הנער אסף שטיירמן למד בארצות הברית וחי עם אבא שלו בקונטיקט. הוא היה שחקן כדורעף מצטיין. הוא החליט לחזור לישראל ולהתגייס לצה"ל. לפני טיסתו נפרד מקרוביו לעיני המצלמות: "אני צריך להתגייס, תן נשיקה וחיבוק. אני צריך לנסוע, תודה על הכול". קרובת משפחתו צעקה לו: "תזכור להישאר בחיים, תישאר בחיים", אך האיחול לא התגשם.
בגיל 18 הוא נרצח באכזריות, ללא מניע: גופתו נמצאה מרוסקת בחורשה בכפר סבא. החוקרים היו המומים. זה היה לפני 25 שנה, בדצמבר 1996. אמש (שישי) באולפן שישי חזרנו לאותו תיק הרצח, שאחת המבצעות שלו - סיגלית חיימוביץ' - יצאה השבוע לחופשי לאחר שעונשה קוצר.
"מתחת לגופה מצאנו שני סכיני הטלה, הייתה אבן והיה איזה מוט ומכאן בעצם התחילה החקירה – שום כיוון לא היה לנו", משחזר שלום מינס, ראש צוות החקירה המיוחד. "ראיתי שלא הייתה סיבה לרצוח את הילד הזה. הוא הגיע מארצות הברית, לא הספיק להכיר או להסתכסך – חקרנו את האפשרות הזו".
ובעוד החוקרים מגששים באפלה טסה סנדרין בן דוד - ירושלמית בת 32, גרושה עם ילד בן 4 - לאילת ופוגשת בעיר הדרומית צעיר בן 19 בשם רעי חורב. "בחורצ'יק צעיר שמאריך את השיער שלו, יפהפה, רזה, עצוב", היא נזכרה. "ב-18 במאי 1999 אנחנו מתחתנים בגני הרבנות בכפר סבא ואני בחודש חמישי להריוני. מאוד רציתי להאמין בסיפור הזה והייתי מאושרת".
הווידוי הדרמטי - והחניקה
בערב הכלולות הוא מספר לסנדרין סיפור נוראי. "מגיע יום שישי ואנחנו בשיחה על כמה שהוא בן אדם טוב. והוא שוב חוזר על המנטרה 'אני לא מלאך, אני מלאך המוות'. אני אומרת לו 'תפסיק לדבר ככה על עצמך, אתה לא בן אדם רע, לא עשית רע לאף אחד, לא הרגת אף אחד' – והוא אומר לי 'דווקא כן. סתם בן אדם שפגש את דרכי בזמן הלא נכון'".
"אמרתי לו למוחרת 'אתה צריך ללכת להסגיר את עצמך'", היא שחזרה. "בהתחלה הוא אומר 'עוד לא', אחר כך הוא אומר 'אל תדברי על זה בכלל' ואחר כך הוא אומר 'תיזהרי' ואחר כך אומר 'תשמרי טוב טוב על הפה שלך'. בערב תאריך הרצח, 4 בדצמבר 2000, רעי מנסה לחנוק אותי, ותוך כדי שהוא חונק אותי אני מבינה שהוא מתכוון להרוג אותי"
סנדרין מסגירה את רעי למשטרת ירושלים. הוא מובא לחקירה, לא מכחיש ומספר את סיפור הרצח. "רגשית, למה באמת רצחתי את אסף? לא אהבתי את העיניים שלו, היו לו עיניים של כוסית", אמר בחדר החקירה. "כשאני מסתכל על בני אדם אני שופט אותם לפי העיניים, לפי הפנים וגם לפי הדרך שבה הם מדברים. לא לפי הגוף, לא לפי המוצא שלהם, לא לפי העדה שלהם. אישית כבן אדם שנאתי את אסף. מאותו רגע שעמדתי ביעד והסתכלתי עליו, שנאתי אותו".
רעי מוסר למשטרה גרסה מלאה על הרצח ומוגש נגדו כתב אישום מיד. השופט נתן עמית, ראש חבר השופטים במשפט, נזכר: "רעי חורב, עד כמה שזה תמוה, לא רצה להתגדר בטענות משפטיות ובבדיקה של פסיכיאטר ולבוא לבית המשפט עם טענות... הוא היה מאוד שלם בגישה שלו".
"אני מבקש מסיגלית לעזור לי"
אחרי החקירה וההודאה, התברר מה קרה באותו ערב ביער. ב-4 בדצמבר 1996 הגיע חורב לדירתה של סיגלית חיימוביץ', חברתו בת ה-17.5 - דירה שמשקיפה על יער אוסישקין. הוא היה מצויד בשני פגיונות הטלה שהם חלק מאוסף פגיונות וחרבות שלו. בדירה הייתה גם ליהי גלוזמן והשלושה עישנו גראס במרפסת. בשעה שמונה בערב עזב אסף שטיירמן את הבית, הגיע ליער אוסישקין הסמוך וראה את השלושה עומדים במרפסת ומעשנים.
רעי חורב אמר בשחזור המשטרתי: "אדם מלמטה קרא בשמי הפרטי, רעי חורב, יא פחדן, בוא נראה אותך, אני יודע מה אתה עושה. בוא נראה שמה שאתה עושה, תעשה אותו גם למטה'. סיגלית חיימוביץ' פנתה אליי ואל ליהי גלוזמן ואמרה 'בואו נהרוג אותו'". רעי לקח את הפגיונות שלו, סיגלית לקחה פגיון משלה והשלושה ירדו לרצוח את אסף.
"הוא ישב, קפצתי על אסף מאחוריו, אחזתי בידית ודקרתי בכל חלקי הגוף, כולו", נזכר חורב בשחזור, ארבע שנים אחרי הרצח. "אני מבקש מסיגלית לעזור לי ולתת לי אבן כדי להלום בו. סיגלית הביאה לי שבר של אבן שהרגשתי שהיה קל מדי, ניסיתי להלום פעם אחת אבל הוא היה קל מדי, וביקשתי ממנה שתביא לי משהו יותר כבד".
"היא תישאר עם אות קין על המצח"
אחרי ההודאה והשחזור של רעי, החוקרים מאתרים את סיגלית חיימוביץ' בקוריאה הדרומית וגורמים לה לחזור לישראל. "אני אומר שאת ביצעת רצח, מה את אומרת?", מטיח בה החוקר, והיא משיבה: "שלא ביצעתי רצח".
החוקר עופר מועלם מקשה: "את נכחת באירוע שבו מישהו ביצע את הרצח של אסף שטיירמן?" "לא, אני לא ראיתי שום דבר". בשלב מסוים היא נשברת ומודה שהייתה שותפה מלאה לרצח: "אסף מסתכל לי בעיניים ואומר לי 'תעזרי לי'. ואני לא עוזרת לו". לימים שחזר החוקר: "יותר ממחצית מהאנשים שיושבים מולי משקרים".
בבית המשפט היא קיבלה 24 שנות מאסר. הסבתא של שטיירמן הטיחה בה בבית המשפט: "מפלצת, הרגת לי את הנכד". האימא יעל רוזמן סיפרה לימים על המועקה הגדולה: "הוא התחנן על חייו וקרא 'אימא, אימאל'ה'. וזה הסיוט שלי – שידעתי שהוא היה שם וקרא לי ולא יכולתי לעזור".
השופט נתן עמית, שגזר את העונש לחיימוביץ', טוען: "היא תישאר עם אות קין על המצח כל החיים. היא בת 42, 21 שנה ישבה בכלא ו-21 שנה היא חיה מחוץ לכלא. למה ועדת השחרורים החליטה על שחרור? יש מה שנקרא התנהגות טובה, זה אחד השיקולים שנשענים עליהם כשצריכים לשחרר. היא למדה באוניברסיטה בתקופת המאסר, עשתה תואר ראשון, התירו לה לעבוד בחוץ, היא לא הסתבכה בשום עבירה, היא יצאה גם לחופשות וחזרה בזמן תמיד".
200 חופשות? אז איזה מאסר זה? והיא התחתנה עם רוצח
"נכון אבל היא התגרשה כבר ממנו"
אבל היא תתחתן עם עוד רוצח
"21 שנה היא ישבה, נשארו עוד שלוש שנים"
שתשב
"היא הייתה מקבלת איזו הנחה מנהלתית, זה אולי קצת פחות משלוש שנים"
יש עוד שלוש שנים. מדוע שלא תרצה את העונש שאתה החלטת?
"בית המשפט זה בית המשפט, ועדת שחרורים זו ועדת שחרורים"
השופטת בדימוס הדסה נאור, שהייתה התובעת בתיק הרצח, נזכרת ומודה: "בלמעלה מ-20 שנה שהייתי בפרקליטות לא נתקלתי ברצח כל כך אכזרי וללא כל סיבה, או כמו שאמר רעי חורב – רצח לשם רצח".
כל רוצח שיתנהג יפה יכול להשתחרר, אז מה הטעם במאסר עולם?
"כפי שסברתי בעת הטיעונים לעונש, אני סבורה גם כיום שהיה נכון שחיימוביץ' תרצה את מלוא תקופת המאסר שנגזרה עליה ודי הופתעתי לשמוע שהוחלט על קיצור עונשה"
השבוע חיימוביץ' יצאה לחופשי, מבלי לומר מילה. "אספי ילד יקר לנו, לא יכולנו לסבול את אובדנך ועדיין אנחנו נאבקים כל יום שמי שלקח את חייך יישא בעונש בכל חומרת הדין", כתבה יעל רוזמן, אימו של אסף. "שלא ירחמו, שלא ישקמו, שלא ישכחו, שלא יספרו לנו על התנהגות טובה".
"דמותך המוטלת על הקרקע בחושך הנורא של דצמבר 1996 לא עוזבת אותי ולו לרגע. אני רואה ושומעת אותך לוחש לעזרה בכוחותיך האחרונים כששלוש מפלצות אדם תקפו אותך ללא כל סיבה", היא מוסיפה. "היום אני לא אשת בשורה – מערכת המשפט החליטה לשחרר את הרוצחת לפני תום תקופת המאסר. אם מערכת המשפט מכילה, מקילה, מבינה ומרחמת – מי ירחם עלינו"?