"אחד הילדים שלי אמר לי משהו מצחיק על ההצגות: 'אני באמת לא מבין את הפלטפורמה הזו, למה לא לצלם את זה פעם אחת כמו שצריך ולתת לקהל ליהנות? למה את צריכה לעשות את זה שוב ושוב? איך את לא ממצה את זה?' אבל פשוט אין תחליף למחיאות הכפיים בסוף". כן, אחרי 38 שנים של עשייה - דפנה דקל עדיין מאוהבת בריגוש הזה, גם אם דור ההמשך הפרטי שלה לא לגמרי מבין למה.
לדקל היה חשוב שהריאיון איתה לא יהיה בנימת סיכום: היא נחושה להמשיך ליצור, להופיע ולשיר כמה שיותר. אבל למרות זאת, דקל לקחה רגע כדי להתבונן יחד איתנו בתחנות המרכזיות בחייה - מהימים בלהקת הנח"ל, דרך המחזמר "סלאח שבתי", ההשתתפות באירוויזיון, החיבור לדודידו ועד התפקיד הראשי האחרון - וגם כדי לספר לנו על החלום שעדיין לא הגשימה. את השיחה איתה אנחנו עורכים רגע לפני שחרור הסינגל החדש "שומר עלינו", שיצא היום (שישי) לקראת מיני אלבום שבדרך.
איך נציג אותך? דפנה דקל הזמרת או השחקנית?
"קשה לומר חד-משמעית. עברתי את האודישנים ללהקת הנח"ל על תקן שחקנית-קומיקאית. לאחר מכן, הגעתי למנהל האישי שלי שלמה צח עם שירים שכתבתי ועל כך חתמנו את החוזה. לכן, זה מעט מאתגר לקבוע כי הדרך שלי היא רבת שנים ומלאת תהפוכות. אין ספק שההתחלה הייתה המוזיקה".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
גם אזור הנוחות של דפנה משתנה בהתאם: "אם היית שואל אותי לפני עשור, הייתי אומרת לך שאני מוצאת את עצמי יותר בתחום המוזיקה, אבל בעשור האחרון שיחקתי בהצגות ובמחזות זמר רבים שמשלבים שירה ומשחק ביחד, ככה שהגבול היטשטש. המקצוע, עד כמה שהוא זוהר, ככה הוא גם שוחק, אז העיסוק בשני התחומים משאיר אותי מלאת עניין".
"אם אתה לא בפריים טיים אתה כאילו לא קיים"
כעת היא חוזרת שוב למוזיקה, עם הסינגל "שומר עלינו" - שנוגע במקום אישי מאוד: "השיר הזה נכתב במיוחד על בעלי ועליי, זה לא משהו ערטילאי", מספרת דפנה. "ביקשתי מעמית צח, שהוא המוח מאחורי המילים, הלחן וההפקה, שהשיר הבא יהיה על אהבה ארוכת שנים, וזה בניגוד לשירים הקודמים שלי שעסקו במערכות יחסים בתחילת הדרך. רציתי שיר שיעסוק באהבה ששרדה הרבה מהמורות, מכשולים ורגעים נפלאים".
"אנחנו כבר מ-1984 ביחד, ומי שמסתכל מבחוץ אומר 'איזה יופי של קשר'. הקשר באמת מעולה, ולא סתם אנחנו ביחד כל השנים האלה, אבל כן יש רגעי קושי והתמודדויות עם החיים, הילדים והעבודה", היא מסבירה. "השיר מדבר על כך שדווקא בתוך הקושי הזה, אנחנו יודעים איך לסלוח ויש לנו כוח ששומר על הבית והזוגיות שלנו". הסינגל, כך מספרת דפנה, הוא חלק מ-EP שצפוי לצאת בקרוב ומאגד בתוכו את כל השירים שהיא הוציאה בשנים האחרונות.
איך החיבוק מצד הרדיו והפלייליסטים?
"אני מודה שאני לא ממש מצליחה להבין איך זה עובד. השיר 'עומדת מהצד', שממש לא חשבנו שיכול לעבור פלייליסט, כן התקבל ונשאר שם תקופה נאה. לעומת זאת, שירים אחרים שאמרו לי עליהם שהם ייכנסו לפלייליסט בוודאות, דווקא לא זכו לכך".
היית רוצה שיכירו אותך יותר בתור זמרת?
"אני פעם בטלוויזיה, פעם בבמות ופעם שרה. אני מרגישה שיש כאן משהו שנוצר, שהוא כמובן לא מהיום, שאם אתה לא אושיית רשת או נמצא בפריים טיים הטלוויזיוני, או במשהו שנוגע לזמר המזרחי, אז אתה כאילו לא קיים. זה רק הולך ומחריף. נוצר מצב שאני נתקלת בו שוב ושוב שהילדים מבקשים ממני מצד אחד שאנשום רגע ואקח אוויר, אבל מצד שני אנשים ברחוב אומרים לי - 'וואי, לאן נעלמת? למה לא רואים אותך ולא שומעים אותך?' זה ניגוד מסוים שעוד לא הצלחתי לפתור".
את נפגעת מאמירות כאלה?
"לא, חלילה. אני רוצה לפרוס בפניהם את כל הלו"ז שלי, ולהגיד להם 'תראו - אתמול הייתי פה, מחר אני שם, אחר-כך יש לי צילומים', אבל מן הסתם אני לא עושה את זה, אז אני פשוט עונה 'אני ממשיכה'".
"טיקטוק מאתגר אותי, התחייבתי לפנות לזה זמן"
דפנה הבינה את כוחן הגדול של הרשתות החברתיות, מה שהוביל אותה לפתוח חשבון טיקטוק. "אני פעילה ברשת", היא קובעת, "אבל אני לא יכולה להגיד שאני מניחה שם את כל כולי. לטיקטוק העליתי כבר כמה סרטונים שמצאו חן בעיניי, ועדיין צריך להתעסק בזה ולתחזק את זה, וזה מאתגר אותי ברמה האישית בתקופה שבה אני משחקת חמישה תפקידים בתיאטרון בו-זמנית. התחייבתי לפנות לזה יותר זמן. אני גם מבינה שבקהל שלי אין בני 15 או 20, מדובר בקהל מבוגר יותר שאומנם לא נמצא ברשתות, אבל כן נוכח ברדיו, בתיאטרון ובהופעות".
@dafnadekel_official פתחתי #טיקטוק . אם אני מתמכרת אתם אשמים ! #דפנהדקל ♬ אחכה לך - Dafna Dekel
@dafnadekel_official בני כמה אתם? #דפנהדקל ♬ Beep - Andrew
"פריים טיים תמיד היה העניין", ממשיכה דקל, "השתתפתי לא מזמן ב'מנגן ושר', סדרה ששודרה ב-yes שקיבלה לא מעט ביקורות חיוביות. הייתי מועמדת בעקבותיה לפרס השחקנית הראשית בטקס פרסי האקדמיה - אבל זה עובר אחרי כמה ימים. אם זה היה מקבל פוקוס אחר, לא היו שואלים אותי לאן נעלמתי".
מי שקיבלה את הפרס לבסוף הייתה דאנה איבגי - אבל דפנה שוללת את האפשרות כי מדובר בעניין גילי ובהתלהבות משחקנים צעירים יותר. "לא, ממש לא", היא מסבירה, "זו הייתה זכות אדירה להיות אחת מחמש המועמדות הסופיות לקבל את הפרס, לצד נשים אחרות שהן חזקות ומוכשרות. לדעתי, זה לא היה עניין של שחקניות צעירות או לא צעירות".
בימים אלה מופיעה דפנה בהצגות "סימני דרך" ו"עוד חוזר הניגון" של תיאטרון "הבימה", וב"תחנה" ו"שוק המציאות" של תיאטרון חיפה. "התיאטרון מרגיש לי בית", היא משתפת. "כשהשתחררתי מלהקת הנח"ל, הפרויקט הראשון שעשיתי היה 'סלאח שבתי' ב'בימה', ואני מרגישה שאני הולכת לשם באופן טבעי. אני אוהבת את המפגש היום-יומי עם הקהל. היכולת לקחת תפקיד ולעבוד עליו במשך 100 או 200 הצגות, ובכל פעם לגלות בו עוד צד, לבנות אותו לעבות אותו - זו חוויה מרגשת".
"עזבי, זה שיר מורכב והוא לא יזכה"
כמעט בלי לשים לב, לפני 30 שנה היה הרגע של דקל באירוויזיון 92', שבו הופיעה על הבמה בשוודיה עם "זה רק ספורט", שלימים הפך לשיר שמתנגן לו כך סתם ברדיו. באופן מפתיע, הזיכרון הכי גדול שלה מהתחרות נוגע דווקא לשיר אחר: "חגגתי שם יום הולדת, ואהוד מנור וקובי אושרת הפתיעו אותי וכתבו לי שיר - 'השבעה במאי', שזה יום הולדתי. הייתי בת 25, ולקבל כזו מתנה מהיוצרים הגדולים האלה, עם כל העניין הגדול שמייצר האירוויזיון בארץ ובעולם, זה משהו שלקחתי איתי משם עד היום".
"זה רק ספורט", שעם השנים הפך לאחד הלהיטים הזכורים ששלחה ישראל לתחרות הזמר, הגיע למקום השישי והמכובד. בשנה שקדמה להשתתפותה, מספרת דפנה כי השיר דווקא לא התקבל בקדם התחרות: "לי ולשלמה צח, שהוא שועל אירוויזיונים ותיק, היה ברור שמתישהו נשלח שיר לאירוויזיון ונראה מה יהיה. זה כבר היה אחרי 'הללויה' ו'אבניבי', וכשישבתי עם אהוד וקובי ניסינו להבין מה הכיוון".
"אמרתי שאם אנחנו הולכים על זה, אני רוצה שיר בשביל הכיף. אהוד היה זה שבא עם הטייטל 'זה רק ספורט'. בשנה הראשונה ששלחנו אותו הוא לא התקבל, והאמת שבשנה לאחר מכן זה כבר פחות התאים לי. הייתי עם תאריך לחתונה, אבל שלמה אמר לי - 'עזבי, זה שיר מורכב והוא לא יזכה, אבל לפחות יהיה לך אחלה שיר לרפרטואר'". ב-1999 היא סגרה מעגל נוסף כשהנחתה את האירוויזיון בירושלים, יחד עם יגאל רביד וסיגל שחמון.
אין ספק כי ב-30 השנים שעברו מאז שהשתתפה, גם התחרות עברה מתיחת פנים רצינית. לא רק בנראות, אלא גם במתכון שעשוי להביא את הניצחון. "זה נעשה קרקסי", טוענת דפנה, "פחות תחרות שירים ויותר תחרות שואו. מדי פעם אתה מוצא פנינים, אבל היום בדרך כלל כבר לא מספיק להביא שיר טוב".
נציגנו באירוויזיון האחרון מיכאל בן דוד טען שנתקל בלא מעט אנטישמיות בתחרות, ולכן החליט להתפרץ עם הדגל בשידור חי. את יכולה להזדהות?
"לא מהחוויה האישית שלי. קשה לשפוט אם הוא עשה משהו לא בסדר, אנחנו לא אהודים במיוחד בהרבה תקופות, ובאופן כללי כן ראיתי שיש כל מיני דילים מאחורי הקלעים - כמו יוון שמצביעה לקפריסין ולהפך, ואנחנו לא בתוך ה'פול'. בסך הכול עטפו אותי והיו לי ריאיונות מהבוקר ועד הלילה, אבל זה תלוי תקופה".
ההטרדה על הבמה: "פתרתי, לא עשיתי עניין"
בריאיון לתוכנית "אנשים" בקשת 12 ב-2018 חשפה דקל כי שחקן "מבוגר ומוכר ממני" נישק אותה בכוח - ובתגובה היא סטרה לו. האירוע התרחש במהלך הצגת ילדים.
לא חשפת באיזה שחקן מדובר, רק אמרת שמדובר בשחקן ותיק ומוכר. יצא לך לעבוד איתו מאז?
"לי לא, אבל הוא בתעשייה. בזמנו אמרתי שאני לא חושפת את שמו כי פתרתי את זה על המקום. הוא ניסה פעם אחת ובפעם השנייה שהוא ניסה - סטרתי לו. אני לא זוכרת את התגובות כי כשאתה עושה דבר כזה על הבמה, יש אי-נוחות, אז אני לא זוכרת בדיוק מה הייתה התגובה. כשירדנו מהבמה, הוא היה כעוס וביקש לחתוך החוצה את הסצנה שהיינו אמורים להתנשק בה. אני מודה שזה לא העסיק אותי. האומנות שלי חשובה לי, אבל יש כמה דברים שאני שמה לפניה. לא עשיתי מזה עניין. זה היה לפני כל-כך הרבה שנים".
מבחינתך פתרת את זה, אבל יכול להיות שהוא ממשיך להטריד שחקניות אחרות בתעשייה.
"אם הוא ממשיך אני מניחה שהיו עוצרים את זה. אנחנו בזמנים אחרים לגמרי, זה היה יוצא החוצה. היום בגילו, כשיש לו ילדים ונכדים, אני לא מוצאת טעם בלחשוף משהו שקרה לפני 30 שנה, או להרים דגל אדום היום כשזה יכול לפגוע בכל-כך הרבה אנשים סביבו. היום הרבה יותר קשה להתנהל כפי שהיה פעם, לשמחתי הרבה".
את מאמינה שהיית מטפלת בזה או מגיבה לכך אחרת אם ההטרדה הייתה בעידן של metoo?
"יכול להיות, אבל התגובה שלי הייתה חזקה כל-כך שזה עשה את העבודה. סטרתי והמשכתי הלאה. שזה לא יישמע כאילו אני שופטת את הקורבנות שכביכול לא עשו כלום כשהטרידו אותם. אני לגמרי יכולה להבין את אלה שקופאות ונבהלות".
"איזה כיף שלא התעקשת להכניס את דודידו"
יש לך חלומות שעוד לא הספקת להגשים אותם?
"וואו, לא עצרתי לחשוב על זה. אני דוהרת כל-כך הרבה שנים שאני חושבת שאני כל הזמן מגשימה, ועוברת לי מהצגה להצגה וממופע למופע".
רגע אחרי כן, היא מודה: "יש חלום אחד, שאני לא יודעת אם הוא יתממש ואיך בדיוק. לפני הרבה שנים כתבנו שי קפון ואני מחזמר על 'שלגייה'. מבחינתי, זו תהיה אחת מגולות הכותרת של הקריירה שלי. יש בי חלום להעלות שוב את המחזמר, ולמרות שאני כבר לא אוכל לשחק את שלגייה כי יש גבול (צוחקת), אני כן רוצה לתת לו חיים. אבל לצערי אני לא מגיעה לזה, אלה דברים שדורשים זמן וכסף".
"המחזמר יצא בעבר לפועל והצגנו אותו בהיכל התרבות. החלום שלי הוא להחזיר אותו", היא מסבירה. "כשיצאנו איתו לדרך, הייתה התעניינות גדולה ממפיקים מהולנד וספרד. הם רצו לקנות את הזכויות, הייתה פרזנטציה באנגלית ואפילו חלק מהשירים הוקלטו באנגלית, אבל אני לא זוכרת איפה זה נפל בין הכיסאות. משהו שם לא יצא לפועל, וההפקה ירדה מהבמה. בעיניי, יש פוטנציאל להעלות אותה שוב ושוב, זה מחזמר עם מאות אלפי צפיות ביוטיוב, וגם הביקורות היו טובות. עד היום אנשים מדברים איתי על כמה זה השפיע עליהם".
תחנה בולטת נוספת בדרכה של דפנה הייתה, איך לא, התוכנית המצליחה "דפנה ודודידו" שנדמה שבשנות ה-2000 המוקדמות לא פסחה על אף בית בישראל שגדלו בו ילדים. אך דקל מודה: "איזה כיף שלא התעקשת להכניס את דודידו לכתבה, אני כבר לא יכולה לדבר עליו יותר". לצד זאת, היא מבהירה: "אחד היתרונות הגדולים שזכיתי בהם הוא היכולת לעבור ולהופיע בפני כמה דורות בישראל - זה התחיל מ'פלאי קלעים', 'זהר', דרך האירוויזיון, ועד 'דפנה ודודידו'. יש חתך רחב שהצלחתי להגיע אליו".
טוב, אמרנו שזה לא ריאיון סיכום.
"אני אפילו לא באמצע".