במשכן הכנסת הכול נראה שקט ושלו בימים אלו. הפגרה בעיצומה, המליאה בשיפוצים - והגננים מכסחים את הדשא לקראת מושב הקיץ הבא עלינו לטובה. גם המסדרונות שוממים ואפילו המזנון חצי ריק. על רקע השלווה הנינוחה הזו בלט במיוחד הדיון הגועש והסוער שהתקיים בשבוע שעבר בוועדת הכנסת על הפרשתו של ח"כ עמיחי שיקלי מסיעתו, סיעת ימינה. עוד רגע שפל בדברי הימים של המוסד הזה, שלא הוסיף כבוד לנבחרינו, בלשון המעטה.
בזמן שהח"כים עסוקים בלבזות אותנו ואלו את אלו, 4 קומות מעל קומת הוועדות וכאילו שהכנסת ה-24 לא מתקיימת נמצא ארכיון הכנסת. כשנכנסים למשרדיו יש תחושה אמיתית של מכונת זמן. המשרדים ממוקמים בקומה החמישית של המבנה, זו ששימשה בעבר את סיעות הכנסת. הליכה במסדרונות האלו (שאינה מומלצת לקלסטרופובים שבנינו) על השטיחים המרופטים והקירות שידעו ימים טובים יותר תעביר רטט של התרגשות בכל פריק של הפוליטיקה הישראלית. המסדרונות המפורסמים הללו מככבים באינספור קטעי ארכיון זכורים לטוב, בעיקר משנות ה-80 וה-90. הקירות האלו זוכרים דיונים הרי גורל ודילים פוליטיים שעיצבו את ההיסטוריה הישראלית. לו רק קירות היו יכולים לדבר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן
כשעברו לכאן לפני מספר שנים החליטו אנשי הארכיון לשמור במשרד הקטן שלהם את הרמקול ששימש בימים ההם כדי לקרוא לח"כים להצבעות בשם הנוסטלגיה. אגב, בעוד כמה חודשים גם המרחב הנוסטלגי הזה ייכנע אף הוא לרוח הזמן ויעבור שיפוצים אינטנסיביים.
"דברים לא נפלו מהירח"
הארכיון נראה קצת כמו אי בודד, העובדים נזהרים מלדבר על משהו שאפילו קצת מזכיר פוליטיקה והקשר עם חברי הכנסת הנוכחית מתבצע רק באמצעות העוזרים הפרלמנטריים שלהם, שמבקשים לפעמים את הווידאו של נאום הבוס שלהם באחד הדיונים. האווירה הנושנה הזו, יחד עם התמונות בשחור-לבן על הקירות והמדפים עמוסי הכרכים הישנים מעבירים אליבה דה אינדה נובומינסקי, מנהלת הארכיון, תחושה מוטעה.
למרות שעל שולחנה ערימה של כרכי פרוטוקולים של ועדת הכספים מאי אז בימים, היא מתרעמת בתוקף מהקביעה שכאן בארכיון הזמן כאילו עמד מלכת וכאילו כנסות 1 עד 23 עדיין מתקיימות כאן בזמן שלמטה פועלת במלוא המרץ מספר 24.
"התפקיד של הארכיון הוא לא רק שימור ההיסטוריה, אלא גם בקרה של המערכות הדיגיטליות", מזדעקת נובומינסקי, כשאני מעז לצמצם את מקומו של הארכיון רק לימי הרחוקים ההם. "אנחנו פה גם אחראים על רישום ההצבעות במליאה. עד שעובד ארכיון לא עובר על ההצבעות ורואה שכל ההצבעות נכונות זה לא מתפרסם לציבור", היא אומרת.
סגנה של נובומינסקי, ד"ר גלעד נתן, מצטרף: "אני מאוד חי את הכנסת הנוכחית. ביום-יום אני לא מתעסק רק עם ניירות מצהיבים, אני עוקב פעם בחודש אחרי הוועדות, לראות שהן הכניסו את החומר כמו שצריך ל'סנהדרין' (מערכת המידע הממוחשבת של הכנסת)".
וזה אכן הלחם והחמאה של עבודת הארכיון - התיעוד הקפדני בזמן אמת, למען הדורות הבאים. ארכיון הכנסת מסייע להתנהלותו העכשווית של המוסד גם בדרכים נוספות. כשצריך, למשל, לבדוק כיצד נוסחה הצעת חוק מלפני 40 שנה או אפילו כיצד סודרו הכיסאות בטקס מסוים שנערך לפני יובלות, או מה היה הכיבוד בו.
בארכיון גם מכינים כבר את הזיכרון ההיסטורי לעתיד. תהל ישי, ראשת תחום רשומות פיזיות ואלקטרוניות בארכיון, נושאת באמתחתה מספר מוצגים, וממהרת לשלוף מהשלל שבידה מוצג ארכיוני חדש שעושה כעת את דרכו אל ההיסטוריה - מסכת קורונה מהודרת שהוכנה במיוחד לרגל טקס השבעת הכנסת ה-24 לפני כשנה. "חלק מהתפקיד זה גם ללכת לטקסים ולנדנד להם - בבקשה תביאו לי. אנחנו חייבים לחיות את ההווה ולדעת מה קורה בכנסת, כדי לבקש את הדברים האלו".
"חלק מהתפקיד זה גם ללכת לטקסים ולנדנד להם - בבקשה תביאו לי. אנחנו חייבים לחיות את ההווה ולדעת מה קורה בכנסת, כדי לבקש את הדברים האלו"
תהל ישי, ראשת תחום רשומות
"הרושם שלי הוא שלמרות הבדלים אידיאולוגיים מאוד משמעותיים הייתה אז יכולת אמיתית לשתף פעולה", אומר נתן כשאני מנסה להבין מה אפשר ללמוד מעבודת הארכיון על האופן בו השתנתה הפוליטיקה המקומית ב-74 שנותיה של ישראל. "אנשים ממפלגות שונות ישבו ביחד ובכל זאת ראו איך הם בונים ביחד פרלמנט".
"בשיטה הישראלית הפרדת הרשויות מאוד חלשה", הוא ממשיך, "אבל רואים איך בעשורים הראשונים הרשות המחוקקת מנסה בכל זאת לשמור על מידה רבה של אוטונומיה מול הרשות המבצעת, וזה תהליך שהולך ונשחק עם השנים - מימין ומשמאל. כשאתה מסתכל על הדיונים בוועדות אתה רואה שהם היו מאוד ענייניים ואני לא צריך להגיד לך את זה, תסתכל על הכנסות האחרונות ותשווה את המצב לכנסות המוקדמות - זה לא אותו דבר, למרות שאנשים דיברו לא יפה גם בכנסת הראשונה ושגם פעם היו תגרות. גם בשנות ה-50 ביקשו להסיר חסינויות בגלל חשד לשחיתות - דברים לא נפלו מהירח".
"תסתכל על הכנסות האחרונות ותשווה את המצב לכנסות המוקדמות - זה לא אותו דבר, למרות שאנשים דיברו לא יפה גם אז ושגם פעם היו תגרות"
ד"ר גלעד נתן, סגן מנהלת הארכיון
סלפי עם ח"כ מהפיפטיז
את החומר בארכיון הכנסת ניתן לחלק לשני סוגים: חומר פרלמנטרי - כמו פרוטוקלים של דיונים והצבעות, נוסחי הצעות חוק והצעות לסדר יום ומסמכים שונים הנוגעים לעבודת הכנסת וחבריה. חומרים אלו נשמרים לצמיתות על פי חוק ורובם זמינים לעיון הציבור באתר הכנסת, כך גם חומרים מלשכותיהם של יו"ר הכנסת ויו"ר האופוזיציה ועובדים בכירים במוסד. גם חומר מנהלי משלל מחלקות הבית נשמר כאן, אך הוא מושמד כעבור מספר שנים. הסוג השני של החומרים, הוא זה שנמסר לארכיון באופן וולונטרי, והוא גם המעניין ביותר.
האוסף של ארכיון הכנסת כולל אלפי תצלומים שכולם כבר נסרקו ושמורים גם דיגיטלית, חפצים שונים, מזכרות, ואוספים אישיים שנתרמו לכנסת, חלקם פחות צפויים.
בשנים שבהן שכנה הכנסת בבית פרומין שברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, ממש בלב העיר ובצמוד לבתי מגורים, נהגו ילדי השכונה להמתין מחוץ לכנסת שעות כדי למלא ספרי חתימות באלילים שלהם אז - חברי הכנסת. סלפי, כמובן, עוד לא היה אפילו רעיון תיאורטי בשנים ההן. כמה מספרי החתימות הללו הגיעו לכנסת בשנים האחרונות ומאוחסנים בארגז ייעודי באחד מאולמות האחסון. חלקם אפילו עם תמונות של הח"כים הסלבס.
אפשר לדפדף בכמה ספרים כאלה שמצאו דרכם לארגזי הארכיון - כמו לגלול בפיד אינסטגרם מלא בתמונות סלפי. בית פרומין נמצא בימים אלו בשיפוצים אינטנסיביים לקראת הפיכתו למוזיאון הכנסת, שצפוי להיחנך בקרוב. חלק גדול מהמוצגים שעכשיו עוד מעלים אבק בארגזי הארכיון צפויים להיחשף לראשונה לציבור במוזיאון החדש.
ואם כבר בחתימות עסקינן, עוד נושא שאליו מסורה תהל ישי הוא שימור תעודות ההשבעה עליהם חותמים ראשי הממשלה והשרים המושבעים בכנסת, כמו גם נשיאי המדינה. מאחת הקופסאות שלה נשפכת ערימת דפי נייר לבנים ובה בוהק במיוחד דף טרי, שריח הדפוס עדיין נידף ממנו, זוהי התעודה עליה חתם לפני פחות משנה ראש הממשלה נפתלי בנט. עוד פשפוש קטן בערימה והנה התעודה שעליה חתמה גולדה מאיר בעת השבעתה לקדנציה השנייה שלה. עוד קצת פשפוש ומגיעים לפתקה קטנה שעליה מופיע טקסט בכתב יד דחוס, מעט כחוש ורשום בעיפרון. כשהנשיא חיים ויצמן נבחר לקדנציה שנייה היה חולה מכדי להגיע לכנסת ויו"ר הכנסת דאז, יוסף שפרינצק, נסע אליו הביתה בכדי להשביעו. ויצמן עצמו רשם את נוסח הצהרת האמונים על חתיכת נייר שנתלשה מפנקס וחתם.
מתנה חגיגית לנשיא
סמוך להשבעתו של יצחק הרצוג לנשיא, בקיץ האחרון, החליטו בארכיון הכנסת לעלות על הגל ולהשתלב בשיגעון ה-NFT, שאף אחד אמנם לא מבין מה זה, אבל את ההיסטוריה רתמו לטובת החדשנות הטכנולוגית. בעוד הבן עומד לעשות את דרכו בעצמו אל דוכן הכנסת בכדי להישבע, נשלפה התעודה המקורית מהשבעתו של הרצוג האבא, הנשיא השישי חיים הרצוג, מהארגז שבו נשמרה 39 שנה וקיבלה חיים חדשים בצורה של קובץ NFT.
"תראה כמה עתיד אפשר לעשות מהעבר", מעיר שמוליק גרוסמן, איש דוברות הכנסת. "ניסינו לחשוב מה לא עשו אף פעם. NFT פרלמנטרי עוד לא עשו. לקחנו את התעודה והפכנו אותה ל-NFT והענקנו אותו בהשאלה לבית הנשיא. בהתחלה הם לא הבינו מה זה וכשהבאתי את הדיסק-און-קי לנהג של בית הנשיא הוא שואל 'מה זה?' ואני אומר לו 'רק תיזהר אתה מחזיק ביד מיליונים'. הוא רצה להתקשר לבוס שלו ולהודיע שהוא לא חוזר לעבודה". בכנסת טוענים בתוקף שכבר נמצא אדם שמוכן לשלם על הקובץ הנשיאותי 40 מיליון שקל.
"תראה כמה עתיד אפשר לעשות מהעבר. ניסינו לחשוב מה לא עשו אף פעם. NFT פרלמנטרי עוד לא עשו. לקחנו את תעודת ההשבעה של חיים הרצוג והפכנו אותה ל-NFT"
שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת
"אין נושא שלא נדון בכנסת"
בית הנבחרים הוא אמנם הבית של העם, כפי שאנשי הכנסת אוהבים להדגיש ללא הרף, אבל מה שנעשה בין כתלי המשכן נתפס כמרוחק מאוד, זר ולא רלוונטי לחייו של הישראלי הממוצע. אם כך, איזו תועלת יכול הישראלי הממוצע להשיג משירותיה של יחידה מקצועית כמו הארכיון?
"תחשוב על זה שאין נושא שלא נדון אי פעם בכנסת", טוענת שוב בתוקף נובומינסקי ורומזת לכך שבין הררי המסמכים שאצורים על מדפי ארכיון הכנסת, כמעט כל אחד יוכל למצוא חומר הנוגע לו או מעניין אותו. הם גם מספרים איך הם מקבלים כל הזמן פניות מקורבי משפחה של חברי כנסת לשעבר או אפילו של אנשים שהתארחו בעבר בכנסת ומחפשים שבב מידע על יקיריהם: החל בציטוט של דברים שנאמרו באחד הדיונים וכלה בתמונות המתעדות רגעים היסטוריים שאליהם נקלעו.
"פנה אלי לא מזמן מישהו מהקהילה הלהט"בית", ממשיכה נובומינסקי. "הוא אמר שהוא זוכר שלפני בערך 30 שנה היה מפגש ראשון של הקהילה עם יעל דיין בוועדה לזכויות האישה ושהוא מחפש את הפרוטוקול. מצאנו לו את הפרוטוקול. אבל חיפשנו גם בחומר חדש שהגיע אלינו כמעט במקרה של תצלומים מהתקופה. צלם שעבד עם הכנסת שמר את התשלילים אצלו ואף אחד לא ראה את התמונות האלה שנים. היו שם המון תצלומים מאותו האירוע. אותו אדם זיהה את עצמו שם ומאוד התרגש".
"קיבלתי פנייה: 'שלום, קוראים לי רחל, אני והמחזור שלי עכשיו בני 70 והיינו בטקס של חניכת הכנסת. יש לכם אולי משהו על זה?' ישר שלחתי לה את התמונות"
אינדה נובומינסקי
"בקורונה החלטתי להתלבש על התיק של טקס חנוכת משכן הכנסת ב-1966", משתפת ישי. "יש לנו כמה תמונות מהאירוע וראיתי שהביאו תלמידים מבית הספר ליד"ה שליוו את האנשים שבאו לטקס. רואים בתמונות את החזרות שהם עשו ואפילו את הסנדוויצ'ים שהביאו להם לאכול. כל הזמן חשבתי עליהם, בני כמה הם היום? מה עושים? ואז לפני חודש-חודשיים אני מקבלת פנייה לתיבת הפניות באתר של הארכיון. 'שלום, קוראים לי רחל, אני והמחזור שלי עכשיו בני 70 והיינו בטקס של חניכת הכנסת. יש לכם אולי משהו על זה?' ואני כולי מתלהבת. 'יש לי משהו על זה?' ישר שלחתי לה את התמונות, שהן כבר סרוקות ועכשיו אנחנו חושבים ליזום הזמנה של החבר'ה האלה עם המשפחות שלהם לכנסת כדי לסגור מעגל. הם היו מאושרים, זה סגר להם את ספר המחזור שלהם".
הפחד: מתקפה אירנית
בכנסת מגלים כל כמה שנים שהמבנה קטן מלהכיל את היקף הפעילות, שלא מפסיקה אף פעם לגדול, ומוסיפים עוד אגף. כעת, אגב, נמצאת בתכנון הרחבה נוספת שצפויה להכפיל את שטח הכנסת - לא פחות. כך קרה שהמשכן בנוי טלאי על טלאי והבלגאן, כיאה לביתו של העם הישראלי, חוגג. כך יצא שארכיון הכנסת מפוזר בין ארבעה אלומות אחסון, כל אחד בקומה אחרת - שלושה שמשמשים לאחסון מסמכים ואחד לאחסון תמונות. למרבה הצער כרגע הם לא מחפשים עובדים, אך אם אתם חובבי היסטוריה שמעוניינים בעבודה שפעילות גופנית בצידה יכול להיות שארכיון הכנסת זה בול בשבילכם.
בזמן שאנחנו מהלכים בתוך המבוך הלא נגמר של מסדרונות הכנסת משתף ד"ר גלעד נתן בדאגותיו. בכנסת הקודמת הפסיקו להדפיס את הפרוטוקולים ואת מסמכי החקיקה והם נשמרים רק דיגיטלית. החומרים הדיגיטליים של ארכיון הכנסת מגובים גם בארכיון המדינה, ליתר ביטחון. אך הוא לא רגוע.
"ועדת הכספים הפסיקה לשמור פרוטוקולים, אלא רק סיכומים. כל מה שכתוב זה 'הוחלט ככה וככה' או 'החוק הזה והזה אושר'. זה חור היסטורי מטורף"
ד"ר גלעד נתן
"בכנסת השישית נסעה משלחת לפרלמנט של דנמרק וחזרה עם מסקנות שהוועדות שם לא שומרות פרוטוקולים אלא רק סיכומים", הוא מספר. "אימצו את זה ובכנסת השביעית ועדת הכספים לא שמרה יותר פרוטוקולים, אלא רק סיכומים. כל מה שכתוב זה 'הוחלט ככה וככה' או 'החוק הזה והזה אושר'. זה חור היסטורי מטורף כי אנשים שואלים על חוקים, אבל זה כל מה שיש לי. מה קורה עם מחר יש מתקפת סייבר אירנית מטורפת והחפ-לפ הישראלי שלנו הבטיחו שהכל בסדר, ומתגלה שלא הייתה אבטחת מידע ולא היו גיבויים? אז הלכה לנו כל הכנסת ה-24".
בכנסת מתנהל מזה שנים פרויקט דיגיטציה שמטרתו להנגיש לציבור את מרבית החומר, שבחלקו הגדול כבר נמצא ברשת. כעת עמלים במרץ על אתר שיאפשר עיון באלפי התצלומים השמורים בארכיון.
התעלומה הגדולה
בדרך למעלה, חזרה אל המסדרונות המעופשים שמארחים את משרדי הארכיון, מציץ מאחד החלונות אחד מהסמלים של הכנסת - פסל המנורה שניצב מול שער הכניסה למשכן. מה שמצית בזכרונה של נובומינסקי המנהלת תעלומה מיוחדת שהארכיון עוסק בה לאחרונה ומנסה להתיר אותה באמצעות שלל החומרים השמורים בו, כזו שוודאי תפתיע כמה מקוראינו הירושלמים.
מסתבר שלמנורה, שניתנה לכנסת בשנות ה-50 כמתנה מטעם הפרלמנט הבריטי, היה אמור להיות שכן אמריקני. בשנת 1956 עיריית פילדלפיה החליטה לתרום לכנסת העתק של פעמון החירות המפורסם שניצב בעיר. משכן הכנסת עוד לא היה קיים אז ולכן שמו את הפעמון בגן הוורדים, באופן זמני. כשהתקינו אותו שם אף הציבו בסמוך שלט שקובע שהוא יוצב בעתיד בשטח הכנסת שתיבנה. זה לא קרה מעולם. וכך קיבלו הירושלמים את גן הפעמון האהוב שבו הוצב ההעתק שהגיע מפילדלפיה, שגם נתן לגן את שמו.
"אף אחד לא בדיוק יודע מה קרה שם באמצע", אומרת נובומינסקי ונאלצת להודות בצער שעד כה לא הצליח הארכיון לאתר את הסיבות מדוע לא הגיע הפעמון למקום שהוקדש לו לצד המנורה. "מצאנו כל מני התכתבויות ומישהו שכתב בזמן הבנייה 'שימו לב שהמנורה והפעמון צריכים להיות מוצבים בשטח הכנסת'. אנחנו משערים שבאיזשהו שלב עיריית ירושלים ביקשה מהכנסת את הפעמון, אבל זאת עדיין תעלומה אמיתית. גם הפניות שלנו לעיריית ירושלים ולקק"ל לא קידמו את הפתרון שלה. אפילו ניסינו בקבוצות פייסבוק של מדריכי טיולים לבדוק האם מישהו יודע". במשכן אגב יש מי שמשתעשע ברעיון לשלוח קומנדו מיוחד של משמר הכנסת לחלץ את הפעמון באישון ליל ולהביאו סוף סוף אל מקום יעדו המקורי.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv