במתקן החירום הלאומי, מתחת לאדמה, התכנסה בסוף השבוע שעבר ישיבה חוץ טריטוריאלית, כזאת שאם פרטיה יתממשו – הם יעידו על כך שישראל חזרה לימיה הראשונים של המגפה. סיפור מההפטרה, סרט שאף אחד לא רוצה שיוקרן, הצגה שכולם היו מעדיפים שתישאר רק בשלב הגנרלי.
בישיבה הדרמטית הזאת נכחו כל הגורמים שיהיו רלוונטיים לרגע הזה, אם חלילה יגיע: מראש הממשלה ובכירי משרד הבריאות, ועד מנכ"לי משרדי הממשלה, נציגי צה"ל ופיקוד העורף. כולם כאחד נתבקשו על ידי רה"מ בנט לדמיין, להידרך ולתת תשובות לסיטואציה שכרגע נראית לקוחה ממחוזות ההזיה – הרגע שבו זן קטלני חדש יציף את מדינת ישראל, ולא פחות מאשר ימוטט את חומת ההגנה של החיסונים.
זה היה מעין "משחק מלחמה", תרגיל שמבקש לבחון איך תתמודד המדינה כולה – אם וכאשר הנגיף יתעתע בנו, ובמדע כולו, פעם נוספת. הגורמים שנכחו בישיבה, בבונקר התת-קרקעי בירושלים, התקשו להסתיר את תחושותיהם המעורבות כלפי האירוע. זה הרי התממשות חלום הבלהות שלהם, הפחד הכי משתק, צורב, הנקודה שבה יצטרכו לחשב מסלול מחדש ולהתחיל להפעיל את כל הכלים שכבר נזנחו אי שם מאחור – מחדש.
הסיוט הזה, שכרגע הוא בגדר תרגיל בלבד, אמור להתגלגל בראשם של הנוכחים בדיוק בימים שבהם ישראל מביטה על מדינות אירופה כשהיא אחרי הגל הרביעי, עם משק פתוח וחיים שגרתיים כמעט לחלוטין. למרות הקושי לראות כל כך הרבה קדימה - ועוד לראות שחורות - זה בדיוק מה שהם עשו שם.
הסיבה לתרגיל הזה לא נובעת רק מהרצון להיות מוכנים לכל תרחיש שלא יבוא, אלא גם מהתחושה במסדרונות משרד הבריאות ובדיונים אצל ראש הממשלה, שיש אווירת סוף קורס בקרב הציבור, מעין רפיון כללי שנובע מהרצון לחזור לחיים שגרתיים, בלי R ובלי עקומות, בלי תחלואה ובלי הגבלות. במובנים מסוימים, זה סוג האיום הראשון שבו ממוקדים כרגע בממשלה: חשש שכמו שבא הגל הרביעי, כך גם יבוא הגל החמישי. אלא שלאיום מהסוג הזה אין צורך להיערך מתוך הבונקר. בצר לנו, כבר חווינו 4 איומים כאלה - במינונים אלו או אחרים.
אבל האיום השני הוא שמטריד את מנוחתם של מקבלי ההחלטות: אירוע ביולוגי חדש שיטרוף את הקלפים, מוטציה שתתנהג אחרת לגמרי ממה שהכרנו. אמרנו כבר, סיוט. במסגרת החשש הזה אפשר למנות 4 מצבים "בעייתיים": נגיף שמדבק יותר מהר, נגיף אלים יותר, נגיף שפוגע בילדים ונגיף שעוקף את החיסון ועמיד בפניו. לכל השלושה הראשונים יש (פחות או יותר) סל תגובה שכבר ידוע לכולנו. גם לתרחיש שבו נכנס נגיף שפוגע יותר בילדים יש כבר סוג של מוכנות. הקורונה, צריך להזכיר, מהווה בהקשר הזה סוג של אנומליה היסטורית, שהרי לא הדבר השחור, לא השפעת הספרדית ולא הסארס עשו "הנחה" לילדים כמותה.
שלא כמו שלושת המצבים הראשונים, למצב הרביעי - נגיף שעוקף את החיסון - אין מערכות מכ"ם, אין ירי אוטומטי, אין מכונה שכבר נוסתה 4 פעמים במידות שונות של הצלחה. אם יהיה כזה, המערכות הקיימות יצטרכו להתאים את עצמן אליו. זה נכון שתוכניות לחוד - ומציאות לחוד, אבל בכל זאת - עצם המחשבה קדימה מרעננת. ואכן, במסגרת התרגיל, ניתן לסיוט הזה אפילו שם.
הנגיף הדמיוני כונה "אומגה" ולמשתתפים נאמר שהוא "הגיע מהמפרץ". ארגון הבריאות העולמי כבר ניטר וסימן אותו, וחדירתו לישראל בשלב הזה (שבו מתקיים התרגיל שמדמה מצב אמת, כמובן) מועטה. יש אי בהירות לגבי טיבו, המומחים חלוקים, אבל בעולם מתחילים להצטבר עדויות שהוא קטלני הרבה יותר ממה שהכרנו עד כה. כל אחד ממשרדי הממשלה עשה שיעורי בית והציג איך הוא יגיב אם אכן זה יקרה.
בהמשך התרגיל כבר עלתה הדרמה המחשבתית מדרגה נוספת. בתסריט שהוצג, המדינה מתחילה לאבד שליטה על הנגיף החדש. הווריאנט הארור כבר מפושט בכל הארץ, ישנם בין 12 ל-15 אלף נדבקים ביום, הרבה מאוד תחלואת ילדים, ובעיקר כולם על הכוונת - מחוסנים ולא מחוסנים, בכל גיל. חומת ההגנה החיסונית של הישראלים נסדקת, נפרצת. הישראלים אובדי עצות, שוב מרגישים את מאכלת הסגרים על צווארם.
כאן שווה לרגע לעצור ולהעיר: זה רק תרגיל. עדיין לא אזעקת אמת. התפיסה כיום בישראל מדברת על כך שישראל תהיה כל הזמן בחזית החיסונים, עם אצבע על הדופק, תוך מדידה קבועה של הדעיכה בחיסוניות בקרב הישראלים. יש בישראל כיום רשת ביטחון עם חיסונים מחברות שונות, ולא רק מטכנולוגיית ה-MRNA. אם שוב נראה ירידה הדרגתית בחיסוניות, לא מן הנמנע ששוב נתבקש להתחסן. אף אחד לא יודע לומר מתי זה יקרה, אבל צריך לקחת בחשבון שהחיסוניות לא תהיה כאן לנצח. ראינו והבנו כבר שהחסינות כתוצאה מהחיסוניות היא זמנית.
ועדיין, בתסריט שלנו, "תסריט המלחמה" - כל התזה השגרתית של נגיף-חיסון פשוט לא קיימת, וזה החידוש שהוצג בדיון: ההבנה היא שזה בהחלט יכול לקרות. הסיכויים אולי לא גבוהים במיוחד - אבל הם קיימים, בטח כשכבר ראינו וריאנטים שקצת פחות מגיבים לחיסון, כמו זן דלתא שהגיב אבל הדביק בקצב גבוה הרבה יותר מהאלפא. בקיצור, זה לגמרי ייתכן. ועכשיו השאלה מה עושים?
ההכרה המיידית בדיון נוגעת למישור התפיסתי: במצב שכזה, ישראל נכנסת לאירוע קונספטואלי אחר לגמרי. שיטת האיזונים והבלמים וה"לחיות עם הקורונה" תיזנח בצד הדרך. בנט הבהיר לנוכחים: ברגע שאני שומע על וריאנט עוקף חיסון אמיתי - אני יוצר ישראל הרמטית לנגיף. אם תרצו, מודל ניו-זילנד או שיטת אוסטרליה - סגירת המדינה, לחיצה על הכפתור, הורדת השאלטר.
ברמה הפרקטית, המשמעות היא שגבולות ישראל ייסגרו. זה לא אומר שאין יוצא ואין בא באופן מיידי, אבל המטרה היא פשוט לא לאפשר לווירוס להיכנס. זה אומר הרמטיות, זה אומר הפסקה לאלתר של כניסת תיירים והכנסת ישראלים במשורה, כשכל אחד מהם גם נבדק, גם נכנס למלונית בידוד עד לתום התקופה שהוא עלול להידבק (עד שהנגיף דוגר ומתגלה בבדיקה) או להדביק. הוא ישוחרר מהבידוד במלונית רק בתום התקופה הזאת, אחרי ש"זוכה" בשתי בדיקות קורונה. בנוסף, גם מעברי גבול הירדן והכניסות היומיות משטחי הרשות הפלסטינית ייסגרו לאלתר.
למרות ההרמטיות, ההבנה היא שתהיה חדירה ברמה זו או אחרת. "זה לכשעצמו לא אסון", אומר רה"מ, "כי מה שנעשה מיד זה להפעיל את מכונת כיבוש האש". בנט מתכוון למכונת קטיעת שרשראות ההדבקה, שלא עבדה בכלל בגל הראשון והשני, השתפרה בגל השלישי והגיעה לשיא תפקוד בגל הרביעי - אם כי זה עדיין היה לא מספיק כשהקצב התגבר. המטרה תהיה להקיף את המעגל הראשון והשני של הנדבקים עד לכיבוי כל הגחלים. משימה קשה, אבל לשם כך הכול יישאר על כנו: מפקדת אלון, מגן אבות ואימהות. אלו, אגב, צפויים להישאר עד סוף המגפה על כנם, גם אם במתכונת נמוכה יותר.
לקריאה נוספת:
עימות בממשלה על וריאנט אומגה: שאשא-ביטון: "לא אסבול את הסגנון"; הורוביץ: "את מתנגדת לכל דבר"
מי גמגם ומי לא ענה? שאלנו את הח"כים אם יחסנו את ילדיהם
המגמה נמשכת: מקדם ההדבקה ממשיך להתקרב ל-1
הקלות לחוזרים מחו"ל: יחויבו רק בבדיקה מהירה לפני העלייה למטוס
סגר על לא מחוסנים באוסטריה: איך זה עובד ומי יילך בעקבותיה?
אבל נחזור לאותו וריאנט מסוכן שהגיע מהמפרץ: כל המערכות הונחו במסגרת התרגיל לפעול בשיא העוצמה בתחילת הדרך, כדי למנוע התפרצות לאומית. הרי אם קורית ההתפרצות, מה שמתרחש אחר כך הוא כמעט אוטומטי: מעגלי הדבקה אין-סופיים והתפרצויות משנה שמובילה להתגלגלות לאירוע במישור הלאומי. לכן, גם היועץ המשפטי לממשלה התבקש לשמר את מצב החירום על כנו ולאפשר מראש הכנת תשתית משפטית.
זה נכון שאנחנו "אחרי הגל הרביעי", אבל המטרה - לא רק של התרגיל - היא להותיר את כל המערכות במצב חירום דרוך. בנט נחוש להיות מוכן למצב שבו, אם חס וחלילה יגיע אותו וריאנט ארור, יהיה אפשר ללחוץ מהר על הברקס, בלי מכשולים משפטיים. ועכשיו בעברית: במצב של 50 נדבקים ביום בווריאנט עוקף חיסון, יופעלו כאן אמצעים מאוד קיצוניים, וככל הנראה לא רק לטווח קצר. אחרי שכבר די שכחנו איך נראה סגר מקרוב, יכול מאוד להיות שנחזור אחורה בזמן - וללא מעט זמן.