באז קארים ברזינג'י, מנכ"ל חברת הנפט הכורדית-העיראקית KAR, התהלך בין מה שהיה פעם חדרי ישיבה מפוארים, שבהם התחככו פקידי ממשל בדיפלומטים ודמויות השפעה אחרות. עכשיו הכול היה זרוע בשברי זכוכית, פיסות בטון וערימות פסולת. החלונות והגג נעלמו, שרידי קירות האחוזה בקושי עומדים, והרצפות מכוסות בהריסות. ברזינג'י הצביע על מכתש גדול שבו עמד פעם משרדו: אומנם הטילים הרסו את ביתו היפה, אבל הוא אומר שהוא אסיר תודה שהמשפחה שלו לא נפגעה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן
זו הייתה עד החודש שעבר אחוזה מפוארת, ביתו רחב הידיים של איל נפט כורדי עיראקי, כאן באו ויצאו דיפלומטים משורה ארוכה של מדינות, כאן נחתמו עסקאות ושיתופי פעולה שהשפיעו על מקבלי ההחלטות מטהראן ועד אנקרה. באמצע החודש שעבר שיגרה איראן 12 טילים בליסטיים שהרסו את האחוזה: היו ספקולציות רבות מדוע איראן כיוונה לווילה של ברזינג'י, שגם אחרי המתקפה מכחיש כל קשר למוסד הישראלי.
משמרות המהפכה של איראן טענו כי הם פתחו במתקפה בשל היותה של האחוזה כ"מרכז אסטרטגי" של סוכנות הריגול הישראלית המוסד. המתקפה הוצגה כנקמה על תקיפה ישראלית לכאורה בסוריה, שבה נהרגו שניים מאנשי הצבא האיראניים - חברי כוח קודס - רק שבוע קודם לכן. האיראנים מתעקשים שסוכנות הריגול של המוסד הישראלית פעלה מהאחוזה.
אז מדוע אם כן פגעה איראן דווקא באתר בלב החבל הכורדי? על פי פרסומים זרים, האזור הכורדי בצפון עיראק מקיים קשרים דיסקרטיים עם ישראל באמצעות מכירות נפט. קבוצת KAR של ברזינג'י בנתה ומפעילה את צינור שמייצא נפט לצ'יהאן שבטורקיה באמצעות מיזם משותף עם רוסנפט הרוסית. טהראן מזהה תוכנית ישראלית-כורדית לספק גז טבעי לטורקיה ולאירופה - ומנסה לפעול נגד המהלך שנתפס כאיום.
פקידים טורקים אישרו את קיומן של שיחות עם פקידים אמריקנים וישראלים, שנערכו כדי לדון בעיראק באספקת גז טבעי לטורקיה ולאירופה - אם כי לא אמרו היכן הם נערכו. עם זאת, גורם ביטחוני עיראקי אמר כי לפחות שתי פגישות עם מומחי אנרגיה אמריקאים וישראלים נערכו בווילה שהפכה למטרת תקיפה. "היו שתי פגישות לאחרונה בין גורמי אנרגיה ישראלים ואמריקנים ומומחים בווילה, כדי לדון בהעברת גז מכורדיסטן לטורקיה באמצעות צינור חדש", צוטט גורם הביטחון העיראקי בסוכנות ידיעות מקומית. לא חלפו שלושה שבועות ומתקפה נוספת התרחשה: שלשום (רביעי) טילי קטיושה פגעו בבית זיקוק בארביל, שמנוהל גם הוא על ידי חברת KAR.
#BREAKING
— Heshmat Alavi (@HeshmatAlavi) April 6, 2022
A Katyusha rocket attack targets a refinery in Erbil, northern #Iraq. The facility is run by the KAR Group.#Iran's missile targeted the KAR CEO's mansion in this city on March 13.
My take:
This latest attack bears the hallmark of Iran's IRGC-backed militias in Iraq. https://t.co/1a9N321i8W pic.twitter.com/fXGMAdJHaC
"המתקפה - יותר חשובה מפעולת נקמה"
"יש נוכחות ישראלית וברור שהמנהיגים הכורדים מילאו תפקיד בחיסול מדעני גרעין ובפעולות חבלה בתוך איראן", טען בביטחון חוסיין רויווארן, מומחה לענייני מערב אסיה בריאיון לסוכנות הידיעות ABNA. "בנסיבות כאלה, טבעי שאיראן לא תסבול את הנוכחות המערכתית של המוסד באזור כורדיסטאן ולא תאפשר להם לתכנן ולגייס כוחות על מנת לבצע פעולות טרור וחבלה באיראן. לכן, אני מאמין שהפעולה הזו היא פעולה טבעית להגנה על הביטחון הלאומי של איראן מצד כוחות איראניים".
"יש הקושרים את הפעולה הזו למות שני קצינים איראנים בסוריה, אבל אני חושב שמתקפת הטילים על מה שאיראן מתארת כבסיס הריגול של המוסד בארביל הייתה חשובה יותר מפעולת נקמה", הוסיף. "ובעיקר נלקח בחשבון הביטחון הלאומי של איראן. למעשה, על ידי המתקפה, איראן שלחה מסר של אפס סובלנות לאיומים על הביטחון הלאומי שלה".
מומחים מערביים מאמינים שהמתקפה נועדה לשלוח מסר בנוגע ליכולות הצבאיות של איראן לבעלות בריתה של ארה"ב באזור, אך גם תוכנית צינור הגז הייתה סיבה מרכזית להתקפה. צינור כזה יהווה איום על איראן, שהיא ספקית גז טבעית גדולה לעיראק ולטורקיה - ובמיוחד כאשר כלכלת איראן שוקעת תחת סנקציות בינלאומיות. "העיתוי של התקיפה בארביל מאוד מעניין", אמר גורם טורקי לסוכנות הידיעות רויטרס. "נראה שזה היה מכוון יותר לייצוא האנרגיה של צפון עיראק ולשיתוף פעולה אפשרי שיכלול את ישראל".
לא ברור באיזה שלב נמצאת תוכנית העברת הגז הזו, שעוררה זעם באיראן: בישראל אף אחד לא מוכן להתייחס לדיווחים. הגז אמור להישלח בצינור חדש לטורקיה ומשם לאירופה. "התקיימו כמה שיחות על ייצוא גז טבעי מצפון עיראק ואנו יודעים שעיראק, ארצות הברית וישראל היו מעורבות בתהליך הזה", סיפר הגורם הטורקי.
קבוצת KAR של ברזינג'י פועלת לקידום תוכנית צינור הגז, שהושלם כבר בטורקיה ליד הגבול. החברה בנתה ומנהלת צינור מקומי באזור הכורדי, והיא מחזיקה בשליש מצינור ייצוא הנפט של האזור בהסכם חכירה. שאר הבעלות מוחזקת על ידי רוסנפט הרוסית.
ההתקרבות עם טורקיה - ואיך פוטין קשור לזה
ישראל וטורקיה, שבמשך שנים היו מסוכסכות, מתקרבות זו לזו. במקביל, הפלישה של רוסיה לאוקראינה לפני כחודש וחצי עוררה חשש למחסור בגז רוסי באירופה. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן דוחק בישראל עם אנקרה כדי להביא גז טבעי לאירופה. לישראל יש גם מאגרי גז טבעי ימי שהיא מקווה למכור ביבשת: לפי דיווחים שונים נפגש ארדואן עם אותו ברזנג'י ואמר לו שטורקיה רוצה לחתום על עסקה לגז טבעי מעיראק.
השינויים הדרמטיים במזרח התיכון מדרבנים את ישראל לבנות קואליציות חדשות, ומעמדת הכוח שבו היא נמצאת היא הופכת שותפה חשובה ובעלת ברית לא רק בתחום הביטחוני, אלא גם בתחום האנרגיה. איראן בוחנת בכעס רב את היחסים החמים שהולכים ומתפתחים וגדלים בין ישראל לאזרבייג'אן וקזחסטאן: ישראל מוכרת נשק לאותן מדינות ובתמורה, כך על פי פרסומים זרים, מקבלת בסיס פעולה קרוב לגבול איראן.
לפי איראן, ישראל משתמשת בבסיסים קרובים לגבולותיה כדי לפגוע באיראן - במיוחד באתרי הגרעין שלה אך גם בבסיסים צבאיים אחרים. בטהראן טענו שמארביל ישראל שיגרה לאחרונה מל"טים תוקפים והשמידה מחסן מל"טים מתאבדים שלה בבסיס הצבאי בקרמנשה בצפון מערב איראן: כ-200 מל"טים הושמדו בתקיפה המסתורית.
"האזור הכורדי מאפשר לקבוצות טרור וגורמים המתנגדים למשטר בטהרן גישה ונוכחות בגבולות עם איראן", מסביר המומחה רויווארן. "קבוצה זו מקבלת שירותים ומחזיקה במרכזי הדרכה, במתקנים ואפילו במשרדים - והיא מאיימת על ביטחונה הלאומי של איראן באמצעות פעולות טרור במחוזות מערב אזרבייג'אן וכורדיסטאן. התקיפה האיראנית משטחה נושאת מסר חשוב, והחלטי וישיר למנהיגי הכורדים כדי ליידע אותם שהמדיניות שלהם אינה מקובלת ובלתי נסבלת".
לדבריו, "ישנם סימנים רבים לנוכחות המוסד באזור: מכירות הנפט הכורדי לישראל דרך נמל צ'יהאן בטורקיה נמצאות במגמת עלייה וברזינג'י ביקר כמה פעמים בישראל. לכן, הטענה שלאזור הכורדי אין קשר עם המשטר הישראלי אינה נכונה: הכורדים מחפשים בידול מעיראק על ידי מדיניות זו והם סומכים על תל אביב ועל כמה מעצמות מערביות כדי לממש את מטרותיהם".
המהלך הישראלי שמטריד מאוד את הבכירים בטהראן
ואם היחסים של ישראל עם אזרבייג'אן מוכרים וגלויים הרבה יותר, בירושלים פועלים גם לחיזוק הקשרים עם קזחסטאן - ובכך לייצר טבעת שחובקת את איראן ומאפשרת יכולת פעולה קרובה, מה שמטריד מאוד את טהראן. נתניהו ואהוד ברק פעלו בעבר לקדם את הקשר בין אסטנה, בירת קזחסטאן, לירושלים והדגישו את החשיבות הגוברת של קזחסטאן לשאיפותיה הגיאופוליטיות של ישראל: קזחסטאן היא ספקית נפט חיונית לישראל ומנגד ישראל תרמה רבות למאמצי הגיוון הכלכלי של קזחסטאן. האספקה של ישראל בטכנולוגיה צבאית וסיוע נגד טרור הביאו לכך שקזחסטאן הפכה לאחת מהשותפות הביטחוניות הקרובות ביותר של ישראל בעולם המוסלמי.
מדינה זו הייתה נקודת המוצא של אסטרטגיית מרכז-אסיה של ישראל מאז תחילת שנות ה-90'. ישראל היא שותפת הסחר החמישית בגודלה של קזחסטאן, והיא מייבאת ממנה סחורות בשווי של למעלה מ-1.5 מיליארד דולרים מדי שנה. תעשיית הנפט היא המניע העיקרי של הקשרים הכלכליים של ישראל עם קזחסטאן, וישראל מייבאת 25% מהנפט שלה משם. באסטנה מאמינים שישראל תוכל לסייע לקזחסטאן להגדיל את יצוא הנפט שלה למזרח אסיה. הקזחים גם מעוניינים להרחיב את צינור באקו-טבליסי-צ'יהאן לישראל: אם צינור ה-BTC יתרחב לישראל, מסופי הנפט של ישראל באשקלון ובאילת יוכלו לשמש להגדלת משלוחי הנפט הקזאחיים לאירופה ולמזרח אסיה.
בעוד ישראל מהדקת קשרים, טהראן פועלת מנגד על פי תפיסת ביטחון שתכליתה להרחיק את אויביה ככל האפשר מגבולותיה. איראן מפעילה שלוחים איסלאמיסטים שאינם איראניים, כחלק מאסטרטגיית "ההגנה קדימה" - בתימן, בסוריה, בעיראק, בלבנון ובעזה - במאמץ להרחיק את ישראל וארצות הברית מהיכולת לאיים ישירות על גבולותיה. איראן הצליחה לבנות יכולות אסטרטגיות בסמוך לגבולות ישראל, ועכשיו נראה שישראל תוכל לעשות מהלך דומה מול איראן: החתימה על הסכמי אברהם בסוף 2020 היא ללא ספק חלק מרכזי בכך ומניע מרכזי לדאגות הגוברת של איראן. ההתקרבות לאזרבייג'אן, קזחסטאן ועכשיו גם טורקיה מביאה את טהרן להגיב בתוקפנות.
כשאיראן מביטה צפונה לעבר הגבול עם אזרבייג'אן, היא מוטרדת ביותר מהנוכחות הישראלית שם, ובעיקר מהקשר הביטחוני ההדוק בין באקו לירושלים. איראן לא היססה לאיים בפעולה צבאית נגד אזרבייג'אן לאור טענותיה שישראל משתמשת במדינה כדי לפגוע בה. גם היחסים המשתפרים בין ישראל לטורקיה, ששיאם בינתיים בביקורו של הנשיא הישראלי הרצוג באנקרה והמגעים לביקור ראש הממשלה בנט, מוסיפים עוד חלק לפאזל מבחינת האיום של ישראל על איראן עצמה.
על כן מתקפת הטילים על "בסיסי המוסד" בארביל היא אמירה משמעותית מול ההתרחבות הישראלית באזור, שמהווה דוגמה לחששות של איראן מנוכחות ישראלית ליד גבולותיה ולעוצמת התגובה. נכונותה של איראן להשתמש בכוח נגד "בסיסים" אלה היא אינדיקציה נוספת לחשש הגובר של טהראן מיכולתה של ישראל לנצל את קשריה המדיניים והביטחוניים המתרחבים עם שכנותיה של איראן כדי להגביר את האיום הצבאי על איראן.
בטהראן שוברים את הראש כיצד להתמודד עם ישראל, במיוחד לאור האיומים המגיעים מצד גורמים ישראלים על תקיפה אפשרית נגד אתרי גרעין איראניים. לא רק שהאיראנים מאמינים שהישראלים החלו כעת לפתוח בפעולות צבאיות ומודיעיניות נגד איראן מחוץ לסוריה, אלא שהם חוששים שתקיפות כאלה עלולות להגיע בקרוב לאדמת איראן. אם להסתמך על הפרסומים, נכון לומר כי ישראל שינתה את המדיניות שלה וכעת היא תוקפת על אדמת איראן בתגובה למהלכים נגדה ברחבי המזרח התיכון: לא רק פגיעה בשלוחיה של איראן אלא פגיעה על אדמה איראנית במתכוון.
הפעולות הללו המיוחסות לישראל מכניסות את שכנותיה המיידיות של איראן למשוואה - איחוד האמירויות ובחרין ואולי מדינות מפרץ נוספות, שנמצאות בתהליך של הרחבת היחסים הביטחוניים והצבאיים עם ישראל. המשמעות בשטח היא שישראל מגבירה את הלחץ על איראן, בתגובה למה שירושלים רואה כ"התפשטות אזורית איראנית". אבל טהראן תנסה להתנגד לכך ולפעול בכוח, כפי שפעלה בארביל. וכך עולה המערכה בין טהראן לירושלים מדרגה - והמערכה בין המדינות גלויה וישירה.