"כשראינו את הכתבה הראשונה על הפרשה, אפילו שכל הפרטים התאימו חשבנו שאין סיכוי שזו באמת כרמל. זה היה ביום שבת, וניסיתי לסמס לה והיא לא ענתה במשך שעות - ואז כבר הלב שלי התחיל לדפוק בטירוף". ניקול דניאל, ששניים מילדיה היו בגן שניהלה כרמל מעודה, לא האמינה שהם ייפלו קורבן להתעללות מצד כרמל, שאותה החשיבה לחברה. הפרשה הדרמטית והכואבת הפגישה אותה עם מישהי אחרת שלימים הפכה לחברתה, בזמנים הכי קשים.
מערכת היחסים בין ניקול לבין עו"ד איריס פיקר-סגל מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), התובעת בפרשת כרמל מעודה, היא לא שגרתית בכלל. לא פעם בתיקים דומים הורי הילדים שחוו התעללות בגן מתקשים לסמוך על התביעה, אך כשאני נפגשת עם השתיים בחדר צדדי בפרקליטות, שתיהן מתחבקות ארוכות.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"בפעם הראשונה כשפגשתי את ניקול אמרתי לה: 'את אף פעם לא תאהבי אותי'" צוחקת איריס, וניקול עונה בחיוך: "טעית".
למה אמרת לה את זה?
איריס מתלבטת, וניקול שואלת: "אני יכולה לענות?", איריס מהנהנת והיא ממשיכה: "זו באמת לא הייתה אהבה ממבט ראשון. בהתחלה לא הרגשתי שאיריס בצד שלי, חששתי שלא ייעשה פה צדק והייתי במוד מלחמה. בתחילת הדרך הייתה לנו, ההורים, הרבה בורות סביב העולם המשפטי, ולקח זמן לעשות תיאום ציפיות בעניין. לדוגמה, באחד הסרטונים ראיתי שכרמל כיסתה את הראש של הילד שלי בשמיכה והתיישבה עליו. מבחינתי זה היה ניסיון רצח - אבל כיום אני יודעת לומר שזו ראייה מאוד תמימה של עולם המשפט, זו תקווה של הורה שלא מבין במשפטים. לכן הרבה פעמים מתוך חוסר ההבנה הזה יש כעס כלפי התביעה בגלל תחושה מוטעית שהם לא עושים מספיק".
"אכזריות נדירה"
לא רק מערכת היחסים בין השתיים חריגה - כמעט כל דבר בתיק נגד כרמל מעודה לא נראה מעולם בישראל. הפרשה התפוצצה בשנת 2019, אז נחשפו מעשי הזוועה שעשתה הגננת כרמל מעודה, אז בת 25 בלבד, בילדי הגן "בייבי לאב" בניהולה בראש העין. הסרטונים שתיעדו את מעשי הגננת היו מהקשים ביותר בתיקי התעללות בגן אי פעם: מעודה תועדה מכה, קושרת ומטיחה פעוטות בני חודשים בודדים עד שלוש.
- "קשרה והאכילה בכפייה": כרמל מעודה הורשעה בהתעללות
- 9.5 שנות מאסר לכרמל מעודה שהורשעה בהתעללות
- בית המשפט צפוי לדחות את ערעורה של כרמל מעודה
"כשהסתכלתי על הסרטונים ראיתי אכזריות נדירה ביותר", מתארת איריס בריאיון ראשון על הפרשה למגזין N12. "הבנתי מיד שזה תיק חריג בחומרתו. עד אז קיבלנו תיקים על מעשה אלימות אחד או שניים מצד גננות, ובתיק הזה היה ברור שמדובר בעבירות התעללות מרובות. היו המון תיעודים, וכל הקומה שלי בעבודה יכולה להעיד שבמשך השעות שצפיתי בהם מדי פעם לא יכולתי להתאפק וברחו לי צעקות אימים - 'וואו, מה זה!'"
"הבנתי מיד שזה תיק חריג בחומרתו. עד אז קיבלנו תיקים על מעשה אלימות אחד או שניים מצד גננות, ובתיק הזה היה ברור שמדובר בעבירות התעללות מרובות"
עו"ד איריס פקר-סגל
בחלק ניכר מהתיעודים מופיע בנה הבכור של ניקול, עומר, שהיה בן שנתיים באותה התקופה. גם אחיו, גיא, שהיה כמעט בן שנה היה באותו הגן. "כרמל הייתה הרבה מעבר לגננת לילדים שלי, היא הייתה חברה", מספרת ניקול בקול חנוק. "היא הייתה חלק מהותי בבית, היא הייתה בייביסיטר לילדים גם בשעות אחר הצהריים והיא אפילו גם הייתה חלק מהשיקולים שלנו לא לעזוב את ראש העין".
היא שבה וחוזרת ליום שבו התפוצצה הפרשה: "סביב השעה עשר בלילה התקשרה אליי הסייעת (לירז נתן, שהורשעה בתקיפת פעוטות ונגזרו עליה שנתיים מאסר, ל.ס.) ובשיא חוצפתה היא עוד אמרה לי שסתם מפילים על כרמל תיק ושלא לדאוג, הכול בסדר. ואני יודעת שהיום זה נשמע מטורף, אבל אז מה שהיא אמרה נשמע לי הגיוני. כשכתבתי בקבוצה של ההורים שזו כרמל שנעצרה, אף אחד לא האמין שהיא עשתה משהו. עד אז היה ממש קונצנזוס שכרמל מושלמת".
הסיוט מתחיל
ניקול עוד לא ידעה, אבל באותו הערב החל הסיוט שמלווה אותה עד היום. "בפעם הראשונה שראיתי את כרמל אחרי שהיא נעצרה זה היה בבית המשפט, באחד הדיונים הראשונים", היא משחזרת. "היא באה מחויכת ועוד נפנפה לנו לשלום, כאילו באנו לתמוך בה. בשלב הזה עוד לא ידעתי מה לחשוב, עוד לא ידעתי למה להאמין. לקח לי חודשים לחבר בין כרמל שהכרתי לכרמל מהסרטונים. זו הייתה מישהי שסמכתי עליה בעיניים עצומות. זה נורא נורא קשה".
"עוד לא ידעתי בדיוק מה עומר והילדים האחרים עברו שם, אבל מספיק היה לראות את הפנים של השופטת כשהיא ראתה את הסרטונים. הבנתי שזה רע מאוד"
ניקול דניאל
"עוד לא ידעתי בדיוק מה עומר והילדים האחרים בגן עברו שם, אבל מספיק היה לראות את הפנים של השופטת כשהיא ראתה את הסרטונים שהציגו לה במהלך הדיונים", ניקול נזכרת בכאב. "המבט על הפנים שלה היה כל כך מזועזע, שהבנתי שזה כנראה רע מאוד. ממש יום לפני שהגישו את הצהרת התובע מישהו התקשר אליי ממספר חסום בשעה 2:00 בלילה ואמר לי שרואים בסרטונים שהיא קושרת את עומר. אין לי מושג עד היום מי זה היה, אבל זה שבר אותי. כשבאנו לדיון והנציג מהמשטרה סיפר על ילד אחד שנקשר בסרטונים והוסיף: 'כולם חטפו שם, אבל יש ילד אחד שעבר הכול'. הבנתי שזה עומר. הרגעים האלו היו נורא קשים".
למה ללכת לכל דיון ולהקשיב לתיאורים הקשים? למה לעשות את זה לעצמך?
"התשובה נחלקת ל-3. קודם כל, אני חושבת שזה שמר עליי שפויה, כשהאופציה השנייה הייתה להתאבד או להתאשפז. שנית, אני עברתי בעצמי אירוע כלשהו בתור ילדה, ולא הרגשתי שהיה שם מישהו בשבילי שיהיה הקול שלי. אז הייתי חייבת להיות שם כל הזמן ולהיות ההורה שלי לא היה, ולצעוק את הצעקה הכי חזקה בשביל הילדים שלי. ושלישית, מבחינתי היא גם פגעה בי באופן אישי, לא רק בילדים. איך ישבת איתי לקפה ושעה לפני באותו יום, לפי כתב האישום, קשרת את הבן שלי?".
"מה שראיתי מלווה אותי"
הידיעה שילדיהם חוו התעללות קשה כל כך כמובן מלווה וכנראה גם תלווה את ההורים לעוד שנים ארוכות - אך גם את הגורמים האחרים המעורבים בתיק. כחלק מעבודתה כתובעת, נאלצה איריס לראות תיעודים רבים של ההתעללות ולנסח את כתב האישום נגד כרמל מעודה בהתאם להם. כשאני שואלת אם וכיצד זה השפיע עליה, היא שותקת למספר שניות.
"דווקא בעקבות התיק הזה הנושא קיבל מקום משמעותי בשיח הציבורי, ועורר הרבה מודעות. עכשיו מגיעים אלינו הרבה יותר תיקים בנושא"
עו"ד איריס פיקר-סגל
"זה מלווה אותך לחלוטין גם אחרי שעות העבודה, לכל אורך התיק. זה כל הזמן הולך איתך. לפעמים הייתי מתעוררת באמצע הלילה משינה טרופה ומוסיפה עוד משהו לכתב האישום או לטיעונים, חוזרת לישון לשעתיים ושוב קמה. ככה במשך שנתיים וחצי. זה מחיר נפשי מאוד גבוה. ההתמודדות היא גם בהרבה חזיתות - אתה גם מול בית המשפט, מול הסנגור והנאשמת וגם מול ההורים, שלא תמיד מרוצים מההחלטות המקצועיות שלי והתפקיד שלי זה להצליח להנגיש את השיקולים שלי. היה לי חשוב להבהיר שדברים לוקחים זמן. הרבה פעמים רוצים פתרון קסם ועכשיו, אבל דברים כאלו לוקחים זמן. היה לי מאוד חשוב שלא יהיה הסדר טיעון וללכת עד הסוף".
"זה מלווה אותך לחלוטין גם אחרי שעות העבודה, לכל אורך התיק. זה כל הזמן הולך איתך. לפעמים הייתי מתעוררת באמצע הלילה משינה טרופה"
עו"ד איריס פיקר-סגל
את מסתכלת אחרת על העולם מאז שנחשפת לתיק הזה?
"אני עדיין רוצה להאמין שהאדם טוב מטבעו, ושרוב הגננות עושות עבודה טובה ויש רק כמה תפוחים רקובים. מלבד זאת, דווקא בעקבות התיק הזה אני עוסקת בתחום הרבה יותר. הנושא קיבל מקום משמעותי בשיח הציבורי, ועורר הרבה מודעות. עכשיו מגיעים אלינו הרבה יותר תיקים בנוגע לפגיעה בילדים בגנים".
ניקול מיד מוסיפה: "אני תמיד הרגשתי שהילדים היו בראש של איריס כל הזמן. היא לגמרי הייתה הקול שלהם במשפט. כל הדיונים ידעתי שכל מילה שהיא אומרת יש מאחוריה מחשבה ואני לא חושבת שיכולתי לעשות את זה טוב יותר. גם כשהיא הייתה מאוד מקצועית, זה אף פעם לא היה מנותק מרגש. אני הייתי שבורה אחרי כל דיון, ואחרי כל יום כזה בבית משפט, איריס הייתה מתקשרת אליי לשאול איך אני ולעשות התאמת ציפיות לגבי מה שצפוי. הייתה המון אכפתיות מצידה".
"היה לי חשוב שלא יהיה הסדר טיעון"
יומיים לאחר פרסום התיעודים של ההתעללות בתקשורת, הוצתו הפעוטון ובית משפחתה של מעודה, אשר נמצאו באותו מבנה מגורים. לבית נגרם נזק כבד. המצית תושב קרני שומרון, נעצר ונידון לשלוש וחצי שנות מאסר. בנוסף, אחיה של מעודה סיפר אז בריאיון בלעדי למגזין N12 על התקופה הקשה של בני המשפחה בעקבות ההפגנות הרבות של ההורים מחוץ לביתם והתהודה שצברה הפרשה.
מה את חושבת על טענות המשפחה?
"קודם כל אני נגד אלימות ואני לא בנאדם אלים שילך לשרוף בית", אומרת ניקול. "אבל אני לחלוטין חושבת שמחאה במסגרת החוק מותרת לחלוטין. אני לא מרחמת עליהם. זה ממש לצערי שלא הוגש כתב אישום נגד ההורים. אני מבינה שלא היו מספיק ראיות, אבל ראו לדוגמה בתיעודים את האימא של כרמל עוברת כשהילד שלי קשור שם. וגם האבא היה לפעמים באזור" ואיריס מתערבת ומתגוננת: "בנוגע לאבא - לא רואים בשום סרטון שהוא רואה בעיניו את ההתעללות, אז בכלל לא היו ראיות".
"ההתמודדות היא גם בהרבה חזיתות - אתה גם מול בית המשפט, מול הסנגור והנאשמת וגם מול ההורים, שלא תמיד מרוצים מההחלטות המקצועיות שלי"
עו"ד איריס פיקר-סגל
ניקול מוסיפה במהירות: "נכון, לא רואים שהוא רואה אבל באחד הסרטונים רואים שהוא עובר ליד ובכתב האישום כתוב שהילד צורח באותו הזמן אז את יודעת…" ואיריס עונה: "מבחינה משפטית לא ניתן היה להגיש, לא נגד האימא ולא נגד האבא. תסמכי עליי שההחלטה הזו עברה הרבה מאוד פרקליטים".
"כן אני מבינה, אני פשוט רואה דברים אחרת ממך," נושמת עמוק ניקול. "לי יש המון כעס כלפי ההורים והמשפחה. מבחינתי, הילדים היו בני בית גם אצלם. וכמו שאמרתי, אני נגד אלימות אבל לצערי אין לי שליטה לרעש שהמחאה הציבורית שהובלנו גרמה. מי שאחראית לפגיעה בשמם זה לא אנחנו, אלא הבת שלהם, שגרמה עם המעשים שלה למדינה שלמה לכעוס".
אולי גם בזכות התהודה המשמעותית שנוצרה סביב הפרשה, על כרמל מעודה נגזר עונש חסר תקדים בתיקים מהסוג הזה - תשע וחצי שנות מאסר. בנוסף, עליה לשלם פיצוי של 400 אלף שקלים למשפחות הילדים שנפגעו. ועדיין, הדבר לא מהווה נחמה מספקת עבור ההורים.
"אני חושבת שגם אם היא הייתה מקבלת 20 שנה, התחושה שלי הייתה אותו דבר", אומרת ניקול בחיוך עצוב. "זה לא שאני לא שמחה על התוצאה, אני מבינה את ההישג המשפטי," ואיריס אומרת בשקט: "אני אפילו לא הייתי באותו יום בבית משפט לחגוג את ההישג, הייתה בדיוק שביתה של הפרקליטים. זה כמו משה שלא זכה להגיע לארץ המובטחת".
ניקול מחייכת אליה וממשיכה: "פשוט פתאום הבנתי שזה נגמר, ואני חוזרת לשגרה החדשה שנוצרה לנו. את השריטות שהם קיבלו ואני קיבלתי - זה נשאר. גזר הדין המרשים לא משנה את מה שקרה ואת הכאב התמידי שיש לי בבטן שלא הייתי שם להגן עליהם. זה לא היה משתנה בכל מקרה, אז קשה לי ממש לשמוח מגזר הדין הזה".
"אני אפילו לא הייתי באותו יום בבית משפט לחגוג את ההישג, הייתה בדיוק שביתה של הפרקליטים. זה כמו משה שלא זכה להגיע לארץ המובטחת"
עו"ד איריס פיקר-סגל
כמה הפרשה עדיין מלווה אותך ואת הילדים ביום-יום?
"זה בהחלט מלווה. לא באותה אינטנסיביות אומנם, כי היה לי חשוב לפנות מקום לחיים שלי אחרי שההליך הסתיים. אבל זה בא בגלים. אין לי דוגמה מה אמורה להיות התנהגות נורמלית של ילדים שלא עברו התעללות כי שני הילדים שלי היו בגן הזה, אז כל דבר שהם עושים - בין אם הוא נורמלי או לא - אני מסתכלת עליו עם משקפיים שכתוב עליהן 'כרמל מעודה'".
"מבחינתי כולם חשודים"
היא מתארת את שגרת החיים שמציפה זיכרונות כואבים: "למשל אם עומר מרביץ לגיא, אני ישר חושבת שזה בגלל שהוא עבר התעללות, על אף שחברות שלי אומרות שזה נורמלי שאחים רבים, וגם הילדים שלהן לפעמים מרביצים. או שנגיד תמיד צחקתי על גיא שהוא זוחל נורא מהר, ועכשיו בדיעבד אני מסתכלת על זה אחרת - פתאום אני חושבת שאולי הוא פשוט מפחד. תינוק בן פחות משנה, כן? שפיתח הרגל לפחד ולברוח מאנשים מבוגרים שהולכים לידו".
דמעות עולות בעיניה, והיא ממשיכה: "מבחינתי כולם חשודים, אין אנשים טובים. התמימות שלי נעלמה לגמרי, אני לא סומכת יותר על אף אחד. לפעמים הילדים חוזרים מהגן ואני ממש מתחקרת אותם איך היה להם ועומר כבר יודע לומר לי: "אימא, אף אחד לא פגע בי". כשילד בן 4 אומר לך את זה את מרגישה דפוקה. וזו מלחמה שאת מנהלת עם עצמך - לא לשרוט אותו עוד יותר עם שאלות מוגזמות, ומצד שני לשמור עליו".
איריס שמה עליה יד ואומרת בקול רך: "היא בעצם עברה לגור איתכם בבית", וניקול מהנהנת: "היא לגמרי נוכחת שם כל הזמן. היא חלק מאיתנו".
עומר וגיא מבינים כל מה שקרה עם כרמל?
"ביום של גזר הדין של לירז הסייעת, פעם ראשונה פתחתי את זה מולם", היא נזכרת בכאב. "במשך שנתיים וחצי, לא משנה מה היה, שמתי מסכה ולא אמרתי כלום. שם רציתי לשתף אותם. אמרתי להם שכשהם היו קטנים היו גננות שהתנהגו אליהם לא יפה, ואפילו הרביצו להם, והגננות האלו נענשו וייכנסו לכלא כמו שקורה לאנשים רעים. וזה היה מצחיק לראות את התגובה של עומר כי הוא קפץ משמחה. אני לא יודעת כמה הוא באמת הבין, כי עומר לא מדבר על כרמל מאז, הוא מחליף נושא או פשוט לא מסכים לדבר עליה".
"אמרתי להם שכשהם היו קטנים היו גננות שהתנהגו אליהם לא יפה והגננות ייכנסו לכלא - זה היה מצחיק לראות את התגובה של עומר כי הוא קפץ משמחה"
ניקול דניאל
"אחרי שסיפרתי הייתה לעומר ירידה מטורפת מבחינת ההתנהגות, הייתה התמודדות ממש לא קלה והוא גם חזר להרטיב בלילה. לא יודעת אם עשיתי טעות שסיפרתי, אבל הרגשתי שמגיע לו לדעת את זה", היא מסכמת. "אבל אני בטוחה שבאיזשהו מקום זה הולך איתם. גם מולי ומול בעלי יש להם עד היום חוסר אמון. אני יכולה נגיד לגזור לו ציפורניים והוא בטוח שאני אכאיב לו. כל פעם מחדש אני צריכה להבטיח לו שוב ושוב שהכול יהיה בסדר, שעכשיו אימא פה לשמור עליו".