"האצבע המאשימה שלי מופנית כלפי ההנהלה, שמאפשרת לזה לקרות. עד היום לא ראינו גינויים מצידה. בדף הפייסבוק של האוניברסיטה העלו פוסט על שוקולד מגרגירי חומוס – יכול להיות פה פיגוע ואתם מתעסקים בחומוס? אני מרגיש מאוים. כשאני רואה שיש אנשים שמחזיקים בדעות כאלה, שתומכים ברצח יהודים, אני חושש. סטודנט בהחלט עלול לבצע פיגוע". וכשהסטודנט נועם גרבי מדבר על חשש לפיגוע, קשה לו שלא להיזכר ברגע שבו כמעט קיפח את חייו – וכעת הוא חושש שגם הקמפוס שבו הוא לומד עוד יהפוך לזירה של אירוע פח"ע.
גרבי נפצע בפיגוע דריסה רגע לפני ההשבעה בכותל, מעט לפני שפקודיו הגולנצ'יקים הושבעו בפעם הראשונה. "רכב כבד הגיח מאחוריי, פגע בי ודרס אותי. אני הייתי הראשון שנפגע – אני ועוד 11", הוא משחזר כיום, קצת יותר משנתיים אחרי אותו פיגוע. "נפצעתי קשה, סבלתי מדימום תוך-גולגולתי ומשני שברים בגולגולת, ועברתי תהליך שיקום ארוך".
האירוע השפיע על המעורבות שלך, על העמדות שלך?
"אחרי הפיגוע הבטחתי לעצמי שלא אראה עוד אנשים כמוני, שנפצעים ועכשיו מרותקים למיטה בבית החולים. איך נגיע למצב כזה? לא באמצעות מתן במה לסטודנטים שמסיתים לאלימות. אני מאמין בדו-קיום, הוא אפשרי, אבל צריך להגיע לשם בדרך בטוחה", אומר גרבי, חבר בתא לביא באוניברסיטה העברית. המראות והקולות מהשבועות האחרונים מגבירים אצלו שוב את המתח: "זה בקלות יכול לזלוג לאלימות כאן, מה נגיד אחר כך? 'הכתובת הייתה על הקיר'?"
"אני מרגיש מאוים. כשאני רואה שיש אנשים שתומכים ברצח יהודים, אני חושש. סטודנט בהחלט עלול לבצע פיגוע. מה נגיד - הכתובת הייתה על הקיר?"
נועם גרבי, סטודנט באוניברסיטה העברית שנפצע בפיגוע ב-2020
"הם הרימו ראש, פעם זה לא היה קיצוני כל כך"
כבר שנה חלפה מאז האירועים האלימים ב"שומר החומות", ונראה כי השטח בקמפוסים מתחיל לבעור. אך מאז החל גל הטרור הנוכחי, בשלהי חודש מרץ, הקהילה הסטודנטיאלית – זו שתמיד הייתה בית לאמירות מעוררות מחלוקת ולוויכוחים אינטלקטואליים בין סטודנטים – מבעבעת. נראה שהפעם היא על סף רתיחה.
תמיכה בטרור, הסתה לטרור, אלימות מילולית קשה, קריאות גזעניות ובעיקר מתיחות יוקדת: את כל אלו ניתן למצוא במוסדות להשכלה הגבוהה בישראל של שנת 2022. מערכת היחסים בין הסטודנטים היהודים והערבים מידרדרת בכל יום יותר ויותר, אבל על דבר אחד הם מסכימים: אוזלת היד של המוסדות היא הגורם שמאפשר לדבריהם את המצב הקיים – החל מהאוניברסיטה העברית ושכנתה בצלאל, עבור באוניברסיטת תל אביב וכלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. (תגובות המוסדות בהמשך.)
בשבועות האחרונים, וביתר שאת ביום הנכבה שצוין בתחילת השבוע, לא היה אפשר לפספס את הנפת דגלי אש"ף בקמפוסים בידי סטודנטים ערבים. הצעד הסמלי הזה הוא רק הסממן, טוענים סטודנטים יהודים רבים. "הם הרימו את הראש, בעבר המצב לא היה קיצוני כל כך", מספר אחד מהם, שהעדיף להישאר בעילום שם בשל האווירה שהוא מתאר. "דגלים, שירי הסתה ותמיכה במחבלים לא היו מעולם כל כך אופנתיים בקמפוס כמו עכשיו – כדאי לטפל בבעיה כל עוד אפשר להשתלט עליה".
"הם הרימו את הראש, בעבר המצב לא היה קיצוני כל כך. דגלים, שירי הסתה ותמיכה במחבלים לא היו מעולם כל כך אופנתיים בקמפוס כמו עכשיו"
סטודנט שבחר להישאר בעילום שם
אחד האירועים המרכזיים שהלהיטו את הרוחות לאחרונה היה המקרה שבו שני סטודנטים השמיעו שירי הסתה באוניברסיטה העברית, תוך קריאות "אימא, אני יוצא לג'יהאד". השניים עוכבו בידי שוטרים הלומדים באוניברסיטה, ומשם הם נלקחו לחקירה בתחנת המשטרה. במקרה אחר השמיעו סטודנטים במהלך הפגנה אמירות קשות, ובהן "לתלות את הבוגדים ומשתפי הפעולה", "דרישת שלום מג'נין", "ברוח, בדם נפדה את השהיד", "לא רוצים לראות ציונים".
- הסתה לטרור? הסטודנטים הערבים באמירות קשות
- מחאת התמיכה בסטודנט ששיבח את הפיגוע בבני ברק והורחק מהקמפוס
- עימותים אלימים באוניברסיטת ת"א
מרחק קצר משם, באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל, סטודנט ושמו איברהים כתב בעמוד האינסטגרם שלו: "יהי זכרו של הקדוש המעונה והגיבור שלנו ברוך". דבריו נכתבו בשבחי המחבל שביצע את הפיגוע הרצחני בבני ברק לפני חודשיים. במקרה אחר, סטודנט מבצלאל נחשד שהעניק מסתור בביתו לשלושה חשודים שהשליכו בקבוקי תבערה לעבר בית בשיח' ג'ראח.
באוניברסיטת תל אביב נעצרו שלושה סטודנטים בידי המשטרה בחשד שתקפו באלימות פעילים של תנועת אם תרצו. באוניברסיטת בן-גוריון שבבאר שבע נאסר על סטודנט דרוזי להיכנס לשטח הקמפוס עם דגל ישראל – לטענתו, בהוראת הנהלת האוניברסיטה. סטודנטית בדואית הלומדת באותו מוסד פרסמה ברשתות החברתיות את "סרטון הגרזינים" של יחיא סינוואר וקראה ברשתות החברתיות "מוות לישראל".
"להגיד לי שאני לא צריכה להיות פה?"
ס' היא סטודנטית בשנה מתקדמת בבצלאל, וגילויי התמיכה בטרור האחרונים שנתקלה בהם מוסד שבו היא לומדת זעזעו אותה. "היחסים עם הסטודנטים הערבים מורכבים. הייתי תמימה מאוד בהתחלה, חשבתי שהכול טוב, שאנחנו לומדים יחד ועוזרים זה לזה. אחר כך אתה מגלה שזה לא בדיוק ככה", היא מספרת. "פתאום נשמעות אמירות הזויות ולא הגיוניות מבחינתי. להגיד לי שאני לא צריכה להיות פה, כשאני בכלל נמצאת במדינת ישראל ובמוסד ישראלי? אני לא צריכה להיות פה? אני לא הייתי מעזה לומר דבר כזה כלפי סטודנט ערבי".
ספרי לי על נקודת המפנה בתחושות שלך.
"באירוע עם אותו סטודנט, איברהים, נחצה קו אדום – ומאז התחושות הרבה יותר קשות. ברור שיש דעות שונות ולא פעם נאמרו בפניי הרבה אמירות קשות, אבל זה לא היה ממשי עד כדי כך כמו באירוע הזה. מי שהרחיקה אותו מירושלים הייתה בכלל המשטרה, לא בצלאל. האקדמיה לא נקטה שום צעד בנושא, לא היה לנו שיח, ואם היה – אז רק לשנים הנמוכות. אפילו אי-מייל לא נשלח, והשתיקה הזו היא לגמרי שתיקה אלימה, שתיקה שמפחידה אותי. לא הגיוני מבחינתי שיש סטודנט במחלקה שהוא תומך בטרור, תומך ברצח, ולא משנה אם של יהודים או של ערבים".
את חוששת מהחזרה שלו?
"ברגע שיש דבר כזה, הוא לא צריך להיות פה. צריך להיות שיח, צריך להרחיק אותו. אין כאן אבטחה מסיבית, אין לי מושג אם אותו סטודנט יחליט יום אחד להביא איתו סכין או משהו אחר ולפגוע ביהודים. אני זוכרת שבאותו יום שראיתי אותו במחלקה הייתי מופתעת מאוד, אף אחד לא דיבר איתנו או עדכן אותנו שהוא עתיד לחזור. ממש פחדתי, אפילו פחדתי להגיד שאני מפחדת. בתור בחורה אין לי מושג מה יכול להיות, אני מפחדת להביע את הדעה שלי. מפחיד אותי לדעת שאני לא יכולה להגן על עצמי אם איזה מישהו יחליט לעשות מעשה".
"פתאום נשמעות אמירות הזויות ולא הגיוניות מבחינתי. להגיד לי שאני לא צריכה להיות פה, כשאני בכלל נמצאת במדינת ישראל ובמוסד ישראלי? אני לא צריכה להיות פה? אני לא הייתי מעזה לומר דבר כזה כלפי סטודנט ערבי"
ס', סטודנטית בבצלאל
"לאחר המקרה עם איברהים החליט אחד הסטודנטים להתעמת איתו, ושמחתי שהיה מישהו אמיץ מספיק ואמר את הדברים שרבים מאיתנו מפחדים לומר", היא נזכרת. "מה שמצחיק הוא שאחרי האירוע הזה כן נעשתה שיחה עם ראש המחלקה ונאמר שנחצה קו אדום".
נשיא האונ' העברית: "אם זו לא הסתה – מכילים"
בקרבת בצלאל שוכנת האוניברסיטה העברית – שם הפגנות הן עניין שבשגרה. נשיא האוניברסיטה, פרופ' אשר כהן, סבור שהמצב מאתגר, אך לדבריו תפקידה של האקדמיה להכיל גם אמירות שנויות במחלוקת: "הקריאות מקוממות אותי כפי שהן מקוממות את שאר האזרחים, אך התפקיד שלנו הוא להכיל אם זו לא הסתה".
בשבוע האחרון נשמעו קריאות מפורשות וקשות לפגיעה ביהודים – האם האוניברסיטה מתכוונת לנקוט צעדי ענישה?
"אנחנו בודקים את הדברים האלה כל הזמן. אנחנו נמצאים בסוג של מבחן שמדי פעם דמוקרטיות עומדות בו. מצד אחד לאפשר חופש ביטוי, ומצד שני שלא לאפשר אלימות ופגיעה בחוק. אנחנו נעים בין שני הקטבים האלה. ננקוט את כל הפעולות שאנחנו חושבים שהן מועילות. אם תתברר שיש עבירה על החוק – נפנה למשטרה".
שבוע עבר ולא פרסמתם גינוי לקריאות הקשות שנשמעו.
"אנחנו מפרסמים כשאנחנו חושבים שזה מועיל. הסיטואציה בבדיקה, לא היה לנו ברור אם יהיו הפגנות ביום ראשון. המצב מורכב ולא תמיד ידוע מי משתתף בהפגנות: סטודנטים מהעברית, מבצלאל או סטודנטים מגוף חיצוני שמתאפשר להם ללמוד כאן. אנחנו מקדשים את ערך הבעת הדעה ואת ערך הדמוקרטיה. המדיניות שלנו באופן כללי היא לאפשר גם דברים מקוממים – כל עוד הם במסגרת החוק".
סטודנטים רבים מספרים על החששות שלהם להגיע לאוניברסיטה. הם מאשימים אתכם באוזלת יד ובאדישות, מספרים שקל לעבור בכניסה עם סכין ושהאבטחה לקויה.
"התפקיד שלנו הוא להגן מפני אלימות. דעתי האישית היא שהסכנה קטנה מאוד ואנחנו שם כדי למנוע אותה. במצב מתוח איננו מבחינים בין שמאל לימין – אנחנו עיוורים לזה. אנחנו חייבים למנוע אלימות. לגבי נושא האבטחה, אני אבחן את הטענות. התפקיד של כוחות הביטחון הוא לשמור על הסטודנטים, נשפר את המצב".
"אנחנו מקדשים את ערך הבעת הדעה ואת ערך הדמוקרטיה. המדיניות שלנו באופן כללי היא לאפשר גם דברים מקוממים – כל עוד הם במסגרת החוק. התפקיד שלנו הוא להגן מפני אלימות"
פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית
אתה הדמות הבכירה ביותר באוניברסיטה העברית – מה המסר שלך להרגעת הרוחות?
"האוניברסיטה העברית קיימת כדי שאנשים ילמדו וירכשו כלים לעתיד טוב יותר. אנחנו מבקשים מכולם שיפעילו שיקול דעת ויביעו את דעתם תוך מתן כבוד לאחרים. חובה לעשות את זה – תביעו דעה תוך מתן כבוד לאחרים, בלי הסתה ובלי לעבור על החוק. אם תעברו על החוק – נפעל".
הסטודנט גרבי מודאג למרות הניסיונות של ההנהלה להרגיע: "ההפגנות המסיתות לא יכולות להתקיים. אנשים שאומרים שהם לא חצו את הקו האדום הם אנשים שלא מבינים ערבית. הם קראו לתלות את הבוגדים, 'ד"ש מג'נין', לפדות את השהיד בדם – זו הסתה לאלימות, לטרור. זה פסול, והאוניברסיטה צריכה לנקוט צעדי ענישה". גרבי גם הביע דאגה מסידורי האבטחה: "עכשיו נכנסתי בשער, הוא צפצף – אבל לא בדקו שום דבר. גם את התיק לא באמת בודקים".
"בכניסה לאוניברסיטה אתה מרגיש כמו במחסום צבאי"
אחמד עבאס, סטודנט למשפטים בהר הצופים, סבור שגורמים קיצוניים אחראים לאירועים האחרונים: "באופן אישי אני ביחס טוב מאוד עם חבריי היהודים באוניברסיטה. אני לא מרגיש שהיחס כלפיי השתנה בעקבות המתיחות", הוא אומר. "בגלל שאין אמון מלא בין שני הצדדים אנחנו לא משוחחים בעניינים פוליטיים. האנשים עם הדעות הפוליטיות הקיצוניות מוכרים לכולם באוניברסיטה. אני מאמין שכל האנשים הנורמטיביים מסתייגים מלתקשר איתם".
יש לך הסבר למתיחות הקיימת?
"אינני חושש. לא בקמפוס, לא בעיר העתיקה ולא במחנה יהודה. המתיחות קיימת משום שסטודנטים יהודים לא רגילים ולא רוצים לראות דגל פלסטין מונף בקמפוס. הר הצופים הוא הקמפוס הכי מתוח בירושלים בגלל שהאוניברסיטה תומכת בפעילים הקיצונים שם. מספר הסטודנטים היהודים שמחזיקים נשק דרוך בתוך רחבת האוניברסיטה גדל. כבר בשערי הקמפוס המאבטחים קוראים בקול רם: 'אם למישהו יש אישור לנשק – נא להכין'. בכניסה לאוניברסיטה אתה מרגיש שאתה עובר במחסום צבאי".
"המתיחות קיימת משום שסטודנטים יהודים לא רגילים ולא רוצים לראות דגל פלסטין מונף בקמפוס. הר הצופים הוא הקמפוס הכי מתוח בירושלים בגלל שהאוניברסיטה תומכת בפעילים הקיצונים שם. בכניסה לאוניברסיטה אתה מרגיש שאתה עובר במחסום צבאי"
אחמד עבאס, סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית
"התגובות של סטודנטים מסוימים לא יפחידו אותנו – אף על פי שחלק מהסטודנטים היהודים מאיימים, ואף קוראים לאנשיהם לרדת עם אקדחים לקמפוס כדי לרצוח ערבים", הוא מאשים. "לא נוקטים נגדם צעדים והם לא מוזמנים לוועדות המשמעת. מהצד השני, סטודנט ערבי-פלסטיני אשר מפגין באופן חוקי, מוטרד מתאים קיצוניים ואף מאגודת הסטודנטים, שתמיד בוחרת להיות פוליטית וקיצונית. האוניברסיטה מתנהגת בצורה שאינה הוגנת או שוויונית".
דמות מרכזית בקרב הסטודנטים של התאים הלאומיים הוא דוד קוזלובסקי, יו"ר תא אם תרצו באוניברסיטה העברית. בתגובה על הטענות שארגונו מלבה את האש בקמפוס הכי נפיץ בארץ, הוא משיב: "ממש לא, ההפך הוא הנכון. אנחנו שומעים את הטענות האלה בעיקר מהשמאל הקיצוני. עובדתית, בהפגנות שאנחנו היינו בהן, הסטודנטים הערבים לא העזו לקרוא לרצח יהודים. דווקא כשאנחנו נעדרנו, הם התירו כל רסן והרשו לעצמם לומר את הדברים הנוראים האלה".
אתה חושש להגיע לקמפוס?
"יש אווירה עוינת כלפי יהודים. אני שומע מסטודנטים שהם חוששים להגיע לקמפוס, הם רוצים לחזור לזום, אבל אסור להיכנע לטרור. סטודנטים ערבים פונים אליי בצורה שהם לא פנו אליי בעבר. אומנם זה קומץ, אבל הוא גדול מבעבר. אני שמח על השיח עם הסטודנטים הערבים, אני שמח על חופש הביטוי, ואני רוצה שהם יביעו את דעתם".
"יש אווירה עוינת כלפי יהודים. אני שומע מסטודנטים שהם חוששים להגיע לקמפוס, הם רוצים לחזור לזום, אבל אסור להיכנע לטרור."
דוד קוזלובסקי, יו"ר תא אם תרצו
"ההפגנה האחרונה הפתיעה אותי", הוא מודה. "הם היו קיצוניים ולא דמיינתי שהם יעזו בקמפוס, בריש גלי, להסית לרצח. את הקריאות 'לא רוצים לראות ציונים', 'לתלות את הבוגדים' בחיים לא חלמתי שאשמע באוניברסיטה העברית. איפה התגובה של האוניברסיטה? סטודנטים פנו לאבטחה, והם התעלמו. לאחר המעשה הגשנו תלונה במשטרה". דוגמה אחת מיני רבות שמעידה לדבריו כי תחושת הביטחון באוניברסיטה נעלמה הייתה כשסגנית נשיא האוניברסיטה באה להפגנה וראתה שוטרים שעמדו בסמוך להפגנה: "היא ביקשה מהשוטרים, שהיו על מדים, לזוז מהמקום 'בשביל שהאווירה לא תתחמם'".
לדברי קוזלובסקי, האוניברסיטה "אינה עושה את מה שהיא צריכה לעשות – תענישו את מי שמסית לטרור. יש לטפל בהם משמעתית, האוניברסיטה חוששת שיהיו מהומות אם היא תעשה זאת. הם מצפים שנעבור עוד יום ועוד יום ונדחה את הקץ. הדבר הזה מפחיד אותי, סטודנטית סיפרה לי שהיא הסירה את כיסוי הראש שלה, היא דתייה, היא חששה שיתקפו אותה בקמפוס. כדי שלא ידעו שהיא יהודייה היא החליפה לכובע".
בקרוב נציין 20 שנה לפיגוע הקשה בקפטריית פרנק סינטרה בהר הצופים. אתה מאמין שזה עלול לקרות שוב?
"מי שקורא במפורש לרצח, יכול להיות מצב שיפעל באלימות. המון סטודנטים טוענים שהאבטחה אינה פועלת כראוי. הדקן חושש שאם יהיה תור ארוך בחוץ, הסטודנטים יהיו מטרה לפיגוע. האוניברסיטה פרסמה פוסט על חומוס, להתעלם מזה זה לא הפתרון. ברחבי הארץ יש פיגועים ויש אנשים שיום אחד מחליטים לקום ולרצוח. סטודנט שהביע תמיכה בטרור עלול לקום ולרצות להיות השהיד הבא. האוניברסיטה צריכה לפעול באופן אקטיבי. חיים של בני אדם יותר חשובים מלבדוק העתקות. סטודנטים שקראו לרצח לא יכולים ללמוד כאן".
"תחושה של אפס ביטחון, אפס גיבוי"
הדר רשתי גדלה כל חייה ביהוד – הרחק מהמציאות המורכבת בירושלים. "בתור בחורה שבאה מהמרכז, לעבור לירושלים זה שינוי מאוד קיצוני", היא מספרת. "העיר הזו מגוונת והרבה פעמים הצטיירה התחושה שאין סימפתיה מסוימת. עוד מהשנה שעברה, כשהתחיל מבצע 'שומר החומות' והחלו הפוגרומים, נאלצו סטודנטים להתחבא באוניברסיטה כשנזרקו בקבוקי תבערה וסלעים. הרגשתי מאוימת".
"לפני חודש וחצי שרו שני סטודנטים בקמפוס 'אימא אני יוצא לג'יהאד'. לי זה צרם מאוד", מודה רשתי. "התחושה שהתקבלה היא אפס ביטחון, אפס גיבוי. בחרתי ללמוד באוניברסיטה העברית לא בגלל השם הטוב, אלא כי רציתי לבוא ולחוות את המגוון הרחב הזה של כל התרבויות".
האמירות הללו אינן במסגרת בחופש הביטוי?
"פה עובר הגבול הדק. ברגע שיש הסתה לאלימות, אני מצפה מהאוניברסיטה שתגנה. אני לא צריכה לפחד להגיע לפה מהחשש שמישהו פה יעשה פיגוע טרור. זה ריאלי. אני מכבדת את השומרים, אבל האבטחה ביזיונית, כבר היה כאן פיגוע, זה לא מופרך. השמירה על הביטחון האישי חשובה לא פחות מעל חופש הביטוי. אפשר להביע מגוון דעות, אבל כשזה גובל באיומים באלימות – יש בעיה".
על האמירות של התלמיד מבצלאל רשתי אומרת: "כשיש סטודנט בבצלאל השכנה שמביע את התמיכה שלו ברצח נתעב של חמישה חפים מפשע, אחד מהם שוטר, והמשטרה מרחיקה אותו ל-15 יום כשברור שהוא מלא בשנאה, החזרה שלו ללימודים מאיימת עליי. למה ההתבטאויות האלו מקבלות מקום? למה האכיפה ביזיונית? זה לא סביר".
"ברגע שיש הסתה לאלימות, אני מצפה מהאוניברסיטה שתגנה. אני לא צריכה לפחד להגיע לפה מהחשש שמישהו פה יעשה פיגוע טרור"
הדר רשתי, סטודנטית באוניברסיטה העברית
יש לדעתך אפשרות לתקן את המצב? לחזור אחורה?
"אנחנו לא צריכים להתנצל שאנחנו חיים במדינת ישראל. יש תחושה כללית שלא רוצים לפגוע בצד השני, שלא מכיר בקיום שלנו כאן. האוניברסיטה צריכה לגנות, אסור שתאים קיצוניים יניפו את דגלי אש"ף במרכז האוניברסיטה בעיר הבירה של ישראל. מאפשרים להם להניף דגלים ולצעוק בלי בושה 'ברוח, בדם נפדה את השהיד'. ברור לנו מה זה שהיד. ברור לנו איך הופכים לשהיד. זה לא קומץ, זה נמצא בכל מקום. אני חושבת שלצורך העניין, גם אם זה קומץ, צריך לטפל בו, כדי שאחר כך לא יקרה משהו ונבוא ונגיד 'קיבלנו התרעות ולא עשינו כלום'. לא יהיה מפתיע לשמוע בעוד חודש שהתרחש כאן פיגוע אלים".
גם יבגני בורנשטיין, יו"ר תא מרצ באוניברסיטה העברית, סבור שהמקרה בבצלאל חצה את הקווים האדומים: "מדובר בדעה מזעזעת, בלתי נתפסת. אני תומך בהחלטה להרחיק את הסטודנט שתמך בפיגוע בבני ברק. למוסדות החינוך צריכה להיות עמדה ברורה וחד-משמעית נגד הטרור כשיטה פוליטית לגיטימית".
מה האוניברסיטה צריכה לעשות?
"ליצור סביבה שבה הסטודנטים ירגישו בנוח, סביבה של סובלנות וכבוד זה לזה. זו סביבה שאינה קיימת בציבור הרחב, והאוניברסיטה צריכה להתאמץ לבנות אותה. יש לנקוט סנקציות נגד סטודנטים שפוגעים בסביבה הזו, באיזון הזה. במקרה של הסטודנט מבצלאל, האוניברסיטה צריכה להתערב – טרור זה ניגוד מוחלט למה שמייצגת ההשכלה, טרור זה חוסר סובלנות. תמיכה בטרור אינה יכולה להיתפס כמעשה לגיטימי. האוניברסיטה צריכה להמשיך לחנך לחשיבה עצמאית וביקורתית".
אתה מבחין בהסלמה בקמפוסים? אתה שומע את הקריאות ללמידה מרחוק בעקבות המצב?
"לא תמצא הרבה מחבלים בקרב אנשים עם השכלה גבוהה. אנו גרים בירושלים, תמיד יש בה מתיחות והסלמה. אין נקודה בזמן של החיים בעיר הזאת שהתופעות האלו אינן קיימות. שליש מהאוכלוסייה הם אנשים שגרים תחת משטר שהם לא בחרו בו, שהם לא רצו להיות חלק ממנו. אין סיבה לצפות שהסיטואציה תשתפר בקרוב, הקונפליקט תמיד כאן. אין צורך לקדם תקדים של למידה מרחוק. צריך להמשיך כרגיל, כי אחרת הטרוריסטים יקבלו את שלהם".
"אני תומך בהחלטה להרחיק את הסטודנט שתמך בפיגוע בבני ברק. למוסדות החינוך צריכה להיות עמדה ברורה וחד-משמעית נגד הטרור כשיטה פוליטית לגיטימית"
יבגני בורנשטיין, יו"ר תא מרצ באוניברסיטה העברית
באופן טבעי, אוניברסיטת תל אביב היא מקום מתוח. הלל שנקולבסקי, סטודנט למשפטים ויו"ר תא לביא, מרגיש את המתיחות בין הצדדים: "היא קיימת כל הזמן, היא מבעבעת מתחת לפני השטח ומתפרצת בזמני משבר לאומיים. אחרי האירוע שקרה בתחילת השבוע הרגשתי את העוינות. הייתי לוחם בצנחנים, יצא לי להיות במחנות פליטים – שם אתה מסתכל לכל הצדדים. גם אתמול, בכניסה לשערי האוניברסיטה, הסתכלתי לכל הצדדים. היו שם קריאות לרצח ולטרור, אותם סטודנטים נכנסים לקמפוס עם דגלי פלסטין, ללא בדיקה ביטחונית. זה גרם לי להסתכל מעבר לכתף, זה קרה בלב תל אביב".
"הייתי לוחם בצנחנים, יצא לי להיות במחנות פליטים – שם אתה מסתכל לכל הצדדים. גם אתמול, בכניסה לשערי האוניברסיטה, הסתכלתי לכל הצדדים. היו שם קריאות לרצח ולטרור"
הלל שנקולבסקי, סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית
"השבוע הגעתי לאוניברסיטה. למרות שהמצב הביטחוני בחודש וחצי האחרונים החמיר, לצערי, למרות שהגעתי עם תיק גב לא נבדקתי בכלל", סיפר - ואף צירף תיעוד, "לא נשאלתי אם אני חמוש, וגם בדיקת תעודת הסטודנט שלי נעשתה בחופזה ולא ברצינות. היו מספר פעמים שכלל לא ביקשו תעודת סטודנט".
מה ההנהלה עושה?
"הנהלת האוניברסיטה לא עושה מספיק", הוא טוען. "היא מנסה כל הזמן להכיל את האירוע ולשמור על חופש הביטוי האקדמי. התפקיד שלה הוא לומר די כשהמצב מסלים בצורה כזו. יש להעמיד את המסיתים לדין משמעתי. 'לפדות בדם'? זו עבירה פלילית! במהלך המהומות האלימות ב'שומר החומות' פרסם נשיא האוניברסיטה הודעה בנוגע לאירועים ובחר לכתוב שפגיעה בערבים חמורה שבעתיים מפגיעה ביהודים. זו המשכיות של אותה התנהלות רופסת של האוניברסיטה – להכיל את האירועים, אך ללא שום אמירה או צעד משמעותי".
מה זאת אומרת "להכיל את האירועים"?
"יום אחרי הפיגוע בבני ברק רציתי להקים עמדה עם נרות נשמה כדי שאנשים ידליקו נר לעילוי נשמת הנרצחים. מזכירות הסטודנטים העבירה אותי שבעה מדורי גיהינום. הקשו עליי ואמרו לי להציב אותו בחוץ כי באותו יום היה אירוע לכבוד רמדאן והם חששו שהסטודנטים הערבים יתרעמו. זה סכין בלב לכל סטודנט ציוני שפוי במדינת ישראל". עוד הוא מספר: "לפני כשבועיים התרחשה הפגנה בכניסה למעונות הסטודנטים והונפו בה דגלי פלסטין. סטודנטים יהודים לא העזו להיכנס, הם פחדו. לא הגיוני שזה הבית שלהם והם יפחדו להיכנס בגלל מהפכה פלסטינית שמתרחשת בכניסה. זה עצוב ומקומם".
סאלח אגבאריה, הרכז הארצי של חד"ש באוניברסיטאות, סבור כי בתל אביב – דווקא הסטודנטים היהודים פעלו באלימות: "גם ערבים מפחדים לצאת לרחובות כי הם מותקפים בידי הימין כניסיון להפחיד אותם להשתתף באירועים שמזוהים עם המאבק הפלסטיני. יש כאן ניסיון להשתקה, קמפיין שלם כדי שלא נעשה את זה עוד פעם. הימין מנסה באמצעות אם תרצו ובן גביר לחסום את הסטודנטים מלהביע את דעתם".
"האוניברסיטה היא מקום להכשיר אקדמאים משכילים שמביעים את הדעה שלהם באופן חופשי. האוניברסיטאות הן חלק מהפתרון, אי אפשר לנתק אותן מהמציאות שאנו חיים בה, אלא להפך, צריך ששם יתנהל שיח אקדמי, פוליטי, ענייני, בצורה שתיצור פתרון אמיתי שעומד על ערכי השלום והשוויון".
"גם ערבים מפחדים לצאת לרחובות כי הם מותקפים בידי הימין כניסיון להפחיד אותם להשתתף באירועים שמזוהים עם המאבק הפלסטיני. יש כאן ניסיון להשתקה"
סלאח אגבאריה, הרכז הארצי של חד"ש באוניברסיטאות
מדוע הסטודנטים הערבים מניפים את דגלי אש"ף?
"זה לא רק מאבק של ערבים פלסטינים אלא גם מאבק של השמאל. הנפת הדגל היא סממן להשתייכות לעם הפלסטיני. מי שמניף את הדגל מכבד את האזרחות שלו כי הוא חלק מהעם הפלסטיני, הוא נמצא בסיטואציה הזאת, וזכותו להגדיר את עצמו. אנחנו נגד אלימות, אין ויכוח. אנחנו נגד רצח של אנשים משני הצדדים. יש מערכת חוק שהיא בסופו של דבר זו שמחליטה. אנחנו מקווים ורוצים שמערכת החוק תהיה ניטרלית ותעבוד לפי החוק ולפי הצדק".
מה לגבי קריאות ההסתה שנשמעו לעבר הסטודנטים היהודים?
"לא שמעתי קריאות כאלה, שמעתי הבעת דעה בצורה הכי מכובדת. אני שמעתי 'מוות לערבים, תלכו לסוריה'. בפייסבוק יש מערכת הנדסה שלמה שמסיתה נגד הערבים ומחמירה את המצב. אנשים אומרים שהסטודנטים מחבלים, בבן-גוריון הם ביקשו להטיל מצור על המעונות ולנקות מחבלים".
מי שרואה את המצב בחומרה היא יו"ר ועדת החינוך בכנסת, חברת הכנסת שרן השכל (תקווה חדשה). בשיחה עם N12 היא מבטיחה לעמוד לצד הסטודנטים ולשמש להם אוזן קשבת במצב הנוכחי.
בזמן האחרון סטודנטים מבטאים תחושות של חשש ופחד להגיע לשטח הקמפוס.
"אני מקבלת הרבה פניות מסטודנטים לאחרונה והבנתי שאת הנושא הזה אי אפשר להזניח. נעניתי לבקשתו של יו"ר התאחדות הסטודנטים לקיים דיון בוועדת החינוך בנושא האלימות בקמפוסים בתקופה האחרונה. זה חמור – אין שום סיבה שסטודנטים ירגישו לא בטוחים. כתבה לי סטודנטית מבצלאל שהיא חרדה, שהיא רוצה ללמוד בזום. הדברים האלה מגיעים אליי, זה מזעזע ואסור שדברים כאלו יקרו במדינת ישראל".
אילו כלים את, מתוקף תפקידך כיו"ר ועדת החינוך, מתכוונת לנקוט?
"אנחנו ניכנס ונזמן את ראשי האוניברסיטאות לראות כיצד זה יטופל. ככל שזה הופך לתופעה – אנחנו מבינים שאין הרתעה. נזמן את מי שצריך כדי לראות כיצד מתמודדים עם התופעה. המלצות הוועדה הן בגדר המלצות מבחינת המועצה להשכלה גבוהה. יש פה משהו שהוא מעבר לחופש הביטוי. ברגע שנשמעות קריאות לאלימות, לפגיעה ולרצח של חפים מפשע, זו בעיה חמורה. האם האוניברסיטאות מעלימות עין? האם משטרה מעלימה עין? אלו דברים שתינתן עליהם תשובה בוועדה. שהמשטרה והמל"ג יפרטו באילו כלים הם משתמשים כדי למגר את זה, כדי לעצור את זה, כי זה אסור על פי חוק. אם נשתכנע שאין כלים מספקים, נחוקק כאלה".
"אין שום סיבה שסטודנטים ירגישו לא בטוחים. כתבה לי סטודנטית מבצלאל שהיא חרדה, שהיא רוצה ללמוד בזום. הדברים האלה מגיעים אליי, זה מזעזע ואסור שדברים כאלו יקרו במדינת ישראל. אם נשתכנע שאין כלים מספקים, נחוקק כאלה"
חה"כ שרן השכל, יו"ר ועדת החינוך בכנסת
הנפת דגלי אש"ף ברחבי הקמפוסים הוא דבר לגיטימי בעינייך?
"זה בלתי מתקבל על הדעת, זה צורם. בקרוב יתקיים דיון נוסף שיעסוק בחוק הדגל, על כך שמוסדות חינוך במדינה יהיו מחויבים להניף את דגל ישראל. גם שם יש בעיות. רק במרכז הארץ יש למעלה מ-200 מוסדות חינוך שאינם מניפים את דגל ישראל".
מה המסר שלך לסטודנטים?
"מפגע שיוצא לעשות פיגוע לא מבדיל בין יהודים, מוסלמים, נוצרים, שמאלנים או ימנים. אני רוצה לומר לסטודנטים שליבי איתם, אני איכנס בעובי הקורה, אבחן את הביטחון בקמפוסים – ואני מקווה שנביא תוצאות נהדרות גם פה".
תגובות
בצלאל: "האקדמיה בצלאל מגנה בתוקף כל אלימות, פועלת למניעתה ומטפלת בכל מקרה אלימות שמתרחש בקמפוס באמצעים העומדים לרשותה. כל מקרה שמתרחש מחוץ לקמפוס ואינו תחת אחריותנו מטופל על ידי המשטרה. אנו נמשיך לשמור על ביטחון כלל הסטודנטים, ללא קשר ללאום שלהם, מוצאם או דעותיהם".
אוניברסיטת תל אביב: "האוניברסיטה מגנה בחריפות ומוקיעה כל אמירה גזענית וקריאה לאלימות. ההפגנות האמורות התקיימו באישור המשטרה ותחת אחריותה באזור ציבורי פתוח שנמצא מחוץ לתחומי האוניברסיטה. כיוון שכך ההפגנות אינן באחריותה של האוניברסיטה. יצויין כי בקמפוס לומדים כ-30,000 סטודנטים מרקעים וקבוצות שונות באוכלוסייה. בהפגנות השתתפות כמה עשרות אנשים בלבד, חלקם כלל אינם סטודנטים. מעבר לכך, במעונות הסטודנטים, כמו גם בקמפוס האוניברסיטה, קיימת אבטחה ובקרת כניסה 24 שעות ביממה ולראיה לא נרשמה כל תקרית חריגה בתוך תחומי האוניברסיטה".
אוניברסיטת בן-גוריון: "לגבי הדגל - מדובר באי הבנה בשער הכניסה ודקה לאחר צילום הסרטון, הסטודנט והדגל נכנסו לקמפוס".
השר לביטחון הפנים עמר בר-לב: "אין תגובה"
שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון: "התמונות שראינו בקמפוסים בימים האחרונים בלתי מתקבלות על הדעת. אסור שבמדינת ישראל סטודנטים יפחדו להניף את דגלי המדינה בקמפוסים או בכל מקום אחר. זו המדינה שלנו ונניף אותו בגאווה. אני כמובן בעד חופש ביטוי וחופש אקדמי, אבל לא נאפשר הסתה ופגיעה במדינת ישראל וסמליה. חייבים להלחם בתופעות המסוכנות האלה עד חורמה, בכל מקום". השרה שאשא ביטון הודיעה כי פנתה ליועצת המשפטית של המועצה להשכלה גבוהה וביקשה ממנה לבחון סנקציות כלפי סטודנטים שישתתפו בפעולות הסתה ואלימות או שיפגעו בסמלי המדינה.
המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג): "מל"ג מגנה כל קריאה להסתה, לאלימות או לפעילות אחרת האסורה לפי כל דין ועל הגורמים הרלוונטיים לפעול כנגדה ולא לאפשר שימוש לרעה בערכי חופש הביטוי והדמוקרטיה באמצעות מתן במה להסתה לאלימות ולגזענות. ככל שתתקבל תלונה הנוגעת למוסד מסוים – היא תטופל".