"מעטים האנשים שיכולים להגיד בגיל 21 שהם הגשימו חלום" - כך אומרות אופיר דיין, יאנה קרמרנקו, יוליאנה טלגין, נטלי רייץ וקארין וקסמן. השמות הללו אולי לא אומרים יותר מדי לקורא הממוצע, אבל אלה השמות שהרכיבו את נבחרת ההתעמלות האומנותית של ישראל לאולימפיאדת טוקיו האחרונה, נבחרת שהביאה הרבה כבוד וסיימה במקום ה-6 בגמר. ולא, אל תבלבלו אותן עם לינוי אשרם, או כמו שהן מספרות: "אנחנו מגיעות למקומות, אומרים לנו 'היי את זו מההתעמלות... נו איך קוראים לך... אה כן, לינוי אשרם".
את הקשיים שקדמו לאולימפיאדת טוקיו כולנו מכירים. הכנה של שנים, דחייה חודשים ספורים לפני שהאירוע אמור היה לצאת לדרך, חוסר הוודאות אם האירוע בכלל התקיים ואז התאריך החדש וההכנה המחודשת. עבור חלק מבנות הנבחרת, שהודרכו על ידי אירה ויגדורצ'יק ובתה רחלי, הדחייה דווקא הייתה מבורכת.
"אותי אישית האולימפיאדה ממש הצילה", מספרת קארין בריאיון הראשון שעורכות הבנות יחד מאז החזרה מטוקיו. "הייתה לי פציעה בגב והדחייה גרמה לזה שאני אוכל לטפל בעצמי ולהגיע בריאה למעמד". יאנה מוסיפה: "כן. האמת שברגע שאמרו שדוחים אז לי אישית קצת ירדה אבן מהלב. היה לי חשש ולחץ מהאולימפיאדה ומהמעמד".
אבל נטלי מוסיפה זווית נוספת: "כשהודיעו על הדחייה, אני בכלל פרשתי לחצי שנה. נשברתי נפשית ופיזית. זה ריסק אותי". ויוליאנה מדגישה: "היינו צריכות להתאמן בלי לדעת מה המטרה וזה היה קשה מאוד. היינו ממשיכות להתאמן למרות שאנחנו לא יודעות אם בכלל תהיה אולימפיאדה. זה מצב הזוי".
אופיר: "זה קרה לה כי המשטר הקפדני המשיך. המשכנו להתאמן. המשכנו לחיות יחד ב'בועה' – אבל בלי מטרה. בלי תחרויות. בלי רגעי שיא. זה היה מאוד קשה".
קארין: "אירה הגדירה את זה שאנחנו נהיה בפגרה פעילה – אבל היינו רק בפעילה!".
"ירדה אבן מהלב" - יאנה קרמרנקו:
View this post on Instagram
"לא היה לי עוד מה לתת"
לבסוף, שנה בדיוק אחרי התאריך המקורי, האולימפיאדה אכן הגיעה והתקיימה. הבנות שיחזרו את הישג השיא של נבחרת ההתעמלות עם המקום השישי, אחרי שהעפילו לגמר מהמקום הרביעי המכובד מאוד.
אופיר: "מיד אחרי האולימפיאדה ההרגשה הראשונה הייתה אכזבה. אני חושבת שכולנו ציפינו ורצינו לעשות שיא חדש בהתעמלות הישראלית הקבוצתית ולעבור את המקום ה-6. מצד שני, הרגשתי וידעתי שנתתי את המקסימום שלי. לא היה לי עוד מה לתת יותר ממה שנתתי. מהבחינה הזו אני שמחה".
קארין: "אחרי שעלינו לגמר מהמקום הרביעי הייתה אווירה של 'וואו, אנחנו כל כך טובות' ואנחנו יכולות לעשות משהו מיוחד, ואז ביום השני הייתה נפילה בניקוד".
יאנה: "על התרגילים אנחנו וכל שאר הנבחרות עובדות במשך שנה שלמה. כמובן שעם הזמן יש אלמנטים מסוימים שמשתנים, אבל לרוב זה פחות או יותר אותו תרגיל. כך שההבדל בניקוד מגיע מדברים שמתרחשים מאחורה, דברים שהקהל לא תמיד רואה".
הייתה לכן בדמיון מחשבה על פודיום, מדליה?
כולן עונות חד משמעית: "כן".
נטלי: "זה מה שהכי רצינו. חשבנו שאם בסוף של האולימפיאדה נקבל מדליה, אז כל האימונים וכל מה שהשקענו יהיה שווה את זה".
קארין: "נכון. הרגשנו שאם נחזור עם מדליה אז כל האימונים השתלמו. לפני האולימפיאדה כמעט מכל תחרות חזרנו עם מדליה. לפעמים גם של המקום הראשון. הייתה לנו את התחושה שיש לנו סיכוי לעשות משהו מדהים בטוקיו".
אופיר: "באליפות אירופה של לפני האולימפיאדה סיימנו במקום הראשון בתרגיל חישוקים ואלות וממש באנו עם הרגשה שאנחנו יכולות לעשות את זה. לגמרי הגענו לשם כדי להתחרות על מדליה. חד משמעית. לא נסענו לשם כדי להגיד עלינו לגמר וזהו".
נטלי: "למרות כל זה, אנחנו ממש לא יכולות להגיד שאנחנו מאוכזבות. נתנו הכול. הגענו למעמד הכי גבוה שאפשר ועשינו את זה יחד".
הספיקה להגיע בריאה לאולימפיאדה בגלל הדחייה - קארין וקסמן:
View this post on Instagram
"אירה שילמה מהכיס שלה, לא הודו לה מספיק"
לטוקיו נסעה הנבחרת כשהיא יודעת שהמאמנת אירה ויגדורצ'יק מסיימת את תפקידה מיד עם סיום התרגיל האחרון ביפן. כחודש לפני האירוע התפרסמו בישראל ובעולם הקלטות של ויגדורצ'יק שבהן ניסתה לכאורה לפגוע בסיכויים של לינוי אשרם לזכות במדליית הזהב. הכעס על המאמנת היה גדול, אך כמו לכל דבר בחיים – גם כאן יש צד נוסף של הסיפור שפחות נשמע.
העובדה שהיא לא ממשיכה בנבחרת וההקלטות השפיעו על אירה באולימפיאדה?
אופיר: "אירה מאוד מקצועית בדברים האלה. היא לא הייתה נותנת לעובדה שהיא הגיעה לאולימפיאדה כשהיא יודעת שהיא כבר סיימה את דרכה בנבחרת ישראל להשפיע עליה. היא בטח ובטח לא הראתה לנו בזמן התחרות שעובר עליה משהו. אני מתארת לעצמי שזה ברור שזה היה לה קשה לדעת שזו הפעם האחרונה שהיא תהיה שם כשהיא מייצגת את ישראל".
יוליאנה: "היא מאוד מאוד חיזקה אותנו. נתנה לנו אווירה טובה. אני אישית כן הרגשתי את התחושה הזו של סיום תקופה, אבל עם זאת הרגשתי יותר מחויבות לעשות את ההכי טוב – גם בשבילנו, אבל בעיקר בשבילה".
וממש לאחרונה נודע שהיא עוברת לאמן את נבחרת רוסיה, אחת הנבחרות החזקות בעולם ויריבה ישירה של ישראל בתחום. איך הרגשתן עם זה?
קארין: "איחלנו לה בהצלחה. אני חושבת שיעריכו אותה הרבה יותר ברוסיה. היא נלחמה בשבילנו הרבה מאוד. שם המעמד של מאמן וספורטאי הרבה יותר טוב, אז יהיה לה יותר קל".
אם היא הייתה מקבלת את אותה הצעה שהיא קיבלה מרוסיה, בישראל – לדעתכם היא הייתה נשארת?
קארין: "אני לא חושבת שזה היה עניין של כסף. אני יודעת כמה זה שבר לה את הלב לעזוב את נבחרת ישראל. תמיד בתחרויות היא הייתה עומדת בצד עם דגל. הלב שלה פשוט נשבר. אבל אני חושבת שהיא עשתה את ההחלטה הנכונה כשהיא הלכה לנבחרת רוסיה".
לאחר האולימפיאדה נטען כי על אחד הערעורים היא שילמה מכספה האישי, זה נכון?
יאנה: "אני לא יודעת לגבי הדבר הספציפי הזה, אבל אני יודעת בוודאות שעל הרבה דברים שהיא לא הייתה אמורה היא שילמה מהכסף שלה. כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה להגיד לה תודה".
אופיר: "לפי ההרגשה שלנו לא הודו לה פה מספיק. היא בטופ של המאמנות בעולם".
"חשבנו שלא נרצה לראות אחת את השנייה"
מיד לאחר סיום התחרות בטוקיו התראיינתן ואופיר סיפקה את אחד המשפטים המפורסמים שכולם זוכרים "עכשיו אנחנו רוצות לאכול". זו הייתה ההרגשה שלכן בסוף? זה מה שרציתן לעשות?
אופיר (צוחקת): "המשפט עצמו היה הרבה יותר ארוך מזה, אבל אנשים לקחו רק את החלק הזה של האוכל. הכוונה הייתה להדגיש את זה שאחרי כל מה שעשינו ונתנו אנחנו צריכות חופש".
קארין: "לקחנו חופש. טסנו ליוון, הכרנו אנשים. אבל אפילו נסענו לאילת יחד, למרות שחשבנו שאחרי האולימפיאדה לא נרצה לראות יותר אחת את השנייה".
יוליאנה: "הכי חשוב זה שהכרנו אנשים. למרות שבסופו של דבר כל הזמן חזרנו להיות יחד ועשינו דברים כולנו יחד".
יאנה: "הייתי בטוחה שאחרי האולימפיאדה לא נרצה לראות אחת את השנייה ונרצה להתרחק ולהיפרד – אבל לא. כל יום היינו יחד. היו גם הרבה כנסים של פוסט אולימפיאדה ונהנינו מאוד ביחד".
מלטרוף את העולם - לחזרות בפסטיגל
ואז, בתוך החופש, הגיע הפסטיגל. איך ההצעה בכלל הגיעה אליכן?
אופיר: "חנוך רוזן מכיר את רחלי ויגדורצ'יק כבר הרבה שנים ואחרי האולימפיאדה הוא הציע לה את זה. היא שאלה אותנו ואמרנו 'וואלה, יהיה מגניב לנסות' – וזו הייתה חוויה מעניינת ושונה. היה מאוד מאוד כיף. זה מצחיק אבל למרות מספר ההופעות הגבוה – זה היה הרבה יותר קל ממה שאנחנו רגילות בהתעמלות. אין מאמן שכועס עליך אם עשית משהו לא נכון".
קארין: "הפסטיגל היה פשוט לעשות מה שאנחנו אוהבות אבל בלי המשטר והקפדנות שהתרגלנו כמתעמלות אולימפיות. זה היה ממש ממש כיף".
ואיך הסתדרתן עם 4-3 הופעות ביום? הרי אתן רגילות לבוא, לתת את השואו האחד שלכן ולסיים.
אופיר: "קודם כל, זה היה מאוד מאוד כיף להופיע 4-3 פעמים ביום. דבר שני, אומנם בתחרויות עושים הופעה אחת ומסיימים, אבל לפני זה היינו עושות גם אימונים של 4-3 שעות ואחרי התחרות נשארות ועובדות על ההערות של השופטות".
יוליאנה: "כמתעמלות אולימפיות היינו עושות לא מעט אימונים של 12 שעות, אז הפסטיגל הייתה הקלה. בשיחה הראשונה חנוך אמר לנו 'תקשיבו זה יהיה אינטנסיבי' – אמרנו לו 'בסדר'. אנחנו מכירות אינטנסיביות הרבה יותר גבוהה".
בשבילה הפסטיגל היה "הקלה" - יוליאנה טלגין:
View this post on Instagram
ועם מי הכי התחברתן בפסטיגל?
אופיר: "אני מאוד התחברתי עם ישראל קטורזה. אחרי שהוא הודיע שהוא חולה בקורונה כולם אמרו לי שבטח אני הבאה בתור. כולם התרחקו ממני".
קארין: "אני אישית מאוד חששתי בהתחלה מאיך כולם יתייחסו אלינו ואיך תהיה האווירה, אבל בסופו של דבר כולם היו נחמדים והיה ממש ממש כיף".
הקרב המשפטי והווידוי: "שילמנו על האוכל שלנו"
אתן מדברות על אימונים של 12 שעות. לדעתכן תוגמלתן מספיק ביחס להשקעה שלכן?
אופיר: "אין בארץ הערכה לספורט אולימפי כמעט. רק אחרי שמביאים מדליה ומראים הצלחות נותנים לך משהו. אי אפשר לגדל ככה ספורטאים צעירים. זו לא הדרך. לפני האולימפיאדה כשהיינו בדירה בבועה היינו צריכות לשלם על האוכל שלנו. תרמו לנו מיטות וספות. זה לא הגיוני".
על ההישגים הגדולים שלהן כמתעמלות אולימפיות ועל הניסיון שלהן להתחיל את החיים החדשים שאחרי, מעיב קרב לא צפוי מול איגוד ההתעמלות – האיגוד שתחתיו הן הגיעו להישגים הגדולים בקריירה. מיד לאחר האולימפיאדה נתבעה איילת לויט, אימה של אופיר דיין, בתביעת דיבה על ידי האיגוד בסכום של 850 אלף שקלים. התהליך עדיין בעיצומו.
"אנחנו עדיין חושבות עדיין מה לעשות עם זה ומתלבטות אם להיכנס לזה שוב", מספרת אופיר. "הספורט הזה שעסקנו בו כל החיים הוא יפה וטוב, אבל מאחורי הקלעים יש המון דברים שאנחנו לא בטוחות שאנחנו רוצות להתעסק איתם שוב. בשבועות הקרובים נחליט מה לעשות".
למה תובעים דווקא את אימא של אופיר?
קארין: "מישהו היה צריך להיות בצד שלנו. היא לא הייתה חייבת אבל היא לקחה על עצמה את תפקיד מנהלת הקבוצה בעצם. היא חיפשה לנו ספונסרים, קנתה לנו בגדים, הרימה הפקות, אפילו צבעה את הדירה בחולון בה גרנו יחד בזמן הקורונה. זה ממש לא תפקיד של אימא".
אופיר: "הענף שלנו לא מדיד, אז יש המון פוליטיקה. כשהשיפוט מאוד סובייקטיבי – יש הרבה אנשים שרוצים להשפיע על השופטות. אנחנו מכירות את זה, אבל בסופו של דבר יש אנשים שנפגעים מזה".
קארין: "למשל ההקלטות של אירה נגד לינוי אשרם שפורסמו חודש לפני האולימפיאדה – למה? לאיזו מטרה הן פורסמו? בסופו של דבר התברר גם שאלו הקלטות ישנות ולא רלוונטיות, אבל למה לפרסם אותן בכזה תזמון?".
אופיר: "ההרגשה הייתה שמנסים לפגוע באירה כדי שאנחנו לא נצליח. אבל איזה איגוד לא ירצה שנבחרת שלו לא תצליח?".
האיגוד רצה יותר שלינוי תצליח?
קארין: "אף אחד לא ממעיט בערך של לינוי. היא תותחית והגיע לה לזכות במדליית זהב. פשוט הייתה הרגשה שיכול להיות שההשקעה בלינוי הגיעה על חשבוננו".
אחרי האולימפיאדה פנו אליכן כדי שתמשיכו?
אופיר: "כן, אבל אמרנו שמספיק. היה לנו ברור כבר לפני האולימפיאדה שאחריה אנחנו פורשות".
לחמש הבנות הללו, שנמצאות כולן בין גיל 19 ל-21, יש את ההזדמנות להתחיל קריירה שנייה כבר בגיל המוקדם הזה. אופיר הגדירה זאת כ"מעטים האנשים שיכולים להגיד בגיל 21 שהם הגשימו חלום", אבל לכל אחת מהן עדיין יש חלומות ושאיפות לעתיד.
נטלי: "אני רוצה לעסוק בתחום האומנות. אני מאוד אוהבת לצייר. אני רוצה לעשות קורס מקעקעים".
אופיר: "אני מאוד אוהבת מחשבים אז חשבתי ללמוד את זה. עוד לפני הפרישה חשבתי גם לעשות קורס שיפוט וללכת ולסדר שם כמה דברים. קודם כל אני רוצה לעשות טיול בדרום אמריקה".
יאנה: "סביר להניח שאני ארצה להישאר בתחום כמאמנת. אני לא בטוחה שאני ארצה שזו תהיה העבודה הראשית שלי, אבל כן רוצה להישאר".
יוליאנה: (צוחקת) "אני מקשיבה לכל ההצעות. ממש לא החלטתי".
קארין: "אני ממש חושבת על תחום הפסיכולוגיה. כולנו צריכות להשלים לימודים ובגרויות, לא הצלחנו לעשות את זה בזמן ההתעמלות. אבל זה הכיוון".