באוגוסט חצי מדינה בחופש, מבלה בים. גם אנחנו יורדים לים אבל קצת אחרת - למסע סובב סיני בספינת טילים. אח"י אילת, מדגם סער 5, היא אחת המתקדמות של חיל הים. את אח"י אילת המקורית המצרים השמידו קצת אחרי ששת הימים, במחיר כבד של 47 מלחים של חיל הים שנהרגו. כעת יוצאת ספינת הטילים להפלגה יוצאת דופן מאילת דרך תעלת סואץ ועד חיפה: עד שנחזור לחופי ישראל, כבר נספיק להכיר את הלוחמים שלחצו על הכפתור ועצרו את הפיגוע הימי - ונגלה מה קרה שם ברגעי הדרמה, דקה אחרי דקה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
זה מסע של יומיים, כאלף קילומטרים דרך הים, בגלים - לא לבעלי קיבה רגישה. מסביבנו הלוחמות והלוחמים של החיל הזה, כאלו שרק לאחרונה היו שותפים לפעילות מבצעית שפתחה את מהדורות החדשות. פעם הפלגה של סטי"ל לים סוף הייתה אירוע נדיר, בעיקר לצורך הספנה. אבל אח"י אילת עשתה אותה עשרות פעמים לצרכים מבצעיים.
נדמה שכל דבר בהפלגה הזו מזכיר נשכחות, מההיסטוריה העקובה מדם בין ישראל למצרים. מלחמת ששת הימים והמעוזים על התעלה שהגיעו אחריה, חציית התעלה במלחמת יום הכיפורים - ובדרך חולפים על פני האי גרין שעליו פשטו ב-1969 לוחמי סיירת מטכ"ל ושייטת 13 והשמידו את הביס המצרי במחיר יקר של 6 הרוגים מכוחותינו.
הדגל המצרי בסטי"ל ישראלי - וכשהמצלמה נכתבה
רגע לפני שנכנסים לתעלת סואץ, מונף דגל מצרים - לפי כללי הימאות - על ספינת טילים ישראלית, מחזה מוזר ללא ספק. על הספינה יעלה קצין מצרי כדי לסייע לניווט, אבל דווקא בחלק הכי מסקרן מבקשים מאיתנו לכבות את המצלמה. בשל כך נוכל רק לספר לכם על מה שקורה בתעלה, התרחשות לא פחות ממדהימה.
חיילים מצרים חמושים עומדים בדום מתוח עם גבם לסטי"ל ששט בתעלה. את הספינה מלווים משני צידיה קומנדקרים של צבא מצרים, ולצידנו שטות ספינות מצריות ומעל חג מדי פעם מסוק צבאי - הכול כדי לאבטח את הספינה הישראלית ששטה לה באיטיות בתעלה.
מסביבנו יש עשרות רבות של אסדות גז ונפט מצריות, והמראה הזה מזכיר לנו משהו שהספינה הזו כבר עשתה - סיכול הפיגוע הימי של חיזבאללה בחודש שעבר, ליד אסדת הגז "כריש".
"אתם יכולים ליירט, זה שלכם"
"אני בעצם קולט כל מיני נתונים מכל מיני מכשירים בספינה, אוסף את כל הנתונים האלה ומעביר לשחר ולטל", משחזר סמל עודד הרשקוביץ. "הם בעצם יושבים לידי, אני מראה להם על המסך שלי - תראו את המטרה". הסמל טל עשני והסמלת שחר פורמן מזהים: "יש מטרות אוויריות לכיוון שלנו, כטמ"מים", ועודד מזכיר: "הסתכלנו אחד על השני, לא האמנו שזה קורה".
"היה לנו כזה קשר עין - גם להישאר דרוכים וגם להבין מה קורה פה", מוסיף טל ואומר: "יכול להיות שאנחנו הראשונים שהולכים לעשות יירוט מבצעי עם טיל 'ברק'". סא"ל עומר רבינר, מפקד ספינת אח"י אילת, מסביר: "צריך לומר שמדובר באירוע היסטורי עבור זרוע הים". אחרי הזיהוי, הם נכנסו לפעולה. "חיל האוויר יירטו את המטרה הראשונה ואמרו לנו 'אתם יכולים ליירט, זה שלכם'", משחזרת שחר.
האצבע רועדת קצת לפני הלחיצה על הכפתור?
טל: "האצבע רעדה קצת, כן"
שחר: "ברגע שירינו את הטיל הראשון זו הרגשה לא אמיתית"
טל: "שמעו את הבום של הטיל יוצא, זה היה רגע מטורף - קשה לתאר אותו"
"הסברתי להורים שאני עשיתי את זה"
מפקד הספינה מסביר מה קורה בשנייה שאחרי לחיצת הכפתור והשיגור לעבר המטרה העוינת: "יש 6-5 שניות שכולם עוצרים רגע את נשימתם עד שהטיל מגיע ליעד שלו". ושחר מספרת: "יש את הרעש של הטיל, כשהוא יוצא ורואים במצלמה של הספינה את הטיל מתקרב ואת הפיצוץ. כל הספינה, כולם היו ביחד בתוך הסיטואציה".
גם אחרי הפגיעה במטרה, המשימה לא הושלמה. "מצד אחד אתה נמצא בשמחה גדולה כי אתה מבין שעשית משהו מאוד משמעותי", מזכיר סא"ל רבינר. "ולצד זה מבינים מהר מאוד שיש עוד מטרות שמגיעות אז רגע מורידים את עצמנו לקרקע".
"על הכפתור האחרון לחצנו ביחד, שחר ואני", מספר טל בחיוך. "פתאום כל המדינה מדברת על זה, שחיל הים והספינה שלנו עשו את זה, זה היה מטורף", אומרת שחר.
התקשרת הביתה ואמרת "אימא, זה אני"?
שחר: "כן, פשוט דיברתי עם ההורים והמשפחה, שלחו את זה במושב שבו אני גרה וכולם התחילו לדבר על זה"
טל: "הייתי צריך כמה פעמים להסביר להם שאני עשיתי את זה, אני לחצתי על כפתור, אני ושחר - אימא, זה אני"
סיקור נרחב:
חיזבאללה במסר מאיים לישראל: "לא לשחק בזמן"
נסראללה ממשיך בפרובוקציות, ישראל מגבירה כוננות | אסדת כריש: מוקד הסכסוך - והגבולות
למרות איומי נסראללה: לישראל אסור לעצור את תוכנית הפקת הגז מאסדת כריש | פרשנות
המסרים המאיימים שהעבירה ישראל לחיזבאללה בעקבות האיומים של נסראללה
לפיד טס מעל אסדת כריש: "גם לבנון יכולה ליהנות מפיתוח המאגרים"
המחיר הכבד שלבנון צפויה לשלם על היעדר המשילות – והתוקפנות של חיזבאללה
"מגיעים לאן שאנחנו צריכים להגיע"
לא כל יום מורידים כטמ"ם של חיזבאללה אז בין פעילות לפעילות יש לא מעט שעות מתות להעביר, למשל בצפייה בסרט מאוד לא קרבי: "בסיירת גולני לא רואים הארי פוטר, זה יעשה לכם שם רע".
אנחנו ממשיכים בתעלת סואץ. מתקרבים לשוניות של דרום סיני. צר ורדוד שם וצריך לנווט בזהירות, אחרת... "פה אפשר לראות ספינה שלפני הרבה מאוד שנים פחות הצליחה בניווט שלה ועלתה על הריפים שנמצאים פה בטווחים מאוד קרובים", מסביר מפקד הספינה. "הלוחמים והלוחמות עושים פה עבודה מאוד רצינית כדי לוודא שאנחנו נישאר בדיוק בנתיב שצריך".
תעלת סואץ היא אחד ממקורות ההכנסה הכי חשובים של מצרים. כ-20 אלף ספינות בשנה שמשלמות כ-7 מיליארד דולר, אחרת יצטרכו להקיף את כל אפריקה. לפני שנה וחצי נתקעה שם ספינת סוחר, מה שגרם לעליית מחירים בחצי עולם. חיל הים נדרש למשימות כמו לאבטח את הים. כ-98% מהסחורות שמגיעות לישראל עושות זאת דרך הים, ו-70% אחוז מהחשמל מופק באנרגיה שמגיעה מאסדות הגז.
בתקופתי זה היה נדיר שיש סטי"לים באזור הזה של ים סוף
"נפח הפעילות פה מבחינת המרחב הזה - אנחנו נמצאים בו בשנים האחרונות ברמה הרבה יותר גבוהה. מבצעים פעילויות בטווחים רחוקים יותר", עונה סא"ל רבינר.
בבאב אל-מנדב? הכי קרוב לאיראן?
"אני לא יכול להתייחס באופן מדויק אבל אנחנו מגיעים לאן שאנחנו צריכים להגיע"
"אנחנו מפליגים שעות רבות, ימים שמצטברים בסוף אפילו לחודשים - ובקצה רואים מזה בחוץ מעט מאוד", מודה סגן תומר וקסלר, מתמחה לתפקיד קצין גנ"ק. "באמת קורה פה המון אבל לפעמים זה מתחת לפני המים, לפעמים מעל ומרחוק ולא תמיד אנחנו יכולים לשתף את זה".
"לפעמים קמים למצב חירום"
אין כמו לישון בספינה. עם הטלטולים הקטנים, אתה ישן כמו תינוק בעריסה. מצד שני צריך לזכור לא להרים את הראש כי ה"תקרה" קרובה מאוד. זו מיטה לא לאנשים ארוכים מדי או מלאים מדי, והיא מרגישה קצת כמו ארון קבורה. גם בשביל לצאת ממנה צריך סוג של אקרובטיקה. הכי צעיר, על פי המסורת, ישן במיטה למעלה. על הספינה, מתברר, מעירים אותם עם השיר "Here comes the sun" של הביטלס, וסא"ל רבינר מחדד: "לפעמים קמים רגוע ולפעמים קמים למצב חירום".
אלפי שנים בני אדם מפליגים בספינות. ימאות זה עניין של מסורות, גם אמונות טפלות. נפטון אל הים שונא למשל ששורקים בספינה, מה שיגרום לגלים גבוהים. בחורות בחדר המכונות יביאו לפי עוד אמונה טפלה לתקלות. בכניסה לחדר המכונות אנחנו נתקלים ברעש נורא של שני מנועי דיזל ענקיים, 12 צילינדרים כל אחד, וגם בטוראית נעמה סטריקוב, לוחמת ימית במגמת מכונה.
את יודעת שפעם היה אסור?
"כן, אני יודעת"
מה שמעת?
"לא יותר מדי אבל שמעתי שלא אהבו שבנות יהיו במכונה. יש סטיגמות שכשבנות מגיעות יש תקלות, זה לא נכון"
מה את חושבת על מה שהיה פעם?
"אני חושבת שטוב שהיום שינו את זה - מה זה משנה בן או בת? לומדים, מכירים, בשביל זה אני פה - בשביל לתקן את התקלות וזה לא באמת משנה".
והשינוי מתרחש לא רק בחדר המכונות. "היום כמעט 20% מהצוות הן לוחמות, גם בחובה וגם בקבע. זה רץ כבר כמה שנים ובצורה טובה", מסביר סא"ל רבינר, שמודה שיש דברים שהלוחמות עושות יותר טוב מהלוחמים. "חוץ מזה שהן צריכות לאסוף את השיער כשהן עובדות בשביל שלא ייתקע או יתלכלך, אין שום דבר הבדל", משיב צ'יף הספינה, סרן טל רובין.
"אני חושבת שבסוף זה לא באמת משנה", מצהירה סמ"ר רותם בר דוד, לוחמת ימית במגמת אלקטרוניקה. "אני כן זוכרת שכשהגענו והיינו הבנות הראשונות היה לנו נורא חשוב להוכיח את עצמנו. לא כי הרגשנו את זה מהצוות אלא כי אנחנו באנו מתחושה שאין שוני - לא נעבוד יותר קל ואנחנו לא צריכות שיעזרו לנו, נסחוב ונזיע ונתלכלך כמו כולם". השירותים, אם תהיתם, הם לכולם: רגע הם של הבנות, ובהפיכת שלט הם של הבנים.
בשעת לילה מאוחרת. 48 שעות אחרי שיצאנו לדרך, האורות של חיפה מזכירים את הבית. נדמה שהכול השתנה מאז השירות שלי, לפני 30 שנה: הספינות נהיו יותר מתוחכמות, התנאים שם השתפרו, המשימות נהיו מורכבות יותר ויש שם נשים. הכול השתנה חוץ מישראלים צעירים שיוצאים לים כדי להגן על המדינה שהשאירו מאחור.
