בעוד בישראל מתווכחים במלוא המרץ אם מדיניות הממשלה בנושא האומיקרון נכונה, מתברר שבעולם הכריעו - ודי מהר. ייתכן שזהו המרחק הגיאוגרפי, אולי היעדר הצביעה האוטומטית של ההצלחה או אי ההצלחה על פי פוזיציה פוליטית של קואליציה ואופוזיציה - אבל השורה התחתונה והדי מרתקת היא שהקוביד בגרסתו המעודכנת, קרי וריאנט האומיקרון, מצליח להוביל לתמיכה משמעותית בישראל, משל היה סרטון של סגן השר עידן רול בטיקטוק בימים שלפני סערת המסיבה.
הודעה אחת שיצאה ביום רביעי האחרון מטעם לשכת ראש הממשלה אחת מתחילה לחשוף חלק מהפאזל המדיני שמורכב כאן בימים אלה בחסות הקורונה. בהודעה הרשמית נכתב כי "ראש הממשלה בנט וראש ממשלת בריטניה ג'ונסון שוחחו בטלפון על שורת נושאים משותפים בין המדינות, בדגש על סוגיית הגרעין האיראני וכן סוגיות אזוריות ברקע שיחות וינה", ומיד בהמשך, כבהערת אגב לא חשובה, צוין כי "עוד שוחחו השניים על ההתמודדות עם נגיף הקורונה במדינותיהם, בדגש על ניהול גל האומיקרון ומאמץ החיסונים ככלי מוביל לצליחתו".
ההודעה הלקונית הזו מספרת סיפור רחב יותר. עוד בראשית ימי המגפה, מנהיגים עברו לשוחח ביניהם בעיקר על קוביד. אבל אם לפני שנתיים דובר בעיקר בהקשר של סגרים והגבלות, מתחילת גל דלתא – ובטח כיום עם התפתחותו המרתונית של גל האומיקרון בישראל ובעולם – השיח השתנה: בדיקות, חיסונים, תרופות, בתי ספר וכלכלות, אלו המונחים המרכזיים שעולים בשיחות בין מרביתם, זולת מדינות שהפעילו מודל קיצוני ופחות מתאים למדינות מחוסנות, כדוגמת אוסטריה והולנד. לא סוד, לדוגמה, שבנט וג'ונסון מתכתבים באופן תדיר בוואטסאפ, עובדה שהייתה לה משמעות גדולה בשבועות האחרונים, כאשר חיכו בישראל לנתונים מבריטניה לגבי היחס בין המאומתים לבין החולים קשה, כלומר למידת האלימות של האומיקרון ביחס לדלתא.
גם במשרד החוץ מספרים שווריאנט אומיקרון שולט ומתבסס בכל השיחות הדיפלומטיות. "זה כלי עבודה אדיר למי שעוסק ביחסי חוץ, קודם כל במובן התדמיתי, אבל מעבר לכך – גם במובן המהותי, יש לישראל מה לתת, ולא בכדי שגרירים, דיפלומטים וראשי מדינות מבקשים את השיחה או הפגישה. יש לנו מה לתת, לחלוק ידע עם העולם, בראש ובראשונה עם הידידות שלנו, ולהציל חיים וכלכלות בכל העולם", מדווחים יותר ויותר שגרירים למטה המשרד.
אגב, ה"שוס" האמיתי הוא לא בהכרח על מה מדברים, אלא על מה לא מדברים. "כשדנים על קוביד במשך חצי שעה בשיחה, נשאר פחות זמן לדברים מעיקים אחרים", מסביר גורם מדיני בכיר, ורומז רמז עבה לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולניהול מו"מ שלא קיים (וגם לא יתקיים, אם מתחשבים בדברים שאמר שר החוץ יאיר לפיד לתא הכתבים המדיניים השבוע). במילים אחרות, האומיקרון לא רק מדביק בקצב מסחרר, הוא גם מעלים באותו קצב את כל הנושאים שפחות נוח לדבר עליהם. אלו כמובן לא יימוגו לחלוטין, אבל כן יש קונצנזוס כמעט מוחלט בעולם, גם בין המדינות הפחות ידידותיות לישראל, שנושאים קרדינליים כאלה פחות חשובים בשיאה של מגפה עולמית.
מכל מקום, התובנה הכי לא פרובינציאלית שכדאי להכיר היא שישראל מוצאת את עצמה במרוצת השנה האחרונה כמובילה עולמית בקבלת החלטות, שגם אם הן נתונות לוויכוח פנימי (ולפעמים בין-לאומי), אי אפשר לחלוק על כך שהן בוצעו לראשונה כאן אצלנו. זה כמובן חוזר עוד אחורה, לממשלת נתניהו, עם החתירה האובססיבית והמוצלחת להבאת החיסונים, כפי שהעיד מנכ"ל פייזר בעצמו, אלברט בורלא, בריאיון לחדשות 12. אבל זה ממשיך גם כעת, מיום כהונתה של הממשלה החדשה בראשות בנט. מספר ה"צמתים" שבהם ישראל, וראש הממשלה בפרט, היו "הראשונים לספר", הוא די גדול. תמיד הרי יש משהו: ההחלטה על הבוסטר השלישי, ההתחלה של האומיקרון והגילוי שלו בעולם, ההחלטה על הבוסטר הרביעי. זה לא נגמר. בכל החלטה כזאת – יש גם צדדים רבים שרוצים לשמוע, להבין, להסיק מסקנות לגבי המדינה שלהם.
גורם דיפלומטי ששוחח עם N12 מחזיר אותנו ללילה שלפני מסיבת העיתונאים (שנתפסה אז כמבוהלת) של ראש הממשלה, ביום שבו הכריז על "מצב חירום". מתברר שקו הטלפון בין ירושלים לבין בירות העולם לא הפסיק לעבוד. "כל מי שדיברנו איתו לא הבין בשלב הזה מה אנחנו רוצים וממה אנחנו מתריעים. אבל מומחי מערכת הבריאות התריעו פה שהווריאנט הזה אחר, ואנחנו שיתפנו את העולם במה שידענו, הרמנו את כל הדגלים האדומים", הוא מספר, ובעצם גם מדגיש שהשקיפות היא לא רק כלי הרתעתי מפני התפשטות המגפה, אלא גם כלי אינסטרומנטלי של ממש ליחסים מדיניים בתקופה שבה הקורונה עומדת בראש סדרי העדיפות של כל מדינה ומדינה.
במערכת הפוליטית מספרים שבנט משתף אותם בשיחות שיש לו עם מנהיגים באירופה וגם עם ראשי מדינות ערביות. על האחרונים הוא ממעט להכביר בפרטים, אבל לא חסרים פוליטיקאים, בעיקר הקרובים לראש הממשלה, שנחשפו לעובדה שבנט מסתמס על בסיס קבוע ולפעמים יומיומי עם ג'ונסון ומקרון, ולא רק איתם. ראש הממשלה ודאי פחות שיתף אותם בקשיים הקואליציוניים שלו, למשל בכך ששר האוצר שלו טען שהאומיקרון הוא בכלל שפעת ושאין מה לדאוג ממנו - ובכך חותר תחת כל מעטה הזהירות שהממשלה מנסה להנחיל לציבור. הוא גם לא שיתף במתח שיש לו עם שר הבריאות ניצן הורוביץ, ושלא תמיד הולך לו הכי קל גם עם שרים אחרים בממשלתו, ראה ערך שאשא-ביטון וברביבאי. אלו לא דקויות שיורדים אליהן עם מנהיגי עולם, מן הסתם, אבל העניין הוא הפער: בעוד פה בישראל יש תחושה פוליטית שהכול הולך קשה, ההחלטות משתנות בקצב מסחרר ולא תמיד בנט עצמו יודע להסביר ולתווך לשרים ולציבור מהי ההחלטה הנכונה, בעולם רואים את ההתנהלות הישראלית אחרת לגמרי, וזה כמעט מדהים לעמוד על הפער.
"כשזה מגיע לקורונה, זה נראה שישראל מובילה – והעולם עוקב אחריה", נכתב ב-CNN. "ישראל מצליחה להציע למדינות אחרות הצצה לעתיד המגפה במשך כבר כמעט שנה. ישראל הייתה בחוד החנית בפיתוח חיסונים למבוגרים ובני נוער, הייתה חלוצה של 'דרכון חיסונים' ובחודשים האחרונים עמדה בראש השימוש בזריקות דחף". ב-ABC NEWS הדגישו: "העלייה המהירה בהדבקות הרחיקה את מנהיגי ישראל מהפרוטוקול המוכר והברור של חיסונים, בדיקות, סגר ומערך קטיעת שרשראות הדבקה שאפיינו את תגובת הממשלה בשלב המוקדם של המגפה. החיסון המהיר של המדינה ובשלב מוקדם הפך את ישראל למובילה עולמית. ישראל משנה במהירות את הכללים והנהלים כדי להסתגל, כולל הקטנת הסגרים כדי למנוע מהכלכלה להיסגר. צפויים כל הזמן שינויים נוספים, וכך למשל הדרישה לבדיקות, עשויה לגרום לממשלה למקד אותן בקבוצות סיכון גבוה, כדוגמת אנשים מבוגרים".
וזה לא הסוף לשבחים: "ישראל הייתה פורצת דרך כשנתנה חיסון ראשון של פייזר לאזרחיה, הרבה יותר מהר ממדינות אחרות. היא גם הייתה אחת המדינות הראשונות שהחזירו את החברה למראית עין של נורמליות" נכתב ב-CNN בידיעה נוספת. "לאחר שירש את מקומו של בנימין נתניהו בחודש יוני האחרון, מר בנט היה בין מנהיגי העולם הראשונים שהתירו מתן מנה שלישית של החיסון בקיץ שעבר. מר בנט גם אפשר חיסון של ילדים צעירים מגיל חמש ומעלה, וערך 'משחק מלחמה' בחודש נובמבר האחרון שבו הממשלה בדקה תגובות אפשריות של המדינה לגרסה היפותטית של וירוס חדש. בניסיון להאט את התפשטות האומיקרון בישראל, מר בנט גם אכף לאחרונה דרישות כניסה מחמירות יותר על נוסעים נכנסים לישראל, ואסר על כניסת כל הזרים ללא פטור מיוחד", הוסיפו בידיעה.
אגב, "משחק המלחמה" שעליו נכתב שוב ושוב בעיתוני ובאתרי העולם הוא אותו "תרגיל אומגה" מפורסם, שדימה מצב שבו וריאנט עלום מאיים להיכנס לשטח המדינה ולהציב בסכנה את מבצע החיסונים, תוך שהוא מאיים להוביל לעלייה באשפוזי ילדים. שבוע וחצי אחרי שהתרגיל הזה התקיים, וישראל נכנסה למציאות של לימבו בינו לבין המציאות. בעוד שכאן אצלנו התחושה הייתה של בלבול, אולי אפילו של פאניקה, העולם הסתכל על כך בפליאה. "ישראל הקדימה את רוב העולם בנקיטת צעד שנחקר מעט כדי לנסות להגן על הפגיעים ביותר שלה מפני וריאנט האומיקרון המתפשט במהירות", נכתב בניו-יורק טיימס. הדר שפיגל הגרמני הגדיל להכתיר את ישראל כ"מדינה שנמצאת צעד אחד לפני העולם".
לא תמיד ההחלטות בהכרח יוצרת מודל מקרב אל מול המדינות האחרות. הדוגמה הטובה ביותר בהקשר הזה היא ההחלטה לסגור את השמיים לזרים, מה שהתקבל בתמיהה אצל רבות מידידות ישראל בעולם. גם הצביעה של טורקיה באדום היוותה אתגר, שכן היא התרחשה בסמיכות זמנים לשחרור בני הזוג אוקנין במחווה של הנשיא ארדואן, ועוד לפני שעשרות מדינות הצטרפו לרשימה והקלו על ההחלטה הישראלית ביחס לטורקים. במסדרונות משרד החוץ עלתה המחשבה לתת לטורקיה להכריז על ישראל כאדומה, ורק אז להודיע לטורקים שהם אדומים גם - אבל מאוד מהר התברר שהטורקים לא יסגרו את השמיים שלהם גם במחיר חדירה מאסיבית של וריאנט ממדינות שבהן הוא התפשט. "עדכנו את כל המדינות לפני, וכך חסכנו מבוכה ותקריות בין-לאומיות", מסבירים בירושלים, אבל זה דרש לא פעם לוליינות דיפלומטית.
וזה לא הקושי היחידי. נדמה שהעולם עוד לא לגמרי מבין את ההחלטה הישראלית ללכת לחיסון רביעי, בטח אחרי שלחלק מהאתרים הבין-לאומיים נגנבה ה"שמועה" שבין חברי הצוות שקיבלו את ההחלטה אפשר למנות וטרינרים, יועצי תקשורת וקב"ט (מילא לשמור עלינו, אבל אם אפשר בלי זכות הצבעה זה לא יזיק). בוושינגטון פוסט אמנם נכתב ש"הבוסטר הביא לקריסת גל הדלתא בישראל, וסביר להניח שמנה רביעית תעשה את אותו הדבר לאומיקרון", אבל באתרים אחרים נשמעת מידה רבה של סקפטיות. "ההחלטה הזו התקבלה במטרה למנוע מקרים חמורים של קורונה לאור וריאנט האומיקרון המתפשט במהירות, אבל זה קורה עוד לפני שהתקבלו נתונים ממחקר שבדק את ההשפעה של מנה רביעית ב-150 עובדים במרכז הרפואי שיבא תל השומר בבית החולים בישראל", נטען בבלומברג.
אגב, זאת בדיוק הסיבה שבגינה צרפת החליטה שלא לקבל לפי שעה החלטה על בוסטר רביעי. "נקבל את ההחלטה בפברואר או במרץ אחרי שנאסוף נתונים ספציפיים, אמר ראש תכנית הבריאות הצרפתית אליין פישר", ל-BFM TV. בכתב העת Fast Company הגדילו וכתבו כך: "האם ממשלת ישראל צודקת או מפגינה זהירות יתר? אם אתה מחוסן לחלוטין ומקבל חיזוק – האם יש צורך בחיזוק נוסף? עבור רוב האנשים, כנראה שלא. המרדף האין-סופי אחר בוסטרים במטרה להגדיל נוגדנים ולהגביר את ההגנה היחסית השולית היא בזבוז משאבים".
גורמים במשרד הבריאות איתם שוחחנו מבטיחים כי "העולם יכיר בחשיבות הבוסטר הרביעי, כפי שהוא הכיר בחשיבות הבוסטר השלישי". גם בנט סבור כך, ובשיחות סגורות הוא מדבר על מודל ה"מגדלור" שישראל בונה בימים אלה אל מול מדינות העולם. וזה אולי תמצית העניין: ישראל של היום, חרף המלחמות הפנימיות בתוכה ברמה הפוליטית הפנימית, מצליחה לעורר עניין העולמי סביב הקורונה. אם היא תעבור מן העולם בקרוב, או שמא תישאר פה עוד כמה שנים טובות, נדמה שהשאלה הזו היא לא רק בריאותית, כלכלית או בעלת השלכות פדגוגיות ונפשיות גרידא – יש לה גם תמורות מדיניות ובין-לאומיות משמעותיות.
