שעת לילה מאוחרת בבסיס חיל האוויר ברמת דוד. הטייסים יושבים בתאי הטייס ממתינים לאור ירוק להמריא. שמיניית מטוסי קרב מסוג F-16. עיני הטייסים עוברות בפעם האחרונה על הנתונים, נתיבי החדירה, נקודות הציון במערכת הניווט, מפסקי החימוש והטמפרטורה של המנועים. כל טעות יכולה לעלות בחיי אדם, כל שנייה של חוסר התמצאות תשנה את תוצאות התקיפה.
האור הירוק ניתן, בזה אחר זה ממריאים המטוסים, כבדים מדלק וחימוש, ונעלמים בחושך. טיסה נמוכה, חוצים את רמת הגולן, חומקים ממערכות המכ"ם הסוריות הרבות שפרוסות במרחב. לסוריה יש את אחד ממערכי הנ"מ הצפופים בעולם.
עכשיו הם מושכים בבת אחת ונוסקים לגובה רב, מתהפכים וצוללים אל המטרות, זה הרגע הרגיש ביותר. הם נחשפים לסוללות הנ"מ הסוריות, צריכים לזהות את המטרות ולשחרר את הפצצות במדויק. שניות בודדות והם שוב נעלמים בחושך. יורדים נמוך וחוזרים לנחיתה בבסיס. שעה וחצי והם כבר במועדון הטייסת, בתחקור של "אחרי", עוברים על סרטי ההפצצה ובודקים את איכות הפגיעות.
כך זה קורה בכל שבוע כבר חמש שנים. במהלך העשור האחרון תקפה ישראל בסוריה, אבל בחמש השנים האחרונות זו מערכה שלמה שלא הולכת להסתיים, ויש לה שם – מב"ם. מב"ם - המערכה בין המערכות - היא המערכה שמנהלת ישראל נגד אירן, סוריה, חיזבאללה וחמאס, הכוללת מכלול פעולות חשאיות ובהן סיכולים ממוקדים, תקיפות אוויריות, לוחמת סייבר ופעולות של יחידות מיוחדות.
100 אלף לוחמים שיעים על הגבול
התקיפה השבוע בסוריה, שלוותה באזעקות ושיגור טיל סורי שהתפוצץ בשמי ישראל, היא דוגמה לחלק מהשינוי שמתחולל. האירנים מנסים להכניס לסוריה מערכות הגנה אוויריות מתוצרתם. הם רוצים להיות שותפים למערך ההגנה האווירי הסורי ולאיים על חופש הפעולה הישראלי, ובמילה אחרת לצופף עוד יותר את מערך ההגנה האווירי הסורי, שהוא אחד הצפופים בעולם.
האירנים מאוד מוטרדים מכך שישראל עושה ככל העולה על רוחה ופוגעת להם ביכולת להתבסס. בכל פעם שבישראל מזהים שמנסים להכניס מערכות כאלה או את הרכיבים שלהן - כמו מכ"ם או משגרים - תוקפים במטרה לסכל את התוכנית הזו.
בריאיון שנתן לבן כספית ב"מעריב" בסוף החודש שעבר סיפר הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט איך נולדה המב"ם. לדבריו הרעיון נבט בסביבות 2009-2008 כשגבי אשכנזי היה הרמטכ"ל. "אני הייתי מפקד פיקוד הצפון וביקשתי מהרמטכ"ל לבוא כדי להציג לו את הרעיון", סיפר איזנקוט. הרעיון שהציג בזמנו היה מערכה משולבת של פעולות רצופות נגד היריב, רעיון שהתקבל על ידי אשכנזי ומאוחר יותר הפך בימיו של איזנקוט כרמטכ"ל למב"ם, כפי שהוא פועל היום.
"במהלך 2017 אנחנו מגיעים לקבינט", סיפר איזנקוט לכספית, "עושים הצגה של הזירה והמצב ומסבירים לשרים שקאסם סולימאני החליט להציב בסוריה 100 אלף לוחמים שיעים, על הגדר שלנו, ושהאירנים בדרך להשתלט על סוריה. בסוף הצגת הנתונים אני אומר לקבינט שאני ממליץ לצאת למערכה נגד כוחות קודס ולקרוא לה מב"ם".
100 אלף הלוחמים השיעים שאותם חזה סולימאני לא הגיעו בסופו של דבר לגבול עם ישראל, וזה לא קרה רק בגלל ההחלטה של צה"ל לפעול באופן רחב בסוריה.
סוריה קמה לתחייה
סוריה עוברת שינוי של ממש בשנה האחרונה, היא קמה לתחייה. אסד בסיוע אירן ורוסיה כבר שולט ביותר מ-60% משטח סוריה, למעט מובלעת כורדית ומובלעת טורקית בצפון המדינה, שכבר לא יחזרו לשליטת סוריה. אסד השלים עם זה ומתחיל לנסות ולשקם את המרחב שברשותו. גם באזורים שבהם הוא יציב, אין לו יכולת כלכלית או צבאית לעמוד על רגליו לבדו. יש לו חוב לאירנים, אך הרצון לעצמאות גובר.
בסוריה מתקיימת סימביוזה מוזרה, מצד אחד הרוסים עבדו יחד עם האירנים לייצב את משטר אסד במלחמתו בדאעש ובמורדים, מצד שני הרוסים חשים שאירן מפריעה להם כעת והם דורשים מאסד לדחוק החוצה מסוריה את אירן ואת חיזבאללה. רוסיה רוצה בלעדיות ושקט, שליטה בנמלי הים ובשדות תעופה וגישה למחצבים, או במילים אחרות השפעה אזורית ודרך לעשות כסף.
ישראל ממשיכה לפעול בסוריה. גם הפטרול המתוקשר של מטוסי הקרב הרוסים, שעבר בשמי הגולן הסורי לפני שבועיים, לא באמת משנה את המציאות. חיל האוויר הישראלי נהנה מחופש פעולה מלא ברחבי המזרח התיכון בכלל ובשמי סוריה בפרט.
מערכת משומנת ויעילה של מנגנון אי-הסלמה פועלת בין מוסקווה לקריה בתל אביב. קשר טלפוני יום-יומי שמונע חיכוך מיותר ומאפשר את המשך פעילות חיל האוויר במרחב.
גם אסד לא רוצה את אירן בסוריה, הם שיעים והוא עלאווי. הם מחרחרים מדון, מנסים להשפיע על האוכלוסייה המקומית ומקימים מליציה שיעית של כ-20 אלף לוחמים. הבעיה היא שהוא אינו מסוגל לגרש אותם, אלא רק לצמצם את נוכחותם. רוסיה נותנת לישראל לפעול, ומצד שני - קצינים רוסים מסייעים לצבא סוריה להגן על מדינתם באמצעות סוללות נ"מ שמספקת מוסקווה לסוריה.
מבצע "בית הקלפים" - נקודת מפנה
ישראל קבעה לעצמה כללים מרכזיים במערכה שהיא מנהלת בין המלחמות – המב"ם: מניעת התבססות אירן בסוריה, בלימת העברת אמל"ח מתקדם לחיזבאללה ולמליציות השיעיות בסוריה ובלימת בניית כוח חיזבאללה בחסות צבא סוריה בגולן. ויש גם מהלך חדש, מב"ם בעזה.
אחת מנקודות המפנה הגיעה במאי 2018, במבצע "בית הקלפים". בלילה אחד - בסדרת מטסים שהחלה סביב חצות והסתיימה עמוק באשמורת השלישית - תקפו עשרות מטוסי קרב יותר מ-50 יעדים ברחבי סוריה.
ישראל המתינה למעשה למימוש האיום האירני לנקום על תקיפות ישראליות קודמות, שגבו את חייהם של עשרות קצינים אירנים והחריבו נכסים צבאיים שמשמרות המהפכה פיתחו בסוריה. זאת הייתה פעולה ראשונה גדולה של ממש, לא רק נגד הברחות נשק, אלא נגד התבססות אירן בסוריה. הושמדו חמ"לי פיקוד ושליטה, מתקנים לאיסוף מודיעין, מאגרי טילי קרקע-קרקע מתקדמים, מערכות נ"מ ועוד. ארסנל נשק עצום שנפרס כמעט בכל סוריה, חלקו צמוד למתקנים צבאיים רוסיים. כל טעות ניווט או שגיאה של כמה מטרים בנקודה שבה אמורה ליפול פצצה של טונה, יכולות היו להבעיר את המזרח התיכון.
המטרות שהותקפו ב"מבצע בית הקלפים":
לשכנע את המארח שלא כדאי לו לארח
ישראל טבעה מושג חדש: המארח (הסורי) משלם מחיר כואב על המשך שהותו של האורח (אירן וחיזבאללה). המטרה: לשכנע את המארח שלא כדאי לו לארח. יש כאן מאמץ להפעלת לחץ על אסד, שצבאו סופג פגיעות קשות מחיל האוויר הישראלי. סוללות הנ"מ של אסד יורות על מטוסי חיל האוויר, וכמעט 30 סוללות נ"מ חדישות מסוג SA-17 ו- SA-22 הושמדו בשנתיים האחרונות.
- דיווחים בסוריה: ישראל תקפה אווירית באזור דמשק
- התקיפה החריגה בסוריה: מדוע התרחשה באמצע היום?
- דיווח בסוריה: ישראל תקפה יעדים בפאתי דמשק
- סוריה: 2 אזרחים נהרגו בתקיפה ישראלית בחומס, נזק רב נגרם
נוסף על כך, תקיפות חוזרות ונשנות על מחסני נשק, מפעלים לדיוק רקטות ומתקנים לפיתוח אמל"ח, גם לא קונוונציונלי כמו מתחם "סארס" ליד חומס שבו ניסה אסד לחזור ולפתח גז עצבים. במקביל נעשות גם פעילות דיפלומטית ישראלית אל מול העולם וגם פעולות השפעה וסייבר חשאיות. כל אלה מביאות לצמצום הנוכחות האירנית בסוריה ולצמצום העברות הנשק. מנוכחות של אלפי אירנים ירד המספר למאות בודדות, ובתקופה האחרונה מסמנים בצה"ל שיפור במניעת ההברחות כש-70% מנתיבי העברת הנשק, כך על פי ההערכה, נסגרו בים באוויר וביבשה.
האם ישראל מתקרבת לרגע שבו אירן תעזוב את סוריה? לא בשנה הקרובה, אם בכלל, אבל יש הצלחות למערכה הארוכה הזו, שמתחוללת מדי לילה ברחבי המזרח התיכון כולו. אם מדברים במספרים, אז רק בשנה האחרונה ביצע חיל האוויר עשרות תקיפות, לא רק בסוריה (תקיפה בכל שבוע בממוצע), חיל הים ביצע מבצעים ימיים בים האדום ובים תיכון, ויש גם מאות פצצות שהטילו המטוסים בכל שנה, ויותר מאלף טילי נ"מ סוריים שנורו לעבר המטוסים הישראליים. רק מטוס קרב אחד מסוג 16-F הופל לפני 4 שנים והצוות נטש אותו בשטח ישראל, בשלום.
איסוף מודיעיני סזיפי ומדויק
בסוריה תוקפים מערכות הגנה אווירית אירניות ומערכות דיוק שמרכיבים על טילים ורקטות. שיטות הפעולה משתנות כל הזמן, גם של המבריחים האירנים, אנשי משמרות המהפכה, וגם של התוקפים, כלומר של צה"ל. זהו עיסוק מרכזי של הצבא – יחד עם המוסד – איסוף מודיעיני סיזיפי ומדויק, למידה של שיטות ההברחה היצירתיות וההחלטה אם, היכן ומתי לפגוע במשלוח הנשק. על פגיעה כזו להשיג את מטרתה, אך לא לסבך את ישראל בהידרדרות למלחמה בצפון. במקביל, כוס התסכול והכעס, של אירן ושל אסד, הולכת ומתמלאת. הם כבר ניסו לנקום על הפעולות הישראליות, וינסו עוד בעתיד.
- הנזק בנמל לטקייה מהתקיפה המיוחסת לישראל
- סוריה: "ישראל תקפה בנמל בלטקייה – שרפה פרצה במקום"
- זו לא טעות: חיל האוויר העלה הילוך בתקיפות בסוריה
שיטות ההעברה של האמל"ח מגוונות. הן מתנהלות על פי סוגי האמל"ח, לפי אזורים גיאוגרפיים ובאמצעים שונים. מול אלה פועלת ישראל באופנים שונים. כל נתיב מצריך שיטות איסוף מודיעיניות אחרות, וגזרות הפעולה מכתיבות את שיטות פגיעה ותקיפה אחרות, בים באוויר וביבשה. גם סוג האמל"ח שעובר עכשיו השתנה. מדובר בעיקר במערכות הגנה אווירית מתוצרת אירן וחלקים, "קיטים", שנועדו לשפר את דיוק הטילים. המשלוחים קטנים יותר עכשיו, נכנסים למכולות וזה מצריך מודיעין מדויק מאוד, ויכולת תקיפה כירורגית, כמו התקיפות שמיוחסות לישראל בנמל לטקייה בסוריה בחודש שעבר. תקיפה של מתחם אזרחי כזה היא ייחודית, אבל כעת, עם מידע מדויק ויכולת תקיפה מדויקת, ונוכח התעוזה האירנית, גם נמל לטקייה אינו משמש יותר עיר מקלט למשלוחים.
ישראל אינה קרובה למיצוי המב"ם
המערכה היא מול הקשר האסטרטגי, אז תיבחר הזרוע והיחידה שיבצעו את התקיפה. מול חיזבאללה בגולן יכולים לפעול כוחות מיוחדים וטילי קרקע-קרקע מדויקים של חיל הים או חיל האוויר. ישראל החליטה למנוע בכל דרך את מעבר הנשק המתקדם מאירן למזרח התיכון ולכן היא פועלת גם באזורים, ימיים או יבשתיים, הרחוקים מאות רבות של ק"מ, ואף יותר מכך, מגבולות המדינה. בשיטות יצירתיות שפותחו במיוחד, מטרות הפעולות הן לא רק תקיפה, אלא גם יצירת השפעה. תקיפה בנמל לטקייה בסוריה מביאה את הצד השני לבחון אם נכון לו להמשיך ולנסות ולפעול בדרך הים או שכדאי לו להחליף שיטה, וזה סוגר את הנתיבים לזמן מסוים ולפעמים לזמן רב מאוד, לעיתים לתמיד.
לא כל מבצע יוצא לפועל. לפעמים, למרות המידע המדויק, הסיכון גבוה כל כך שהמבצע לא מצדיק את הסיכון, אם בחיי אדם ואם בסיכוי לפריצת מערכה (פגיעה בחיילים אירנים או סורים), וקרה שמבצעים בוטלו או נדחו למועד אחר.
האם ישראל מתקרבת למיצוי המב"ם? בצה"ל חושבים שלא, שהפעילות דינמית וגמישה ולכן עדיין אפקטיבית. לפני כל פעולה מתקיימים דיונים איך ומתי נכון לתקוף, וההחלטה היא אחת: ישראל לא תאפשר התבססות אירנית בסוריה. הסיכון בסוריה הוא גם של אירן, לא רק של ישראל. אם יגיבו, ישראל תפעל בעוצמה רבה מאוד.
וישראל מרחיבה את המב"ם - מגיעה רחוק יותר - על פי פרסומים זרים גם למפרץ הפרסי, לתימן ולמערב עירק, וגם קרוב, לעזה. הרעיון שעומד מאחורי ההחלטה הוא לפגוע ביכולות היריב בצורה ממשית ומתחת לרף המלחמה. להרחיק את המלחמה הבאה, ושאם תקרה - שליריב יהיו פחות יכולות ושהיכולות שכן יהיו לו, יהיו איכותיות פחות.
לכן כשבחודש שעבר נורו רקטות מעזה ונפלו מול חוף בת ים, לא הותקפו "דיונות חול", אלא שני מפעלים לייצור רקטות מתחת לאדמה - נכס יקר ואיכותי שחמאס בנה בעמל רב - והושמדו כליל. אין לו הרבה כאלה, וכל פגיעה כזאת מצריכה שיקום ארוך. וגם עכשיו מול האיומים וההצלחות, בישראל משוכנעים שנכון לעת הזו צריך להמשיך במב"ם, הוא עדיין אפקטיבי מאוד.
המב"ם מתרחב והופך מורכב יותר ויותר, זו מלחמת מוחות בין ישראל לאירנים – למידה הדדית. כל צד מנסה להשתפר. האירנים מנסים להבין כיצד עובד המודיעין הישראלי, כיצד תוקפים חיל האוויר, חיל הים או הכוחות המיוחדים את משלוחי הנשק ומנסה להטעות, לבלבל ולמצוא דרכי הברחה חדשות ויצירתיות. בינתיים זו הצלחה, אך אין תעודת ביטוח ואסור להתאהב בה.