עברו כמה שבועות מרגע הלידה של בתו ועד שגידי לוי, מנהל שיווק בן 34 מתל אביב, הבין שהחיים שלו השתנו. הנוכחות בחדר הלידה עם הפרטנרית שלו להורות משותפת אומנם הותירה עליו רושם עמוק, והזמינות שלו לעשות ככל שעולה על רוחו הצטמצמה למדי מהרגע הפלאי, לדבריו, שבו הפך לאב - אבל תשומת לב לפרט שולי ואזוטרי לכאורה גרמה לו להבין שמעתה גם הסביבה שלו לא תיראה אותו הדבר. "יש לנו את המעגל של הקהילה – יוצאים לאותם מקומות, גרים בסמיכות, יש משהו שמחבר בינינו וזה מייצר קרבה סגורה, אינטימית. אבל בתור הורה פתאום מצאתי את עצמי בקבוצות וואטסאפ עם הורים אחרים, סטרייטים, ואמרתי לעצמי, אוקיי – המעגלים שלי התרחבו למדי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אל קבוצות הוואטסאפ נוספו אומנם כמה משפחות שלא דמיין שיהיה חלק מהן, אבל לוי מספר שהוא רחוק מלהרגיש בודד בזירת ההורות הלהט"בית. "ארבעה מתוך החברים הקרובים שלי נמצאים ממש עכשיו בתהליך של להביא ילדים", הוא מספר. "כולם בתהליך של הורות משותפת או בתהליך הראשוני של לחפש את הפרטנרית המתאימה. אבל חוץ ממי שכבר התחיל את התהליך, יש גם את מי שמברר על זה וחושב עליו ברצינות. בחודשיים האחרונים, מאז שבישרתי בפוסט באינסטגרם שהפכתי לאבא, שואלים אותי לא מעט חברים בעיר על התהליך ואיך הוא עובד".
"אני מניח שחלק מהעניין המטורף שהורות מעוררת היא בגלל שפתאום הקהילה התל אביבית פותחת אינסטגרם ורואה 'גייזי-בום', מפגן ילודות מטורף", הוא טוען. "אתה רואה שזה עושה ילד והשני הפך לאבא, ופתאום אתה מוקף בהורים. יכול להיות שזה 'טרנד' של התקופה האחרונה, אבל ברור שקורה פה משהו שזה נהיה בתודעה, שהומואים עושים ילדים". מנגד, א' בן ה-42 מתל אביב עוקץ את חבריו לקהילה - ועל "טרנד" הילודה לדבריו: "פתאום כולם מסתדרים בזוגות, מביאים ילדים ומצטלמים לאינסטגרם. אין בעיה עם להפוך להורים, יש בעיה עם האופן שבו זה נעשה – בדיוק כמו סטרייטים, זוג מונוגמי וילד או שניים".
"לפני 20 שנה זה לא היה מקובל בכלל"
עבור מי שמסתכל על מצעד הגאווה התל אביבי מבחוץ, לפחות על הדימוי שלו שמשתקף בכלי התקשורת, נראה שדבר לא השתנה. גברים חטובים ושזופים רוקדים על משאיות בחום המהביל של חודש יוני ורבבות מחברי הקהילה ומתומכיה שצועדים בטיילת סמוך לים, מפיצים אהבה ומפגינים ביטחון במי ובמה שהם. אבל די להבחין בשינויים 'קוסמטיים' לכאורה בהקצאות שדואגים להם מארגני המצעד כדי להבין שמתחת לפני השטח התחולל שינוי דרמטי בשנים האחרונות: מתחמים שלמים מוקמים עבור משפחות גאות בפארק צ'ארלס קלור, אירועים עבור הורים גאים וילדיהם הופכים לשגרה - ואפילו הוקם גן משחקים לילדים בחוף הילטון הגאה.
"בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר אנשים מהקהילה שמבקשים להקים משפחה ולממש את זכותם להורות", אומרים באגודה למען הלהט"ב. למרות שאין בידיהם נתונים מספריים על הזינוק בהורים הגאים, הם מעידים על עלייה ניכרת במספר הפניות שמתקבלות בנוגע לשאיפות להקים משפחה. השינוי בולט במיוחד אצל ההומואים: לנשים יחידניות או לסביות היה קל יותר להביא ילדים, בעוד עבור זוגות של גברים התופעה פחות נפוצה - גם בשל קשיים משפטיים, רפואיים וכלכליים. לאחרונה, השינויים הטכנולוגיים - וגם הנראות ברשתות - הופכים בהדרגה את ההורות לנושא נפוץ ומיינסטרימי גם אצל קהילת ההומואים.
"בתור הורה פתאום מצאתי את עצמי בקבוצות וואטסאפ עם הורים אחרים, סטרייטים, ואמרתי לעצמי, אוקיי - המעגלים שלי התרחבו"
גידי לוי, מנהל שיווק מתל אביב
"אם תסתכל 20 שנה אחורה, על בני ה-55 הלהט"בים של אותה התקופה, תראה שזה לא היה מקובל בכלל שיהיו להם ילדים, בין היתר בגלל שהמאבק היה במקום אחר, וגם התשתית הטכנולוגית לא הייתה זמינה. היום זה משתנה, ובקצב מואץ", אומרת ד"ר סיגל גולדין, סוציולוגית ואנתרופולוגית, ומי שעומדת בראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב באגודה. "עבור כל נקודת השוואה בציר הזמן אחורה, נניח 10 או 5 שנים אפילו – אפשר לראות מאז עלייה ליניארית במספר ההומואים שמביאים ילדים לעולם בפונדקאות – לפעמים בזוגיות, לפעמים כיחידים או בהורות משותפת עם אישה".
גולדין טוענת שהסיבה לשינוי הדרמטי הזה בקהילה הגאה בישראל נעוצה בצירוף של שלוש נסיבות חברתיות וטכנולוגיות: "מדינת ישראל היא מדינת פרו-נטליזם, כלומר בעד ילודה. אפשר לראות את זה פורמלית בחוקים ובתקנות – למשל מימון מוחלט של טיפולי פריון כמעט ללא הגבלה עבור אזרחים, אבל גם בערכים ובנורמות – אנחנו מזהים אושר עם משפחה, עם ילדים. אנחנו חברה שמעודדת ילודה ומתייגת אנשים שבוחרים לא להיות הורים כך שהאל-הוריים בישראל הם מיעוט מספרי". זו בין היתר הסיבה, שילודה של גייז היא שינוי שניכר בעיקר בישראל, ובעולם המערבי הוא נפוץ פחות.
"פתאום כולם מסתדרים בזוגות, מביאים ילדים ומצטלמים לאינסטגרם. אין בעיה עם להפוך להורים, יש בעיה עם האופן שבו זה נעשה – זוג מונוגמי וילד או שניים"
א' בן 42 מתל אביב
"הסיבה השנייה היא טכנולוגית", מוסיפה גולדין. "התפתחויות בעולם הרפואי הנגישו טיפול זמין ואפשרו למעשה את התשתית החדשה לפריון ולפונדקאות. כיום הרבה יותר קל לעשות את זה מבעבר, וזה סלל את הדרך להבנה שלמרות שיש קשיים של מימון או מציאת הפרטנר המתאים, יש אפשרות להיות הורים בקלות יחסית".
אבל נראה שיותר מכל, הסיבה השלישית היא המעניינת יותר וזו שעשויה להצביע על השינוי העמוק שמתחולל בתוך הקהילה הגאה פנימה ובאופן שבו חבריה תופסים את עצמם ביחס לחברה הכללית. "יש תהליך של מיינסטרימיזציה ונורמליזציה של חלק מהזהויות הלה"טביות", אומרת גולדין ומתכוונת למעשה ליצירת מעין "הומו חדש" שמתקבל לחברה דרך התפריטים התרבותיים המיינסטרימיים. "ההתקבלות לחברה מתרחשת דרך כרטיסי הכניסה שמותאמים לה. הומואים מתגייסים לצבא, משלמים מיסים, חיים בזוגיות מונוגמית (לפחות בהשתקפות כלפי חוץ), מביאים ילדים – וכך הרבה יותר קל להיות חלק מהכלל".
לדבריה, "כשהומואים מצייתים לציווי הנורמטיבי של החברה הכללית הם בעצם מוכיחים לעולם החברתי שסביבם שהם בדיוק כמו כולם – יש משפחה, יש הורים ביולוגיים והילדים שלהם לא נופלים בהישגים שלהם מאלה של הסטרייטים. אין ספק שבחלק מהמקרים הרצון הפנימי להתקבל נובע מתוך היענות ללחץ מבחוץ ואז המנגנון הוא מנגנון ריצוי של החברה".
"אם תסתכל 20 שנה אחורה, תראה שזה לא היה מקובל בכלל שיהיו ללהט"בים ילדים, בין היתר בגלל שהמאבק היה במקום אחר, וגם התשתית הטכנולוגית לא הייתה זמינה"
ד"ר סיגל גולדין, ראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב
"אנחנו יכולים להיות השראה לדור הבא"
עם פתיחת חודש הגאווה, אלי ואיציק רצימור-אפטר מתל אביב בישרו לחברים ולעוקבים שלהם ברשתות החברתיות שהם יהפכו בקרוב להורים. התגובות לפוסט היו רבות, וחבריהם התרגשו מההודעה אבל קשה לומר שלסתות נשמטו. אלי ואיציק נישאו לפני כמה שנים, וזה כבר לא מפתיע ואפילו די שכיח שהצעד יהיה להקים משפחה.
"אני לא יודע אם זה בגלל שאנחנו בתהליך של הקמת המשפחה וחווים את זה לעומק, אבל זה בהחלט נראה שיש יותר ויותר זוגות שמביאים ילדים, זה נהיה טבעי", אומר אלי. איציק מוסיף הבחנה משלו: "זה כמו חתונות של גייז שבעבר כמעט לא היו, ואז הייתה אחת ועוד אחת ולאט לאט זה הפך להיות נורמלי. ילודה זה השלב הבא של ההתפתחות".
"מדינת ישראל היא מדינת פרו-נטליזם, כלומר בעד ילודה. אפשר לראות את זה פורמלית בחוקים ובתקנות – למשל מימון מוחלט של טיפולי פריון כמעט ללא הגבלה, אבל גם בערכים ובנורמות
סיגל גולדין
"השנים שאנחנו חיים בהן מיוחדות ממש, זה בעצם לחיות את האבולוציה של הקהילה", מוסיף איציק. "מהתקופה שהיינו צריכים להסתתר בארון ולחשוש שידעו על מי שאתה, ואז היציאה מהארון והמוחצנות והיכולת להגיד לעולם שזה מי ומה שאני ואני לא מתבייש. ואז אחרי שחווים את זה יש פחות צורך במוחצנות ומתכנסים לדברים הרגילים, הטבעיים. אנחנו בני אדם ואנחנו רוצים להתרבות ולהקים משפחה".
"אני לא מביא ילדים כדי לרצות מישהו אחר", קובע איציק בתשובה לשאלה אם הרצון להפוך לאב לא מושפע מהרצון להתקבל לחברה הכללית. "אני לא רוצה להביא ילד בתור גיי, אלא בתור בן אדם. אני באמת רציתי לחוות את התחושה שמרגישים בנישואין, ואני רוצה לחוות את ההורות ולהקים משפחה. להביא ילדים זה משהו גדול, זו התחייבות מטורפת שמשנה חיים. אי אפשר לעשות את זה רק למראית עין כדי לרצות מישהו".
"לדעתי זה גם טוב לקהילה", מוסיף אלי. "אם יותר ויותר מוכנים להקים משפחה זה מעיד על שינוי בתוך הקהילה, על התבגרות שלה. הדור שלנו מרגיש שהוא יכול להיות השראה לדור אחר, והדור הבא יראה יותר ויותר משפחות גאות ויראו בזה משהו טבעי לגמרי".
"תת תרבות של אבות בתוך הקהילה הגאה"
"אני מכירה ממחקרים שלי מהעבר שההומופוביה הייתה כל כך מופנמת, שהומואים חשבו שהם לא יהיו מספיק טובים בלהיות הורים", אומרת גולדין ולמעשה מחזקת את הדברים של אלי. "זו הסיבה שבין היתר לקח זמן להורות הגאה להבשיל בחברה. המאבק של הלהט"ב כתנועה פוליטית לשוויון זכויות אזרחי התפתחה עם תביעה להכרה וללגיטימציה במרחבים הציבוריים השונים ואז גם הומואים הרגישו שהם יכולים ושמגיע להם להיות הורים".
"אני לא יודע אם זה בגלל שאנחנו בתהליך של הקמת המשפחה וחווים את זה לעומק, אבל זה בהחלט נראה שיש יותר ויותר זוגות שמביאים ילדים, זה נהיה טבעי"
אלי ואיציק רצימור-אפטר מתל אביב
"הסיפור המעניין באמת", אומר פרופ' אייל גרוס, משפטן ופעיל למען זכויות להט"ב, "הוא שיש את הציפייה מהומואים להביא ילדים ומופעל עליהם לחץ, אבל זה למעשה בכלל לא קל. היום כבר מצפים מהם להביא ילדים לעולם אבל זה לא פשוט – פונדקאות זה יקר ומסובך משפטית, ולמרות שזה אפשרי גם בארץ עכשיו זה עדיין בשלבי זחילה ולא ברור אם יהיו די פונדקאיות. גם הורות משותפת היא לא קלה, והיא דורשת להיכנס למערכת מורכבת עם מישהי שהיא לא בת הזוג שלך".
גם באגודה למען הלהט"ב מדגישים את האפליה שעדיין קיימת: "החברה הישראלית התרגלה לחשוב שהכל ״בסדר״ אבל האפליה נוכחת בכל מהלך החיים שלנו. להט״ב עדיין לא מורשים לאמץ ילדים בישראל, זוגות גאים לא יכולים להירשם במעמד הלידה כהורים כמו כל זוג הטרוסקסואלי, המדינה אפילו אוסרת עלינו להתחתן בארץ שלנו ובחלק גדול מהטפסים שהמדינה דורשת למלא לאורך השנים משפחות גאות לא מוכרות".
גרוס מוסיף: "אני רוצה לחשוב שאנשים עושים ילדים כי הם באמת רוצים ילדים, אבל בחברה שלנו מתוכנתים לחשוב שזה מה שרוצים. יש לאנשים את הכמיהה לקבלה ולנורמליזציה הזאת. היום כבר מדברים על הומו-נורמטיביות בתוך הקהילה פנימה".
"בחברה שלנו מתוכנתים לחשוב שזה מה שרוצים. יש לאנשים את הכמיהה לקבלה ולנורמליזציה הזאת. מצפים מהומואים להביא ילדים לעולם - אבל זה לא פשוט"
פרופ' אייל גרוס, משפטן ופעיל למען זכויות להט"ב
"גם בתוך הקהילה התפתחה תת תרבות שמזוהה עם אבות", מוסיפה גולדין. "חשוב למצוא את האיזונים בתוך הקהילה שלא מבוססים על שיפוט של אחרים, כלומר לוותר על תחרות היררכית בין קווירים לאלה שהם יותר 'סטרייטים' בקרב ההומואים. צריך לאפשר לכמה קודים ולכמה זהויות להתקיים וזה לגיטימי שיהיה גיוון".
עמרי שושן, מרצה לחינוך מקיבוץ חולדה ואב לילדה שהביא בהורות משותפת, מסכים עם הדברים אבל טוען שהוא לא מסתכל על הומואים שבוחרים לא להביא ילדים כ"אחרים". "אני לא מותח ביקורת, מובן לי גם למה בוחרים לא להביא ילדים לעולם – בין אם הנסיבות הן חברתיות, כלכליות או תרבותיות. אפשר לשמוע גם על נשים סטרייטיות שבחרו לא להביא ילדים לעולם וזו החלטה שחייבים לכבד אותה".
"עם זאת, בתור איש חינוך שנמצא בהרבה מאוד בתי ספר בשנים האחרונות אני שמח לראות ילדים ובני נוער שניגשים אליי ומספרים שגם ההורים שלהם גאים", הוא מוסיף. "גיוון הפך להיות נפוץ, ובעיניי זה בריא וכל הקונספט של משפחה הפך להיות רחב ואין דבר שהוא נכון יותר או נכון פחות. זה היופי".
"אני לא מותח ביקורת, אפשר לשמוע גם על נשים סטרייטיות שבחרו לא להביא ילדים לעולם וזו החלטה שחייבים לכבד אותה"
עמרי שושן, מרצה לחינוך מקיבוץ חולדה
לעומתו, א' התל אביבי מסתכל מהצד על השינויים וטוען כי מדובר בחיקוי של פרקטיקות שמאפיינות סטרייטים. "מה מנסים בעצם בקהילה לומר? שאנחנו בדיוק אותו דבר? שאין שונות? שהיחסים נראים אותו דבר רק שהם חד מיניים? הרי כולם יודעים שזה בועה שתתפוצץ, ושהניסיון להיות משהו אחר שאנחנו לא לא באמת יצליח.
אני בחרתי במודע לא להביא ילדים, וזו החלטה שבעבר הייתה לגיטימית בקהילה הגאה והיום יש יותר ויותר אנשים שמסתכלים על זה בפרצוף עקום. למה? אנחנו פחות טובים?"
הוא מוסיף ומציין שה"חיקוי" של התנהלות הסטרייטים מתחילה עוד לפני ההורות: "למה חתונה של גייז נראית היום בדיוק אותו הדבר כמו של סטרייטים? עם חופה ומישהו או מישהי שמחתנים אותם, ושבירת כוס? והכול באולם סטנדרטי עם מוזמנים. החתונות האלה נראות כמו העתקה אחד לאחד, רק עם התאמות קוסמטיות. בדרך לשוויון נאבקנו כדי לקבל את כל הזכויות אבל בסוף מה שיוצא זה שאנחנו נראים אותו הדבר כמו סטרייטים. הייחודיות נעלמה, היופי בשוני".
"פתאום כולם מביאים ילדים לעולם. פעם זו הייתה בחירה אישית אם להיכנס לתהליך הזה. גם עכשיו זה ככה, אבל זה מלווה בהרבה לחץ"
א', תל אביב
"עכשיו הצעד הבא זה ילדים. פתאום כולם מביאים, וזה משנה את ההיררכיה גם בתוך הקהילה", הוא מסכם. "פעם זו הייתה בחירה אישית אם להיכנס לתהליך הזה של הבאת ילדים, גם עכשיו זה ככה אבל זה מלווה בהרבה לחץ – חברתי, ברשתות או במבטים או בשיחות עם אנשים. צריך להתנצל על זה שבוחרים לא להביא ילדים גם אם אתה הומו".