מהשם הזה אי אפשר היה לברוח בשני העשורים האחרונים. גם מי שלא חובב טניס או ספורט ככל הנראה שמע על רוג'ר פדרר, ככל הנראה אחרי עוד זכייה. הטניסאי השווייצרי, ששבר שיאים על המגרש ומחוצה לו, זכה בכמות עצומה של תארים – ביניהם 20 תארי גראנד סלאם - ונודע בעיקר בזכות השקט הנפשי, שהביא לו את הכינוי "הקרחון השווייצרי". אבל מאחורי הטניסאי בן ה-41, שהודיע בשבוע שעבר על פרישה וישחק היום (שישי) את הטורניר האחרון שלו בקריירה, מסתתרת ילדות שהיא ההיפך הגמור מהשקט הנפשי שכולנו מכירים כיום. מההורים שביקשו 'לתקן' את בנם, שבירת המחבטים והכעס העצמי – עד ההבנה שעם הכישרון שלו הוא עוד יכול להגיע רחוק: המסע של רוג'ר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
פדרר נולד ב-8.8.1981 בבאזל, לאימא דרום אפריקאית ואבא שווייצרי. שני הוריו עבדו בחברות תרופות ולמרות אהבתם החובבנית לטניס, גם לילד רוג'ר הקטן ניבאו עתיד אקדמאי בדומה לילדים אחרים שגדלו סביבו בבאזל. אבל הילד רוג'ר הקטן נמשך הרבה יותר למחבט ולכדור הירוק הזרחני. החוזק הכלכלי של המשפחה אפשר לילד להתרכז יותר ויותר בטניס, וכבר בגיל צעיר הוא החל להראות ניצוצות במשחקים משפחתיים.
למד מהאליל שלו לשחק - ולהגיב בכעס
בגיל 8 הגשים רוג'ר את החלום של הוריו ונכנס לאקדמיה - רק שזו הייתה אקדמית טניס בבאזל. הילד השקיע את כל זמנו באימוני טניס ולנגד עיניו באותם ימים הייתה רק מטרה אחת: להתאמן בכדי להיות טוב כמו אליל ילדותו – בוריס בקר. אלא שבאותם ימים התגלתה עוד תכונה מעניינת אצל השווייצרי והיא הרגישות הגבוהה שלו. כל הפסד של בקר השפיע עליו מאוד, ובמיוחד ההפסד של הגרמני לסטפן אדברג בגמר ווימבלדון 1988.
באימון שאחרי ההפסד ההוא, פדרר נראה עצבני והראה כי הוא למד מבקר לא רק לשחק - אלא גם איך להגיב בכעס להפסד: הוא צעק אחרי כל החטאה וחבט בעצבים ברשת אחרי נקודה שהפסיד. ההורים צפו בילד הופך את הטניס מפעילות משפחתית מהנה לפעילות רגשית בעוצמה גבוהה, אך הכישרון והדבקות של רוג'ר מנעו מהם להגיד מילה. כאן נכנס לתמונה הטניסאי האוסטרלי פיטר קארטר, אליו פנו ההורים בבקשה ש'יתקן' את בנם. הם לא חשבו שהילד העצבני ומלא הרגשות שהם רואים מולם יכול להשתלב בספורט מקצועני.
"לא חושב שאוכל להודות לו מספיק"
קארטר לא לימד את רוג'ר לשחק טניס, אלא עזר לו להתמודד עם האלמנטים הפסיכולוגיים שדורש טניס ברמה גבוהה ובכך עזר לו להתמקד במשחק עצמו. כשזה קרה, קארטר הסביר לרוג'ר את המשמעות של אדיבות וקלאס במשחק הטניס – אולי הדברים שיסמלו ביותר את פדרר בעשורים הבאים. כשהם מבינים כמה ההשפעה של קארטר על בנם חיובית, הם אפשרו לו לבלות יותר ויותר במגרש הטניס, עד כדי כך שבית הספר היה רק שמועה. בגיל 13 עזב רוג'ר לראשונה את הבית בכדי להתאמן במתקני אימון לאומיים בשווייץ, בין היתר במתקן שנפתח רק באותם ימים בעיר בייל - שם הוא פגש את המאמן הבא שלו, פיטר לונדגרן.
קארטר נהרג בשנת 2002 בתאונת דרכים כשהיה בירח דבש עם אשתו הטרייה בדרום אפריקה. בצירוף מקרים מרגש ומצמרר, טורניר ווימבלדון הראשון שהתקיים לאחר מותו, בשנת 2003, היה הגראנד סלאם הראשון שבו זכה פדרר. "פיטר היה אחד האנשים החשובים ומעוררי ההשראה ביותר בחיי. הוא לימד אותי איך לכבד כל אדם", הוא אמר לאחר הזכייה. "אני לא חושב שאני אי פעם אוכל להודות לו מספיק".
השלמות שאותה חיפש רוג'ר הפכה לניתנת להשגה בזכות המאמן החדש לונדגרן. אם קארטר היה אחראי על הצד הרגשי, לונדגרן לקח אחריות על הצד המקצועי ולימד את פדרר איך לשלוט בחבטות שלו ולהפוך אותן להרסניות עבור היריב. לצד זאת, הוא ככל הנראה הסביר לרוג'ר את הדבר החשוב ביותר: טניס אומנם משחקים עם מחבט ביד, אך האיברים החשובים ביותר הם הרגליים. עד היום עבודת הרגליים של פדרר היא אחד מסימני ההיכר שלו, ואולי הדבר הראשון ששומע כל ילד שמתחיל לשחק טניס לראשונה, בכל מקום בעולם.
"ההצלחה שלו לא הייתה ברורה לנו"
את שנת 1998, כשהוא בן 17 בלבד, הוא סיים במקום הראשון בעולם לנוער, כשהוא זוכה בטורנירי היחידים והזוגות של ווימבלדון לנוער, מגיע לגמר של אליפות ארצות הברית ומעורר עניין בכל העולם. "אנחנו מבינים שרוג'ר יכול לעשות דברים יפים גם בטורנירי בוגרים", אמרו הוריו, לינט ורוברט, באותם ימים. "הילד העצבני ששבר מחבטים פתאום נותן לדברים ולמשחק לזרום. אז אנחנו עכשיו אומרים לעצמנו שאנחנו צריכים לשמור מרחק ולתת לדברים לקרות. זה לא שראינו אותו משחק כילד ואמרנו 'הוא הולך להיות כוכב'. לא. חיכינו לראות איך הוא יתפתח ועכשיו זה קורה".
בראיון שנתנה למגזין בשווייץ בשנה שעברה, האם לינט סיפרה על המחשבות באותם ימים: "ההצלחה של פדרר ממש לא הייתה ברורה, אפילו לא לנו, בטח שלא מהרגע הראשון. אבל זה נהדר שהוא המשיך להסתמך על האינסטינקטים שלו והלך עם האהבה שלו לספורט. למזלו, הגוף שלו התמודד טוב מאוד עם הטניס המקצועני ב-25 השנים האחרונות. רוג'ר חי את החלום שלו וזה נהדר לראות את זה".
לונדגרן, שעבד עם פדרר עד סוף שנת 2003, היה זה שהקפיד על כך שההצלחה המוקדמת לא תעלה לילד לראש ומיקד אותו בהמשך האימונים. הוא אכן המשיך להתמקד, כפי שתוכיח רשימת ההישגים ההיסטוריים, אבל היה רק דבר אחד שהסיח את דעתו של רוג'ר מהטניס. מדובר במירוסלבה ואוורינץ'. מי שלימים תתפרסם כמירקה פדרר.
השניים נפגשו באולימפיאדת סידני 2000, כששניהם ייצגו את שוויץ. מירקה הודחה בסיבוב הראשון של טורניר הזוגות ורוג'ר הגיע עד לחצי הגמר והפסיד בקרב על הארד, אבל בין השניים התפתח רומן שמהר מאוד הלך לכיוון ברור מאוד, למרות שהשניים התחתנו רק בשנת 2009. מירקה פרשה מטניס בשנת 2002 בגלל פציעה חוזרת ברגל, והפכה למנהלת יחסי הציבור של בעלה לעתיד. היא ליוותה את פדרר כמעט לכל משחק בקריירה והפכה לדמות הכי מוכרת בצוות של פדרר.
הלקח מהעבר - והמסר להורים של הדור הבא
לשניים שני זוגות תאומים. התאומות מיילה ושרלין שנולדו ב-2009, והתאומים הבנים ליאו ולנארט שנולדו ב-2014. בדומה להוריו, ששחררו אותו להתעסק בקריירה ולא התערבו יותר מדי, פדרר מחזיק היום בדעה שמתנגדת להפיכה להורה "פושר" שדוחף את ילדיו: "קודם כל, אני ממש לא יודע אם הילדים שלי ישחקו טניס", אמר פדרר בריאיון. "זה תלוי במה שהם ירצו ובמה שהם יבחרו. אבל לא משנה באיזה ספורט הם יבחרו, הדבר הראשון שאני אגיד להם זה ליהנות".
"מאוד חשוב לקבל מההורים תמיכה ואפילו עצה מדי פעם", המשיך פדרר. "אבל הכי חשוב זה להבין כמה בר מזל אתה זה שאתה יכול להתמקד בשיעורי וטורנירי טניס. הדבר היחיד שאפשר לעשות כדי להוקיר תודה להורים שלך שאפשרו לך את זה זה לתת את כל כולך לספורט. אבל במקביל, ההורים לדעתי צריכים לתת לילדים ולמאמנים מרחב. ההורים ממש לא צריכים להתלוות לילדים לנסיעות. ככה ההורים שלי פעלו".
הוא הוסיף ונזכר: "ההורים שלי היו אומרים לי 'אנחנו באים לראות אותך, אבל אם לא ניהנה נפסיק לבוא', ואמרתי להם שזה בסדר. אני רוצה לבלות ולהיות עם ההורים שלי כמה שיותר, אבל אין צורך שהם ילוו אותי אם זה לא נותן להם כלום".
וכנראה שההורים והמאמנים של פדרר עשו משהו נכון. 310 שבועות במקום הראשון בעולם, מהם 237 שבועות ברציפות - במקום השני בהיסטוריה. פדרר הוא המבוגר ביותר שעמד אי פעם בראש הדירוג (בגיל 36 ו-320 ימים) – שיא שספק אם יישבר אי פעם. 20 תוארי גראנד סלאם בסך הכול, מספר שרק לאחרונה רפאל נדאל שבר. הוא ניצח בקריירה ב-1,243 משחקים מתוך 1,515 שאותם שיחק: רק שחקן אחד בהיסטוריה, ג'ימי קונורס, ניצח יותר משחקים ממנו.
אם מסתכלים על תארי גראנד סלאם – אז שם לצערו השיא כבר לא שלו. פדרר אומנם הגיע ראשון בהיסטוריה ל-20 תארים, אך נדאל (22 תארים) ונובאק ג'וקוביץ' (21) כבר הספיקו לעבור אותו. גם בקרב הראש בראש עם השניים הוא בנחיתות: נדאל מוביל על השווייצרי 16:24 במפגשים בין השניים, כולל 4:10 בגראנד סלאמים. מול הסרבי פדרר מפגר 23:27, כולל 6:11 בגראנד סלאם, אך ההובלה המשמעותית היא 6:13 במשחקי גמר של טורניר.
מעבר לשיאים, המורשת המשמעותית שאותה ישאיר אחריו היא הקלאסה. מילד בעייתי, שאפילו הוריו לא ממש האמינו כי יהפוך לשחקן, הוא הפך למי שישנה את עולם הטניס לתמיד. תמיד מכבד את היריב, כמעט אף פעם לא פונה לצוות שלו ביציע וצועק – תופעה נפוצה אצל לא מעט טניסאים בימינו. ובעיקר - תמיד מסיים את המשחק: פדרר מעולם לא פרש באמצע משחק, ומדובר על שחקן שעלה למגרש ביותר מ-1,500 משחקים בקריירה.
פדרר אומנם לא שיחק יותר מדי בשלוש השנים האחרונות, אך את הפרישה הרשמית הוא יעשה בסוף השבוע הקרוב בטורניר "לייבר קאפ", מעין טורניר תחרותי-ידידותי. במסיבת העיתונאים האחרונה שלו כשחקן פעיל, ביום רביעי, הודיע פדרר כי משחקו האחרון בהחלט בקריירה יתקיים ביום שישי ב-21:00 בערב, כשיעלה למשחק הזוגות הראשון של נבחרת "אירופה" מול נבחרת "שאר העולם".
במשחק הזוגות הוא צפוי לשתף פעולה עם יריבו המר שהפך לחברו הקרוב, רפאל נדאל: "זה יהיה ממש נפלא לסיים ככה את הקריירה", אמר. על ההחלטה לפרוש הוסיף: "אני שמח עם ההחלטה הזאת כי אני יודע שזאת ההחלטה הנכונה. ברגע הראשון שהבנתי שאני צריך לפרוש הייתי עצוב, אבל אז אמרתי לעצמי 'אוקיי, זהו זה'. כמובן שכל שחקן רוצה לשחק ולנצח". לאחר ההודעה של פדרר כי זהו טורניר הפרישה שלו, מחיר הכרטיסים בשוק השחור לטורניר הזה הגיעו לכ-15 אלף יורו. ורק שאלה אחת נשארה פתוחה לקראת הפרישה – האם הוא הטניסאי הגדול בהיסטוריה?