"ארבע שנים חיכיתי לרגע הזה", אומרת בחיוך אדל טויטו ומעבירה הילוך. "עשיתי יותר מ-100 שיעורי נהיגה בשנים האלו. ופשוט לא הייתי מוכנה לטסט, נטו מהפניקה לנהוג בכבישים פה. הייתי יושבת עם המורה שלי באוטו ואפילו אם רכב היה רק מתקרב מולנו הייתי מתחילה לצרוח", היא מודה בחיוך ומפעילה מוזיקה באוטו. השיר "בית משוגעים" מתנגן בקולי קולות והיא מצטרפת לרן דנקר עם המילים. "אבל זהו, לא יכולתי יותר להיות תקועה בגלל זה. רציתי לצאת לחופשי".
"אני חייבת להודות שאני קצת חוששת", מצחקקת אדל - ומוודאת שהדלת האחורית נעולה. היא נעמדת בתור מאחורי המכונית של הנהגת לפניה, ונושמת עמוק. "עכשיו!" צועקים לה מסוף המסלול, והיא יוצאת לדרך. היא נוסעת במהירות, וברגע שמתחילות להיזרק "אבנים" על המכונית היא בולמת, נוסעת ברוורס ומנסה להימלט ימינה.
בשלב זה רעולי פנים מזנקים על המכונית, מנסים לפתוח את הדלתות בכוח תוך כדי צעקות "אללה אכבר!". בקור רוח ראוי לציון היא שוברת ימינה חזק, ומצליחה לצאת. למזלה, ה"אבנים" היו בקבוקי מים והמסתערים לא היו זרים מאיימים - אלא המדריכים החדשים שלה. "היא הייתה טובה מאוד", אומר המדריך - אל"מ במיל' שרון גת, מנכ"ל קליבר 3, בית ספר ללוחמה בטרור. "היא נחושה על ההגה והייתה נחושה בבלימה וזה מה שצריך. למרות שהיינו על האוטו שלה כמו לינץ', היא יצאה מאזור הסכנה בצורה חלקה".
"איזה אדרנלין מטורף!" צוחקת אדל. "לא נעים לי להודות אבל זה אפילו היה ממש כיף. איפה עוד תהיה לי הזדמנות כזו? כלומר - אני מקווה שלא תהיה". זו לא הפעם הראשונה שהיא מתמודדת עם הפחד: "אחרי הפניקה, ברגע שניגשתי - עברתי טסט שני", היא מחייכת בגאווה. אדל, בת 27, גרה בקריית ארבע. כמוה, לרבים ולרבות הפחד מנהיגה לא זר בכלל, ולא חסרות סיבות. בכל יום מתקבלים דיווחים על זריקות אבנים ובקבוקי תבערה (בקת"בים) בכל רחבי יהודה ושומרון. עצורים - כמעט ואין, והתושבים נאלצים לחיות בתחושת סכנת מוות תמידית.
כבר לאחר מבצע "שומר החומות" התגבש הרעיון לקיים לראשונה קורס סימולציות לנשים - כיצד להתמודד עם יידוי אבנים ובקת"בים במהלך נהיגה. בסוף אוגוסט נפגעה אישה באורח בינוני מזריקת אבן סמוך לקריית ארבע ופונתה לבית החולים, והאירוע הזה היה זרז לפתיחת הקורס. השבוע הן נפגשו לראשונה להעמיד את הידע שצברו במבחן - ולהתמודד עם סימולציות של מכשולים אמיתיים בשטח.
"לא עוצרים בשום מצב - נחלצים בכל מחיר"
עשרות נשים נרשמו בתוך כמה ימים, והתחלקו למספר קבוצות ושמעו את התדריך. "יש שני עקרונות מנחים שאם תפעלו על פיהם בנהיגה תצאו מאזור סכנה", מתחיל להסביר גת. "אחד - אסור לעצור בשום מצב. צריך להיחלץ בכל מחיר. והעיקרון השני - אם כבר נתקעת, לא לקפוא במקום - להשתמש ברכב בשביל לצאת מאזור סכנה. פשוט לנגח אנשים, כמה שאפשר. אם לא - את מתה".
הנשים מתאספות בשעת צוהריים בשטח עפר בקריית ארבע. כל אחת הגיעה עם רכבה האישי, והמדריכים הכינו מסלול שבמהלכו צריכות הנשים לנסוע תוך כדי שזורקים עליהן בקבוקי מים המדמים אבנים, לקחת רוורס ולהימלט במסלול חליפי. לכל אורך התרגיל המדריכים צועקים קריאות בערבית לעבר הנהגות, מנסים לפתוח את הדלתות ודופקים על החלונות.
במהלך הקורס של מועצת קריית ארבע בשיתוף מרכז חוסן יהודה, עברו הנשים שיעורים תאורטיים, שבהם למדו לא רק על הצורה שבה צריך לאחוז בהגה. הן גם גילו את ההכנות שצריך לעשות לפני הנהיגה, כיצד להזעיק עזרה - ואפילו אם ומתי להפעיל את הווישרים אם נזרקו על המכונית ביצים או צבע.
"אם הצלחתי לפתוח למישהי את הרכב, אז היא בעצם נכשלה - גם אם היא מצליחה אחרי זה להימלט", מסביר גת, "כי היא לא עשתה את ההכנות הנדרשות כמו נעילת דלתות. ואם דבר כזה יקרה במציאות - יכולים לחטוף אותה או את הילד שלה. בשטח לא ירחמו עליה".
לרוב הנשים בקורס, שגרות ברחבי יו"ש, כבר יצא להיתקל לא פעם באירוע אמיתי בשטח. "הייתה פעם שנסענו אני ובעלי בדרך הביתה, וכמה מחבלים עמדו על גבעה וזרקו עלינו אבנים. פשוט נתנו גז ועפנו משם, יצאנו במזל", מספרת נירה רוזן, בת 67. "אתה לא יכול לשחק את עצמך גיבור ולהתחיל להתעמת איתם, צריך פשוט לברוח".
איך הרגשת בתרגיל?
"אני רעדתי לפני, הרגל שלי ממש קפצה", היא צוחקת. "אבל בסוף אחרי כל סימולציה יצאתי מחייכת. זה היה כיף. ובגילי זה לא מובן מאליו דבר כזה. אני חושבת שאני הכי מבוגרת פה".
הנתונים והמחסור במידע מדויק
אף גוף רשמי לא אוסף נתונים מדויקים ופילוח של אירועי זריקת אבנים ובקת"בים בכבישים. בצה"ל, שאחראים על האירועים בשטח, סירבו להגיב או להתראיין לכתבה. במשטרה נרשמים רק החשודים שנעצרו - ומדובר בכמות מזערית עד אפסית. במנהל האזרחי לא עוסקים בנושא, וגם עמותות שמאל וימין שפועלות באזור לא עוקבות אחרי כל האירועים - אלא רק באופן חלקי.
רק בשב"כ אוספים נתונים על המקרים, אך בצורה חלקית - על אף שבכל יום ישנם אירועים מסוכנים, בשב"כ סופרים את זריקות האבנים והבקת"בים כאירועי טרור רק אם היו נפגעים בגוף. על פי הנתונים הרשמיים של השב"כ, בחודש ספטמבר לא בוצעו כלל פיגועי יידויי אבנים, ובאוגוסט בוצע פיגוע אחד. עם זאת, צוין כי בוצעו 187 פיגועי השלכת בקבוקי תבערה - יותר מכפול מחודש אוגוסט, אז בוצעו 85 פיגועים כאלו.
ביולי תועדו בשב"כ 100 פיגועי בקבוקי תבערה, ושוב - 0 פיגועי יידוי אבנים. ובהשוואה לשנה שעברה - אין שינוי מהותי. באוגוסט 2020 בוצעו 85 פיגועי בקבוקי תבערה ו-2 מיידוי אבנים, ובספטמבר 2020 על פי נתוני השב"כ בוצעו 70 פיגועים באמצעות בקבוקי תבערה ו-0 מיידוי אבנים.
פיגועי האבנים ובקבוקי התבערה ברחבי יהודה ושומרון אינם חד צדדיים. באף גוף רשמי אין פילוח של כמה פיגועים בוצעו בידי ערבים וכמה בידי יהודים. מדיווחים מהשטח עולה כי לרוב מדובר באירועים שמבצעים ערבים - אבל לא רק. השבוע לוחם מג"ב נפצע קל מיידוי אבנים בידי יהודים סמוך ליצהר, לאחר שמג"ב פינו אוהל משטח צבאי. במשטרה חוקרים את האירוע, אך עדיין אין עצורים.
מורכב לקבל תמונה מדויקת על הנעשה בשטחים מבחינת זריקות אבנים ובקת"בים, מפני שהגופים הרשמיים שמים את העניין בתחתית סדר העדיפויות לעומת שאר אירועי הטרור ביו"ש. בקושי מוגשים כתבי אישום נגד חשודים והתוצאה ברורה - יידוי אבנים ובקת"בים נמשכים כל העת, ומסכנים את כל הנהגות והנהגים באזור. ולא מדובר רק על יהודה ושומרון - בייחוד במבצע שומר החומות, האירועים האלו קרו במקומות רבים בארץ. "הקורס הזה ממש לא מיועד רק ספציפית לתושבי קריית ארבע", אומר גת. "קחו למשל את יגאל יהושע, שנסע במהלך המבצע בלוד ונעצר כשזרקו על המכונית שלו אבן. ואז עשו בו לינץ' והוא בסוף נפטר. לא הייתה לו דרך לדעת כמובן, אבל אם הוא היה מוכן לדבר כזה מראש אולי הוא היה מצליח להינצל".
"ראינו עלייה בכל הארץ באירועי טרור של זריקות אבנים, בעכו, ברמלה, בלוד, בנגב ובמקומות נוספים. החלטנו להקדים תרופה למכה ולערוך אצלנו בקריית ארבע השתלמות נהיגה לנשים שרוצות להתכונן לאירועים כאלו", אומר אליהו ליבמן, ראש מועצת קריית ארבע. "בשנים האחרונות המועצה צמחה וגדלה ומטבע הדברים יש יותר רכבים ותנועה על הכבישים ביו"ש, שזו סיבה נוספת להשתלמות הזו. אנחנו לא מסתפקים רק בהגנה אלא דורשים מזרועות הביטחון גם לעצור את מבצעי הטרור באשר הם".
"באתי כי אני פוחדת לנסוע לבד"
מרכזי החוסן, השותפים בהפעלת הקורס, פועלים מטעם החלטת ממשלה בשותפות בין משרדית ובהובלת משרד הבריאות, ומנוהלים בידי הקואליציה הישראלית לטראומה. מרכזי החוסן נותנים מענה פסיכוסוציאלי לפני, תוך כדי ואחרי אירועי חירום, ועוסקים גם במניעה ומתן כלים פסיכוסוציאליים להתמודדות עם אירועים ביטחוניים. תושבים שסובלים מחרדה או טראומה בעקבות אירועים ביטחוניים בעבר או עקב אירוע בהווה, יכולים לפנות למרכזי החוסן הפזורים בכל יו"ש לקבלת טיפול רגשי ללא עלות.
"החלטתי לבוא כי אני מפחדת מאוד לנסוע לבד", מודה נירה רוזן. "אני מכירה כל כך הרבה נשים שהפסיקו לנהוג פה מרוב פחד. מרגישה סכנת מוות כל הזמן. ואני מרגישה הרבה יותר בטוחה עכשיו כשאני מתכוננת לזה". אדל מצטרפת ואומרת: "אני חושבת שחשוב לעשות את הקורס הזה דווקא לנשים בדיוק מהסיבה הזו, יש תחושה שקורים יותר אירועים לנהגות בכביש, כי אנחנו כביכול מטרות קלות. אבל הנה, עובדה. אנחנו לא פראייריות יותר".
לקראת הסימולציה השנייה, המדריכים מסדרים על המסלול מספר קרשים. "עכשיו נעשה תרגיל שהוא יותר תודעתי," אומר גת. "זה אפילו חיילים ביחידות מובחרות לא יודעים. בדרך כלל כשזורקים בקת"ב, מה האינסטינקט? לעצור. לבלום. אבל קודם כל מה למדנו?" וכל הנשים עונות במקהלה: "לברוח כמה שיותר מהר".
גת מחייך חיוך מרוצה וממשיך להסביר: "אז פה אנחנו נתרגל לעבור מעל מכשול. לא לעצור, פשוט לעלות עליו. באירוע אמיתי אולי יהיה פנצ'ר מדבר כזה אבל אפשר לנסוע עם פנצ'ר גם 40 ק"מ והעיקר להימלט. אתן נכנסות עכשיו לרכב ומוודאות חלונות סגורים, חגורת בטיחות, מחזיקות את ההגה בצורה שלמדנו, בלי מרפקים נעולים. יש מכשול אש - אתן עוברות".
הנשים נכנסות לרכבים, אצל חלקן ניכר שהלחץ השתחרר והן מחייכות, ואחרות עדיין חוששות מעט. המדריכים שופכים דלק על הקרשים במסלול ומציתים אותם. בבת אחת מיתמרת להבה גדולה, ואחת אחת נאלצות הנשים לנסוע ולעבור בתוכה. לעיתים נזרקים לעברן גם בלוני מים או שהמדריכים צועקים על מנת לבלבל אותן - ולא מצליחים. כולן עוברות את המכשול, וחלקן אפילו חוזרות לעוד סיבוב.
"מבחינתי שהאוטו יהיה טוטאל לוס, כל עוד אני בחיים הכל טוב", צוחקת אדל. "זה מדהים אותי כמה אני מרגישה שונה עכשיו על הכביש. פעם הייתי עולה על הציר ופשוט צורחת כל הדרך. והקורס הזה מוריד את מפלס הלחץ בהמון, היום אני יכולה לנסוע לבד. זה מטורף".
המדריכים אוספים את הנשים לסיכום, ועוברים איתן מחדש בקצרה על הנקודות החשובות שהן למדו. "בסופו של דבר אתן לא תהיו מחר נהגות פורמולה 1 כן?", מחייך גת. "אבל עכשיו אתן יודעות איך להציל את החיים שלכן, וזה שווה לא פחות". אדל נכנסת לאוטו, ומפעילה מיד מוזיקה. "ככה אני עושה עכשיו תמיד", היא מחייכת. "אני שמה לעצמי מוזיקה, רגועה, ואומרת - מה שיבוא, יבוא. אני אהיה מוכנה לזה".