טקס המשואות השנה זכה לשבחים רבים: הכול עבד בצורה מושלמת. אבל אז הגיע הרגע -ואלרי חמאתי נפלה בשידור חי והפכה מיד לרגע הכי ויראלי מהטקס. אנחנו ליווינו את ואלרי כבר כמה חודשים, גם בחזרות לטקס המשואות, שבהן אמרה: "רק שהכול יעבור בשלום ושאני לא אחליק. זהו".
ושימו לב למה שהיא אמרה שלושה ימים לפני הטקס: "את יודעת מה הכי מלחיץ תמיד בבמות כאלה גדולות, כמו שהיה לי בגמר של 'הכוכב' שאני על 12 סנטימטר עקב ויש מדרגות" היא הודתה שהיא חוששת "להיות קרן פלס במשואות", באזכור לאותה נפילה מפורסמת.
אחרי הנפילה היא אמרה: " פדיחה. אני חושבת שזימנתי את זה קצת. מחשבה יוצרת מציאות, וזה מה שקרה. את זוכרת שאמרתי לך שיש לי בידול טבעי? שאני ערבייה, ותמיד זוכרים אותי ככה? אז עכשיו יש לי עוד בידול טבעי - זאת שנפלה בטקס המשואות".
אבל לפני הנפילה של ואלרי, הייתה עלייה עם עוד רגע בלתי נשכח: הדרך להר הרצל לא מובנת מאליה עבור זמרת ערבייה נוצרית. פחות משנה אחרי הפריצה שלה ב"כוכב הבא" התבשרה שתזכה להופיע בטקס המשואות החגיגי, וההשתתפות שלה זוכה לתשומת לב מיוחדת.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן
בחזרות היא פוגשת את עידן עמדי, שגם הוא מופיע בטקס. "מה מצלמים?", הוא שואל אותה. "זה דוקו, כתבה על כל הדרך שלי מהכוכב, כאילו מי ישמע מה עשיתי - אבל סבבה", היא אומרת עם החן המיוחד שלה.
"בת כמה את?", הוא שואל. "22", היא עונה. כשהם נפרדים הוא מאחל לה בהצלחה וזורק: "אורלי אל תשאלי שאלות קשות מדי".
"לא אל תדאג, אני רק נראית תמימה וחמודה, אני לא", ואלרי מצהירה בביטחון.
"לא ציפיתי"
היא ואלמז מנגיסטו, שמנחה את הטקס, נפגשות בחיבוק חם. "איזה יופי שזה קרה לך בגיל כזה צעיר", אומרת לה אלמז. "כן לא ציפיתי", עונה לה ואלרי. "קיבלתי את הטלפון בהלם", משתפת אלמז.
"אני חושבת שאת מביאה איזה ערך מוסף", ואלרי אומרת לה.
"גם את", אלמז עונה והן צוחקות.
לאמנים לוקח הרבה זמן להגיע להיות חלק מטקס המשואות.
"נכון", אומרת אלמז, "אנחנו כאן בזכות ולא בחסד".
ואלרי: "לגמרי".
אלמז: "ועבדנו מאוד מאוד קשה".
את אומרת לעצמך 'אם לא הייתי זמרת ערבייה לא היו מזמינים אותי להופיע בטקס'?
"אני מניחה שאם לא הייתי זמרת טובה, אם לא הייתי בן אדם עם תוכן, אם לא הייתי מביאה את מה שאני מביאה לא היו מזמינים אותי".
"אני מניחה שאם לא הייתי זמרת טובה, אם לא הייתי בן אדם עם תוכן, אם לא הייתי מביאה את מה שאני מביאה לא היו מזמינים אותי"
ואלרי חמאתי
אלמז: "נראה לי שבסופו של דבר אנחנו רוצות שישפטו אותנו על סמך המקצועיות שלנו".
ואלרי: "לגמרי, ואני חושבת גם שזה מה שעושים. הזהות שלנו זה הייתרון שלנו, זה חלק מאיתנו, זאת עובדה קיימת".
מה יותר מלחיץ טקס המשואות או גמר "הכוכב הבא"?
"תראי, זה פשוט טקס מאוד מרגש. המעמד הרבה יותר מרגש".
כישרון שהתגלה בטקס יום השואה
אבל הדרך להר הרצל התחילה עבור חמאתי ביפו, שם נולדה וגדלה. היא נפגשת עם אבא שלה בפיצרייה שלו ומנשקת אותו. אביה טוני הוא איש שיווק, אימה של ואלרי היא יועצת מס. בעקבות הקורונה הם נאלצו למצוא מקור הכנסה חליפי ופתחו פיצרייה.
רצית שהיא תהיה זמרת?
"היא מגיל קטן ילדה שאפשר לקרוא לה מחוננת. היא לא יודעת מה זה ציון 9. כל הציונים שלה עשר עשר עשר, אז מן הסתם, כשיש לך ילדה כל כך חכמה וכל כך מוכשרת, שתלך ללמוד תחומים כמו רפואה, מדע – דברים כאלה. ואז היא אמרה 'אבא, אני רוצה לשיר אני רוצה ללכת ללמוד מוסיקה'. אמרתי לה 'תלכי, בבקשה. יש לך שנתיים-שלוש לנסות את התחום הזה ותלמדי. אמרה סבבה. אני חשבתי שהיא תשלב בין מוסיקה ללימודים אקדמיים".
"כל הציונים שלה 10. כשהיא אמרה לי 'אבא, אני רוצה לשיר, אני רוצה ללכת ללמוד מוסיקה'. אמרתי לה 'תלכי, בבקשה. יש לך שנתיים-שלוש לנסות את התחום"
טוני חמאתי, אבא של ואלרי
"לא היית אומר לי 'בסדר תלמדי משפטים'", אומרת ואלרי בתגובה, "תנסי שנתיים-שלוש, אם לא הולך להיות שופטת בבית המשפט העליון, אז תעשי הסבת מקצוע. המוסיקה זה אותו דבר".
גדלת במודעות של ילדה יפה?
"ממש לא, גידלו אותי תמיד כילדה שתסתמך על השכל שלה. אמרו לי 'את חכמה'. לא ידעתי בחיים שאני יפה עד שהתחילו להגיד לי מבחוץ. אבא שלי עד היום, אני לא חושבת שפעם אחת אמר לי 'איזה יפה את'. לא כי הוא לא חושב ככה, כי זה חינוך כזה, שזה לא מה שחשוב".
"גידלו אותי תמיד כילדה שתסתמך על השכל שלה. אבא שלי עד היום, אני לא חושבת שאמר לי 'איזה יפה את'. לא כי הוא לא חושב ככה, כי זה חינוך כזה, שזה לא מה שחשוב"
ואלרי חמאתי
חמאתי למדה בבית הספר הצרפתי ביפו, שבו לומדים זה לצד זה תלמידים משלוש הדתות, היא ניגנה בתזמורת של הכנסייה המקומית. רק כשעברה לתיכון במרכז תל אביב, כשהיא בת 16, בזמן ההכנות לטקס יום השואה בפולין, גילתה שהיא יודעת גם לשיר.
היא מספרת שהמורה שאלה מי יכול לשיר ואמרו לה "ואלרי". "אני אמרתי מה פתאום, כולי התביישתי. אמרתי אני שרה לעצמי, מה הקשר? ואז קלטתי את התגובות של התלמידים, של המורים. אז אמרתי כנראה שזה הייעוד שלי בעולם. ראיתי איך זה משפיע על אנשים".
עם סיום התיכון למדה ברימון, אבל הפריצה הגיעה רק אחרי "הכוכב הבא", הקהל שהתאהב בה שם הגיע לראות אותה על הבמה.
"המורה שאלה מי יכול לשיר ואמרו לה ואלרי. אני אמרתי מה פתאום, כולי התביישתי. אמרתי אני שרה לעצמי, מה הקשר? ואז קלטתי את התגובות, הבנתי שזה הייעוד שלי"
ואלרי חמאתי
נערה אנונימית בת 20
היא מתארחת בהופעה של מירי מסיקה. הקשר ביניהן התחיל כשואלרי עוד הייתה נערה אנונימית בת 20. "אחרי שנה וחצי בקורונה, היינו בסגר ופשוט ישבתי וניגנתי כל היום ואז מירי הוציאה את השיר 'כמה כמה', ופשוט אמרתי 'זה נשמע יפה, אני אצלם את עצמי שרה את זה'".
ותייגת אותה?
"כן".
מירי ראתה את הביצוע, התרגשה והזמינה את ואלרי לשיר לצידה בתוכנית שבה התארחה בכאן11. "כתבתי לה באינסטגרם 'איפה את גרה?'", משחזרת מסיקה, "והיא אמרה לי ביפו. ואנחנו ביפו. אז ביקשתי ממנה לבוא, והיא באומץ רב אומרת לי 'מירי כל מה שאת רוצה, אני יכולה לשיר, אני יודעת את כל השירים שלך בעל פה'".
בהמשך ואלרי גם נכנסה לנעליה של מסיקה כמחליפה שלה בהצגה "עוד חוזר הניגון" בהבימה. ממרומי הגיל והניסיון מסיקה נותנת לחמאתי רק טיפ אחד: "את כל כך בוגרת, שהייתי מציעה לך כאילו להיות כמו השמלה הזאת, פשוט ליפול, כאילו חסרת אחריות. כי אחר כך את תגיעי לגיל 40, פתאום תרצי לעשות דברים וכבר זה לא יהיה יאה".
ואלרי: "זה לא כל כך עובד אצלנו, מירי".
מירי: "את ילדה כל כך טובה".
ואלרי: "אין לי ברירה".
"את כל כך בוגרת, שהייתי מציעה לך כאילו להיות יותר חסרת אחריות. כי אחר כך את תגיעי לגיל 40, פתאום תרצי לעשות דברים וכבר זה לא יהיה יאה"
מירי מסיקה
קונפליקט חייה
זה באמת לא עובד ככה או בעיקר הרבה יותר מאתגר עבור חמאתי שנולדה וגדלה למשפחה נוצרית מסורתית. כל חייה ואלרי מרגישה את הקונפליקט - הוריה שלחו אותה מגיל קטן למסגרות מעורבות. "השפה הראשונה שדיברתי זה עברית?", היא שואלת את הוריה.
"כן", אומר אביה. "אנחנו דיברנו עברית בבית בגללה".
"עברתי סוג של משבר זהות בגיל ההתבגרות שלי", היא אומרת . "מצד אחד אני בקהילה ביפו, מצד שני אני לומדת בבית ספר יהודי ישראלי, וכל החברים שלי יהודים, ואני מדברת עברית מעולה ואני מדברת ערבית טוב. ואני רוצה גם ללכת עם חברות שלי לכל מיני דברים או מקומות, שאצלנו זה לא מקובל. אז זה להיות בקרע בין שני העולמות".
"עברתי סוג של משבר זהות בגיל ההתבגרות שלי. רציתי ללכת עם חברות שלי לכל מיני דברים או מקומות, שאצלנו זה לא מקובל. זה להיות בקרע בין שני העולמות"
ואלרי חמאתי
בבית הספר של היהודים אמרת לעצמך 'הלוואי שהייתי כמו כולם'?
"תמיד יש רצון להיטמע ברוב, יש משהו במשהו שונה, משהו ייחודי – שהרוב לא מכיר - שמבלבל את הבן אדם שמגיע מרקע אחר. מבחינתי זה לגמרי משהו שמייחד אותי, שהוא יתרון. גם בריאליטי זוכרים אותי בתור הערבייה – וזאת המציאות וזה מהמם. ככה יזכרו אותי. יש אפיון שהוא אחר".
הרבה פעמים שערבים הגיעו לפריים טיים הישראלי אומרים היא ערביית מחמד.
"זה לא קשור לפריים טיים ולא לתוכניות ולא לכלום – תמיד זה ערבי מחמד", מתערבת ריימונד, אמה.
-כן?
"כל ערבי שהוא לא בסטריאוטיפ הרע - שיש הרבה פעמים, אז הוא ערבי מחמד", מחדדת ואלרי. "עכשיו סבבה, אם זה שאני בן אדם טוב וזה שאני מקבלת את כולם, וזה שאני חונכתי בדרך שחונכתי, אז אנשים קוראים לי ערביית מחמד – מהמם מחמאה ענקית".
"מבחינתי מה שמייחד אותי הוא יתרון. גם בריאליטי זוכרים אותי בתור הערבייה – וזאת המציאות וזה מהמם. ככה יזכרו אותי. יש אפיון שהוא אחר"
ואלרי חמאתי
תפקיד ראשון בטלוויזיה
בקרוב ואלרי גם תופיע בתפקיד משחק ראשון בטלוויזיה, בסדרה "מדרסה" שכתב סייד קשוע ומביים גורי אלפי. ואלרי וגורי מעבירים צחוקים כמו בשיעור. הסדרה תיתן הצצה לחייהם של תלמידים בתיכון דו-לשוני, למרות שואלרי בעצמה לא למדה באחד כזה, ויש בתסריט את נקודת המבט הביקורתית ההומוריסטית של קשוע.
כשאלפי נשאל איך ואלרי, הוא אומר "זוועות". "טאלנט, את מכירה את ההגדרה של טאלנט?", הוא צוחק "מאוד מאוד קשה". "הדמות הזאת של מנאר, ראינו רק אותה עושה את זה. זה היה לנו כל כך ברור", הוא מוסיף.
גם במסעדה המשפחתית של ואלרי מרגישים את המורכבות של חיים במדינה מעורבת. "אנחנו מרגישים את זה בתנועה פה", אומר אביה, "מרגישים את זה באנשים שלא נכנסים, מפחדים לבוא למקומות שמדברים בהם ערבית. למזלנו תמיד ואלרי שרה ומתנגנת ברקע, אז אומרים 'ההורים של ואלרי, או.קיי טוב, אלה נחמדים, אלה ערבים נחמדים אפשר להיכנס אליהם'".
ואלרי: "וזה לא פייר כלפינו. הכול בגלל קבוצה שהיא מיעוט - היא עושה את כל הבלגן והיא מכתימה את כל האוכלוסייה".
"מפחדים לבוא למקומות שמדברים בהם ערבית, אבל אז אומרים: 'אלה ההורים של ואלרי, טוב - אלה ערבים נחמדים אפשר להיכנס אליהם'"
טוני חמאתי
"טקס המשואות? איזה כיף, כבוד"
כשאני שואלת את אביה מה חשב כששמע שואלרי הולכת להשתתף בטקס המשואות עונה אימה: "איזה כיף, כבוד".
"כשצריך לכבד את הצד הפלסטינאי, אנחנו מכבדים את הצד הפלסטינאי, כשצריך לכבד את הצד היהודי, אנחנו מכבדים את הצד היהודי - אנחנו צריכים לכבד את כולם, פשוט מאוד", מסביר אביה.
"זה לא לכבד, אנחנו באמת מרגישים שייכים", מחדדת ואלרי.
-ואין חשש שתהיה איזה ביקורת מהקהילה שההופעה ביום העצמאות.
"גם לפני זה הייתה ביקורת", אומר אביה של ואלרי. "אני לא נכנסת לאף אחד בחיים שלו, שלא ייכנסו לחיים שלי", מוסיפה אימה.
"עצם הנוכחות שלי, על כל מה שאני מייצגת כערבייה, כנוצרייה, עושה שירות מאוד גדול לכל המדינה לכל צד באשר הוא", אומרת ואלרי. "אני, מבחינתי, זה שאני מנכיחה את הקול שלי על כל גווניו, על כל מה שאני מייצגת, יש פה אמירה שהרבה יותר חזקה מהמצקצקים. אני לא נולדתי בפלסטין, אני לא מגדירה את עצמי כפלסטינאית".
"אי אפשר להתנכר לזהות שלנו ולמאיפה באנו", מוסיף אביה, "אבל כרגע יש מדינת ישראל, אנחנו חיים פה ביחד, מה זה יעזור עכשיו ללכת 70-80 שנה אחורה ולהגיד מי צודק ומי לא צודק".
ואלרי: "ואכלו לי ושתו לי".
"בואו נתקדם הלאה", ממשיך אביה, "בואו נראה איך אנחנו חיים ביחד, משפרים את המצב של כולנו. הרי יש מקום לכולם".
-אז גם לסבא ולסבתא של ואלרי לא תהיה בעיה שהיא תופיע בטקס יום העצמאות של מדינת ישראל?
"לא", אומרת ואלרי. "אם סבא שלי שהוא פלסטינאי והוא נולד במדינה הזאת והוא בגישה הזאת – מי אני שפתאום אבוא ואגיד אני פלסטינאית".
"גם גולדה מאיר היא פלסטינאית", אומר אביה. "היא אמרה את זה, ראיתי ריאיון לפני כמה ימים, היא אמרה יש לי דרכון פלסטינאי".
-היא בת 22, לא רחוק היום שבו היא תגיד לכם 'אמא ואבא אני רוצה לעזוב את הבית, לעבור לגור לבד.
"היא עוזבת את הבית רק אחרי שהיא מתחתנת, זה לא קורה לפני", מכריז אביה. "אם היא תצטרף בשביל זה לעזוב את הבית או לעזוב לחו"ל – אז היא תעזוב. נכון שאנחנו קצת יותר ליברליים, בוא נקרא לזה, מאחרים, אבל עדיין כאילו, סוג של ליברלים לייט, לא ליברלים לגמרי".
"היא עוזבת את הבית רק אחרי שהיא מתחתנת, זה לא קורה לפני. נכון שאנחנו קצת יותר ליברליים, בוא נקרא לזה, מאחרים, אבל עדיין אנחנו לא ליברלים לגמרי"
טוני חמאתי
זה ברור שלואלרי יהיה בן זוג ושהוא יהיה גם ערבי?
"לא בהכרח שיהיה ערבי", אומרים ההורים. "הוא כן צריך להיות נוצרי", מסבירה ואלרי.
"יש 200 אלף נוצרים בארץ", אומר אביה. "לעומת 2 ומשהו מיליון מוסלמים ו-6 מיליון יהודים, אם אנחנו לא נשמור על התרבות שלנו, על האחדות שלנו, אז לא יישארו פה נוצרים".
מה קורה אם ואלרי מתאהבת ביהודי?
ואלרי צוחקת.
"רוצה לענות?", שואל אביה. "אין לי מה להגיד על זה", היא עונה.
אביה מסביר את הבעייתיות שב"לוותר לאנשים חשוכים ולא לעשות את הדבר הזה", אבל מצביע גם על הצד השני: "מה לעשות, רוב המדינה ככה - גם אצל הערבי וגם אצל היהודי".
"אני אומרת", מסכמת ואלרי, "אם וכאשר נגיע לגשר – אנחנו נחצה אותו. אתם כנראה תדעו את התשובה".