תארו לכם שאתם שומעים על משכורת חלומית במדינה רחוקה. משכורת שתבטיח לכם שקט כלכלי, שתרוויחו הרבה יותר מאשר אתם מרוויחים באותה עבודה בארץ שלכם. אתם מקבלים החלטה אמיצה, עוזבים הכול, נפרדים מהמשפחה לתקופה ארוכה – העיקר שתוכלו לפרנס אותה ולהבטיח לה עתיד טוב יותר. אתם אורזים מזוודות, עולים למטוס, ורק אחרי שאתם נוחתים – אתם מגלים מציאות שונה לחלוטין.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
את המציאות הזו חיים עובדים זרים רבים שמגיעים לעבוד בישראל בענף הבנייה. אנחנו נתקלים בהם לא מעט. הם חולפים לידינו על האופניים או חוצים מולנו את מעבר החציה. מרוב שכבר התרגלנו לשהות שלהם כאן, אנחנו בדרך כלל לא מקדישים רגע לחשוב איך נראים החיים של האנשים שמגיעים לבדם למדינה שבה השפה זרה, התרבות זרה, הכול זר – וגם מה שהובטח לך לא תמיד מתקיים.
"אם הייתי יודע שאחווה 'חוויה' כזו, לעולם לא הייתי מגיע לישראל לעבוד, ממש לא. ואני חושב שכל הקולגות שלי שהגיעו לישראל חושבים כמוני", כך סיפר לנו צ'ן, עובד סיני שנמצא בישראל וחווה גיהינום מצד מעסיקיו. הוא אחד מאלפי עובדים שמגיעים לישראל בתקווה לפרנס את משפחתם מרחוק, תקווה שמתרסקת במהירות – יחד עם הזכויות הבסיסיות ביותר שאמור לקבל כל אדם, בכל מקום.
תחקיר N12: נעילת עובדים, מניעת טיפול רפואי וחשד לתנאי עבדות – מה קורה ברכבת הקלה בתל אביב?
המחיר הנסתר של משבר הדיור
כמעט כולנו חווים על בשרנו את מצוקת הדיור. כבר שנים שמדברים על זה בלי סוף, עשרות פתרונות נוסו ועלו לדיון, אך אף אחד מהם לא באמת הצליח לבלום את עליית המחירים. אחד מאותם צעדים היה הגדלת המכסות של עובדים זרים בענף, מתוך ההנחה שידיים זולות ומיומנות = קצב בנייה מהיר = הגדלת ההיצע = ירידת מחירים = ישתלם לנו בכיס.
כדי להוציא את המהלך לפועל אפשרה הממשלה בשנת 2015 להביא עובדי בניין סינים גם ללא הסכם בילטרלי (דו-צדדי), הסכם המשמר את זכויות העובדים ומחייב את המעסיקים לעמוד בשורת תנאים. בלעדיו – יש פחות פיקוח, ויותר ניצול ופגיעה בזכויות.
החלטת הממשלה פותחת את שערי ארצנו לחברות קבלניות זרות להגיע עם העובדים שלהן. העובדים חותמים על החוזה בסין, הם כפופים למנהלים סינים, ואם הם רוצים לעזוב בגלל פגיעה בזכויות או כל סיבה אחרת – אסור להם לעבור עבודה. הם יכולים או להמשיך בעבודה מתעמרת או לחזור לסין – וגם זה לא תמיד כל כך פשוט, כי רוב המעסיקים מחזיקים בדרכון שלהם.
כך בדיוק הגיע צ'ן לארץ, דרך חברת ביצוע סינית שפועלת באילת. "הקבלן לוקח את הדרכונים של כל העובדים החדשים. אנחנו לא יכולים לזוז לאן שאנחנו רוצים", הוא מספר. "אומרים לנו, 'תביאו לנו את הדרכון, אנחנו נשמור לכם אותו'. אנחנו לא מבינים שזה אומר שאנחנו הולכים להיות תקועים". במקביל קיימות עדויות על הגבלות גישה למסמכים שלהם ולחשבונות הבנק.
אותה החלטת ממשלה הביאה לזינוק ניכר בעובדים הסינים שמגיעים לישראל. רק בשנה האחרונה הגיעו 3,000 עובדים נוספים. כיום נמצאים בישראל כ-11,000 עובדים סינים, וכל עובד סיני שמגיע יקבל אשרה לחמש שנים ושלושה חודשים בדיוק. יחד עם העלייה בביקוש לבנייה, התחילה במקביל ירידה של ממש בהעסקת עובדי הבניין הישראלים – דבר שעזר גם כן לזינוק בעובדים הזרים שנחתו כאן.
עם הזמן התברר לפועלים שהם במצב שונה לחלוטין מזה שציפו לו. המדינה האמינה שהמנגנונים שנקבעו יצליחו לצמצם עד מאוד את הפגיעה בזכויות העובדים, אבל האכיפה הייתה חסרה, והחלו להגיע תלונות. במקרי הקיצון הוכרו כמה עובדים כקורבנות סחר בבני אדם, ונפתחו חקירות, אך הן לא הובילו לכתבי אישום. יתרה מכך, העובדים נדרשו לשלם דמי תיווך גבוהים ולשכור שירותי עו"ד זה לא דבר זול – בייחוד לאדם שהגיע במיוחד לישראל כדי להרוויח כסף.
גורמים רשמיים ששוחחו עם מגזין N12 טענו כי מדובר בחקירות מורכבות ומוגבלות וכי מאוד קשה "להרים" תיק פלילי במקרים מהסוג הזה בגלל שצריך להוכיח מה קרה בסין. לכן, לדבריהם, צריך להתמקד גם בצעדי מניעה ולא רק במסלול הפלילי. כדי להוביל צעדי מניעה, הוקמו צוותים ממשלתיים בנושא. בימים אלה מנסים לקדם את תכניות היישום של מסקנות הצוותים, אף על פי שמערכות הבחירות החוזרות עורמות קשיים ביישום התוכניות.
עבודה 12/7
לא רק הדרכון הוא בעיה, הקושי היום-יומי הוא העבודה הבלתי נגמרת. לפי עדויות שהגיעו לידי מגזין N12, עובדים סינים רבים נדרשים לעבוד 12 שעות ביום, ולעיתים אף יותר, שבעה ימים בשבוע, עם מעט מאוד ימי חופשה או מחלה. אם אתם שואלים את עצמכם איך המעסיקים מרשים לעצמם לדווח על תנאי עבודה שכאלה, התשובה היא – הם לא מדווחים. "תלוש שכר של עובד סיני הוא מושלם – על הנייר", מספר עו"ד ח'אלד דוח'י מעמותת קו לעובד.
"בפועל, הקבלן בשטח מדווח רק על שמונה שעות עבודה, ואילו הם עובדים ביום לפחות 12 שעות. הם עושים זאת כדי שהשעות של הפועלים לא יעלו על המקסימום וכדי שהם לא יקבלו קנסות על זה שהם מעבידים אותם יותר מהמותר. לעיתים הם פשוט מאבדים את הכסף עבור השעות האלו. בסופו של דבר, הם גנבו מהעובד בזה ששללו את הזכויות הסוציאליות שלו מראש. אומנם תראי בתלוש שעות נוספות, ימי חופשה ומחלה שנלקחו, אבל הכול נעשה בשביל להגיע לסכום 'הראוי'".
"אני צריך חלק מהמשכורת, אין לי כסף לאוכל"
לפי העדויות, חלק ניכר מהשכר ניתן במזומן – מה שמאפשר למסור את אותו דיווח שגוי, ולפעמים גם לא למסור את המשכורת שהובטחה. "יש שני תשלומים שאני מקבל כביכול בכל חודש: אחד זו המשכורת לבנק, והשני הוא המזומן שאני מקבל במעטפה", מספר צ'ן.
"הבחור הסיני שניהל אותי – קוראים לו לי יונגאנג (Li Yonggang) – לא שילם לי כלל על 50 ימי עבודה. הוא חייב לי 17 אלף שקל. וגם יוסי, הישראלי שהעסיק אותי, לא שילם לי 29 אלף שקל שמגיעים לי. הוא מנוול".
מתוך התכתבות של צ'ן עם מעסיקו, יוסי:
"אנחנו עובדים בישראל רק כדי להרוויח כסף, אנחנו לא נפר שום נושא ביטחוני בישראל, אין לנו השפעה על החברה הישראלית", הוא אומר לנו. "אנחנו משלמים בזיעה, בעבודה ואפילו בדם עבור הבנייה של המדינה הזו. העובדים הסינים חיים בתחתית של ישראל. זה באמת מאוד-מאוד קשה".
תאונות עבודה בישראל מתרחשות לעיתים תכופות, במיוחד באתרי בנייה – בין 2018 ל-2021 נהרגו בישראל 136 עובדים בתאונות בנייה, רק בין 2020 ל-2021 נהרגו 64 עובדים באתרי בנייה בסך הכול. לכן הדם שאותו מתאר צ'ן הוא לרוב דמם של העובדים הזרים.
חוסכים על גבי הזכויות
אמור להיות ברור מאליו שכל עובד זר חייב להיות רשום במדינה על ידי החברה שמעסיקה אותו. לא רק שכך הוא מקבל אשרה, במסגרת רישומו בתאגיד, האחרון גם מתחייב לפעול לפי נוהלי רשות האוכלוסין: לשלם לו שכר על פי החוק, לרבות קיום כל הזכויות הסוציאליות, להפקיד בעבורו תשלומים ל"פיקדון עובדים זרים" (תחליף להפרשות לפנסיה ופיצויים) ולבטח אותו בביטוח רפואי. נשמע הכי בסיסי, לא? אבל על העובדים הסינים שוב חוסכים, על גבי הזכויות שלהם.
מי שמעסיק את העובד בפועל הם לא תאגידי כוח האדם אלא "קבלני משנה" סינים שבשטח, הפועלים באמצעות חברות קש שנפתחות ונסגרות ועל הנייר עובדות עם התאגידים. "הם לפעמים רוצים לחסוך כסף, והכי קל לחסוך על חשבון העובדים. הקבלנים פשוט מוחקים את העובד הסיני מהתאגיד. משלמים לו במזומן או לא משלמים לו בכלל, והוא ממשיך לעבוד כמה חודשים כשהוא לא רשום", מספר לנו עו"ד בן ציון גירשוביץ'. "העובדים מגלים את זה רק בסוף, כשהם לא מקבלים כסף. כשהם פונים לחברת כוח אדם, הם מגלים שהם לא רשומים בכלל".
"כך הפועלים גם לא מקבלים את הכסף שמגיע להם בעבור חודשים של עבודה, וגם אשרת העבודה שלהם עשויה להתבטל", מוסיף עו"ד גירשוביץ'. "במשך חודשים אין אף אחד שמשלם בעבורם ביטוח רפואי או ביטוח לאומי. ואם חלילה נפגע העובד בתאונת עבודה, הוא ייתקל בקשיים הן בתשלום על טיפול רפואי והן בקבלת דמי פגיעה ונכות מביטוח לאומי. נוסף על כך, הוא עלול להיות מגורש מהארץ כי לאחר שלושה חודשים שבהם הוא לא רשום בשום תאגיד, האשרה מתבטלת".
הרבה מהמחדלים אלו היו יכולים להיפתר אילו היו מחייבים את כל הגורמים הישראליים הקשורים להעסיק מתורגמנים. כך, ניצול התמימות של העובדים וניצול מחסור השפה המשותפת יוכלו להיפסק. על פי עדויות, רבים מהתאגידים מזייפים את חתימותיהם של העובדים על חוזים שמעולם לא ראו: "כשאנחנו מגיעים לבית הדין לעבודה ובית הדין נותן צו לגילוי מסמכים, העובד רואה את החוזה שהוא כביכול חתם עליו ואומר – 'בחיים לא ראיתי את החוזה הזה, ומעולם לא חתמתי עליו'. חברות כוח אדם פשוט יוצרות חתימות מפוברקות. הכול מפוברק", מספרת עו"ד דפנה שגל פודור.
חודשים בכלא
כשתוקף השהייה של העובדים הזרים בישראל פג, ולפני שהם עוזבים את הארץ, הם נשלחים לכלא גבעון, שם הם שוהים במשמורת. העובדים הסינים מוצאים עצמם שוהים במשך חודשים במתקן שאינו מוגדר כמקום קבע לאסירים, ולא ניתנים בו התנאים המגיעים לשוהים בכלא רגיל. במקום יש תאי מעצר שנועדו לשהייה קצרה של ימים, או במקרה הרע שבועות, המיועדים לשוהים לא חוקיים בישראל עד גירושם לארץ מוצאם.
אלא שהימים הופכים לשבועות, ואלה הופכים לחודשים – ואותם הסינים, שפשוט רוצים לחזור בזמן למולדתם אחרי שסיימו את עבודתם כאן, "תקועים" שם בהוראת רשות האוכלוסין וההגירה. "ביליתי ארבעה חודשים בגבעון, הייתי חסר אונים והגעגועים הביתה הרגו אותי. הבוס שלי היה חייב לי משכורת, והחלטתי שלא להתייאש ולחכות עד שאקבל את הכסף שלי. אבל כתוצאה מכך הוויזה שלי פגה ולכן נכלאתי בגבעון", סיפר לנו ליו, סיני שעבד בישראל תקופה ארוכה.
"ביקרתי לאחרונה בגבעון עובד שייצגתי. מאז שהוא שם, הוא מתמודד עם פשפשים. הוא הראה לי שהוא עקוץ כולו", מספר לנו עו"ד גירשוביץ'. "הייעוד של מתקן גבעון הוא שהייה זמנית וקצרה עד להרחקה מהארץ של מי שניתן להרחיקו, ולא ענישה. לא ראוי שאנשים שאינם פושעים וכל חטאם הוא שהמדינה אינה מצליחה להרחיק אותם, נכלאים למשך חודשים ארוכים בתנאים כאלה".
השוהים הלא חוקיים נכלאים בגבעון במשך חודשים מפני שרשות האוכלוסין וההגירה מתקשה להשיג להם מקום ישיבה במטוס לסין. מאז פרוץ הקורונה, תדירות הטיסות לסין נמוכה מאוד. לכן היה על הרשות לטפל בנושא כבר לפני חודשים במשותף עם משרד החוץ. לצערנו הם בחרו בטיפול הקל ביותר: "רשות האוכלוסין אמרה לי שאין טיסה, אז פשוט ישבתי וחיכיתי בגבעון", סיפר ליו.
"בחוק יש סעיף שמאפשר לשחרר עובד שלא ניתן להרחיק אותו. יש אופציה כזו בחוק, אפשר לשחרר את האנשים האלה", טוענת עו"ד שגל פודור. "זו באמת שלילת חירות מאנשים שלא ביצעו איזשהו פשע, חוץ מזה שהם לא יצאו מישראל בזמן". מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בעניין זה: "גבעון הוא מתקן משמורת ומטרתו היא בדיוק זו – להחזיק שוהים בלתי חוקיים שיכולים בכל רגע נתון לשוב למולדתם והחליטו שלא לעשות זאת".
מדוע הגורמים הישראליים מתייחסים כך לאנשים שבדיוק סיימו עבודה של יותר מחמש שנים בבניית המדינה שלנו? מדוע הם מעלימים עין מהנעשה באתרי הבנייה? ואף יותר, נותנים יד לכך. מדוע חברות ישראליות מנצלות את תמימותם של עובדים אלו? אין לנו תשובות. ונראה שגם לאחראים לנושאים אלו אין באמת תשובות לכך.
צ'ן, חברנו לכתבה, אמר לנו: "אני מקווה שאנחנו נזכה ליחס אדיב יותר בעתיד, לכן בחרתי לדבר בכתבה, גם אם לא תהיה תגובה מהממשלה הישראלית והסינית, רציתי לדבר".
תגובות
תגובת רשות האוכלוסין וההגירה: "תנאי העסקה והפיקוח על אוכלוסייה זו (כולל תנאים סוציאליים) הם בתחום אחריות משרד הכלכלה – זרוע העבודה".
תגובת משרד הכלכלה: "מנהל ההסדרה והאכיפה בזרוע העבודה אמון על קידום העסקה הוגנת ושמירה על זכויות עובדים על ידי הסדרתם של חוקי עבודה ואכיפתם, תוך מיקוד בהגנה על עובדים במשק לרבות עובדים זרים. קיים שיתוף פעולה באכיפה בין מנהל ההסדרה והאכיפה ובין רשות האוכלוסין בהמשך לסמכויות והאחריות שעליהן היא מופקדת, כאשר בחלק מהמקרים קיימות סמכויות אכיפה מקבילות.
"משנת 2019 ועד היום התנהלו במנהל הסדרה ואכיפה כ-1,500 תיקי חקירה למעסיקי עובדים זרים ובהם עובדים סינים, והוטלו סנקציות מנהליות: התראות מנהליות וכן עיצומים כספיים בסך של כ-40 מיליון ש"ח. כלפי חברות הביצוע הזרות נערכים ביקורות יזומות והליכי אכיפה מנהלית, ובשנים האחרונות נפתחו לגבי חברות הביצוע כ-20 תיקי חקירה, בגין הפרות חוקי עבודה, ובהן איסור קבלת ביטחונות, אי-ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה ואי-מסירת תלוש שכר.
"בנוסף, מנהל ההסדרה והאכיפה מבצע פעולות אכיפה יזומות גם נגד תאגידי הבניין הפועלים בענף זה. כל תלונה בחשד להפרות חוקי עבודה שמתקבלת במנהל נבדקת ומטופלת לגופה. אם יש בידכם מידע קונקרטי על אודות חשד להפרות חוקי העבודה, ניתן להעבירו למנהל ההסדרה והאכיפה על מנת שנבצע בדיקה. ניתן לפנות אלינו במגוון דרכים, לרבות פנייה אנונימית: בטלפון 2570*, בדוא"ל report.achifa@labor.gov.il או בטופס התלונה המקוון באתר המשרד".
"בנוסף, במנהל ההסדרה והאכיפה בזרוע העבודה פועלת יחידת הממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה, אשר אמונה על קידום זכויות העבודה של העובדים הזרים והגנתה עליהן. במסגרת התפקיד הקבוע בחוק עובדים זרים, הממונה מוסמכת לקבל תלונות מעובדים ולהעניק להם סיוע למיצוי זכויות העבודה שלהם, ללא קשר לחוקיות מעמדם בישראל. עובדים מוזמנים לפנות אל הממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה בהודעת וואטסאפ לנייד 050-6290758 או בהודעת דוא"ל: ForeignR@labor.gov.il".
תגובת המשטרה: "משטרת ישראל רואה בחומרה כל פגיעה באוכלוסיית העובדים הזרים או ניצול שלה ופועלת כל העת לצמצום התופעה. עם זאת, איסור העסקה מעבר לשעות המותרות על פי חוק נמצא באחריותו של משרד הכלכלה, שהוא הרגולטור והמפקח בתחום. באשר לפיקוח על תנאי ההעסקה של העובדים הזרים, האחריות והסמכות מוטלות על רשות האוכלוסין וההגירה. בד-בבד אנו פועלים לאכיפת עבירות של סחר בבני אדם, בדגש על ניצול עובדים זרים, תוך שיתוף פעולה באכיפה משולבת עם רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד העבודה בטיפול בתלונות או בפעילויות יזומות. אם מוגשות תלונות בחשד לעבירות פליליות נגד עובדים זרים, הרי שנפתחת חקירה לגילוי העבירות ומיצוי הראיות".
תגובת משרד הבינוי והשיכון: "המשרד שותף לקידום החלטות הממשלה להגדלת המכסות של העובדים הפלסטינאים והזרים, אך נדגיש כי הפיקוח על העובדים ועל תנאיהם נמצא בסמכות זרוע העבודה ורשות האוכלוסין וההגירה. למרות האמור, אם עולה חשד או מזוהה התנהלות שאינה תקינה, המשרד מעביר מיד את הפרטים לגורמים בעלי הסמכות לטפל בהם".