בחצות הליל, בזמן ההצבעות על התקציב, קיבל יו"ר ועדת הכלכלה, מיכאל ביטון, עדכון על משפחה בת 10 נפשות מגן יבנה שקיבלה הודעת פינוי מדירתה. ביטון זעם: הדיור הציבורי הוא ציפור נפשו, והוא קיבל הבטחה שלא יהיה שום פינוי עד לדיון בעניין בוועדת הכלכלה. ביטון העביר מסר ברור - אם הפינוי יתקיים למוחרת, הוא יילך להיות שם. המשמעות: לקואליציה לא יהיה רוב להעביר את התקציב. הפלא ופלא, עד שבע בבוקר העניין סודר. ההצבעות נמשכו כרגיל, התקציב כידוע, עבר.
אלה הם החיים בקואליציית 61. כל אצבע מכריעה. כל עקשן הוא מלך. ביטון כמובן לא לבד, אין יום בחיי הממשלה שבו אחד מחבריה לא קם בבוקר כשהוא נחוש להביא הישג. תמנו-שטה בהעלאת יהודי אתיופיה, לסקי ורז בטיפול בתקריות אלימות בשטחים - והרשימה עוד ארוכה.
אלא שחברי הכנסת והשרים שמאיימים לשבור את הכלים חדשות לבקרים לא מתכוונים ללכת עד הסוף. הם מותחים את החבל אבל אין להם שום כוונה לקרוע אותו. הסכנה לחיי הממשלה נשקפת משני שחקנים שאין להם שום אינטרס להגיע ל-27.8.2023, מועד הרוטציה של לפיד - איילת שקד ובני גנץ. הם אומנם לא מהווים סכנה מוחשית לחיי הממשלה כרגע, אבל הם גורמי רקע שמכניסים את הממשלה לקבוצת סיכון.
שקד וגנץ מצהירים שהם נאמנים לממשלת השינוי אבל תמיד מוסיפים כוכבית - כל עוד היא תעשה את העבודה כראות עיניהם. בפועל הם מקווים שמישהו אחר יעשה עבורם את העבודה. שקד כבר הביעה את דעתה על לפיד בהקלטות שחשף עמית סגל: היא עדיין חולמת להצטרף לליכוד והמלכת לפיד היא לא בדיוק הדרך לליבם של המתפקדים. שקד גם לא מתכוונת לוותר כל כך מהר בקרב על החוק לבלימת נתניהו: היא מתנגדת לו נחרצות ומבינה שהחוק לא יבלום רק את נתניהו אלא גם אותה.
באשר לגנץ, עד לפני שבועות בודדים המערכת הפוליטית נשאה עיניים ליום שאחרי התקציב. ההערכה הייתה שהיוזמה של גנץ ונתניהו להקים ממשלה משותפת תתקדם מיד אחרי אישור התקציב, מרגע שנתניהו לא יוכל לפרק את השותפות באמצעות התקציב. אלא ששורה של התפתחויות הכניסו את היוזמה לקומה.
חוסר האמון בין נתניהו לגנץ עדיין עצום והחברים בכחול לבן לא על הסיפון. הקהל שלהם אוהב את הממשלה הזו. גם ההתנגדות בליכוד הפכה משמעותית לאור הסקרים המחמיאים - יותר ויותר חברי כנסת רואים במהלך כזה בכייה לדורות, מפלגה עם 35 מנדטים בסקרים שנותנת את השלטון לשחקן עם חמישית מכוחה. נכון, כבר יש לכך תקדים, אבל השאלה מי קובע אותו. כשמפלגות בינוניות מכשירות שחקן קטן זה דבר אחד, כשהמפלגה הגדולה ביותר עושה את זה - היא שומטת את הקרקע תחת הטיעון הכי חזק שלה.
כעת גנץ מחשב מסלול מחדש - "אין יותר ימין ושמאל" הופכת מסיסמה לתוכנית עבודה. או יותר נכון יש גם וגם - פעם קורצים לאלה, ופעם לאלה. בוקר אחד פגישה עם אבו מאזן, למוחרת הרחבת ההתנחלויות. בוקר אחד אומרים שהמתקפות המילוליות האלימות הן משמאל ובוקר אחר מקדמים ועדת חקירה לצוללות. גם בנוגע לחוק שיאסור על כהונת ראש ממשלה עם כתב אישום, גנץ הצהיר שיתמוך אבל חבר מפלגתו מיכאל ביטון אותת שהדלת לליכוד עדיין פתוחה. ביטון גם אישר שנפגש בשבוע שעבר עם נתניהו, אך סירב להשיב אם הוצע לו משהו.
גנץ מנסה למצב את עצמו כיחיד שמסוגל לבנות ממשלה רחבה - עם הימין, השמאל, החרדים והערבים. זה יהיה הקלף שלו בסבב הבא מול לפיד. כמו שאומר אדלשטיין על נתניהו - היריב אולי מביא יותר מנדטים, אבל לא יצליח להביא שלטון. גנץ רוצה להיות הנפתלי בנט הבא. אם בנט הצליח עם 6 מנדטים, אין סיבה שגנץ לא יצליח עם 8 או 10. המשמעות היא שגנץ הוא האחרון שיש לו אינטרס לקבל את לפיד כראש ממשלה. הרי אם כבר יהיה מבנה מתפקד שלפיד בראשו, מדוע שלא ימשיך לסבב נוסף?
כאמור, בממשלת 61 כל שחקן הוא קריטי - צריך 61 שחקנים שמוכנים להקריב ולשלם מחיר פוליטי כדי לפתור בעיות. מספיק שאחד מהם לא נחוש מספיק והממשלה תתחיל לצלוע. המזל של בנט ולפיד הוא שכרגע שקד לא מתכוונת לפרק את הממשלה. היא נתנה לבנט את מילתה והיא רוצה שיצליח. גם גנץ עדיין לא יכול להרשות לעצמו לעשות מהלך ומי יודע, אולי החברים במרצ עוד יעשו אותו בשבילו. בשני המקרים, הדגש הוא על המילה - כרגע.
לקריאה נוספת: