סוגר מעגל: למרות שהתפאורה הטבעית שאליה גדל סגן שלום גמליאל בן ה-23 הייתה שחורה וקודרת, מלווה בקשיים ובפחד משתק - הילד האבוד מגוש עציון שגדל עם אימו לצד 6 אחים, התעקש לשנות אותה ולהפוך את נקודות השבר והצלקות שמסמלות את העבר הקשה - לסיפור הצלחה. כזה שבו הוא השחקן הראשי שעולה על הבמה עם מדי צה"ל ומספר לקהל על הטוויסט המשמח בעלילה, מבלי להתבייש בעבר שלו או לחלום על חיים אחרים.
"הילדות שלי הייתה לא פשוטה והיה שם פחד - אבל לא העריכו אותי נכון"
כשסגן גמליאל היה בן 3 בלבד, אביו עופר שהיה חבר במחתרת הימין הקיצונית "בת עין", נידון ל-15 שנות מאסר בגין ניסיון רצח. 7 שנים אחר כך אחיו הקטן יאיר נפצע בפיגוע סמוך לביתו. אולם, הוא לא נותן למכשולים האלו להגדיר אותו ובוחר לחבק את הכאב הרב שהצטבר בליבו. "הילדות שלי הייתה לא פשוטה והיה שם פחד - אבל כילד אנשים לא העריכו אותי נכון", הוא אומר בריאיון חגיגי ל-N12. "חשבו שאני מסכן, שאני 'נוער בסיכון', שהחיים שלי קשים - אבל עבדתי קשה כדי להוכיח לעצמי ולעולם שאני לא כזה. אני הרבה יותר טוב מזה".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן
שעת בוקר בבסיס השלישות ברמת גן, סגן גמליאל שמשרת כראש צוות ביחידת ממר"ם (מרכז המחשבים ומערכות המידע - יחידה באגף התקשוב וההגנה בסב"ר, סביבת רשת), יושב עם חייליו ומנחה אותם בנוגע למשימות הבאות שעומדות לפתחם - כשבזמן הזה מפקדו קורא לו למשרד. הפעם לא מדובר בעוד שיחה או דיון מקצועי, אלא בבשורה מרגשת במיוחדת - גמליאל נבחר למצטיין נשיא המדינה לרגל יום העצמאות ה-74.
אם היו אומרים לך כילד שיום אחד תהיה מצטיין נשיא, היית מאמין?
"כנראה שלא הייתי מאמין, אבל מגיל קטן רציתי להתגייס לצבא. אימא שלי הייתה הראשונה שסיפרתי לה שנבחרתי למצטיין נשיא, כי את כל זה עשיתי בעיקר בשבילה. היא מאוד התרגשה והייתה גאה בי".
"אחרי מה שחוויתי אני לוקח כל דבר בפרופורציות ומביא ראייה אחרת"
מה הופך אותך, סגן שלום גמליאל, לקצין מצטיין?
"זה עניין של מוסר עבודה, אני אעשה הכול למען החיילים שלי וכדי לפתור משימות מהר. אחרי מה שחוויתי אני לוקח כל דבר בפרופורציות ומביא ראייה אחרת. אני מאמין שגם יחסי האנוש הטובים שלי מאוד עוזרים לי בתפקיד - אני משתדל מאוד להתחבר לכולם ולעזור לכל מי שאני יכול".
במסגרת תפקידו, אחראי סגן גמליאל על מערכות שמחזיקות יכולות מבצעיות שמגיעות עד ללוחמים שבשטח ונראה כי למרות העשייה הענפה שהוא מוביל, הביטוי "מים שקטים חודרים עמוק" נכתב על אנשים כמוהו. אך רבים, כמו מפקדו סא"ל מתן הירום - יעידו בשבחו. "על אף הקשיים ששלום חווה בבגרותו, הוא מוכיח פעם אחר פעם שלהסתכלות על אתגרים העומדים בפנינו כהזדמנויות ישנה השפעה מנטלית חיובית עלינו ועל הסביבה", מספר הירום בגאווה.
כשסגן גמליאל מריץ בראשו זיכרונות מגיל 3, כאשר אביו נכנס לבית הסוהר איילון, שם ישב בפועל 13 שנות מאסר - הוא לא רוצה שינעצו בו מבטי רחמים. "באותו היום שאבא נכנס לכלא, שברתי את הכתף שלי", הוא נזכר. "מאז בכל יום שני היינו הולכים לבקר אותו וזו הייתה חוויה קצת רעה, כי בכל פעם היינו צריכים לנסוע את כל הדרך לשם, לעבור בידוק ואחרי זה גם להיפרד ממנו".
"התביישתי שאבא שלי בכלא, אבל בסוף זה חלק ממי שאני"
התביישת להיות הבן של האב שיושב בכלא?
"כן, היו הרבה תקופות שבהן התביישתי שאבא שלי בכלא. זה לא משהו שאני מתגאה בו או רציתי בו, אבל בסוף זה חלק ממי שאני והייתי צריך לקבל את זה".
החברים ידעו על זה?
"תמיד הייתי מספר, אבל לפעמים הייתי מחכה שיכירו אותי קצת יותר ואז מספר. שלא ישפטו, שלא יחשבו שאני מסכן, שלא ירחמו עליי או יעשו מזה סיפור גדול".
סגן גמליאל לא ישכח לעולם את שיחת הטלפון שהוא ואחיו קיבלו מאימו כשהיה בן 10. "אימא התקשרה אלינו ואמרה לנו - לסגור את כל התריסים ולנעול את הדלתות, כי היה פיגוע ויאיר אחי הקטן (7 אז) נפצע בו", הוא משחזר. "זה היה מפחיד, היינו באי ודאות ובאותו הערב סבתא שלי הגיעה אלינו ולקחה אותנו לבית החולים".
למרות שאחיו נפצע קשה בפיגוע הרצחני שאירע בשנת 2009, ביישוב בת עין שבגוש עציון - בנס גדול הוא ניצל. "מחבל שחדר ליישוב רצח ילד בן 13 בסכין ופצע ילד בן 7 במכת גרזן לראש. זה היה אחי הקטן, שנפצע קשה לאחר שהגרזן שבר את הגולגולת שלו ורק בנס לא חדר לו למוח. לאחר כמה חודשים של שיקום הוא חזר לתפקוד מלא", ממשיך סגן גמליאל.
קח אותי לרגע הקשה והמטלטל הזה.
"כשהגענו לבית החולים, שאלנו: 'מה יהיה?' - ואמרו לנו שהוא יהיה בסדר. הוא כבר היה בחדר הניתוח ואנחנו ישבנו וחיכינו כמה שעות, אחרי זה ראינו אותו כבר בשלבי ההתאוששות עם תחבושת ענקית על הראש. בעיקר דאגתי, קיוויתי שהוא יהיה בסדר וכעסתי על המחבל".
"כילד בישלתי וניקיתי, עזרתי לאימא שלי במה שיכולתי"
היו לך לפעמים מחשבות על 'למה זה דווקא קורה לי'?
"כן, אין לזה באמת תשובה. הבנתי שזה מי שאני וזה מה שיש, צריך להתקדם הלאה. היה את החשש שהעבר עלול לתקוע אותי ובסוף זה משפיע עליי עד היום גם בדברים שאני בקושי מודע אליהם".
בזמן שחבריו של סגן גמליאל נהגו להעביר בילדותם את שעות הפנאי שלהם בעיקר במשחקי כדורגל או בצפייה בטלוויזיה, הוא נדרש למצוא את האיזון בין חייו כמתבגר לבין העזרה בבית לאימו שגידלה אותו ואת יתר האחים בכוחות עצמה. "מגיל מאוד קטן הייתי עצמאי ועזרתי לאימא שלי במה שיכולתי - ניקיתי, בישלתי, עזרתי לאחים שלי והשתדלתי שלא לעשות לה בלאגן", הוא מספר. "זה מה שהכרתי, היא גידלה אותנו להיות חזקים".
כמי שבילדותו היה עד לפיגועים ולאירועי טרור רבים שאירעו בסמוך לביתו, סגן גמליאל משרת כקצין בצה"ל מתוך שליחות ובוחר להיות חדור מטרה. כשגמליאל נזכר באירוע שאליו נקלע בגיל 18, זה מחדד אצלו את ההבנה שליבו במקום הנכון. "תפסתי טרמפ באזור גוש עציון ואז גיליתי שמי שלקח אותי לא מגיע לאן שהוא אמר - ושינה כיוון. הוא הוריד אותי בצומת מפחיד מאוחר בלילה, ואז הגיע רכב צבאי", הוא משחזר. "בהתחלה ניסיתי לתפוס שם טרמפים, אבל ממש פחדתי ואז הרכב הצבאי קלט אותי ואסף אותי. אמרתי לעצמי: 'וואו, אני רוצה להיות כמוהם'".
מה היית אומר לשלום בן ה-10?
"אל תדאג, אתה תהיה מאוד חזק. אתה מאוד חזק כבר עכשיו".