לצאת, לאכול טוב ולשתות אלכוהול זאת דרך מצוינת לסיים שבוע של עבודה קשה או סתם יום חסר ייחוד. בסופה של יציאה כזאת, כשאנחנו נדרשים לשלם חשבון - רובנו פשוט שולפים את כרטיס האשראי ומגישים אותו למלצרים או לברמנים, בלי לחשוב יותר מדי. כי למי יש כוח לשבת ולחשב כמה זה עלה, כמה טיפ לשים וכמה כל אחד מהחברים שתה? אנחנו חושבים לעצמנו (אם אנחנו בכלל במצב של לחשוב): "מה נוציא עכשיו מחשבון? עזבו אותנו, אנחנו שיכורים, טוב לנו, אין לנו כוח לבדיקות ולחישובים" ומחזירים את הכרטיס לארנק בלי לבדוק שום דבר. מתנדנדים לכיוון הבית, עייפים אך מרוצים.
אלא שברגע הזה, שבו אנחנו מגישים את חתיכת הפלסטיק בלי לחשוב וסוגרים עניין הוא בדיוק הרגע שבו שודדים אותנו, ומה שיפה בעוקץ הכול כך מושלם הזה – שאנחנו ברוב הפעמים אפילו לא שמים לב לעקיצה.
"כמעט בכל משמרת לוקחים מלקוחות יותר טיפים ממה שצריך", מודה דנה (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה) ברמנית במועדון בתל אביב. "זה קורה בכל משמרת וזו תופעה מאוד רחבה", היא מדגישה, וברמנים ומלצרים אחרים מאשרים שהם פועלים בצורה דומה.
"נניח הלקוחות אומרים לי 'קח טיפ 10 אחוז שירות'", מספר מאור, שממלצר במסעדה בתל אביב, "אז אני מקפיץ את זה על דעת עצמי ל-15 אחוז, ואם מדובר בלקוחות שעשו לי את המוות ושיגעו אותי, אז אני אקח להם גם יותר מ-15 אחוז. אני יכול לקחת גם 20 או 25 אחוז - תלוי גם כמה הם שיכורים. אם הם ממש שיכורים, אז אפשר לשחוט אותם ביותר. תלוי עד כמה הם שמים לב וכמה הם עשירים".
"בדרך כלל אני בוחרת 15 אחוז טיפ או צפונה - 20 אחוז"
סיפורה של דנה חושף את השיטה כולה: שכר הבסיס שמקבלים מלצרים וברמנים מתעלם לרוב מהעבודה הקשה ומהשעות הלא שגרתיות, מתוך הנחה שהטיפים שיקבל הצוות ישלימו את השכר ויהפכו את העבודה למשתלמת. כך, במקרים רבים, מעודד אופן ההעסקה את שיטת העקיצה שדנה ועובדים נוספים שהתראיינו לכתבה זו מעידים עליה.
"השכר בסיס שלי הוא 40 שקל לשעה, ואם אני לא ארוויח יותר מזה במשמרת, זה יהיה השכר שאני אקבל לשעה", אומרת דנה ומתארת את השיטה: "אנחנו לוקחים את הטיפים היותר גבוהים מלקוחות בצורה כזאת: בן אדם מביא לך את האשראי כדי לשלם על משקה, ואת בוחרת בעצמך כמה ללחוץ על טיפ. אני בדרך כלל בוחרת 15 אחוז או צפונה - 20 אחוז, לפעמים, לפי מה שאני רואה, לפי החיוכים והנחמדות של הבן אדם. הם לא באמת שמים לב לזה".
אנשים לא בודקים את החשבון?
"הם לא באמת מסתכלים על זה. אף פעם הם לא פותחים את הקבלה ומסתכלים כמה חייבו אותם. הם יודעים שהם הולכים לשלם הרבה על כוס, והם לא באמת יודעים כמה הכוס עולה וכמה הטיפ שלקחנו מהם".
"אם הם מסתכלים בפירוט חשבון שלהם יומיים אחר כך, אז הם אולי רואים את זה", היא מסבירה, "אבל באותה סיטואציה באותו ערב, כשמביאים את האשראי לשלם הם לא יודעים בכלל כמה הם משלמים, ככה שיוצא שאנחנו עושות מה שאנחנו רוצות ובוחרות על כמה ללחוץ".
אז על כמה טיפ את בדרך כלל מחייבת?
"אצלי לא היה מצב שנלחץ על פחות מ-15 אחוז. יש שיטות לגרום ללקוחות לא לראות את החיוב. אפשר לשים את הקבלה הפוך, למשל. אבל כשבנאדם בא לבר הוא אפילו לא בודק את הקבלות, הוא פשוט ייקח את האשראי שלו ואת הכוס שלו וימשיך הלאה בחייו. הם אפילו לא מסתכלים".
"יש שיטות לגרום ללקוחות לא לראות את החיוב. אפשר לשים את הקבלה הפוך, למשל. אבל כשבנאדם בא לבר הוא אפילו לא בודק את הקבלות, הוא פשוט ייקח את האשראי שלו ואת הכוס שלו וימשיך הלאה. הם אפילו לא מסתכלים"
כשדנה נשאלת אם לא מרגישה שזאת גנבה היא אומרת שכולם עושים את זה. "מלצרים וברמנים עושים את זה כדי לשמור על המשכורת. אני יכולה להגיד על עצמי שאני סטודנטית, וזה הכסף שממנו אני מתפרנסת, ממנו אני משלמת את הלימודים ואת השכר דירה שלי בתל אביב, שזה לא דבר פשוט. ואני יודעת שאם אני אגיע למשמרת ואקח פחות טיפ, שאם אני לא אעשה את הדברים האלה יצא לי מעט כסף ולא אוכל להמשיך ככה".
"ככה שיוצא הרבה יותר משתלם לעשות מה שאני עושה", היא אומרת, "ואני אומרת לעצמי אוקיי הוא ישלם על כוס עוד 20 שקלים, 30 שקלים, והוא לא ירגיש את זה כל כך, אבל לי זה כן משמעותי".
"זו תופעה מאוד רחבה", היא מסבירה. "זה מה שקורה, אין איך לברוח מזה. אני יודעת שכל מי שעובדת איתי בתוך הבר גם עושה את זה. הנקודה היא שאנשים באמת לא שמים לב, הם שיכורים ובין עוד כוס לעוד אחת הם מחייכים ונחמדים, ואת ברמנית ומחייכת אליהם, והם רואים את זה כבסדר. הם אפילו לא ירימו את החשבונית מהמבוכה, הם ייקחו את האשראי וילכו. גם אם הם יבקשו חשבונית, אז את שמה אותה הפוך, וגם אז הם לא באמת שמים לב לזה ולא באמת קוראים".
"אני סטודנטית, וזה הכסף שממנו אני מתפרנסת. ממנו אני משלמת את הלימודים ואת השכר דירה שלי בתל אביב, שזה לא דבר פשוט. ואני יודעת שאם אני לא אעשה את הדברים האלה ייצא לי מעט כסף ולא אוכל להמשיך ככה"
"הם אומרים לי 'קח טיפ 10 אחוז' ואני מקפיץ את זה על דעת עצמי"
מאור מלצר במסעדה בתל אביב מספר דברים דומים: "אנחנו באים לעבוד בשביל לעשות כמה שיותר כסף לשעה. בעיקרון אנשים שרוצים ללכת ומבקשים חשבון, אז מביאים להם חשבון ואז מחייבים אותם גם על השירות. נניח הם אומרים לי 'קח טיפ 10 אחוז שירות', אז אני מקפיץ את זה על דעת עצמי ל-15 אחוז. אם הם לקוחות שעשו לי את המוות ושיגעו אותי לגמרי אז ברור שאני אקח להם יותר מ-15 אחוז גם. אני יכול לקחת גם 20 או 25 אחוז".
"תלוי גם כמה הם שיכורים", הוא מוסיף "אם הם ממש שיכורים עכשיו אז אפשר לשחוט אותם ביותר. תלוי עד כמה הם שמים לב ועד כמה הם עשירים".
"אם הם לקוחות שעשו לי את המוות ושיגעו אותי לגמרי אז ברור שאני אקח להם יותר מ-15 אחוז. אני יכול לקחת גם 20 או 25 אחוז. תלוי כמה הם שיכורים"
ואנשים לא שמים לב?
"יש אנשים חדים ששמים לב על כל שקל ומקבלים סמס על החיוב, אבל הרוב פשוט מביאים את האשראי ואומרים לי לחייב ו'תוסיף שירות' ואני מוסיף כמה שאני רוצה".
למה אתה עושה את זה?
"ככל שאני אקח יותר שירות ככה אני אעשה יותר כסף בסוף. במקום לצאת ב-50 שקל לשעה אני יכול לצאת ב-120 שקל לשעה. אני סטודנט, גר בתל אביב ועובד בלילה".
"יצא לי גם שלקחו ממני יותר טיפ", הוא מספר, "שאמרתי לברמן או למלצר קח טיפ על השירות ואני מגלה שעל שני צ'ייסרים חייבו אותי כמעט ב-200 שקל. בפועל זה משהו שלא עולה יותר מ-60 שקל, אז חייבו אותי על יותר מ-100 אחוז שירות. מי שלא חד – נופל. בטוח שעושים את זה בעוד מקומות, כולם לוקחים ועושים את זה. אם בן אדם מביא לי את האשראי שלו ולא אומר לי לשים טיפ, אני לוקח לו אוטומטית 15 אחוז".
"יצא לי גם שאמרתי לברמן קח טיפ על השירות ואני מגלה שעל שני צ'ייסרים חייבו אותי כמעט ב-200 שקל. בפועל זה משהו שלא עולה יותר מ-60 שקל, אז חייבו אותי על יותר מ-100 אחוז שירות"
"אני לא שואלת אותם כמה שירות לקחת"
"עבדתי בתור ברמנית בבר שהוא גם מועדון בתל אביב", מספרת צליל. "באופן כללי על כל הזמנה אנחנו מבקשים ושואלים אם אפשר לקחת שירות. תכלס שירות אמור לבוא בין 10 ל-15 אחוז, אבל הרבה פעמים היינו פשוט שואלים אם להוסיף שירות ואוטומטית פשוט מוסיפים 15 אחוז. קבלה לא תמיד היו מבקשים ואם היו מבקשים היינו מביאים להם, אבל לרוב אנשים לא מבקשים בכלל".
"אנשים נורא שיכורים בלילה ופחות חדים ופחות אכפת להם מהכסף שהם מוציאים או אם יש קבלה או אין קבלה. אף פעם לא לקחתי אוטומטית אם לא אמרו לי. תמיד אני שואלת אם לקחת שירות, ואם אמרו לי כן אני לוקחת אוטומטית 15 אחוז, אני לא שואלת אותם כמה", היא אומרת.
למה את עושה את זה?
"אם אני לוקחת יותר טיפ המשכורת שלי תהיה יותר גבוה. אני סטודנטית שחיה בדירה שכורה, זו הפרנסה שלי. זו תופעה מאוד רחבה, כי המצב הוא בזיון, המקום לא משלם לנו כסף ומעולם לא שילם לנו כסף ואנחנו חיים נטו על טיפים".
"אנשים גם מתעצבנים מהטיפים ואומרים 'וואלה כולה מזגת לי בירה למה אני צריך להביא לך טיפ'", היא מספרת, "וזו המשכורת שלי. אנחנו עושים גם הרבה מעבר אנחנו מנקים אנחנו מתפעלים ארגזים של בירות חביות, זו עבודה ממש לא פשוטה עד השעות הקטנות של הלילה והמקום כאילו לא משלם לנו כלום".
"זו תופעה מאוד רחבה, כי המצב הוא בזיון. אנחנו חיים נטו על טיפים. אנחנו מנקים, אנחנו מתפעלים ארגזים של בירות, חביות, זו עבודה ממש לא פשוטה עד השעות הקטנות של הלילה והמקום כאילו לא משלם לנו כלום"
"אנשים לא מבקשים קבלות כי הם שיכורים ועייפים בלילה", היא מסבירה, אבל באופן כללי אני חושבת שגם אם הייתי עובדת במסעדה שאנשים לא היו בה שיכורים וגם אם זה לא היה מאוחר בלילה, אז עדיין אם היו אומרים לי לקחת טיפ הייתי לוקחת 15 אחוז בלי לשאול, זה נשמע לי הגיוני".
"בלילה אנשים פשוט זורקים לך את האשראי"
" עבדתי בתור מלצרית, גם במסעדות וגם בלילה בברים", אומרת מיקה. "בברים הרגשתי יותר יד חופשית, הרגשתי שאני משרתת את הלקוחות והעבודה היא באמת יותר קשה אז הטיפ היה צריך להיות יותר גבוה בעיני, לרוב הייתי לוקחת פשוט 15 אחוז בלי לשאול כי גם הרגשתי שמגיע לי וגם הרגשתי שסבבה ושיש להם את הכסף הזה".
"במסעדות שעבדתי תמיד שאלתי כמה ונתתי את השירות הכי טוב כדי שאקבל את הטיפ הגבוה", היא ממשיכה. "לפעמים היו אומרים לי לקחת 12 אבל הייתי בכל מקרה לוקחת 15 אחוז והייתי אומרת 'אוי לא שמעתי טוב'. בלילה לא שמים לב. בלילה אנשים לא מסתכלים על הקבלה, פשוט זורקים לך את האשראי שלהם, את מעבירה, אומרים לך תודה וביי והכל זורם. זה קורה המון".
"במסעדות שעבדתי תמיד נתתי את השירות הכי טוב כדי שאקבל את הטיפ הגבוה. לפעמים היו אומרים לי לקחת 12 אבל הייתי בכל מקרה לוקחת 15 אחוז והייתי אומרת 'אוי לא שמעתי טוב''"
"בסופו של דבר הטיפים זה הכסף שלנו", היא אומרת. "כשאת באה למשמרת ונותנת 4-5 שעות את רוצה לצאת משם עם סכום מספיק ולהגיד לעצמך וואלה זה היה שווה שיצאתי מהבית בכלל.
הבוסים יודעים?
"הבוסים מעודדים את הדברים האלה וגם מלמדים אותנו איך למכור יותר ומה להציע יותר כדי שהחשבון יהיה גבוה יותר ואז גם הטיפ יהיה גבוה יותר. זה שהם גם חולקים איתנו את הטיפים עשה לנו ממש עוול".
"הבוסים מעודדים את הדברים האלה וגם מלמדים אותנו איך למכור יותר ומה להציע יותר כדי שהחשבון יהיה גבוה יותר ואז גם הטיפ יהיה גבוה יותר. זה שהם גם חולקים איתנו את הטיפים עשה לנו ממש עוול"
"אמרו לנו לשים לתיירים אוטומטית 15 אחוז שירות"
"לפני כמה שנים עבדתי בחוף הים בתור מלצרית", מספרת נגה. "ביקשו מאיתנו שכל פעם יש קבוצה של תיירים לשים להם אוטומטית 15 אחוז שירות. שלא יקרה מצב שהם לא משאירים שירות. אם הם משאירים טיפ גם בלי קשר, אז יצא שהם סך הכול השאירו 25-30 אחוז אפילו".
"זה היה קורה רק עם תיירים", היא אומרת. "בקבלה זה תמיד כתוב בקטן - זה איפה שהאותיות הקטנות. גם הקבלה תמיד הייתה בעברית, אז תיירים לא מבינים את הקבלה ורק אם הם היו מבקשים באנגלית, אז היינו מוציאים להם באנגלית. אצל אמריקאים מאוד נהוג למשל להשאיר 20 אחוז ואז מה שהיה קורה זה שהייתי מכניסה את ה-15 אחוז כבר בתוך החשבון ואז זה היה בנוסף ל-20 אחוז שהם הביאו וזה כבר יצא המון כסף".
"תיירים לא מבינים את הקבלה ואצל אמריקאים, למשל, נהוג להשאיר 20 אחוז טיפ. אז מה שהיה קורה זה שהייתי מכניסה את ה-15 אחוז לחשבון וזה היה בנוסף ל-20 אחוז שהם הביאו, וזה כבר יצא המון כסף"
נגה מספרת שחוותה את התופעה גם מהצד הנעקץ: "זאת תופעה שקיימת המון בחיי הלילה. פעם במועדון, כשהזמנתי קולה זירו, חייבו אותי שקל אחד על הקולה זירו ואת כל שאר הכסף חייבו אותי על שירות. זה אומר ששילמתי איזה 15 שקל על שירות ושקל על קולה זירו. במועדון לא חושבים שתסתכל על החשבון, כי עמוס ויש מוזיקה ורעש, אבל הסתכלתי על החשבונית וראיתי את זה".
"ישבתי גם בבר מסעדה של שף לא מזמן עם חברים", היא נזכרת באירוע נוסף שבו נעקצה. "ביקשנו את החשבון ואמרתי למלצר עם כמה אחוז שירות אנחנו רוצים לצאת, ביקשתי לתת 12 אחוז שירות, בעייני זה לגיטימי, אבל הברמן חייב אותנו בסוף על יותר כסף למרות שביקשתי ממנו שלא".
כמי שמכירה את השיטה, נגה עשתה את מה שרבים מאיתנו לא טורחים לעשות. "הבנתי את זה כשעשיתי השוואה בין כל החשבוניות", היא חושפת. "בקשתי ממנו שיביא לי את החשבון ושיגיד לי בכמה הוא בדיוק חייב כל אחד, והוא אמר לי שהוא לא יכול להוציא וניסה להסתיר את זה שהוא לקח בעצם יותר ממה שאמרנו לו לקחת".
נגה לא ויתרה. "הייתי צריכה בעצמי להוציא את החשבון במחשב, כי הוא פשוט שיחק אותה שהוא לא יודע איך לעשות את זה. לקחתי משם את הקבלה וביקשתי מהמנהל שלו שיעשה לי זיכוי. אם לא הייתי שמה לב אז הוא היה לוקח מכל אחד מאיתנו הרבה יותר כסף, וזו תופעה שקיימת כל הזמן בחיי הלילה - וזה באמת גניבה. המלצרים יודעים לנצל את זה שבנאדם לא נמצא במצב הכי פיכח, והם יוצרים את הסיטואציה כדי להרוויח יותר".
"המלצר אמר לי שהוא לא יכול להוציא לי את הקבלה וניסה להסתיר את זה שהוא לקח בעצם יותר ממה שאמרנו לו לקחת. הייתי צריכה להוציא בעצמי את החשבון מהמחשב, כי הוא פשוט שיחק אותה שהוא לא יודע איך לעשות את זה"
גם הדר נתקלה בתופעה כלקוחה. "ישבתי במסעדה עם חברים, החשבון יצא בסביבות ה-180 שקל לכל אחד ואמרנו למלצר לקחת 10 אחוז טיפ", היא משחזרת. "הוא לא הביא לנו את הקבלות ולקח לנו 230 שקל כל אחד. מזל שלאחת החברות שלי יש את ההודעות של הכרטיס אשראי שעל כל חיוב היא מקבלת הודעה".
"כשהיא קיבלה הודעה של חיוב שהוא גבוה יותר מהסכום, ביקשנו מהם את הקבלה והם הוציאו לנו את הקבלה", היא נזכרת. "אבל בקבלה עצמה לא רואים באמת את הסכום של הטיפ. הסכום רשום ממש בקטן למטה, ולקח לנו הרבה זמן למצוא את זה. בסוף מצאנו והראינו להם שהם לקחו לנו יותר. הם עשו כאילו זו טעות אבל זו לא טעות - צריך להגדיר את זה במחשב. בסופו של דבר כעסנו, אז לא השארנו להם בכלל טיפ. אם החברה לא הייתה מקבלת את ההודעה מהחברת אשראי אז היינו הולכים משם ולא שמים לב בכלל, כי היינו באווירה טובה ואכלנו ושתינו ומבחינתנו הכול היה טוב. לא חשבנו שבאים לעקוץ אותנו".