שלושה שבועות חלפו מאז שנחת האומיקרון הראשון בנמל התעופה בן גוריון, והממשלה עדיין לא יודעת מי הוא, וכיצד לקבל את פניו - האם מדובר בווריאנט חמקמק שמתפשט בקצב מסחרר, או שמא ב"ברכה" - מוטציה קלילה שתסיים את הסיוט שאנחנו חיים בו כבר שנתיים. מבולבלים? גם ראש הממשלה ושריו. אלא שבמקום להודיע מראש שייקח שבועות לתהות על קנקנו של הווריאנט החדש, ולקבל נתונים אמינים, העבירו ראש הממשלה והשרים מסרים סותרים - ופגעו פגיעה ממשית ביכולת של ישראל להתמודד עם האיום החדש. והכול - משיקולים פוליטיים.
זה התחיל בניסיון המגושם להיחלץ ממשבר נסיעת גילת בנט למלדיביים. רבות דובר על הדוגמה האישית הבעייתית שנתנה משפחת בנט לציבור, אבל הנזק האמיתי נגרם דווקא מניסיון מזעור הנזקים. בפוסט שפרסם בנט בניסיון להיחלץ מהמבוכה כתב: "אני מבין את הביקורת אבל מאז יום שישי למדנו יותר על הווריאנט, ובאילו מדינות הוא מפושט, וקבינט הקורונה החליט לאילו מדינות מותר לנסוע ובאילו תנאים".
הציבור, הצמא לבשורות טובות, שתה את הדברים בשקיקה ונשם לרווחה. כולם ציפו שגם ההגבלות על השבים מחו"ל יוסרו תוך ימים. אבל האמת הייתה רחוקה מזה. גם באותו סוף שבוע היה ברור שייקח עוד שבועות עד שיגיע מידע מבוסס על הנגיף, וזאת מאחר שלתחלואה קשה לוקח זמן להתפתח.
אווירת החזל"ש התחזקה כששר הבריאות הורוביץ וראש הממשלה בנט הודיעו שהממשלה מוותרת גם על האיכונים, בעקבות המידע שהצטבר. במילים פשוטות - היינו בהיסטריה אבל השתכנענו שהכול בסדר. גם כאן, זו לא הייתה האמת. משרד הבריאות סבר שהאיכונים הכרחיים בבלימת הנגיף, אך בניסיון להצדיק את הכישלון הפוליטי בהשגת רוב, טענו חברי הממשלה שאין בכך צורך. שוב, נוצר בציבור הרושם, שזו הייתה אזעקת שווא.
האמת היא שבנט מודאג. מודאג מאוד. הוא מסביר שנגיף אלים יותר שמתפשט באיטיות, עדיף במובנים מסויימים על נגיף חלש יותר שמתפשט במהירות. הסיבה היא שעדיין יש מיליוני ישראלים שלא מוגנים באופן מלא ופוטנציאל ההתפשטות גדול.
גם ברגעים האלה הממשלה לא יודעת לאן פניו של האומיקרון. מצד אחד הנתונים מדרום אפריקה מצביעים על כך שהוא פחות קטלני, אך מנגד חלק גדול מהאוכלוסייה שם מחוסנת או מחלימה ולכן קשה להקיש מהמתרחש שם.
דבר אחד כבר ידוע - האומיקרון מתפשט הרבה יותר מהר ולכן מחיר הטעות עלול להיות אדיר. זו הסיבה שהממשלה בחרה במדיניות של עיכוב התפשטות - משיכת זמן כדי להשלים את מבצע החיסונים, שהוא עדיין הדרך היחידה לנצח את המגפה.
אלא שהשבוע, דלי החיסונים שבנט כל כך התאמץ למלא, שוב נבעט. זה הזמן לומר ששר שאיבד אמון במנכ"ל רשאי ואף חייב לפטרו. שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, גם לא מנעה את קיום מבצע החיסונים בבתי הספר - אך במבחן התוצאה הקרב שהתפתח בינה לבין המנכ"ל המפוטר שחק את האמון הנמוך ממילא במבצע החיסונים.
שאשא ביטון פיטרה את המנכ"ל בגלל התנהלות אישית ובגלל שהעדיפה שיתמקד ברפורמות החינוכיות שהיא רוצה לקדם. שאשא ביטון מודה בעצמה שהוא פוטר אף שהצטיין בניהול מבצע ההתחסנות בבתי הספר. בלי קשר לזהות המנכ"ל, שרת החינוך חייבת להחליף דיסקט - שליטה במגפה במערכת החינוך היא תנאי מקדים לכל הדברים שחשוב לה לקדם במשרד החינוך. בלי בריאות, גם לא יהיה חינוך.
מכאן שגם אם לא התכוונה לכך, שריקת המשרוקית של שאשא ביטון נקלטה היטב בקרב מתנגדי החיסונים - המבצע נמצא בתחתית העדיפויות של השרה. גם כששאלתי את שאשא ביטון השבוע האם היא תומכת בהתחסנות בתוך מוסדות החינוך בלב שלם השיבה ש"אלה חדשות של לפני חצי שנה, מרגע שהתקבלה ההחלטה אנחנו עושים הכול כדי לסייע".
ומה עשו ראש הממשלה הנוכחי והחליפי? בנט שתק, לפיד מיהר לגבות את שאשא ביטון בלי לבדוק טענות על השתקת מקרי התפרצויות ובלי לברר לעומק מה קרה שם. לפיד, בגרסת ההמתנה לראשות הממשלה, מעדיף את הצ'אפחות הפוליטית על פני המסר שעבר לציבור.
מביע אמון מלא בשרת החינוך @sbyifat, במקצועיות שלה וביושרתה. כל ההכפשות לא יעזרו, ממשיכים לשנות את המדינה יחד.
— יאיר לפיד - Yair Lapid (@yairlapid) December 14, 2021
בפוליטיקה, כמו בחיים, אין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני. אחרי שהממשלה מיהרה לשדר שהשד לא כל כך נורא, עכשיו רק נותר לה לקוות, שזה באמת המצב.
