי מרמרה לכיוון עזה ב-2010. לאחרונה, אגב, שנים אחרי שסיימה את חברותה בכנסת, הורשעה - יחד עם בכירים נוספים במפלגה - בזיוף ומרמה, אחרי שהגישו למבקר המדינה מסמכים כוזבים הנוגעים לתרומות שקיבלה בעבר המפלגה. גם חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס נודע בציבור היהודי בעיקר אחרי שהורשע בהברחת טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים, פרשה שבעקבותיה ריצה עונש מאסר. נדמה כי אין עוד מפלגה שהייתה כה עסוקה בלדחוף לרוב היהודי אצבע בעין כפי שעשתה זאת בל"ד במשך שנים.
"זה לא טוב שהגזענים מרגישים בנוח"
דווקא לאור הפנייה המחודשת והמעט מפתיעה לקהל הבוחרים היהודי, זחאלקה, מי ששימש כיו"ר המפלגה חלק ניכר מהתקופה הזאת ומדורג במקום ה-20 והאחרון ברשימתה הפעם, בוחר להשיב לעניין בטון מעט מתחמק: "בל"ד, מאז היווסדה, נתונה לרדיפה פוליטית והיא צלחה את האתגרים. אני מודה שאנחנו כן מתריסים וכן מאתגרים את המבנה הפוליטי הקיים ומציבים חלופה דמוקרטית של מדינה לכל האזרחים, והשתתת היחסים בין שני העמים על יסודות של צדק ושוויון אזרחי ולאומי. זה מעצבן את הגזענים, אז שיתעצבנו. זה לא טוב שהם מרגישים בנוח".
נוי הופתעה לגלות על הפיצול הדרמטי ברגע האחרון, ששולח את בל"ד להתמודד לבד: "ודאי שזו הייתה הפתעה גדולה. החברים מבל"ד הגיעו לכנסת מתוך ידיעה שהם מגישים רשימה משולשת, זו בהחלט הייתה הפתעה שהיום נגמר אחרת". עם זאת, היא מזהה בדיעבד את הסימנים: " ייתה תחושה, והיא ישנה הרבה זמן בבל"ד, שגם מבחינת הייצוג, מספרית, וגם מבחינת המשנה הפוליטית שלה, בל"ד לא מקבלת את הביטוי שהיא ראויה לו במסגרת הרשימה המשותפת".
וכעת היא מזהה את האפשרות המפתיעה שמעבר לפינה: "מערכת הבחירות הנוכחית תיתן לנו הזדמנות מאוד מעניינת לבחון את הכוח שלנו. אני חושבת שלמעט רע"ם, אף מפלגה מהשלוש האחרות לא עשתה את זה בשנים האחרונות. דווקא המהלך שעשו נגד בל"ד, אני חושבת שהוא מעודד אנשים, אפילו רק מתוך תחושת המיאוס ממה שקרה, ללכת להצביע"
בעוד רע"ם של מנסור עבאס הובילה קו של השתתפות בממשלה, נוי מסבירה למה ההתרחשויות דווקא מחזקות את התפיסה הלעומתית של בל"ד: "יכול להיות שהמהלך הזה העמיק סוג של ייאוש אצל בוחרי בל"ד, ובכלל בציבור הערבי. הינה, אפילו כשאנחנו מוכנים לבלוע את כל הצפרדעים האלה ומפלגה ערבית נהיית אשכרה שותפה בממשלה, גם אז לא קורה הרבה והפלסטינים שאינם אזרחי ישראל משלמים מחיר באמת איום ונורא. אנשים אומרים לעצמם 'מה עוד אנחנו אמורים לעשות? כבר בלענו הכול'. באמת, תחשוב, ממשלה ציונית עם איש כמו ליברמן שעד לא מזמן רצה להפריד את המשולש ממדינת ישראל. זה אולי העמיק את הייאוש מכל המשחק, מהכאילו דמוקרטיה הישראלית. זה אחד הדברים שבל"ד עכשיו תנסה למגר, ולהפיח איזו זקיפות קומה".
"זה היה מרסק, באמת, פוליטית ונפשית"
בעוד כולם מנסים להבין איפה למקם את בל"ד בתמונת הגושים, אם תצליח לעבור את אחוז החסימה, נוי מסבירה: "הגישה של בל"ד אומרת שאנחנו בכלל לא במשחק הזה. הפרויקט הבל"דיסטי מתקיים בכלל מחוץ למשחק הפוליטי הציוני. שואלים אותנו 'מה, אתם לא רוצים להשפיע?', אבל צריך לדבר על מהות ההשפעה הזו. הממשלה של השנה האחרונה הייתה באמת העדות הכי מובהקת ועצובה לדיוק בעמדה של בל"ד. זו הייתה ממשלת מרכז-שמאל, ועם מפלגת שמאל מובהקת כמו מרצ, שאחרי שנים רבות באופוזיציה הגיעה לממשלה, ועם תמיכה של מפלגה ערבית, כאילו ממשלת החלומות של 'זרם ההשפעה מבפנים'. בפועל היא הייתה הממשלה הקטלנית, הדכאנית והאלימה ביותר כלפי הפלסטינים מאלו שראינו במשך שנים רבות".
ולמרות זאת, היא מציינת, בל"ד התפשרה פעם אחת - והתאכזבה קשות מהתוצאות. "בגרסה הקודמת של המשותפת בל"ד בלעה גלולה מרה כלענה, הצטרפה להמלצה על בני גנץ. מה המשמעות של אזרח פלסטיני, בעל תודעה לאומית פלסטינית, להמליץ על פושע מלחמה רגע אחרי שהוא גמר להתפאר בזה שהוא החזיר את עזה לתקופת האבן? זה היה מרסק, באמת, פוליטית ונפשית, במובן הכי פיזי של המילה. ומה היו ההישגים הגדולים? זו לא טהרנות, בל"ד יודעת לשחק את המשחק הפוליטי מאוד יפה, והם חברי כנסת מאוד חרוצים, וגם מהאופוזיציה נלחמים על תקציבים. אלו הזכויות הבסיסיות של אזרחים, אסור לראות אותן כאתנן שהם מקבלים רק אם הם מתנהגים יפה. זו תפיסה קטסטרופלית ואנטי-דמוקרטית של מושג האזרחות".
אם אתם "מחוץ למשחק הפוליטי הציוני", אז למה בכלל לרוץ לכנסת?
"כי מיעוט הנתון תחת דיכוי כבד לא יכול להרשות לעצמו לוותר על אף כלי בסל המאבק, ומפני שבל"ד לוקחת את האזרחות שלה ברצינות רבה. בל"ד משתתפת בזירה הפרלמנטרית כעוד זירה שבה היא מובילה את המאבק הלאומי והדמוקרטי שלה, זה ודאי לא מחייב אותה להשתתף במשחק הציוני".
אתם תומכים במדינת כל אזרחיה בצד הזה של הקו הירוק ובמדינה פלסטינית בצדו השני, איך זה מתיישב עם הכרה בשני הקולקטיבים הלאומיים, אם לאחד מגיעה הזכות למדינה ולשני לא?
"רעיון מדינת כל אזרחיה מתייחס למדינה שבאזרחותה אנחנו מחזיקים, כלומר ישראל בגבולות הקו הירוק. שני הקולקטיבים הלאומיים המתקיימים בה הם הלאומיות הפלסטינית הילידית, והלאומיות היהודית-ישראלית. לשתיהן מגיעה הכרה, לאף אחת לא מגיעה בלעדיות. מה יהיה אופיה של המדינה הפלסטינית שתקום מעבר לגבולות האלה הוא עניין להכרעת האזרחים של המדינה הזו, לא שלנו".
וזה כולל את המתנחלים?
"ההתנחלויות צריכות להיות מפונות כי הן מפעל קולוניאלי על קרקעות גזולות, בניגוד לכל החוקים הבין-לאומיים. עצם העברת תושבים לאדמות כבושות היא פשע מלחמה. עם זאת, אם אזרחי המדינה הפלסטינית יכריעו שיש לפתוח ערוצי התאזרחות ליהודים שמוכנים להיות אזרחים שווים במדינה הפלסטינית ללא פריבילגיות, זה כמובן העניין שלהם".
"הייתי שם מהרגע הראשון"
אחת ממייסדי המפלגה היא יעל לרר, עורכת ספרות ומתרגמת המתגוררת כבר כמה שנים בפריז. לרר אף הופיעה מספר פעמים ברשימת בל"ד לכנסת, יחד עם פעילים יהודים נוספים. בבחירות 2013, הפעם האחרונה עד כה שבה התמודדה בל"ד ברשימה נפרדת, היא שובצה במקום ה-12.
"הגעתי למפלגה דרך פעילות באוניברסיטה. אני הייתי שם מהרגע הראשון, הייתי ממש בצוות ההקמה, מהאנשים שארגנו את הכנס הראשון". אל מול ישראל "מופרדת בצורה שלא תיאמן" לדבריה, השותפות במפלגה כללה אפשרות אחרת: "כל כך קשה לי שיש שתי חברות שחיות אחד לצד השנייה, וגם אלו שלכאורה משולבים הם לא באמת הולכים לשמחות אחד של השני, לבתים אחד של השני ומשתתפים באבל אחד של השני".
במבט לאחור היא מודה: "לי היה הרבה מזל להתגלגל למקומות האלו, לשלוט בערבית ושהיא גם תהיה שפת העבודה שלי, שפת היומיום ושפת הכתיבה. אני חושבת שזו רק ברכה, כל תרבות נוספת שאתה יודע, או הוויה מסוימת שאתה מכיר. זה מקסים וזה גם נותן לך פרספקטיבה".
"לא הרבה זוכרים, אבל ב-1996, במערכת הבחירות הראשונה של בל"ד, רצנו ברשימה משותפת עם חד"ש, שהייתה מאוד מצליחה בזמנו", היא מזכירה. "חד"ש עמדה אז על סף אחוז החסימה, שעמד אז על שני מנדטים. אנחנו הסכמנו ללכת איתם ולהיות במקום הרביעי, שמבחינתם לא היה ריאלי. אבל הדינמיקה של הרשימות המשותפות תמיד הוכיחה את עצמה ונכנסו חמישה. ואז, כבר בישיבת הסיעה הראשונה הם התפלגו".
ההתפלגות הנוכחית בין שתי היריבות הוותיקות -כשרע"ם הנושפת בעורפן, מגיעה למירוץ אל ליבו של הבוחר הערבי אחרי שנה סוערת בקואליציה, ואיתה הרבה יחסי ציבור ועניין רב גם בקהל היהודי - מעלה את הסברה שחד"ש ותע"ל מאסו אולי בדווקנות האידיאולוגית של בל"ד ושואפים גם הם ללכת בנתיב של התקרבות למפלגות השמאל-מרכז. זחאלקה, היו"ר לשעבר, לא פוסל את האפשרות, אך לא צופה רבות מהתקרבות שכזו.
"זה צילום של רגע", מגזיר זחאלקה את הפזילה של היריבות שמאלה. "אני חושב שיש אכזבה ענקית בציבור הערבי היום מתפקוד ממשלת לפיד-בנט, וזה ישפיע גם על חלק מההנהגה של חד"ש ותע"ל. הם יאלצו לחזור בהם, כי המרכז והשמאל לא מספקים את הסחורה".
"לפיד וחבורתו מתייחסים אלינו כאל נתינים ולא כאזרחים", ממשיך זחאלקה. "יש מספר הבדלים בין הימין והשמאל, ולא כולם לטובת לפיד והחבורה. הם מתנים תקצוב של החברה הערבית בעמדה פוליטית ותמיכה בממשלה, בזמן שבממשלת נתניהו קיבלנו תקציבים במסגרת 922 (תכנית ממשלתית מ-2015 שקידמה פרויקטים במגזר הערבי בעלות של 15 מיליארד ש"ח - י.כ.) ללא שום התנייה פוליטית. מבחינה זו ממשלת נתניהו התייחסה אלינו יותר כעל אזרחים, ולא נתינים. אני חושב שתוצאה של הצלחת בל"ד בבחירות תהיה מניעת נתניהו, זה נושא מבורך. אבל יותר חשוב שבל"ד תצליח מאשר אם נתניהו יחזור או לא יחזור".
"בין הירדן והים בטח שאין דמוקרטיה"
לרר מצביעה על כך כי ההבדלים בין בל"ד ולחד"ש עמוקים הרבה יותר והפערים בין המפלגות מתגלים בכל פעם מחדש: "יש איזה משהו ב-DNA שלהם שמאוד-מאוד אידיאולוגי, שגורם לזה שהם תומכים באסד ובפוטין, ויוצר גם מכונת השמצות שבכל מני רגעים היא פשוט בלתי אפשרית. וזה הרבה פעמים מנצח את הכוונות הטובות של חלק מהמנהיגים שלהם. לכן אני לא מופתעת ממה שקרה. בל"ד תמיד רצתה רשימה משותפת. למרות ההבדלים, ולמרות ההתנהגויות הסטליניסטיות שיוצאות מחד"ש, זה מה שהציבור הערבי בישראל צריך. אבל לצערי זה לא מפתיע אותי".
כעת כשבל"ד נערכת להתמודד שוב לבד וגם לפנות לקהל היהודי, לרר מנסה לפרק את הסוגיה שמעוררת התנגדות לא מעטה בישראל - תמיכת בל"ד במדינת כל אזרחיה - ובמקביל גם לשאלת שיעור ההצבעה ברחוב הערבי, שיכולה להכריע את הבחירות. "במרחב שבין הירדן והים יש אזרחים ונתינים, ודמוקרטיה בטח שאין. יש שאלה סביב עצם ההשתתפות של דמוקרטים בבחירות שמוגבלות רק לאדוני הארץ. יש לי חברים שחושבים שבכלל צריך להחרים את הבחירות".
האם היא עצמה בתומכת במהלך שכזה? "יכול להיות שזה באמת מה שצריך להיות. אבל צריך להחרים את הבחירות בתוך קמפיין, שהוא גם מקומי וגם בין-לאומי, ושותפים לו כל הגופים הפוליטיים בחברה הערבית. מבחינתי רשימה משותפת זה הקדמה לזה, ממש תנאי הכרחי. הולכים ביחד ואת הדיונים על הניואנסים שמים בצד, בין היתר בכדי ללבן את שאלת ההשתתפות בבחירות".
אך שאיפות לחוד - ומציאות לחוד: "מה שקרה בשנים האחרונות זה תהליך הפוך לגמרי, שקשור לאינטרסים קטנים ולריקבון של הרשות הפלסטינית", מציינת לרר. "במקום שהרשימה המשותפת תהיה קטליזטור לבחינה של מצב האפרטהייד בין הירדן והים ומחשבה אם משתתפים או לא משתתפים בבחירות, היא הפכה למשהו שנותן חיזוקים לממשלת ה'שינוי' במרכאות, שאין בה שום שינוי".
ואולי זה מה שרוב הציבור הערבי רוצה? לא ללכת בדרך של חד"ש אלא יותר בדרך של רע"ם
"רוב הציבור הערבי לא מצביע. רוב הציבור - בעיקר מסיבות של מוחלשות, מסיבות של כפרים או של אוכלוסייה מאוד חלשה ופערים עצומים - הפוליטיקה מאוד רחוקה ממנו, כי הוא לא חלק ממנה, כי המדינה לא מתנהגת כלפיו כאילו היא חלק ממנה. יש לך קבוצה יותר קולנית, כי פשוט שומעים אותה יותר בעברית, יש ערבים בליכוד ואצל לפיד ואת הערבים של מרצ, יש ערבים בכל מקום. אבל אני לא חושבת שאנחנו מדברים על רוב הציבור"
למרות הסקרים שבינתיים מותירים את בל"ד מחוץ לתמונת המצב אחרי הבחירות, לרר טוענת: "אם תסתכל בסקרים ביום הבחירות, שהם אמורים להיות מאוד מדויקים, הרבה פעמים ראו בהתחלה שבל"ד לא עוברת את אחוז החסימה ובסוף היא עברה. הסקרים בחברה הערבית מאוד לא מדויקים. גם אצל הרוסים וגם בחברה החרדית. יש הרבה אוכלוסיות שהסקרים מפספסים. הדינמיקה שהייתה ברשימה המשותפת הרחיקה הרבה פעילים מבל"ד והמוסדות שלה, גם בגלל שהם כעסו על סמי אבו שחאדה כי הוא המליץ על גנץ לראשות הממשלה. למפלגה יש כוח מאוד גדול ברחוב ואנחנו נראה את זה בבחירות האלו". היא, עם זאת, תעקוב אחרי התוצאות מרחוק: "במקום שאתה נחשף לגזענות על בסיס יום-יומי, זה נהיה יותר מדי קשה. בגלל זה אני כבר לא בישראל יותר".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv