"עתידות: עד גיל 21 תגיע לירח". עבור רבים מאיתנו המשפט הזה הוא לא יותר מביטוי נוסטלגי, זיכרון מתוק כמו בזוקה. אבל מה אם נגיד לכם שעבור הילדים שלנו, או הילדים של הילדים שלנו – זו ככל הנראה תהיה המציאות? ג'ף בזוס, ריצ'רד ברנסון ואילון מאסק הם רק חלק מהאנשים שהוכיחו שחלום החלל לא שייך רק לאסטרונאוטים ולמדענים. הוא כאן, מעבר לפינה, ממשי ומוחשי מתמיד. אז איך הכול התחיל וכמה רחוק עוד אפשר להגיע? הישראלים שמאמינים בכל ליבם שהשמיים הם ממש, אבל ממש, לא הגבול, מעזים להמשיך לחלום.
ד"ר אליעד פרץ הוא לא רק הישראלי הבכיר ביותר בסוכנות החלל האמריקנית נאס"א, אלא גם מועמד במסלול האסטרונאוטים של הארגון. כילד אליעד למד בבית ספר חרדי. מקצועות כמו אנגלית, פיזיקה או מתמטיקה היו זרים לו, אך מאז ומתמיד קונן בו הרצון לחקור את החלל. "מאז שאני ילד היה לי עניין להסתכל למעלה, לשמיים", הוא משחזר. "בגלל שלא רציתי להישאר בבית הספר ביליתי כמעט את כל ילדותי עם סבא שלי. בבקרים היינו עובדים במטעי הזיתים ובערבים היינו שוכבים על הדשא ומסתכלים לשמיים. אני זוכר שכבר בגיל 5 או 6 מצאתי את עצמי שואל אותו שאלות כמו 'ממה עשויים כוכבים?', או 'איך בנוי היקום?'".
מאז בית הספר היסודי אליעד ייעד את דרכו לסוכנות החלל האמריקנית. הוא עבר ללמוד בבית ספר חילוני, השקיע במקצועות ריאליים, התנדב לקורס טיס ובהמשך סיים בהצלחה לימודי אווירונאוטיקה וחלל בטכניון. "ככל שהתקדמתי בחיים, הבנתי שזה המסלול שאני רוצה להיכנס אליו. אנשים שמדברים איתי תמיד אומרים שארבעים זה גיל מאוד צעיר כדי לעבוד בתפקיד בכיר כל כך בנאס"א. הם לא יודעים שעברתי שלושה עשורים שתוכננו בקפידה כדי להגיע למקום שאני נמצא בו היום", הוא משחזר.
אז איך מגיעים בגיל 40 להיות מועמד לתוכנית האסטרונאוטים של נאס"א? כנראה שלא רבים יוכלו להעיד. אבל אליעד – דווקא כן. "אני נמצא בתהליך המיון ועדיין לא ניפו אותי – ככה שכל יום כזה שעובר הוא יום טוב", הוא מצטנע. מסלול הכשרת האסטרונאוטים של נאס"א אכן מורכב, ארוך ומסועף. הוא מתחיל בהזמנה כללית של עשרות אלפי מהנדסים, חוקרים ומדענים להגיש מועמדות, ממשיך בסינון קפדני המלווה בשורה של מבחני אישיות, בדיקות רפואיות ומבחנים מעשיים ומסתכם בהדמיות ומבדקי עבודה בצוות, שמציבים את המועמד בתנאי קצה של לחץ מסיבי וחוסר ודאות.
אז נכון – זה ממש לא מתאים לכל אחד. אבל מי אמר שצריך להיות אסטרונאוט כדי להמריא לחלל? תשאלו את אילון מאסק, שלפני כחודש שלח מיליארדר מבוגר, צעירה שהחלימה מסרטן, מהנדס ופרופסור לגאולוגיה למשימה האזרחית הראשונה מחוץ לאטמוספירה. אותם ארבעה "תיירי חלל" המריאו במעבורת שלא היה בה אפילו אסטרונאוט מקצועי אחד. יחד הם הקיפו את כדור הארץ 50 פעמים ושהו בגובה של לא פחות מ-575 קילומטרים – גבוה יותר מתחנת החלל הבין-לאומית.
אבל הם ממש לא הראשונים שעשו זאת. כבר בסוף שנות ה-80, בראשית ימי תוכנית החלל, יצא למשימה דומה טויוהירו אקייאמה – עיתונאי מטעם רשת השידור היפנית TBS. הרשת שילמה על טיסתו של אקייאמה סכום צנוע של 30 מיליון דולר, והוא בתמורה שידר תוכניות יומית מתחנת החלל הרוסית "מיר" ולקח חלק בניסויים מדעיים.
מאוחר יותר, בשנת 2001, המריא מי שהוגדר "תייר החלל הראשון" – המיליונר האמריקני דניס טיטו. הטיול של טיטו לחלל עלה כ-20 מיליון דולר ונמשך שבוע ו-22 שעות. "זה היה גן עדן", סיפר עם נחיתתו. "זו הייתה החוויה הגדולה ביותר שעברתי בחיי. הגשמתי חלום. אם זה היה אפשרי, הייתי רוצה להישאר עוד כמה חודשים בתחנת החלל".
"כשמדברים על נסיעות לחלל, חשוב לזכור שיש 3 סוגים שונים של טיסות", מסביר ד"ר אליעד פרץ:
- טיסה תת-מסלולית (Sub-Orbital): טיסה שמגיעה לגובה של יותר מ-100 ק"מ, אך לא משלימה הקפה סביב כדור הארץ.
- טיסה מסלולית (Orbital): טיסה שבה החללית חוצה את קו האטמוספירה ומשלימה לפחות הקפה אחת סביב כדור הארץ.
- טיסה ל"חלל הירח" (Lunar Space): טיסה שבה החללית נכנסת לאזור שבו היא מושפעת מכוח הכבידה של הירח.
רוב טיסות תיירות החלל ששוגרו הן אמנם תת-מסלוליות, אך זה כלל לא מחייב: "זה שוק ענק ובלתי מוגבל", מסבירה אדריכלית החלל מיכל זיסו. "כרגע למשל יש מיליארדר יפני שעובד על פרויקט מיוחד בשם DEAR-MOON, שבמסגרתו הוא מתכנן להטיס לסיבוב סביב הירח קבוצה של 12 אומנים – כולם תיירי חלל. המיליארדר, שכבר קנה טיסה מחברת SPACEX של אילון מאסק, מבקש מאותם אומנים רק דבר אחד: כשתחזרו לכדור הארץ, תיצרו פרויקט אומנותי שקשור למה שראיתם בירח. לחוויה שחוויתם שם".
תיירות חלל – פנים קדימה
בהגדרה היבשה, תייר חלל הוא כל אדם שטס מחוץ לאטמוספירה מכספו לשם הנאה – לרוב ללא הכשרה מקצועית או מטרה מחקרית. אבל מה אם ההנאה יכולה להיות רק הבונוס? "הרבה אנשים אוהבים להגיד שהנסיעות של ג'ף בזוס, ריצ'רד ברנסון ודומיהם לחלל זה בזבוז כסף, אבל זה לא נכון. יש להם תרומה ממשית לקידום התעשייה וזה חלק ממחקר ארוך מאוד, פורץ דרך וחדשני", מסבירה זיסו. "היום מדברים כבר על אפשרות לקחת את נושא תיירות החלל ולהשתמש בו ככלי תחבורה. תחשבו מה יקרה אם נשתמש בטיסות התת-מסלוליות כדי להגיע לנקודה רחוקה על כדור הארץ בשלושים עד שישים דקות? ככה נוכל לקצר משמעותית את זמני הטיסות ולהרוויח סיבוב בחלל על הדרך".
נשמע חלום. אבל כמה יעלה להגשים אותו? זיסו מסבירה כי בהתחלה כרטיס טיסה צפוי לעשות כ-75 אלף דולר. אמנם יקר, אבל יש אנשים שבשבילם זה לא בשמיים (סליחה על משחק המילים המתבקש). "אני משוכנעת שבשביל אנשים עשירים שטסים במחלקות ראשונות או שוכרים מטוסים פרטיים – זה סכום סביר. במיוחד כאלה שרוצים להגיע מהר לצד השני של הים כדי לסגור עסקת ענק. כמובן שבהמשך המחירים צפויים לרדת. אנחנו מדברים על היתכנות של כ-10,000 דולר לכרטיס, שזה כבר מחיר הרבה יותר נגיש".
"תחשבו מה יקרה אם נשתמש בטיסות החלל כדי להגיע לנקודה רחוקה על כדור הארץ בשלושים עד שישים דקות ולהרוויח סיבוב בחלל על הדרך"?
מיכל זיסו, אדירכלית חלל
עוד היא הסבירה שפיתוח הטכנולוגיה הזו יכול לשמש גם לסיוע הומניטרי – להגיע במהירות למקומות שנפגעו מאסונות טבע או לשנע איברים להשתלות במהירות וביעילות. "אנחנו בכיוון הנכון וזה עוד יהיה הרבה יותר נגיש", היא אומרת בביטחון. "אני בטוחה שהמחיר ישתנה עם הזמן".
למיכל זיסו, כפי שציינו, יש מקצוע לא שגרתי בלשון המעטה. אדריכלית חלל. "בהתחלה חלמתי להיות פשוט אדריכלית. הייתי מתכננת מגדלים ורק חלמתי שהשם שלי יהיה חתום עליהם", נזכרה. "עם הזמן נחשפתי לעולם החלל והכול התגלגל מאוד מהר. לא חשבתי שקיים בכלל מקצוע שנקרא אדריכלות חלל. לא ידעתי שיש משהו כזה". היום, אחרי שנים ארוכות בתחום, היא כבר הספיקה להעביר 2 הרצאות באירועי "טד אקס", סיימה לימודים בטכניון ובאוניברסיטת החלל הבינלאומית והפכה לאחת הישראליות המשפיעות ביותר בתעשיית החלל.
למה צריך בכלל אדריכלות חלל? למה עכשיו?
"השאלה היא למה לא התחלנו את זה קודם", משיבה זיסו בחיוך שאפיין אותה לכל אורך השיחה. "לתכנן מגדל אחד בארץ לוקח בין 8 ל-12 שנים. מן הסתם הפרויקטים בחלל יהיו גדולים ומורכבים בהרבה. תחנת החלל הבינלאומית, שקיימת היום, תוכננה כעשור (משנת 1984), והבנייה שלה ארכה עד שנת 2000. זה מרגיש לפעמים כמו להזיז הרים – זה לוקח הרבה מאוד שנים, והגיע הזמן לצאת לדרך".
וזה אפשרי? שבקרוב אדם ינחת על כוכב לכת חדש?
אילון מאסק, שידוע בדד-ליינים שאפתניים במיוחד, מדבר על נחיתה על מאדים בשנת 2030", היא מספרת. "בכל אופן חשוב לזכור שהטיסה למאדים תהיה מאוד ארוכה, בין 6 ל-8 חודשים. ובגלל המרחק בין מאדים וכדור הארץ, החזרה תתאפשר רק אחרי שנתיים מהשיגור. היום יש כאלה שחושבים על אפשרות של נחיתה על הירח לצורך הצטיידות ומשם המראה למאדים". "קונקשיין בירח?", אנחנו שואלים. "משהו כזה", היא עונה ומהרהרת.
תכנון הבנייה בחלל, במרחב שעדיין לא נבנה בו דבר מעולם, מאפשרת לחשוב על המציאות מנקודה אחרת – מסבירה לנו אדריכלית החלל. "תוך כדי עבודה, צפות שאלות כמו: למה צריכים בכלל רחובות ללא מוצא, או האם יש דרך טובה יותר לטפס קומות מאשר באמצעות מדרגות או מעלית? אלה עובדות שאנחנו לא מערערים עליהן ביום-יום וחבל שכך".
"במאדים כל דבר שוקל שליש, אם כך - למה לדבוק ברעיון המעליות והמדרגות? למה שלא נפתח טרמפולינות מיוחדות או מכונות שימשכו אותנו בין קומה לקומה?"
מיכל זיסו, אדריכלית חלל
זיסו, שהבחינה בעינינו המבולבלות מהרעיונות החדשניים, הסבירה: "כשאני מתכננת פרויקט לחלל, אני בוחנת מציאות של תנאי קיצון. במאדים למשל יש שליש מהגרביטציה ביחס לכדור הארץ. כלומר כל דבר שוקל שליש. אם כך, למה לדבוק ברעיון המעליות והמדרגות? למה שלא ננסה לחדש? אולי נפתח טרמפולינות מיוחדות, אולי נמציא מכונות שימשכו אותנו למעלה, כשנרצה לעבור בין קומה לקומה".
הילדים של העתיד
בעבר, ואולי גם היום, התשובה הקלישאתית ביותר לשאלה "מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?" היא: להיות אסטרונאוט. בין אם אמרו זאת ילדי שנות ה-80 שראו את לוק סקייווקר שולף את חרב הג'דיי או ילדי שנות ה-90 שלמדו לצטט את באז שנות אור מכריז: "עד האינסוף ומעבר לו". לפני כשבוע אפילו וויליאם שאטנר, הידוע כקפטן קירק ממסע בין כוכבים, הגשים את החלום הישן, סגר מעגל והמריא לחלל – הפעם באמת.
מאיה גליקמן פריינטא, מהנדסת הלוויינים הראשונה בישראל, קיבלה את החלום להיות אסטרונאוטית בירושה מאביה. אך לצערה, כשבדקה את דרישות הסף, הבינה שיש בעיה: היא נמוכה ב-7 סנטימטרים מהגובה המינימלי הנדרש. חלום האסטרונאוטיקה נגנז ובמקומו הגיע חלום אחר – חלום שהצליחה להתגשם.
יחד עם בעלה מידד, מחזיקה מאיה בחברה פרטית שמספקת שירותי ייעוץ והדרכה בתחום החלל בכלל והלוויינות בפרט. "אני חושבת שעצם העובדה שהאהבה שלנו לחלל לא פחות גדולה מהאהבה שלנו אחד לשני – משחקת לטובתנו", מסבירה. "מידד בעלי הוא מהנדס המערכת, אחראי על תכנון הפרויקט והבנייה, ואני מהנדסת הלוויינים. יש לנו חוזקות משלימות". עוד הוסיפה בקריצה: "אל תשכח שאני המהנדסת והוא 'רק' פיזיקאי. ארגז הכלים בבית הוא שלי".
השניים, שחיים ונושמים חלל, החליטו לא לשמור את האהבה הזו רק לעצמם. "הקמתי פרויקט שנקרא 'האקדמיה הצעירה להנדסת חלל'", היא מספרת. "לקחתי כמעט 3 עשורים של ניסיון מעשי בשילוב עם הידע שרכשתי מלימודיי בטכניון והחלטתי להעביר את זה הלאה. אני מאמינה בחינוך לחלל, ומאמינה בנערות ובנערים שמגיעים לקורסים".
גליקמן פריינטא, שנמצאת במפגש יום-יומי עם הדור הבא של חובבי החלל, נשמעת אופטימית מאוד לגבי העתיד. על השאלה אם לדעתה יותר ויותר אנשים יוכלו להמריא לחלל כתיירים, השיבה: "זה לגמרי אפשרי. נעשית עבודה רצינית בנושא, בעיקר על ידי חברות פרטיות. זה קורה בגלל אנשים כמו אילון מאסק, שיש להם את הרצון להביא אנשים למאדים – והוא יעשה את זה". עוד הוסיפה: "התעשייה הפרטית לא רק פועלת מהר יותר, אלא גם דוחפת את תחום החלל קדימה. כשיש מישהו שמעניין אותו לחקור משהו, להגיע לחלל, והוא מוכן לשלם כסף עבור זה – זה פשוט קורה. וזה הדוגמה שאנחנו רואים במה שנקרא היום החלל הפרטי".
כמה רחוק עוד אפשר להגיע?
"כמו החלל אין לזה סוף", היא משיבה: "בנוסף לדיבורים על מושבה על הירח, יש תוכנית חדשה שכבר קורמת עור וגידים: לבנות את המלון הגלקטי הראשון. רוצים לשגר מלון מיוחד שיסתובב מסביב לכדור הארץ". המלון, שצפוי להיפתח כבר בשנת 2027, לא שונה מאוד מכל מלון אחר שאנחנו מכירים. אולם כשתפתחו את הווילון – לא תראו נוף לבריכה, אלא תצפית מרהיבה על כדור הארץ. ג'ון בלינקוב, מייסד החברה שעומדת מאחורי הרעיון, אמר בריאיון ל-CNN: "אנו מנסים לגרום לציבור להבין כי תור הזהב של מסעות התיירות לחלל נמצא ממש מעבר לפינה. הוא מגיע, והוא מגיע במהירות".
הצצה בשרטוטי המלון ובהדמיות החדרים חושפת כיצד הוא עתיד להיראות: מסוויטות מפנקות עם נוף לכוכבים, דרך מגרש כדורסל ללא גרביטציה ועד למסעדת "מזון חלל מסורתי", שתגיש מאכלים מיוחדים כמו גלידה מיובשת בהקפאה. כמה זה יעלה? ככל הנראה 250 אלף דולר לכמה ימים במלון – כולל טיסות הלוך וחזור.
המחירים האסטרונומים, תרתי משמע, לא מדאיגים כלל את מהנדסת החלל: "אין לי ספק שהמחירים ירדו", היא אומרת בביטחון: "את הפטנטים של חברת טסלה אילון מאסק פתח לכולם. מיליארדרים לא נוהגים לעשות דברים כאלה בדרך כלל, אבל הנה – הוא עשה. ראינו גם שמחירי השיגורים ירדו בזכות החברות הפרטיות בצורה מטורפת. פעם שיגור היה עולה עשרות אם לא מאות אלפי דולרים לקילוגרם, והיום אתה יכול לקנות שיגור בכמה אלפים בודדים לקילוגרם. השינוי כבר קורה".