אם משפחת טרסוב הייתה יכולה, היא ככל הנראה הייתה מזמינה את כל מאות אלפי העוקבים שלה ברשתות החברתיות לליל הסדר. מבחינת ההורים מורן וג'וזף טרסוב, לא מדובר בקהל אלא ב"משפחה מורחבת" - שאליה הם קשורים ב"חבל הטבור", לדבריהם. ואת התקופה האחרונה, שהייתה קשה במיוחד עבורם, הם עברו ביחד עם הגולשים - אבל גם זכו לתגובות שזעזעו אותם: "כותבים דברים דוחים ונוראים, ומאחלים לילדים שלי שיגיעו למשפחות אומנה".
בשביל להבין את הסיפור של המשפחה, צריך לחזור קצת אחורה: בשביל ילדים והורים רבים הם כמו הרפאלי'ז, ואם עדיין לא יצא לכם להיתקל בהם ביוטיוב, באינסטגרם ובטיקטוק, הגיע הזמן להכיר. למורן וג'וזף שלושה ילדים: אמה בת ה-7, מיילו בן ה-5 וריו בן השנה. כל בני המשפחה כוכבי רשת שפועלים בערוצים משלהם ביוטיוב ומתחזקים אותם היטב בסיוע ההורים. אך הסרטונים בתקופה האחרונה היו שונים מהרגיל והקשים.
הכול החל כאשר ריו הגיע לסכנת חיים ואושפז במחלקת טיפול נמרץ בעקבות חסימת אוויר בדרכי הנשימה. מה שהתחיל כשיעול ונזלת ויראליים, אופייניים לתינוק בגן, הסתיים בפינוי דחוף לבית החולים בשל היעדר חמצן. "אני עוד בטראומה", מודה מורן בריאיון למגזין החג של N12. "עוד לא חזרתי לעצמי לגמרי, וכל הסיפור העביר אותי טלטלה רגשית קשה. אני מדברת על זה עכשיו והנשימה שלי נעתקת". ג'וזף מסביר כי "עכשיו אנחנו במצב טוב יותר ומתחילים סוף-סוף לחזור לשגרה שפויה ונורמלית".
"כותבים דברים דוחים ונוראים, ומאחלים לילדים שלי שיגיעו למשפחות אומנה. זה כאילו מתירים את דמך בכיכר העיר ונהנים מכל רגע"
מורן טרסוב
איך המצב הידרדר?
"השיעול שלו נעשה מטריד. כשהלכנו לרופא לביקורת רגילה, הוזעקנו פתאום לחדר מיון באמבולנס בהפתעה מוחלטת שאין לתאר, כי הרופא אמר שריו חייב לקבל טיפול רפואי דחוף", סיפר ג'וזף. "מפה לשם הרופאים ניסו את כל הכלים שעומדים לרשותם, והם עדכנו אותנו שהם מעבירים אותו לטיפול נמרץ. כל מה שנתנו לו כדי לנסות ולהרים את רמות החמצן לכמויות תקינות לא עבד".
זו הייתה רק ההתחלה של שעות וימים מותחי עצבים: "באותו הלילה ניגש אלינו אחד הרופאים ואמר שהם רוצים לבצע טיפול מניעתי כדי לא להידרדר למצב של החייאה כשדרכי הנשימה חסומות לגמרי. הם הרדימו והנשימו אותו ונתנו לגוף לעשות את שלו. מאז שהוא השתחרר מבית החולים אנחנו נותנים לו אינהלציה קבועה עם סטרואידים".
התחושות והמחשבות הקשות לא עזבו את ההורים גם אחרי שריו חזר לביתו: במשך תקופה שהרגישה כמו נצח תרחישי האימים הגרועים ביותר הסתובבו להם בראש והם התפללו בייאוש, בין חיים למוות, כשהם ראו את ריו נאבק לנשום. "חיכינו לשמוע בשורות טובות אבל בפועל לא היו כאלה. במחלקת טיפול נמרץ לילדים אומנם יש הרבה חדרים אבל המחלקה שוממת, וטוב שכך, ואנחנו נמצאים בה", נזכר ג'וזף.
"כל מי שביקר אותנו לא מכיר את הסיפור שלנו"
בתוך כל הדרמה המשפחתית, מצאו את עצמם ההורים תחת מתקפה ברשת, כשהאימא החליטה לתעד את הסיפור כולו ולהעלות לוולוג ביוטיוב. בין התגובות החריפות שפרסמו גולשים: "זוג שמכרו את נשמת שלושת ילדיהם לשטן", "סרטון מחריד" ו"רווחה מהר".
"הביקורת בשלב הזה בכלל לא הייתה קיימת", אומרת מורן. "אנשים חושבים שנסעתי עם מצלמה - הלכתי לרופא עם תיק, חיתול ובקבוק מים. ככה מצאתי את עצמי באמבולנס עם הטלפון הנייד שלי". וג'וזף מבהיר, למול גל התגובות: "אנחנו לא היינו במצב של שידור. זו הייתה מועקה קשה כי עוד לא הבנו מה המצב. אבל באותו זמן לא עניין אותי שום דבר - לא רשת ולא כלום. מורן צילמה כמה שניות פה ושם, חלק מההוויה של מה שאנחנו מתמודדים איתו, אבל התוכן הזה לא עלה לשום מקום. היינו עם ריו לילות כימים ולא זזנו מהמיטה שלו".
לדברי הזוג, התיעוד עלה לרשת שבוע ימים לאחר מכן והגולשים ראו למעשה את מה שעבר עליהם בשבוע החולף: "זה כבר היה שלב שהתחלנו לקבל קצת אופטימיות כי המצב של ריו השתפר ואמרו לנו שמנתקים אותו ממכונת ההנשמה". לביקורות שצצו ברשתות נחשפו הזוג טרסוב בפעם הראשונה רק אחרי שבועיים.
"אחרי שחזרנו הביתה, עדכנו שריו בריא וצילמנו אותו חוזר לעצמו, קיבלנו תמיכה וחיזוקים גדולים", נזכרת מורן. "זה השפיע עלינו לטובה והרים לנו קצת את המורל, אבל גם קיבלנו ריקושטים - 'מה פתאום אתם מצלמים את הבן שלכם בטיפול נמרץ?' אנחנו לא מנותקים ולא חיים בבועה. מה שהכי מעניין אותנו זה הבריאות של הילדים שלנו, וכל מי שביקר אותנו לא מכיר את הסיפור שלנו, לא עוקב אחרינו ולא מעורה בעשייה שלנו. ברגע שעלו הידיעות על ריו, פתאום התחילו ליצור איתנו קשר אנשים שלא הבינו איך הם לא ידעו ואם אנחנו בסדר. לא סיפקנו שום מידע ברשת".
איך זה השפיע עליכם?
"נפגענו ולקחנו ללב", אומרת מורן. "זה כאילו מתירים את דמך בכיכר העיר ונהנים מכל רגע. לא הבנו איך במצב שבו היינו אנשים יכולים לשפוט בצורה הכי מכוערת. אני מאחלת לאותם אנשים להיות חצי מהאימא שאני, אבל היום אלה אנחנו ומחר זה מישהו אחר. היד קלה על המקלדת".
"זה תפס אותנו בתדהמה"
"ההשתלחות הייתה קשה", משתף ג'וזף. "לתגובות האלה אין קשר למציאות, והן לא היו עולות אם אותם אנשים היו רואים מה עברנו ועם מה התמודדנו". אב המשפחה מודה: "זה תפס אותנו בתדהמה כי לא ציפינו לקבל כאלה תגובות. אין לתאר את הדבר הזה. השתדלתי לקחת את הדברים בפרופורציות - מצד אחד הרגשתי כמו שהרגשתי, אבל מצד שני לא עניין אותי בכלל מה הם חושבים, אלא שהבן שלי בריא. שיתהפך העולם. היינו במרחק קטן כל-כך מהאסון הכי גרוע שיכולתי לדמיין, ולצערי גם דמיינתי אותו. אז היתר? הבל הבלים".
למרות הסערה, הטרסובים מספרים על קהילה שלמה של צופים שנכנסו ללב ומלווים אותם כמעט בכל רגע בחיים. "כולם עוטפים אותנו באהבה וברגישות, העוקבים שלנו הם חלק אינטגרלי מהחיים שלנו, הם צופים בנו יום-יום במשך שנים, ומכירים את תאריכי הלידה שלנו ואת השמות של ההורים והסבים שלנו. זו דרך החיים שלנו כבר עשר שנים, הם מחוברים אלינו ואנחנו מחוברים אליהם בחבל טבור. לכן כל תהליך השיתוף טבעי מאוד עבורם ועבורנו. יכול מאוד להיות שמי שצופה מהצד לא מבין".
"לא עניין אותי בכלל מה הם חושבים, אלא שהבן שלי בריא. שיתהפך העולם. היינו במרחק קטן כל-כך מהאסון הכי גרוע שיכולתי לדמיין, ולצערי גם דמיינתי אותו. אז היתר? הבל הבלים"
ג'וזף טרסוב
אז אולי כדי לנסות להבין, מורן וג'וזף מסבירים את תהליך השיתוף שבסופו הסרטון לרוב הופך להצלחה: "אנחנו מעדכנים את המשפחה הקרובה - אימא, אבא ואחים, ואז זה עובר למעגל הבא ואלו הצופים והעוקבים שלנו. הם המשפחה המורחבת". אך במשפחה כמו במשפחה, יש גם ויכוחים ומחלוקות: לצד המילים החמות, היה מקרה בולט אחד שבו גם הצופים האדוקים לא חסכו בביקורת.
הסערה - וההסרה: "שלא יהיו עוד ילדים מבוהלים"
לפני כחצי שנה פרסמה המשפחה כמה סרטונים שהפחידו ילדים. באותה סדרה מוצגת גניבת אופניים מביתם של כוכבי הרשת וניסיון לאתר את הגנב ולהתעמת איתו. הורים רבים התקוממו כי התיעודים הרתיעו את ילדיהם הקטנים, וחלקם נכנסו לחרדות והתקשו להירדם בלילה בעקבות הצפייה בו.
החלטתם להסיר את הסרטונים מהאוויר.
"קודם כל, חשוב לי להבהיר שהסדרה של 'גנב האופניים' הייתה ענקית ושברה שיאים בערוץ היוטיוב של מיילו, שבסך הכול פחות משנה באוויר", עונה ג'וזף. "רוב הפרקים חצו את מיליון הצפיות וילדים פשוט עפו עליה, ברמה כזו שכל בן אדם שני ברחוב היה עוצר אותנו ושואל מתי אנחנו מעלים עוד פרק".
"פתאום ביום בהיר אחד אתה מקבל צונאמי של הודעות מהורים זועמים, שאומרים לך שיש ילדים שצפו בסדרה והם נבהלו. אז אתה אומר 'רגע, איך ייתכן דבר כזה? כולם מעריצים את הסדרה ונהנים ממנה', וברגע אתה מקבל כאפה ומבין שיש ילדים שפחדו ממנה. אז אמרנו: 'אוקיי, כמה שהסדרה פופולרית ואוהבים אותה, מה שחשוב למורן ולי מעל הכול זה שלא יהיו עוד ילדים מבוהלים או הורים נרגזים בגלל התכנים', ולכן הורדנו את הסדרה".
הילדים של משפחת טרסוב רגילים למצלמות מהיום שבו נולדו, וההורים מציינים בגאווה כי זה כבר חלק מאורח החיים של המשפחה: "אמה, מיילו וריו הולכים לבית הספר ולגנים, משתתפים בחוגים ולוקחים חלק באירועים ובפעילויות עם החברים שלהם, ולכן הם ילדים נורמטיביים לכל דבר. ההבדל ביניהם לבין אחרים נובע מהסרטונים שהם מצלמים איתנו, וגם לא תמיד. אבל הם נהנים ומתלהבים כל-כך, שגם החברים שלהם מבקשים להצטרף אלינו לצילומים. בניגוד למה שחלק מנסים לשקף, לא מעבידים אותם ולא מנצלים אותם והם לא אומללים ומסכנים".
הביקורת על חייהם המצולמים של הטרסובים כבר לא חדשה להם ויכול להיות שאפילו כבר התרגלו אליה. "הביקורות הגיעו וימשיכו להגיע ממקום שבו אנשים לא מבינים את החיים שלנו. זה בכל זאת שונה מהאופן שבו אנשים אחרים חיים", מנמקת מורן. ג'וזף מצטרף לדברים ומדגיש: "החיים שלנו רגילים וסטנדרטיים, ואפילו משעממים במידה מסוימת. אנחנו לא חיים ביקום מקביל או בהרפתקאות מטורפות כל היום. אז תגובות כמו 'לקרוא לרווחה'? נסחפתם לגמרי".
לדבריו, "כשאתה צופה בבן אדם שמתעד את החיים שלו וכמה כיף לו והוא נהנה, וטס לנופש, אלו אכן יכולות להיות תמונות קשות כשאתה רוצה לחיות את החיים האלה בעצמך אבל אתה לא שם. זה מוביל אותך לקנאה ולצרות עין".
בגלל זה מבקרים אתכם?
"אנשים מוצאים את ההזדמנות כדי לומר: 'הנה, אתם רואים? הם לא מושלמים ויש בהם פגמים. הם מתעדים כל דבר והם היו צריכים לסגור את המצלמה בנקודה הזו והזו'. אבל הם לא מבינים שלנו כאג'נדה חשוב לצד הדברים החיוביים והוורודים, גם לשדר שלא הכול פאן ויש קושי וחולי. זו הסיבה למה אנשים מתחברים אלינו כי הם מרגישים שאנחנו מאוד הם. אולי ההבדל בינינו מולם זה שאנחנו במובן מסוים יכולים לעשות דברים שהם לא יכולים לעשות, כי כאן השגרה שלנו שונה משלהם. אבל כשריו הובהל לבית החולים הם מרגישים באותה המידה שזה עלול היה לקרות לאח שלהם או לבן שלהם. זה עושה אותנו אנושיים".
מה תגידו למי שחושב שזו תאוות פרסום?
"מעולם לא הייתה לנו שום כוונה כזו ואנחנו לא מחפשים את הדבר הזה", טוען ג'וזף. "כשמורן התחילה ליצור את התוכן שלה לפני עשר שנים, ואני עם הזמן הצטרפתי אליה, זה היה מהמקום האישי שלנו לספר סיפור כמו יומן אישי שאנחנו כותבים לעצמנו - רק שכאן אנחנו מתעדים זאת בצילום. הרגעים האלה נשמרים בסופו של דבר לא רק במחברת מתחת לכרית, אלא הם שם ברשת כדי שנוכל לראות אותם ולהיזכר בהם".
"לא הלכתי לאף תוכנית ריאליטי למרות שקיבלתי הצעה ל'אח הגדול' למשל", מורן חושפת. "הפרסום הוא לא המהות שלי עד היום. אני אוהבת לייצר תוכן, אם לא הייתי מביאה את מי שאני כבר מזמן הייתי מפסיקה עם זה. הפרסום זה תוצר לוואי של השנים האחרונות בעידן הרשתות, והרבה שנים יצרתי תוכן בלי להרוויח ממנו בכלל. חוץ מהקהילה הקטנה שהייתה לי, אף אחד לא ידע מי זו מורן טרסוב והייתי אחלה עם זה".
"אף אחד לא מכריח ואף אחד לא מוכרח"
לפני עשר שנים התחילה מורן ליצור תוכן ביוטיוב שעסק בעיקר בעולמות הביוטי והטיפוח. כשבתם הבכורה אמה נולדה, היא מספרת שהתוכן התחיל להתעצב אחרת בהתאם לתקופות השונות בחיים: "התחלתי ליצור יומן אישי שבו אני מתעדת את ההתמודדות שלי עם ההיריון, הלידה והתינוקת. היו כאלה שנטשו אותי, אבל אחרים פתאום הסתקרנו מהתוכן החדש ורצו לדעת מי אני מאחורי הסרטונים המוקפדים. בהמשך הערוץ התחיל לתפוס תאוצה וקיבלתי יותר ויותר חשיפה שנוגעת לחיים האישיים שלי".
מאז נולדו מיילו ואחר כך ריו, ומתיעוד של אדם בודד מול המצלמה, התוכן הפך לכזה המזוהה עם משפחות רבות: "יש אימא, יש אבא, התחלות חדשות בבית הספר ובגנים, השן הראשונה שיוצאת, הפעם הראשונה שהילד הולך. עמודי התווך של החיים שלנו", מוסיף ג'וזף. "אז בניגוד למשפחות אחרות שזה נגמר בתמונה לוואטסאפ המשפחתי או לסטורי באינסטגרם, אנחנו שיתפנו את הקהילה המתרחבת שלנו והילדים נכנסו לעסק כי הם הפכו לחלק מהחיים שלנו. כמובן שאף אחד לא מכריח ואף אחד לא מוכרח, גם לי וגם לילדים יש ימים שבהם אנחנו מעדיפים שלא להצטלם ולהיות עם עצמנו".
עולם הפרסום נחת על הטרסובים בהפתעה גמורה כלשונם. כמי שמנוסים בתחום, לאחר צילום הסרטונים הם מבחינים בעיקר במספרים - צפיות, לייקים, תגובות ושיתופים, ושום דבר מזה לא הכין את ג'וזף לפעם הראשונה שהוא נתקל במעריצים: "מצאתי את עצמי עם קהל מטורף של מאות אנשים שעומדים מולי ומריעים לי. לא הבנתי מי האנשים האלה. כשאתה פוגש את כל זה מול העיניים שלך, מתחיל לרדת לך האסימון שאתה נוגע באנשים".
"מעולם לא חשבתי שזה מה שיקרה וגם לא חלמתי", מוסיפה מורן. "לא רציתי להיות מפורסמת כדי שזה לא יבוא על חשבון החיים המשפחתיים שלי. אני אימא טוטאלית, וזו הסיבה שהכנתי את המשפחה כולה לתוך התחום שלי, כדי לשמור על ה'ביחד' שלנו ולהמשיך במקביל לעשות את מה שאני אוהבת".
איך הילדים מגיבים לחשיפה הציבורית? אתם לא חוששים שהם יכעסו עליכם כשיגדלו?
"שאלנו אותם מה הם חושבים על זה", מציין ג'וזף. "נכון לשלב הזה של חייהם אמה ומיילו שניהם נהנים מאוד וכיף להם. מה יהיה בעתיד? עוד אי אפשר לדעת. הם נולדו לתוך המערכת הזו ולכן אין סיבה שהם יכעסו עלינו". מורן ממשיכה כי "יש הורים שמטעם העבודה לא נוכחים בכלל בחיים של ילדיהם, ובמקרה שלנו הילדים לעולם לא יטילו ספק אם ההורים שלהם עושים משהו בלי לחשוב עליהם. מי שחושב שעשיתי כסף על חשבון הילד שלי שהיה בטיפול נמרץ - זה רק מראה את הבורות האדירה של אנשים".
"מי שחושב שעשיתי כסף על חשבון הילד שלי שהיה בטיפול נמרץ - זה רק מראה את הבורות האדירה של אנשים. לא רציתי להיות מפורסמת כדי שזה לא יבוא על חשבון החיים המשפחתיים שלי"
מורן טרסוב
מורן וג'וזף לא מודאגים כל-כך כרגע מהצדדים השליליים של עולם הפרסום כשזה נוגע לילדיהם, בעיקר כי בגיל שלהם הסביבה "מתוקה ומפרגנת". בגלל העיסוק וההבנה שלהם בתחום, הם מודעים היטב לסכנות הטמונות באינטרנט ולכן מפקחים על כל פעילות של הילדים ברשת. "הם לא יורידו שום משחק לפני שנאפשר להם ולא ייצפו בשום תוכן לפני שנבדוק שהוא בסדר", מסבירה מורן. "אין להם טלפונים ניידים או חשבונות בטיקטוק. גם כשהעליתי את הסרטון של ריו בבית החולים ושיתפתי את הסיפור, צנזרתי דברים שבעיניי לא צריך לראות. אני עושה את זה תמיד במחשבה שאמה יכולה לצפות בזה - והיא צפתה. אני שלמה עם זה".
משפחת טרסוב, מחלוצות טרנד המשפחות הישראליות ביוטיוב, שברה כמה שיאים ברשת - ולא רק. מורן מתחזקת את ערוץ הביוטי המוביל בארץ, ומיילו הוא היוטיובר הצעיר בישראל. תקופת ההיריון והלידה של ריו הפכה לסדרת דוקו-ריאליטי ששודרה בהוט, ומבחינתם, המתכון לתוכן מוצלח הוא תמהיל בין גורמים לא שגרתיים לרגעים שגורים ממש: "הכול מתחיל ונגמר ברעיון, אבל אין כאן קסם מסוים. אם עכשיו לדוגמה יש אירוע יום הולדת שנמשך כמה שעות, אז אנחנו לוקחים אותו ודוחפים את כל ה'היילייטס' לתוך סרטון של עשר דקות. בסוף, הצופים יושבים בבית ואומרים לעצמם - 'וואלה, משפחת טרסוב מעניינת אותי', ובאותה מידה זה יכול להשתנות".
בני המשפחה נוהגים להירתם למען מטרות חברתיות וסביבתיות, ובהן שמירה על כדור הארץ והמאבק נגד האפליה של אנשים עם מוגבלויות."אני משתדלת לתעד את זה לא כדי לטפוח לעצמי על השכם, אלא כדי לעודד אנשים אחרים לפעול באותה הדרך", מסבירה מורן. "אמה ואני למשל הולכות כל שנה לאסוף מארזי מזון למשפחות נזקקות. בפורים האחרון ביקרנו בבית החולים שניידר לילדים ותרמנו קונסולת משחק. חשוב לי ללמד את הילדים שלנו שהיום זה מישהו אחד ושבועיים אחרי זה אלה היינו אנחנו בבית חולים ואנשים הגיעו לשמח אותנו".
"איך אפשר לבקר אותנו כשכולם עושים את זה?"
לצד הרצון ליצור תוכן שימשוך אליו קהל, הפעילות של המשפחה ברשתות הוא גם אחד ממקורות הפרנסה העיקריים שלה. ג'וזף טוען שלא מדובר בתחום רווחי בכלל: "למרבה הפלא וההפתעה, אנחנו גרים בראשון לציון בדירת ארבעה חדרים, נוסעים ביונדאי 2019 ולקחנו משכנתא כמו כל הישראלים. אנחנו לא טייקונים ולא בדרך לשם. אני בטוח שהרבה חשים כמונו את המציאות הכלכלית המורכבת, את יוקר המחייה וכל מה שכרוך בזה, אז בוא נגיד שאם מישהו היה שואל אותי אם כדאי להיכנס לתחום הזה ואם הוא כלכלי ורווחי, הייתי ממליץ לו לחשוב פעמיים".
"אנחנו גרים בראשון לציון בדירת ארבעה חדרים, נוסעים ביונדאי 2019 ולקחנו משכנתא כמו כל הישראלים. אנחנו לא טייקונים ולא בדרך לשם"
ג'וזף טרסוב
הטרסובים גם חשבו פעמיים לפני שהם הכניסו מצלמות לבית שלהם, אך מדגישים כי יש להם רגעים של פרטיות ואינטימיות משפחתית. "יש לנו חיים עשירים שלא עולים לרשתות החברתיות. אנחנו חורשים את הארץ ולאנשים אין מושג כי לא צילמנו ולא הכנו ולוג", מסבירה מורן. לדברי ג'וזף, "איבדנו את הפרטיות שלנו, אבל יש לנו מספיק ממנה שאנחנו חיים איתה בשלום. זו בחירה שלקחנו על עצמנו לטוב ולרע".
מורן וג'וזף כלל לא חושבים על האפשרות לפרוש מעולם התוכן, אך מדגישים את האתגר שצץ בנוגע לזוגיות של השניים. "זה אינטנסיבי", אומרת מורן. "אנחנו עובדים ביחד אבל גם מנסים לשמור על הרגעים שבהם אנחנו לא עובדים. אין לנו מספיק זמן איכות זוגי שאנחנו נהנים ממנו. זה מבחן לא פשוט לזוגיות, אבל אנחנו מצליחים להיות חברים טובים. רוב המריבות נוגעות לאי-הסכמות בענייני עבודה, אבל כל עוד הרצון אחד של השנייה הוא לעשות טוב - מתגברים גם על זה". "זה אתגר לשמור על מערכת יחסים שפויה", מציין ג'וזף, "אבל תמיד יש אפשרות לתקן".
יכול להיות שהמצלמה הפכה לטבעית מדי עבורכם?
"המילה 'מדי' זה עניין של פרספקטיבה. לי זה הרגיש טבעי מהיום הראשון שצילמתי אחרי שאמה נולדה, כבר לפני שמונה שנים", עונה מורן. "לקחתי את המצלמה לפארק וסיפרתי כמה שקשה לי, שאני לא ישנה בלילה, שאני מניקה אותה ונאבקת, שאני אימא חדשה בעולם הזה ואין לי מושג מה לעשות. בכיתי למצלמה. זה היה טבעי לי אז כמו שזה טבעי היום. להגיד שזה טבעי 'מדי' כשכל אדם בסמארטפון מעלה סטורי שלו בקופת חולים או בלוויה? איך אפשר לבקר אותנו כשכולם עושים את זה בעצמם? ההבדל הוא שאצלי יש חצי מיליון זוגות עיניים שצופים בזה. אנחנו שוקלים כל תוכן לפני שאנחנו מעלים אותו ועומדים במאה אחוז מאחורי הסרטונים שאנחנו מעלים. זה הסיפור שלנו ולרגע לא היינו עושים משהו אחרת".
